שלום לכולם

ב"ה נקי 11 ימים מאו'
ו- 30 ימים מפו'
רק להיום

שמח מאוד להמשיך להתקדם קדימה. חושב הרבה לא לשכוח מההתמודדות גם כשהכל הולך טוב.
כמו כן מעסיק אותי לא מעט איך אני מרומם את הזמן שלי בבית שיראה ככה טוב טהור מלא ועמוס בעשיה.
דבר ראשון שהבנתי, הטלויזיות והמחשבים, שלצערי ולא בבחירתי, יש בבית הם גורם משפיע להקשות עלי להשיג מטרה זו.
זה הולך ומחזק בי את ההבנה שכדי שמשהו ישתנה אני צריך לבנות משהו חדש. לבנות בית וליסד אותו על ערכים אחרים ועם כללים אחרים.

משתף שאתמול בלילה הלכתי להתקלח ופתאום היצר בא אלי ומנסה לומר את דבריו הרגילים בוא תיגע קצת... זה לא מזיק...
ואיזה הבנה נחתה עלי וממש עזרה לי לדחות אותו
הרצוי והמצוי - אנחנו ביחד!
מה הכוונה? לעיתים כשהיצר מגיע ופתאום בלב בוערת אש של תאווה המצוי מרגיש מבויש. הנה אני קצת רוצה את התאווה. אולי אפילו הרבה. איזה בושות.
מה אני יגיד לרצוי? שאני שפל ונמוך? הוא אחי הגדול! אסור לי להיראות לפניו בחולשתי ושפלותי! אני רוצה להראות לו כמה גדול וגיבור אני!
אז, מסתכל המצוי ימינה ושמאלה. מקצת חושש שהרצוי יראה אותו בשפלותו
מקצת מצפה שיהיה שם כדי לתמוך ולהיות איתו בצרה
וחשבתי לעצמי באותו רגע של אתחלתא דאתחלתא של הווה אמינא של נסיון -
מה מקום לבושה הזאת?
וכי הרצוי לצידי כי המצוי במקום כזה וכזה? אז הוא לא היה מצוי הוא היה רצוי!
הוא איתי כי ככה! כי נפש האדם אחת... וכי השאיפה כדי להיות שאיפה צריכה להתכחש לאיפה אני נמצא עכשיו?
ממש לא.
ברגע של חולשה, שהמצוי עומד לנסיון, צריך הוא להחזיק יד לאחיו הגדול, שיודע יותר טוב ונותן ביטחון, הרצוי. הוא צריך לדעת שהרצוי שמה והוא לא מתבייש בו.
כשאין הפרדה של שני אלה, אז אין כדור שלג. כדור השלג מתחיל כשאני 'מאבד את עצמי' ונופל ומנפילה לנפילה...
גם אם מועדים או נופלים לא צריך עכשיו מחדש לגשר בין שני אלה. כי הם מעולם לא נפרדו.
ולגבי הליכתם יחד זה לא רק בנסיון של המצוי.
גם בנסיון של הרצוי - אסור לו לרוץ קדימה ולשכוח את המצוי בשפלותו. עליו להחזיק יד לאחיו הקטן. לקבל אותו כמו שהוא וללכת עד אחרי צעד קדימה. יחד.


אוהב המון,
שמח לחזור ולשתף כאן
זוכה לתובנות בזכותכם
בהצלחה לכולם ואשמח להיות לעזר למי שירצה
קיפ

שלום לכולם!

בחסדי ד' עלי
נקי 12 ימים מאו'
ו-31 ימים מפו'
רק להיום! יום יום

שמח לקרוא ולהתחזק מכולכם בפורום. מקבל הרבה תובנות וכוחות מיכם.
מזכיר לעצמי שאני לבד זה כלום.
אני חי מכוח ד' יתברך. מכל הבחינות. גוף נפש רוח
רגע רגע הוא מחיה אותי.
יש דברים מעלי. אני לא יכול לשלוט ולנהל הכל. זה דמיון.
רוצה לחיות חיים יום יומיים. לקחת כל יום ולהשקיע בו.
כל רגע של חיים ולהפיק מהם את הכי טוב שאני מסוגל.
לא להיות שקוע בעבר או בעתיד
להיות נטוע כאן ועכשיו
לא כי אין תקווה ושאיפה למשהו אחר, גבוה ונעלה.
אלא כי ההתעסקות במה שהוא מחוץ לי זה דמיון.
ציפית ישועה מתבטאת בהוספת חיים וכוחות בהווה.
מוסיפה שמחה בהווה.
מוסיפה הליכה בדרך.

