שלום לכולם!
היום יום חמישי בש"ק פרשת בהעלותך

לא יודע איך להתחיל.
בעצם, אני יודע. תודה ד' יתברך!
תודה על כל כך הרבה טוב בחיי - שגלוי ושאינו גלוי לי.
תודה על חיים. מלאי ערך טעם ומגמה.
תודה על כל מה שסביבי האנשים המשפחה וכו'
תודה על התורה הקדושה, נפשך שכתבת ונתת לנו, חמדה גנוזה,
שאני זוכה לעסוק בה ולחיות אותה.
תודה על כל רגע של נקיות. ובלי להבין לגמרי אבל סומך עליך, תודה גם על כל נסיון.

לאחר שפתחתי בשבח אמיתי ועין טובה אפשר לגשת לדבר על היום המסובך שעבר עלי בגישה נכונה יותר.
הלילה האחרון היה קשה במיוחד. התאווה תקפה.
כל הלילה מאבקים.

כאן נכנסת בעיה חדשה שעד עכשיו לא היוותה פרמטר - הטלפון שלי.
יש לי נוקיה C2 הפשוט והישן... כיוון שאין לי בישיבה גישה לשום תוכן במחשבים וכו' תוך כדי בולמוס התאווה של הלילה מצאתי דרך לגלוש באינטרנט ולמצוא תמונות.
אני חושש לכתוב את זה כי זה עלול לגרום לאחרים לנסות... אבל בלי לשתף את זה אני לא יכול. אני לא יכול לשקר פה. אחרת אני אשתף פה משהו אחד ומתמודד בכלל עם משהו אחר...

בחזרה לסיפור... כל הלילה מאבקים מלווים בצריכת תוכן תאווה. נאבק ללכת לישון ולא ליפול באו'. ב"ה הלכתי לישון (מאוחר) נקי.
בבוקר למחרת קמתי מאוחר. שמח שלא נפלתי אבל ממש עייף. וממהר להגיע לתפילה שאני כבר מאחר אליה.
עוד עיכוב בדרך לא משנה, ופיפסתי את רוב התפילה.
התפללתי וכולי חש מת מבפנים.

חזרתי אחרי התפילה להתקלח ולהתחיל את היום על רגל ימין!
אלא שאז שוב היצר תוקף מאבקים ולבסוף נפילה. אחריה נוספת שזאת היתה מיותרת לחלוטין. לא נהנתי ממנה אפילו. סתם נפילה כי הכל הרוס במילא... מצייר לי היצר.
מתקלח מתארגן והולך ללמוד. לא מוותר על היום שלי.
ב"ה עומל לא להתעצב ומשקיע את כל המחשבות בלימוד.
תוך כדי נאזר בשמחה ובגבורה.
תפילת מנחה מלאת שמחה והודיה לד' יתברך. פתאום מבין - אין לי את הפריבילגיה להיות בצער עכשיו. זה יכול מי שהוא נקי ומסוגל להכיל את הצער. עלי מוטל עכשיו להיות בשמחה עצומה להביט על כל הטוב שהוא הרוב המוחלט בכמות ואיכות.
כל ברכה וברכה מברכות העמידה אני חושב כמה ד' טוב. חושב רוצה ועושה טוב לישראל. כולו חסד. כולו מקשיב וריגש לנו. אבא. גם שומע כל תלונה כי אכפת לו. וגם מרעיף טובות בלי סוף. גם יודע בדיוק מה טוב לנו גם אם זה קשה, סומכים עליו.
אז אחרי כל זה, לא אשקר יש קושיות למה. זה מרגיש כמו משהו שאני לא יכול לעמוד בו. אבל אחרי המבט הזה - הקושיה לא מפילה אותי מהכיסא. 
יש קושיות שמביאות לתפנית והבנה חדשה.
ויש קושיות שחיים איתן ובדרך פתאום מבינים את התשובה ושזה לא היה קשה אלא לשעתו וקטנותו של אותו רגע.

מביט ומודה ומעריך כל רגע של התמודדות של נקיות ושל מלחמה.
למרות כל הסיכוים רוצה נקיות. רוצה לחיות ולהתקרב לד' ולדרכיו.
גם אם יש ציור כזה שנגזר עלי ליפול בכל יום - כל רגע אחר אני עדין אעמול להיות בו נקי. כל רגע של חיים יקר.

כהרגלי מחשבות לעתיד:

אז לאור ההתמודדות החדשה עם הטלפון אני גודר שתי גדרות:
1. מתחיל ספירה של חיפוש תוכן תאווה כלשהו כולל תמונות וכדו'
2. הטלפון יהיה בלילה בבית המדרש.

