שלום לכולם
אני לא יפול לעצבות. לא משנה מה. היצר רוצה שאני אתייאש. אני לא אתן לו.
אני בזמן קשה לאחרונה... הייתי נקי שבוע אחריו 16 ימים אחריו שבוע נוסף ועכשיו אני בכדור שלג של נפילות...
כל כך רציתי לא להגיע לזה... אבל אני כאן.
אני ממשיך לומר לעצמי להסתכל קדימה, לא להתיאש, אבל קשה...
מה אני חייב ליפול עד התחתית כדי לקום?
אני לא יכול להבין את המסר בלי להתרסק לרסיסים?
זעקתי לה' בתפילה שיעזור לי, שאני לא אצטרך להתרסק ושאעצור את זה כאן.
והוא שמע לי.
באמת בין נפילה לנפילה קמתי. מצד האמת זה שקר להגיד שזה כדור שלג.
אני גאה בעצמי ומודה לה' שקמתי אחרי כל נפילה. לא הסכמתי להישאר בשטח האפור הזה
שאתה בין לבין בלי החלטה ברורה...
הפעם זה באמת שונה.
ועדין... כמה כואב ליפול ולראות את עצמי שוב באותו סרט...
לא יכולתי להאמין אחרי החודש הזה שאני יכול לחזור לשפל הזה... אחרי נקיות ומפוכחות
שראיתי כמה טוב יש בה, אחרי שראיתי כמה מזיקה לי ההתמכרות וחשתי שסוף סוף יש לי הזדמנות
באמת להתמודד עם זה. עם כל מה שהדחקתי בגללה...
אבל זאת המציאות. זה מה שיש וזאת העבודת ה' שלי.
פה ב"ה למדתי מאוד מהר שהצעד הראשון זה לקבל את המציאות.
לא משנה איפה אתה. באמת לא משנה.
לא שזה נותן לגיטימציה, אבל זאת המציאות... אפשר לנסות להתכחש אליה ולברוח ממנה
גם חיים שלמים... אבל היא עדין קיימת.
כאותו שר צבא שיכול היה לדעת את יכולות האויב אבל מסרב לדעת כי הוא מפחד...
הוא לא רוצה לדעת עם איזה זוועות הוא יתמודד... כל בר דעת יאמר שזו סיכלות!
הקרב יקרה אם ירצה ואם לא. כעת מונחת בפניו האפשרות להגיע מוכן יותר - לא יקפוץ
על הזדמנות פז כזאת?!
אז כמו לפני חודש שבזכות החבורה היקרה פה למדתי לקבל את זה שאני מכור,
היום אני לומד לקבל את הכאב של "הפספוס".
ה"איך נפלתי" וה"לא יכול להיות" מקומם בעבר, צריך להסתכל קדימה ולהמשיך להתקדם.
צריך להסתכל במבט ישר ונכון על ההתמודדות הזאת; להפנות את המבט מלהתרכז בזה שנפלתי
ולהביט אל המאבק הבלתי פוסק גם כשאני נופל אני לא מניח שניה של שקיעה בבוץ.
במילים אחרות: לראות את המגמה.
נכון אני לא סופרמן ולא הצלחתי להיגמל תוך חודש... נכון. והיום אני מבין שזאת מעולם לא הייתה הציפיה... הציפיה היא להיות בהתמודדות, להיאבק, לקום, לשמוח, לעשות עבודה עצמית ולא להדחיק.
והאמת... אני חושב שאני עומד בציפיה...
אז אפשר ללכת בדרכו של היצר ולהביט על "הפספוס"... אני מסכן... איך זה קרה לי...
או שאפשר לראות לאן אני באמת מתקדם והאם אני עומד בציפיות שהצבתי לעצמי פה.
אני חב תודה ענקית לבורא עולם שעוזר לי יום יום רגע רגע, נותן לי חיים ועל ידם מבשר לי את אמונתו בי.
אני חב תודה לקב"ה על שהביא אותי לכאן.
קשה לי אבל מתקדמים ופה זה נראה אפשרי. יש דרך אמיתית.
בזכותכם יש לי כוחות להמשיך להתמודד, להביט נכון על ההתמודדות, ולהישיר מבט למציאות.
אוהב את כולכם ומקווה בע"ה להתקדם הלאה.
לפחות צריכים לחתור כמה שיותר ל"שבע יקום מכור ויפול", נפילה אחת על שבע קימות