אני מכור.
אני במאבק מתמיד עם התאווה.
אני עלול ליפול לניהולה.
כשאני לחוץ או מפחד, כשאני עייף או רעב
כשהרגע והיום יום אפורים
כשאני פוגע במישהו או כשנפגעתי
כשאני צריך לעשות את מה שאני הכי לא רוצה לעשות עכשיו
רעיון עולה. שאלה להכרעה עולה בקרבי.
אפשר לא להתמודד. אולי נברח? יהיה כיף
"ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד"
הגמ' בסנהדרין אומרת: אמר רב יהודה אמר רב איש חכם לרשעה

איזה רעיון מקולקל. מה זה יועיל? לא פתרנו כלום
מתפלל לבחור תמיד לחיות את האמיתי ואת העכשיו ולא את הדמיון.

משתף שלאחרונה צפים פה ושם זיכרונות מפו' ועיקר המאבקים זה לדחות אותם על הסף. באמצע שיעור זה תוקף בכמויות ואני מנסה להתרכז בשיעור ולדחות את המחשבות. ב"ה לא שוקע בהן תודה לא-ל.
מתחנן לד' שישחרר אותי מיזה.
ועם זה מודה לו. זה משאיר אותי דרוך.

מקווה להמשיך לצעוד בדרך הזאת.
גם בתקופות טובות ורגועות וגם בתקופות קשות יותר.
לבוא לשתף ובע"ה להתרגל לחיות את חיי כמו שהם
להתמודד עם הקשיים וללמוד לשמוח בזה

כמה זה קריטי כשאני בלי מסכים טלויזיות ומחשבים.
מעבר לפו' - כל אלה הם בריחה אחת גדולה מהמציאות!
אז אמנם מי שמשתמש בהם בלי ליפול לא עושה חטא
אבל עצם הרעיון והמקום שהם תופסים בנפש
זה בריחה. זה לחיות חיים יותר טובים ממה שלחיי המשעממים יש להציע.
הפו' שכל כך מצוי בהם לא סתם שם במקרה. הוא מתאים לכלים האלה.
מגלגלים חובה על ידי חייב... אם אפשר לומר את זה על חפץ...

בהקשר הזה חושב כמה זה קריטי להתמודדות שלי בבית.
כמה זה נקודה שאסור לי להתעלם ממנה.
בד"כ כשאני משועמם אני אומר לעצמי טוב תשחק במחשב או תראה משהו בטלויזיה עדיף מלהשתעמם...
אבל זאת פשרה.
ובדבר כזה, כאמור, כל כך קרוב לתאווה במהות שלו, אסור לי להתפשר
אני צריך למלא את החיים בתוכן
לאהוב את החיים שלי. לא רוצה אותם עם נצנצים ודברים מרגשים אקסטרה אולטרה לא מהעולם הזה. לא רוצה לחיות דמיון. שקר.
רוצה לחיות ומאמין בחיים שד' נתן לי. לנו. שהם טובים ועמוקים ומלאי שמחה ותוכן.
מלאים מכל וכל ולא חסרים כלום.

מחילה על האריכות זה דברים בשבילי... אוויר לנשימה...
אוהב המון וכאן בשמחה באמת לכל מי שרוצה לדבר. מוזמנים לשלוח הודעה פרטית וליצור קשר.
שבת שלום לכולם
בהצלחה. אוהב ומעריך

צהרים טובים חברים

נקי 14 ימים מאו'
ו- 33 ימים מפו'
רק להיום.