3. להקפיד יותר על הלוז. אני שם לב שביומיים האחרונים דילגתי על כמה ארוחות, צמצמתי קצת בשינה וזה משפיע עלי. עכבר.
4. להמשיך בשמחה. לחיות. לא לשקוע במחשבות ודכאונות. רק להיום. כשהעולם מרגיש כבד אני חי רק להיום והופך את זה לאפשרי. משתף עם חברים = משתף את המשקל.
5. צריך להוסיף קשר טלפוני, צריך לראות איך לעשות את זה בלי קליטה...

אשמח לשמע עצות ותגובות.
תודה לכל המגיבים הקודמים שלא היה לי זמן להתייחס אליהם.

נקי מאו' רק להיום
נקי מפו' 5 ימים
נקי מתכנים רק להיום

אוהב מעריך ומאושר להיות כאן ולהמשיך להתקדם.
אני לא מסכן. אני נאבק. אם צריך נגד כל העולם.
כמה זמן שאל יקח. כמה נפילות עתידיות שלא יקח.

כל הכבוד על האופטימיות והשמחה! 
אכתוב משהו קטן וכנראה לא פופולרי..
אבל אני כותב באהבה, 
אצלי אני חושב שלפעמים זה טוב להיות מבואס,זה טוב להתייאש, וטוב להתעצב, (יכול לעטוף את זה עכשיו בראיות מספרים כמו 'מרירות' של התניא אבל מעדיף לכתוב יותר מהרגש ולא מהשכל) 
נכון זה כואב, 
אבל את אם אני לוקח מבט כנה על עצמי אני חושב שאת רוב הפעולות שהביאו לי החלמה באמת עשיתי רק ממקום כואב מיואש ועצוב, 
רק אז מרוב יאוש וכאב הייתי מוכן לעשות פעולות קשות כמו להתקשר באמצע קריז וכדומה,
כשניסיתי "להתעודד" ו"להתחזק" "להתבונן רק באהבת ה'" להשהר מקליפת היאוש" וכו' כל הזמן זה לא עבד לי, 
כי לא באמת הייתי שמח, 
ולספר לעצמי שזו גופא עצת היצר וכו' גם לא נתן לי שמחה, 
אני יודע שכל אחד עובד בצורה אחרת, 
אני רוצה לחדד, בוודאי שאין לי "עניין" בעצבות וייאוש, והרבה פעמים זה יכול לגרור אותי עוד יותר למטה, 
אניאני לא מתכוון שיש דווקא עניין להיות בבעסה,  
אני רק משתף שאצלי הרבה פעמים העיסוק בדברים נשגבים ורוחניים ישראל אע"פ שחטא, הלוואי שנאהב את הצדיק הכי גדול כמו שהם אוהב את הרשע הכי גדול, אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהם וכו' דברים נכונים וקדושים של חז"ל והספה"ק,  
אצלי הם היוו סוג של תירוץ לא להסתכל למציאות בעינים, לא ליישר במט ולומר בפה מלא, 
כן אני לא יכול להפסיק לאונן, אני עושה דבר שהוא נגד הדת שלי, הורס לי את החיים גורם לי לחיות בשקר מול אשתי ומול עצמי, בגלל שמעיד שהתחילו הרגשות האלו מייד נתתי מנה חזקה של "חיזוק" בשביל להשתיק אותם, 
עד שלפני שמה וקצת אחרי שימוש נוסף לא דרמטי במיוחד, פתאום הרגשתי יאוש אמיתי, יאוש עצוב ומדכא, לא רציתי להרגיש אותו אבל זה מה שחוויתי ומתוך היאוש הזה נרשמתי לאתר ואכן אם תסתכל על ההודעות הראשונות שלי תמצא המון המון כאב ועצב, 
אבל משום מ רק דדרך הכאב הזה שבא מהבנה פשוטה וכואבת של המצב שלי הצלחתי לאט לאט בצעדי צב.. להתפקס על עצמי, לפנות לעזרה, פתאום היה לי אומץ לעשות חסימות לשתף, ופתאום מצאתי את עצמי חוזר להתפלל מה שלא יכולתי לעשות הרבה זמן, ופתאום מתוך העצה הזה פתאום הרגשתי שמחה, והיום אני הרבה יותר שמח ממה שהייתי פעם, למרות שהאורות של היום לא מתקרבים למה שהיה,
בוודאי שאסור לי לחיות בעצב כל החיים ואני חייב לשמוח על ההתקדמות שלי,אסור לי לשפוט את עצמי בחומרה, 

אבל יש זמנים מסוימים שבהם אני מוצא שהעצב מביא ליותר תוצאות מכל ההתחזקויות השונות, 
אני שוב מדגיש קיפ היקר אני לא מתכון להגיד מה טוב לך , אני גם לא מספיק מכיר אותך... ולא מתיימר לתת עצות, 
אבל קר רציתי לשתף הזווית האישית שלי,
אני אוהב אותך ויכול להיות שמה שרלוונטי אלי לא רלוונטי אליך...
תמשיך לחלוק יש לך מתנה נדירה של רגש וכנות וזה תורם כאן המון!!!

שלום לכולם!

נקי מאו' יום 1
נקי מפו' 6 ימים
נקי מתכנים יום 1

עשר שמעון תודה רבה על הזוית הנוספת. באמת מעריך ושמח שהבאת אותה. אבל לגבי עצמי, כפי הנסיון וההיכרות שיש לי עם עצמי, זה לא נכון. שבעתי מספיק דכאון ויאוש בחיים. אפשר לומר שמאז שעמדתי על דעתי בגיל 12 לערך שם השכל התחיל להיות מרכזי ועד גיל 19 שבו פגשתי את דרך התורה חייתי ביאוש ודכאון. מגיל 15/16 התחילה ההתמודדות עם או' ופו'.
היאוש הגיע לדרגות חדשות. פרש טלפיו ושלט על כל פינה בחיי. לא עצר. נגס כל חלקה בריאה. עד שלקום בבוקר היה בלתי אפשרי. ממש. ימים ושבועות שלמים שאני קם בבוקר פותח את העינים ומצטער שפתחתי אותן. מצטער שאני לא יכול להיעלם מהעולם הזה, להתנתק מהדעת והמודעות המכאיבה. נשאר לשכב במיטה כמה שאפשר כי למה לי להשקיע אנרגיה בלקום מהמיטה? כל עבודה היא מיותרת שהרי אינה מובילה לשום ערך. הרגשתי מסכן. פשוט מסכן. אני צריך רחמים. ואין מי שירחם אותם. יאוש = מסכנות.
העבודה שלי כפי שאני מבין אותה, היא להוסיף חיים. לטאטא את היצר. זה נשמע כמו הדחקה אבל זאת לא הכוונה. תכליתו וכוונתו זה לא לעצור בעצבות. העצבות היא רק הדלת שלו פנימה. המנדט להקים ממשלה אם תרצה. מישם הוא יכול לקבל כוח ולהתחיל לעשות שינויים של ממש בחיי.
כשם שהוא מכוון בקצה להמית כל פיסה של חיים - קימה בבוקר עשיה, שמחה, רגישות לחברים ומשפחה, דבקות והתרגשות ועמל בתורה הקדושה ובקשר עם ד' יתברך. מידה כנגד מידה. כל מלחמתי בו - לבנות חיים מפוארים. לשמוח. לעבוד ולעמול ולהעריך את החיים. לקום בבוקר לפתוח את העיניים, מאליו מתגנב לו חיוך קטן כזה שבלי צורך במילים אומר איזה כיף שהתחיל עוד יום. לא כתלות ברגש. אלא מתוך הערכה אמיתית לחיים שהם מלאי ערך וטעם.