משתף שחזרתי הביתה מהישיבה.
אני חולה כבר שבוע והיום החלטתי שזה כבר חריג וכדאי לראות רופא.
עכשיו אני בבית בגוב האריות.
חולה, משועמם, היצר לא מרפה.
דיברתי עם חבר לפני כשעתיים וסיכמנו שאני הולך לישון וכשקם בא לשתף ומישם להמשיך להתקדם.
לא נרדמתי. מעדתי בנגיעה. ב"ה עצרתי ובאתי לשתף.
קשה לי. קשה לי מאוד עכשיו.
אבל אני רוצה טהרה!
ד' יתברך!
אני רוצה טהרה!
בשביל אשתי וילדי לעתיד!
בשביל עצמי!
אבל זה כל כך קשה...
שמח שהפסקתי ובאתי לשתף.

רוצה טהרה כנגד כל הסיכוים.
כאן ועכשיו. זה כל מה שמעניין.

ד' יתברך! בלעדיך אין לי חיים לרגע אחד.
לא פיזיים לא נפשיים ולא רוחניים.
אני רוצה להכניע רצוני לרצונך.
אני יודע שרצונך הוא הטוב ביותר עבורי.
הורני ד' דרכך אהלך באמיתך
לדוד, אליך ד' נפשי אשא!!!!
רוצה להתרומם מצרות העין והתמונה הקשה שהיצר מראה לי
מהמבט שאומר שאין לי סיכוי ואני בטוח יפול.
רוצה להרים נפשי למבט שד' לא עוזב אותי לרגע. הוא אוחז בידי ורק מחכה שאשים לב.
הוא רוצה ללוות אותי בדרך. הוא שם ממש עכשיו.
היצר מבלבל אותי שאני לבד ושאין לי סיכוי. שאבא עזב כי הוא מאוכזב
אבל הוא כאן איתי! אני יודע.

מתפלל להשתחרר מהשתלטנות שלי שהכל יתנהל לפי רצוני
לא רוצה להיות בהמה.

התאווה עכשיו בוערת אבל חשוב לזכור
זה זמני ולא כמו שהיצר מתאר
זה עובר
זה נראה עכשיו הכי ברור והגיוני שיש אבל אם תחכה רגע תראה איך הוא סימא לך את העיניים
זה הכי רע ומזיק לי. זה מושחת ומתועב ואני רוצה כנגד הטבע המקולקל שקניתי לא להמשיך את הטעות הזאת.

אוהב  המון ואמשיך לעדכן
בהצלחה לכולם
תודה שאתם פה לעזור מעריךך

אתה כותב מדהים,
חבר יקר,
תמשיך לשתף,
אוהבים.

בס''ד 

חבר יקר, אוהב מאוד, אל תקשיב ליצר, האמת היא שאין לו כלום ביד, הוא מבלף.
ה' איתך, אוהב אותך, מחכה ורוצה את הפנייה שלך אליו דווקא מתוך הקושי, כמה יקרה בעיניו כל דמעה, כל מאמץ, כל זעקה שלך אליו. 

תמשיך לשתף. אתה השראה ומקור כוח לי ואני בטוח שלעוד רבים. 

חיזקת אותי אחי! תודה. אין לי אלא להזדהות אתך.
חג שמח!

תודה רבה לכל המחזקים!
המשתוקק, קדימה, זעיר אנפין ולב טהור!

משתף שנפלתי אתמול.
אחרי שכבר דיברתי עם חברים והלכתי דוך לישון, עשיתי ויתור על התאווה. באמת יכולתי ללכת לישון כבר.
ואז היצר בא שוב, אמר לי שאין סיכוי שאפול... רק קצת תיגע תהנה...
ד'  יעזור לי...