ודאי שאני נלחם גם בו ישירות בנשא התאווה - סופר נקיות ועובד. משתף עם חברים מקים גדרות, מתיעץ, פותח מעגלים. מוכן לעבוד קשה כדי להשתנות. לעשות דברים לא נעימים וקשים ומביכים. בוחן את מצבי מידי פעם אולי אני לא בכיוון? אולי צריך לנקוט בדרכים חדשות? אולי משהו בתפיסה שלי לא מלוטש?
אבל אני לא מדמה לעצמי שזאת תכלית הכל - לא ליפול. זה סימן. אם יש ציור כזה שאני מצליח לא ליפול אבל כל היום אני בחידלון גמור של עצבות ובטלה - זאת לא נקיות.
עוד אוסיף ואומר, כפי שאני משתדל להזכיר לעצמי מידי פעם, הביקורתיות שלי היא לא פרופורציונלית. אחרי נפילה היצר בא אלי עם זקן וחליפה ודורש ממני קדרות. ללכת בכבדות, בפרצוף חמוץ, להתמסכן, לשנן ולהדגיש כמה אני דפוק ורע. כמה אין ערך, הכל מרוסק וגמור. הרסתי הכל. אין לאן לרוץ ועל מה לעבוד. הכל מת. להראות לי איך כל העולם נגדי. לציר לי מבט דמיוני שאני רע! שהכל רע בחיי. על זה אני רוצה להתעכב - השמחה היא מבט האמת. היא לא 'עידוד' עצמי דמיוני כזה. היצר החצוף לא מספיק שמדגיש את הרע שכן עשיתי הוא מוסיף לצבוע בשחור את הכל.
השמחה, כפי איך שאני משתמש ומבין אותו, לא מטשטשת בכהוא זה את הרע. אלא אומרת את האמת. השמחה לא אומרת לי הכל טוב לא קרה כלום תמשיך קדימה. אלא נותנת לי יכולת לקום ולחיות. עכשיו כשאני חי והמציאות לא התנפצה לרסיסים - אני יכול להכיל צער על בעיות. ולתקן אותן. עכשיו אפשר להתקדם. עבורי יאוש הוא חוסר אמון בחיים עצמם, חוסר אמון בסדר ובערך החיים וממילא חוסר רצון לחיות. בדיוק כמו שהיצר רוצה.
בזה גם ביארתי כוונתי לטאטא את היצר - לגרש את הזקן עם החליפה הזה שבא לנסות לייעץ לי רעות באצטלה של צדיק.
להבנתי היום, בשבילי הכי נכון לתת פרופורציה הגיונית בין המבט על החיים לבין לחיות את החיים עצמם. כאותו זהיר של המסילת ישרים שהלך לקיצון השני - מרוב התבוננות על הדרכים שלו - אין לו דרכים.

המשתוקק היקר תודה רבה, מסכים לחלוטין. אם העידוד שלי את עצמי מביא לקידוש החסרונות והמעטה בעבודה המוסרית זאת לא שמחה אלא נצרות. זה לשקר לעצמי שהכל טוב העיקר שתרצה טוב. בע"ה מתפלל לד' להוסיף כוחות ודרכים חדשות בהחלמה.
---

מזכיר לעצמי שאני בימים ראשונים לנקיות והם תמיד הקשים ביותר.
ב"ה ממשיך קדימה בשמחה.
משתף שב"ה כמו שקבעתי אתמול הטלפון נשאר בבית מדרש ללילה. בע"ה אשמח שאם אני שוכח תתזכרו אותי לעדכן על זה שלא אקח אותו לחדר בלילות מתוך הרגל.

חשבתי קצת אולי אני צריך לנסות דרכים חדשות כמו 12 הצעדים.
ועם זאת אני לא חושב שמיציתי את הדרכים הנוכחיות כדי לומר שאני בדרך ללא מוצא וצריך לחשב מסלול מחדש... אני חושב שאני על דרך טובה שמצריכה סבלנות וגבורה. גבורה לא בונים בלילה אחד.
ועדין, משאיר את זה במחשבה. לא שולל. אעשה מה שצריך בשביל להחלים.

לסיום, באותו נושא, אשתף בסיפור ששמעתי על בעל התניא (או אחר מגדולי החסידות לא זוכר):
אחד מיתומי העיר מתחתן ואנשי העיר התגייסו לספק כל צרכי חתונתו. עמלו רבות וקשות וב"ה העמידו חתונה. אחראי המשטרה הגוי ראה כמה חשובה להם החתונה והחליט בערמה ורשעה לאסור את היתום ולדרוש סכום כסף גדול לשחרורו מתוך ידיעה ברורה שלא יוכלו לסרב.
וכך באמת עשה. בעל התניא ושני חבריו הרבנים חשבו מה לעשות.
באותה העיר במקום אחר גר יהודי עשיר מומר.
אמר להם בעל התניא: אני הולך אליו.
אמרו לו: הוא לא יתן לך כלום.
אמר להם: אני הולך!
אמרו לו: אנחנו באים איתך.
אמר להם: בתנאי שאתם לא פוצים את פיכם.

הגיעו לפתח ביתו, פתח המשרת והחבורה המתינה לבעל הבית.
הגיע בעל הבית, בעל התניא מספר לו את הסיפור הכואב.
היהודי המומר מזיל דמעה. ואומר בהתרגשות - אשמח לסייע למצוה חשובה כזו!
הלך בזריזות לחדר אחר, חזר ובידיו של בעל התניא מניח - קופיק 1. (=אגורה)
שני הרבנים מביטים אחד על השני ונדהמים מקמצנותו.
אבל בעל התניא אמר לא לדבר...
ולעומתם בעל התניא כולו קופץ משמחה ומשבח את היהודי - וואו! אתה משתתף במצוה חשובה כל כך... אשריך ואשריך חלקך... וכו' וכו'...
יצאה החבורה מביתו והלכו לעירם.
לאחר כמה קילומטרים רץ אחריהם המשרת.
ומחזיר אותם לאחוזה.
בעל הבית בא אל בעל התניא ובידיו מפקיד - קופיק נוסף.
בעל התניא שוב משבחו ומאדירו על גודל מעלתו.
וכך שוב יוצאים לדרכם, חוזרים לארמון מקבלים קופיק וחוזר חלילה.
עד שלאחר כמה פעמים הגביר מביא להם לא קופיק אחד אלא את כל הסכום.

הוא כל חייו רצה להיטיב. אבל מי רוצה קופיק 1? כולם דחו אותו.
בקרבו, הם לא דחו קופיק. הם דחו את הרצון לתת.
אז בעל התניא ראה את 'שריר' נתינתו המנוון. ועשה לו אימון...
יש צד כזה שזה שייך גם בי. שריר השמחה שלי מנוון. כל פעם אחרי נפילה התרגלתי להתרסק יחד איתה בכל תחום אחר בחיים. התרגלתי שנפילה במשהו אחד היא קריסת כל המערכות וקץ כל הקיצין.
וזה נתן ליצר כוח. במקום להשקיע אנרגיה נגד כל חלק וחלק בחיי בצורה נקדותית - הוא יושב חזק על התאווה ומישם ממילא הוא מפיל את הכל. הוא הולך לארון חשמל ומפיל את השלטר הראשי...

בע"ה מתפלל להמשיך להתקדם בשמחה
כנגד כל הסיכויים רוצה טהרה
אם נפלתי אז אני קם מיד וכל רגע ורגע רוצה נקיות. כל רגע ורגע שווה, החיים שווים.
רק להיום.
שבת שלום.

שבוע טוב!

נקי מאו' 2 ימים
נקי מפו' 7 ימים
נקי מתכנים 2 ימים
רק להיום.

מזכיר לעצמי שאני בימים ראשונים שהם קשים ולא יציבים. להחזיק סופר חזק.

שבת יצאה, חש נפילת מתח מסוימת.
כמה דברים לא הלכו כמו שתכננתי וציפיתי
קמתי למנין מאוחר, ודוקא זה שישנתי יותר גרם לי להיות עייף כל היום
ובמוצש הרגשתי חוסר נחת. רציתי להוציא שבת בנחת בשירים וכו' אבל שלא בהחלטתי נאלצתי להזדרז. הייתי צריך להיות יותר אקטיבי ולא לזרום עם מה שהכתיבו לי. אבל על כל פנים ב"ה מקבל את זה

בע"ה ממשיך את הספירה על תכנים. טלפון בבית מדרש בלילה.
מרגיש איך הנקיות הנצברת מפו' משפיעה לטובה.
ועדין מזהיר את עצמי שלא להיות שאנן. אף פעם.
בע"ה יום יום רגע רגע זה חיים ועמל ומציאות.

ממשיך קדימה.
מתפלל לד' שיעזור להחזיק חשבון
שיתן כוחות
אני תלוי בו. כל רגע של חיים ממנו.
המצב שאני בו עכשיו זה ממנו.
בע"ה מתפלל לשמוע מה הוא אומר לי דרך זה.

שבוע טוב ומבורך

הנקיות הנצברת גורמת שיהיה קל יותר ויותר. אך בסופו של יום תמיד מגיעים גלים. ולא משנה אחרי כמה ימים. הם רק מתרחקים ונעשים קלים יותר, אבל הם קיימים
תמשיך להחזיק חזק, והקב''ה ישמור עליך. 

KeepMovingForward כתב on 28 מאי 2021 13:57:

הודעה מרתקת ומדהימה!! תודה רבה לך על הכתיבה! נהניתי מאוד לקרוא וכמובן הזדהיתי כל כך עם כל מילה...

גם היום היצר עושה לי את זה.. על כל פעולה הכי קטנה שלא תהיה על תאווה.. הוא מומחה בזה..

הדוגמא הכי טובה שיש לי היא מיום חמישי האחרון, עברו לידי במהלך אותו היום משהו כמו 20 מושאות תאווה.. חלק מהן בצורה מאוד פרובוקטיבית ומושכת.. פעם אחר פעם המשכתי להוריד את הראש. לוותר. להתפלל לאלוקים בכניעה כמה חזק הרצון הזה להסתכל כמה אני לא יכול מכוחי לוותר... יכול לעשות שריר פעם אחת.. פעמיים.. להחליט שאת זה אני לא רואה.. אבל בסוף זה יפיל אותי..
ואלוקים עזר וסייע..