בע"ה עם הפנים קדימה.
14 ימי נקיות זה דבר נפלא!
שמח שזה נעשה מספר נקיות מינימלי יחסית יציב. הנפילות מתמעטות.
יש עוד לעבוד ולהשתפר. אבל מתקדמים בהחלט.
ואני ממשיך את ספירת הפו'
רק להיום נקי יום אחד מאו'
ונקי מפו' 34 ימים

מחשבות לעתיד בעקבות הנפילה:
- המצב בבית לא הגיוני. יש פה יותר מידי פריצות.(גם אם אסנן מחשב אחד יש עוד 3 פרוצים ויש גם טלויזיות אני בע"ה חושב ברצינות לעשות שיחה עם אמא שלי ולהגיע למצב כלשהו יותר הגיוני... אחרת אני בהחלט אאלץ להימנע מלהיות בבית וזה יהיה חבל לקשר עם המשפחה.
- להמשיך בשמחה קדימה. לחזק את המבט הטוב והעין הטובה. להפנים שהטוב הוא מהותי ואמיתי ונכון וקיים יותר מהרע. טוב אחד קטן שווה וחזק יותר מהרבה רעות גדולות. גדול קידוש ד' מחילול ד'!
- לא ליפול ליאוש. להתמקד ברק לעכשיו - אלה החיים עוד רגע ועוד רגע. על כל אחד ואחד שווה להילחם.
- רוצה לעבוד על דחיית היצר. תרגיל לעצמי: גם כשאתה כבר נופל תדחה אותו ב5 דקות ואז תיפול.
 לא יתכן שהוא נופל עלי משום מקום ודורש דרישות לא הגיוניות כאן ועכשיו. אני שולט כאן.
- מזכיר לעצמי שהמטרה היא לא להיות בהתעלות רגשית תמידית אלא ללמוד לחיות עם הרגש בכל מצב שהוא ולא לתת לו לנהל אותי. זה חשוב לזכור את זה. שלא אצפה להגיע למצב מדומיין כזה שהרגש בידיי. שום דבר לא בידיי... אני עובד עם מה שיש. ד' החליט שעכשיו הרגש מקשה עלי? עם זה עובדים.
אז אני יקום לתפילה גם אם זה לא מתחשק. אלא כי החלטתי שזה הדבר הנכון לעשות. וכו' וכו' בדוגמאות רבות.

כרגע אני לא כל כך יציב. היצר אומר לי תיפול שוב במילא אתה מאפס...
אבל זה שקר. כל נפילה היא נזק בפני עצמה.

לוז לעכשיו:
- מקלחת
- ארוחת בוקר
- לסדר תיק מהר ולצאת לישיבה.

עכשיו - לוותר על התאווה ולחזור לשפיות...

בע"ה בהצלחה לכולנו
ממשיכים להתקדם
קיפ

אהלן חברים

מעדכן שנפלתי שוב.
לא נופל ברוחי. מסיים לאכול והולך לישיבה למרות שיש לי תירוצים להישאר בבית
מחזק את המבט שאני נקי עכשיו. וכל רגע ורגע.
שמח ומביט על הנקיות הרבה והמהותית ולא על הרע המועט והמקרי.
הרע הוא נקודתי!
הנקיות היא איכותית!

מזכיר לעצמי שהיצר ינסה לצייר עכשיו תמונה שכל סדרי הכוחות השתנו...
אז לא.
הנקודה העיקרית היא עכשיו. זה המהפך הכי גדול נראה לי שעשיתי פה.
אמנם נפלתי פעמיים ביום האחרון אבל כל רגע שלא הייתי בנפילה - קמתי!
לא נשארתי בתחום אפור שכאילו נקיות ויאוש משמשים בערבוביה.
אז אני נותן הרבה תשומת לב לטוב.
ושום תשומת לב לרע.
לא מתכחש אליו אבל מבין שזה חלק מתהליך וממשיכים קדימה.
השמחה זה היסוד הראשון שממנו אני צומח!
נראה לי שבתוכו כלולה השמחה בד' וההודיה לו. וההודאה בפניו שהכל שלו.
תודה ד'!

במבט שהתרגלתי אליו פעם, זה מוזר אחרי נפילה להיות שמח.
אבל יש פה צד אמיתי - אני אומר לד': אני שמח בך! גם ביסורים והקשיים שלי!
גם אם לא בשיא הרגש אבל לפחות בשכל.
והרגש בד"כ בא אחריו.