בערב נתקלתי באחת מושאת המושאות מה שנקרא.. כמובן לא אפרט.. אבל משהו הכי קשה מזה תקופה..
בתחילה עוד ויתרתי עד שהיא נכנסה איתי לאותו קיוסק ועמדה לפני בתור... אז ברחו לי כמה מבטים עליה.. מבטים זריזים וקצרים.. אפילו לא כאלו שאאפס את ספירת המפוכחות שלי בגינם לפי ההגדרות שלי..

אבל הם היו מספיק ארוכים בשביל שהיצר יתחיל איתי בחשבונותיו הארורים...
אותם החשבונות שאתה מתאר כאן..

ואיתו מגיעה ההלקאה העצמית.. אתה לא שווה.. אתה אפס.. היא שולטת בך וברצונות שלך.. אתה עבד.. עבד לתאווה עבד לגוף הנשי.. היית נותן לה את החיים שלך אם הייתה מבקשת תמורת עוד מבט אחד.. תמורת משהו..
ומשם הדרך לדכאון קצרה.. ולעוד מבטים.. ועוד..

אסירות תודה שהפעם המשכתי להתפלל.. לא שקעתי למסכנות. התקשרתי לחבר לשתף לא נשארתי עם זה לבד..

ומאז המשכתי לוותר על מבטים. וזה אחרי שהיה ריב מעצבן עם האישה שנתנה לי ללכת 3 ק"מ ברגל הביתה.. 
וכמה תאווה שהייתה בדרך!! ומה תירוץ יותר טוב ללגום כעת שהאישה רבה איתי איך לא שוב על נושא ההחלמה שלי וזילזלה בי ובדברים שהכי חשובים לי בעולם?

אסירות תודה לחבר שהיה איתי על הקו.. שעזר לי לא להקשיב לראש שלי. שזו למעשה עצת היצר..

אוהבים ותודה על השיתוף!

ערב טוב לכולם

נקי בחסדי ד'
3 ימים מאו'
8 ימים מפו'
3 ימים מתכנים
עולה לאט לאט על מסלול של יציבות (יחסית)

מחילה שלא התחברתי בצהרים כהרגלי, היה יום עמוס.

קראתי ברפרוף את התגובות שלכם חברים יקרים
וכיון שאני ממהר לישון אני לא אתיחס אליהן כרגע
אלא מחר כשאתחבר כי אני רוצה להתיחס ולהודות עליהן בישוב הדעת וברצינות.

בע"ה הטלפון ממשיך להישאר בבית המדרש בלילה.

מתפלל לד' יום יום שחיי אצלו
רוצה טהרה

לילה טוב

ערב טוב

נקי בחסדי ד'
4 ימים מאו'
9 ימים מפו'
ו4 ימים מתכנים

קצת יותר יציב, ממשיך לעבוד יום יום, טלפון בבית מדרש.
רק להיום- לא נושא משקל של 120 שנה על הגב.

כמה לילות אחרונים עברו בשינה יחסית מועטת.
נגררתי ללמוד עד מאוחר ואז גם קצת לשבת עם חברים
חייב להתמקד בלוז. אני שמח בהשתוקקות בלימוד אבל
זה עלול להיות בחינת תפסת מרובה לא תפסת

תודה רבה למתרפא אלי שומר ומשתוקק היקרים
חיזקתם מאוד, מרגיש שמזדהים עם ההתמודדות שלי
זה נותן כוחות להמשיך, להכיל את המצב למרות שקשה לעכל אותו לפעמים.

סמוך ובטוח שההתמדה בעיסוק בלב הדברים יביא, לאט לאט, לשינוי מהותי ויסודי.
כמובן שבו"ז אני עוסק גם במאבק ישיר מול התאווה וסופר נקיות ושם גדרות וכו'
אבל בונה את התשתית גם יחד. ככה יהיה לנקיות אמיתית משכן בלבבי ונפשי.
"בלבבי משכן אבנה להדר כבודו, ולמשכן מזבח אשים לקרני הודו
ולנר תמיד אקח לי את אש העקדה ולקרבן אקריב לו את נפשי - נפשי היחידה."
מסירות הנפש של יצחק אבינו הקדוש!
אישיות של קודש. לא איזה צידקות רגעית נקודתית בלתי קבועה.
דווקא מסירות נפש בכל צעד ושעל שבונה משכן יציב יסודי קבוע.

תודה ד' יתברך. שמח בכל הטובות שאתה מרעיף עלי.
גם ובעיקר בכל מה שאני לא מבין.
ד' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך.
כל כוחותי מגיעים ממך
איני מבין את חשבונותיך.
אבל יודע שאתה טוב.
וכל מה שאני עובר הוא לטובה.
ולא שבתוך מה שאני מבין אני לא מוצא מספיק טובות...
ממה שאני מבין יש טובות שאני לא מצליח להתחיל להבין למה אני זכיתי
ומתמלא חום מאהבתך ודאגתך...
אלא שמתוך זה לומד על הכלל כולו.
הטבתך מופיעה בכל מיני דרכים וחשבונות.

אוהב חברים ושמח להיות פה חלק מהקבוצה
להמשיך להתקדם קדימה יום יום
אוהבי חיים אנחנו ועל כל רגע נאבק כי הוא שווה.

אוהב אותך מחזיק לך יד
אלוהים אתנו אנחנו לא לבד
יש לו גם שליחים טובים ומיוחדים
תקופה לא פשוטה אני עובר...
מתפלל לשלוה...

תודה רבה דייב היקר חיזקת.  מתפלל עליך אחי ואוהב מאוד. מקבל ממך שיעור. הרבה כוחות ותקווה. מאבק מתמיד ולא רק כשמתחשק - אתה עובד ד' אמיתי!

נקי 5 ימים מאו'
10 ימים מפו'
ו5 ימים מתכנים

ב"ה ממשיכים בשמחה קדימה.
מקצר כיון שאני ממהר לשיעור, אחזור בשעה אחרת לקרוא עוד ולשתף

משתף שהולך טוב, מקפיד שהטלפון לא בחדר בלילה וכרגע ב"ה הולך טוב

רק להיום. כל רגע יקר ושוה.

אוהב ומעריך
יום טוב ובהצלחה

שלום לכולם!

בחסדי ד' עלי
נקי 6 ימים מאו'
11 ימים מפו'
ו-6 ימים מתכנים

ב"ה יש יותר יציבות, וכתמיד משתדל לשמוח בכל רגע

משתף שממשיך להתמיד בהחלטות. מחזיק חזק
טלפון נשאר בבית מדרש בלילה
מתעסק בעמל התורה בכל הכוח.
ד' יתברך מצידו עוזר ומקל את ההתמודדות
כולי וכל חיי שלו. ניגש לחיים ולעבודה בענווה גמורה.
כל כוח שלי מגיע ממנו. אני תלוי בו ממש רגע רגע
כל הצלחה שלי אפילו כזאת שעמלתי עליה - גם בה יש סיעתא דשמיא
אחרת לא הייתי מצליח.

משתדל לחזק ולחזור על הנקודה שבאמת כל רגע חשוב
אני לא נאבק על חודש. אם לרגע אחד מעדתי בחודש אז כולו נשרף...
כל רגע שווה עבודה.
מחזק אותי המשפט שכתבתי כמה פעמים - גם לו יצויר שנגזר עלי ליפול פעם אחת כל יום 
אני נאבק על כל רגע אחר שיהיה נקי. כי כל רגע חשוב.
כנגד כל הסיכויים רוצה טהרה. לא כבול לציפיות וההבנות שלי.
מבצע את התפקיד שלי והעמל שלי יום יום רגע רגע בענווה. תוצאות לד'.

שמעתי פעם משל ממש יפה בזה
לעיתים אנו מתמודדים עם משבר
שוב ושוב מנסים וזה לא הולך. אסור להתייאש!
למה הדבר דומה? לציפור שנקלעה לתוך בית
וסגרו את החלון. היא מנסה לצאת - אך שוב ושוב נתקלת בחלון השקוף.
עליה לוותר? חלילה! היא מנסה שוב ושוב והקב"ה בוחר מתישהו לפתוח את החלון...
אנחנו צריכים לעמול כפי מה שעניננו רואות. יש פה דרך להתנקות, לתקן? אני הולך בו!
לא עובד? אני ממשיך בכל הכוח לעמול ולהתנקות. עושה מה שמוטל עלי. ד' שהוא כולו טוב והטבה
לא בא להתעלל בי. ועם זה אני לא מבין את החשבונות שלו. אני עובד והוא יבחר אם ומתי לפתוח לי...

אוהב המון חברים, מקבל מיכם המון כוחות ותקוה
במיוחד מדייב היקר והאהוב שלנו
איזה גבורה. כל רגע ורגע חשוב ויקר בעיניך
תמשיך אחי היקר. התוצאות לא לנו.
בעיקר אומר לעצמי....
לילה טוב!

שבוע טוב אחים יקרים!