אוהב המון וטס לישיבה!
אעדכן

כל הכבוד ממש מעריך את המאמץ,
הנסיון בבית הוא לא פשוט,
אני הקטן לא יודע אם הייתי עומד בו,
תהיה חזק,
אוהבים, וכיף לקרוא את הכתיבה שלך.

תודה קדימה היקר על התמיכה.
מעדכן שהצלחתי להגיע לישיבה מוקדם בצהרים ישר אחרי שסיימתי לאכול
נכנסתי לעיניינים מהר וב"ה הולך טוב.

ממשיך לעבוד וללכת רגע רגע.
לחיות חירות.
לבחור בחיים ובשמחה ובטהרה רגע רגע
כנגד כל הסיכויים
כנגד התאווה לפוי' ואו' שכרגע מרגישה כל כך טבעית

בהצלחה לכולם נתעדכן.
לילה טוב

אהלן חברים!

נקי רק להיום יום אחד מאו'
ו-35 ימים מפו'

חשוב לי להזכיר לעצמי את הגדרת פו'
לא לראות סרטון פו' מפורש.
אני יודע שזה מקום להרבה דברים אחרים
אבל הרעיון הוא להתרחק מהכיעור עצמו
שאני כל כך תלוי בו ומשועבד אליו.
ואני רואה בזה תועלת.
מקווה בהמשך לשפר את ההגדרה ולהתנקות יותר.
אגב זה לא שכל תוכן מיני אחר מותר לי...
אני נלחם נגד הכל ומשתף על הכל אלא מאפס על סרטון.
תמונות זה מעידה.

מזכיר לעצמי שההתחלה הכי קשה.
אתמול בלילה היה לי רצון עז לראות תאווה ולאו'
ב"ה הייתי עייף והלכתי לישון.
היצר תוקף אותי בכל מיני זירות
גם בלימוד הוא מנסה ליאש אותי ולהרחיק אותי.
לספר לי שלא הולך לי...
גם בשמחה באופן כללי הוא מנסה לפגוע.
מציף אותי במחשבות תועבה לאורך כל היום.
באמצע שיעור סיכום בעיון קשה להתרכז בגלל זה

בע"ה ממשיך קדימה בכל הכוח ולא נותן לו להשפיע על השמחה והמבט.
אז באות מחשבות - תפקידי לדחות אותן.

רוצה להיות גיבור. להיות אמיץ.
כנגד כל הסיכויים, למרות שהכל נראה שאין לי סיכוי
למרות שיש את כל התירוצים
למרות שאף אחד לא רואה (דמיון. ד' פה איתי. גם אני פה איתי)
למרות שאש התאווה בוערת
אני רוצה לעמוד יציב - זה לא אומר להיות לבד.
להשתמש בכל הכלים כדי לעמוד יציב, זקוף קומה, ולומר שאני עכשיו נלחם.
לא יודע מה יהיה עוד שעה ועוד חצי שעה ולפני שבוע
אני עכשיו בוחר טהרה.

מקווה לדבוק במבט הזה. ולבוא לשתף ולהיעזר בכם יום יום ובמיוחד כשהיצר תוקף.
להיות עם יד על הדופק ולראות מה עובר עלי ומה צריך התיחסות.
לשחרר לחצים ועצבויות. דברים שיושבים על הלב
להתמלא שמחה ותקווה ואמון בד' ובעצמי.

בע"ה שמח להיות שותף בדיבוק חברים הנפלא הזה
כל טוב והצלחה לכולם נתעדכן

אוהב אותך ואת שיתופך הנפלאים
המשך בדרך הנפלאה 
ותזכה להצלחה מרובה
מצדיע מוקיר ומכבד

אוהבים אותך! 
כי נפלת קמת בעז"ה! 
כל הכבוד על השיתופים הכנים והמפורטים, על העומק שאתה חושף, כנות זה דבר מדבק ואתה נכס לפורום! 

בקשר לספירה על סרטונים וספירה על תמונות אני הייתי ממליץ אותי להתייעץ, בדברים כאלה הרבה פעמים אסור לנו לסמוך על עצמנו, אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ואני לא יכול להיות המנתח כירורג של עצמי....
אוהב אותך keep! 

ראשית הכרת תודה
דייב היקר תודה רבה. התמיכה שלך עוזרת לי ומרימה אותי אחי במיוחד בימים הקשים שעברו עלי
עשר שמעון אחי היקר תודה רבה על דבריך. לוקח את דבריך ברצינות בע"ה אחשוב על זה.

בחסדי ד' נקי 2 ימים מאו'
ו-36 ימים מפו'
רק להיום

מעדכן שב"ה הולך טוב וכרגע סופסוף יציב. (עד כמה שמכור יכול להיקרא יציב... לא מפסיק עם הדריכות)
חושב המון ומתעסק המון בקרבת ד' למרות הקושי. מדגיש לעצמי: לא מחפש להרגיש כל הזמן את ד'. אדרבה, דוקא בזמני הקושי שהכל מרגיש יבש רוצה להמשיך בדרך. מתוך שאני מבין מה ד' רוצה ממני גם אם איני מרגיש התעלות רגשית רגע רגע.
מוסר את התלות בתוצאות לד'
ואצלי משאיר את המבט והשמחה בבחירות שלי
את העמל במה שד' רוצה ממני.
אז מה אם לא הולך? אז מה אם לפעמים מתאמצים ואין תוצאות גלויות לעין?
אני עובד ד'! אז אני אעמול על התורה ועל המידות ועל המוסר למרות ששום דבר לא הולך ולא מתיישב (הגזמה של היצר הרע ועדין גם שם עובד לכבודו)

אשתף קצת על חיי שקדמו לעולם התורה.
הייתי מה שקרוי בפי כל 'מסורתי'. מלא קושיות שכליות על מהות קיומי
ובעיקר שאלות נפשיות קיומיות - למה אני חי? מה המגמה? מה המטרה? למי זה טוב?
חיים מלאי עצבות ויאוש. לא רציתי לקום בבוקר. למה להתאמץ?
 היצר תמיד שיחק בי. מילא אותי עצבות שאין טעם לכלום. 
עוד הוסיפה ההתמודדות בפוי' ובאונ' עצבויות וקשיים.
ואז בדרך נס ממש נכנסתי לעולם התורה. נכנסתי עם אמירה - אני בא לבקש אמת. בלי פשרות.
מוסר את הנפש על האמת. נסיון אחרון למציאות להציע בפני משמעות.
להציע בפני שהיא לא סתם! שהיא לא יתומה מאב! כמו שנפשי כל חיי זעקה וחיפשה ומנגד כל החיים סביבי סתרו את דבריה וכיבו את תקוותה... אמרו לה את לא ריאלית... החיים זה מה שאת רואה אין פה עומק או משמעות או טוב מכוון... תחיה ותנסה להינות כמה שיותר... אם זה עוזר לך לחיות בשקט תבדה דת...
לא יכולתי לחיות ככה. יעלה על הדעת שכך נענה לילד יתום מאב? אף אחד לא רוצה בך? אתה סתם?
מה שונה המציאות?
שתי השנים הראשונות בהיכנסי אל הקודש היו המדהימות ביותר והקשות ביותר.
בכיתי הרבה. לעיתים משמחה עצומה - מצאתי את מבוקשי! נפשי צדקה! היא לא מחפשת סתם. הבקשה שלה אמיתית! ויש לה תשובה במציאות! כאותו ילד שמבקש את אביו... כמה שיניאו אותו מהבקשה - איך הוא יוכל לוותר על הבקשה הזאת? לנצח ישאר חסר וחצוי.
לא אשכח את אחת השיחות הראשונות עם הרב שלי שפשוט בכיתי מולו.
פשוט מה שהוא אמר היה אמת! אמת שכל העולם בורח ממנה. הוא מדבר ואני יודע שזה מה שחלמתי כל הזמן הזה למצוא במציאות.
ולעיתים בכיתי מקושי.
היצר לא הירפה. עולם נפשי שבור והרוס היה.
עולם מלא ביאוש וחוסר אמון במציאות.
כל בירור אמוני וכל עבודה במידות וכל סדר עיון וכל קימה בבוקר - כל אחד קשה היה התמודדות עצומה.
וכל אחד כזה - היה לבנה חדשה באבני היסוד של הבנין החדש.
כל יום היצר אמר לי שאני גרוע. שאני לא מתאים לכל זה.
אתה לא קם בבוקר... אתה לא מבין כלום בגמרא... אתה פגום! אתה מלא עצבות ויאוש! אי אפשר לתקן את זה יותר... שלא לדבר על ההתמודדות...
ובחסדי ד' רגע רגע יום יום דברים התקדמו.