נקי 10 ימים מאו'
15 ימים מפו'
ו-10 ימים מתכנים

כרגע ב"ה יציב ושמח

קודם מחילה שלא התחברתי כל הסופש
היתה נסיעה עם חברים לצפון בצורה ספונטנית
לא הספקתי לשתף.
ב"ה הלך מעולה, עכשיו בישיבה מתחיל שבוע בכל הכוח.

משתף שאתמול בלילה חזרנו מאוחר אזור 2
והחלטתי שאני מביא את הטלפון לחדר בשביל שעון מעורר
והתניתי תנאים:
1. אחרי שקבעתי את השעון המעורר לא נוגע יותר בטלפון לשום צורך. אלא אם כן חבר/ מישהו מתקשר.
2. אם הפרתי את התנאי הראשון אני קם באותו רגע ולוקח את הטלפון לבית מדרש.
וגם חייב לחכות 7 ימים שהטלפון יהיה בבית מדרש עד שאני יכול לנסות שוב פעם להביא אותו לחדר.

דוקא בגלל שזה עדין בגדר של משהו נשלט אני מעדיף לנסות ללמוד לחיות עם זה.
אז בע"ה אני מתחיל עם התנאים האלה, ולוקח את הטלפון לחדר בלילה.
בע"ה אשתדל לשתף כל יום שעבר בשלום/ שאני מחכה 7 ימים...

באופן כללי ב"ה הולך טוב, עברו הימים הראשונים הקשים במיוחד ועכשיו עליתי על מסלול
עיקר הענין עכשיו זה להיות עסוק בחיים, לשמוח בכל פרט, להיות רגיש למה שעובר עלי
לשתף, לדבר עם ד' יתברך, לקבל מה שעובר עלי ומפריע לי.
לא להיות עכבר. ולזכור ולחזור ולדעת היטב את ערכה של הנקיות. לא להתבלבל בגלל שאני נקי כמה ימים שזה בכיס שלי... כל רגע של נקיות חשוב. טענת ה-'ליפול פעם אחת זה לא נורא' היא שקר חמור
גם טענה נפוצה אצלי 'רק תיגע אתה לא תיפול' - כל נגיעה היא בעיה בפני עצמה, יש לי חיים מדהימים
ד' נותן לי מתנות של הזדמנות לקום מהנפילות האלה, בע"ה מעריך ומוקיר את ההזדמנויות ובע"ה רוצה מאוד לקחת אותן בשתי ידים.

תודה ד'. תודה על כל הטוב שאתה מרעיף עלי ועל כל ישראל קדושים

רוצה נקיות כנגד כל הסיכוים. כל רגע ורגע כל יום ויום אני רוצה נקיות.
לא רוצה להיות משועבד למצבי רוח ורגשות מסעירים. רוצה להיות שקול.
מצבי הרוח יגיעו אבל ללמוד לחיות איתם בשלווה והכלה.

אוהב המון ומעריך
שבוע טוב

התחברתי לכל מילה... זה נראה שאתה עושה פעולות ותהליכים.. לא סתם הגעת ל10 ימים..
איתך במסע... בהצלחה

בס''ד 

אוהב אותך קיפ,

להתבונן בפרטים הקטנים, המוכנות ללמוד גם מהנסיגות, לקחת צעד אחורה אבל מייד לדחוף שני צעדים קדימה, לעבור מקרב לקרב, להבין שזה לא הכל או כלום, לשמוח בהתקדמות האיטית, להודות על הניסים הקטנים.
מעריץ אחי. הדרך שלך כולה אמת. כל הכבוד. 

[dir=rtl]דף חדש, זעיר אנפין והמשתוקק תודה רבה חברים יקרים מעריך מאוד. משתדל להמשיך ללכת יום יום בשמחה ובצורה שלוה ומאמינה במציאות. בע"ה מקווה לקנות מבט כזה שבאמת לא משנה מה קורה איזה סיבוכים וקלקולים מגיעים יש תקוה וודאות מוחלטת שהכל להטבה. אין יאוש. עם זה כמובן להחזיק את החשבון הברור שצריך להילחם עד חרמה ברע והמקולקל.

נקי 11 ימים מאו'
16 מפו'
ו11 מתכנים

ב"ה שמח וכרגע יציב.

מעדכן שאתמול הטלפון היה בחדר והולך כרגע טוב במישור הזה.
ממשיך להתקדם יום יום. מתפלל לא להיות תלוי ברגש, גם כשקשה יותר,
כשהדרך כאילו מרגישה משעממת - להמשיך לצעוד בה.

בהצלחה לכולנו
כאן בשמחה לדבר עם מי שירצה[

יום טוב![/dir]