למה אני מספר את כל זה?
בימים האחרונים בישיבה היצר בא אלי ומנסה למחזר טענותיו
ביטויים מלאי יאוש עוד שגורים בפי מאז והיצר מנסה להרגיל אותי בהם בחזרה...
שאני לא מתאים לזה... שאני לא מבין...
ובכלל המבט שהוא מנסה לכפות עלי.
מבט של עין רעה על עצמי ועל המציאות
מבט של תוצאות ולא עמל.
מבט של השוואה לאחרים.
והיום עברתי מהלך מסוים שבו פשוט הרפתי. ומשם דברים עבדו אחרת.
דווקא מתוך תסכול שאני לא מבין ויש לי בלאגן וכו' וכו'
דווקא מישם באה הכנעה. ואיתה הבנה שזה לא מבחן של אם אני מבין או לא
זאת שאלה אחרת לגמרי. האם אני עומל לשמוע את דבר ד'
הסרתי מעלי את הצורך והציפיה שלי מעצמי ואת הציפיה שאני תופס שמצפים ממני
להבין ולשלוט בסוגיה ולהשמיע...
ועברתי לעמדה הנכונה. עמדת מקבל.
אני קודם לומד ועומל. אחרי זה אולי ד' יפתח לי שערי תורתו... וגם אז מי אמר שהבנתי נכון...
השמחה בעצם ההבנה שאני רוצה ועמל לשמוע את דבר ד' היא היא השמחה הנכונה.
ולא השמחה בתוצאות כאלה ואחרות. או שמא עלי לומר הרצון והעמל הם התוצאה המבוקשת...

אוהב המון ומחילה על האריכות
זה דברים לברר לעצמי בעיקר
להזכיר לעצמי מה ש"כפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה"
לכתוב ספר מוסר לעצמי ששייך לנקודות מיוחדות שאני נוטה לשכוח מול היצר הרע הפרטי שלי.
בהצלחה לכולם
יש תקווה! תודה ד'!

צהרים טובים

נקי 3 ימים מאו'
ו-37 ימים מפו'
רק להיום כל יום מחדש

מעדכן שהולך טוב ויציב ב"ה
ממשיך בדרך לאט לאט רגע רגע יום יום.
זה מוריד אותי לקרקע.
מרחיק אותי מהדמיונות והפחדים ממה יהיה מחר ובעוד שנה
חוזר יום יום על מה שאני לא רוצה לשכוח
על מה שהיצר הרע רוצה להשכיח ממני.

מזכיר לעצמי להיות עם יד על הדופק לגבי לחצים פחדים רגשות עיפות וכו'
לתת לעצמי להתבטא ולהרגיש. לא לדרוס את עצמי מתוך רצונות מנותקים מאיפה שאני נמצא.
ועם זה, בתוך הגבולות, משתדל לדחוף את עצמי לקצה לעשות כמה שיותר בכמות ובאיכות.

בע"ה מתפלל על עם ישראל כולו לבשורות טובות
רפואה לחולים
עוז ענווה וגבורה לחיילינו היקרים
והצלחה לכל עם ישראל.
מקווה לראות עין בעין מה ד' מכוון לומר לנו
יש פה משהו משמעותי שנאמר. זה בטוח

אוהב ומעריך המון בהצלחה