צהרים טובים לכולם!
בחסדי ד' המרובים נקי מכוחו
29 ימים מאו'
34 ימים מפו'
ו-29 ימים מתכנים
רק להיום רק לעכשיו. כל רגע יקר ושווה מאבק.
אין 'אם כבר אז כבר'. גם אם אני במעידה, ברגע הראשון שאני מתפקח - קם מיד!
אם אכלתי קצת שום ופי מסריח - עכשיו אוכל עוד?!
תודה רבה לכל המחזקים קדימה, דייב ושמח בחלקי. נתתם הרבה כוחות, ממשיכים קדימה בשמחה ובגבורה. ד' ישמח אתכם.
רק להיום רק לעכשיו ב"ה שמח וכרגע יציב.
עבר עלי שבוע קשה מלא בחוסר שינה רוב הזמן לא בגללי. חלק מהימים היו אירועים שהייתי בהם והצריכו אותי לישון מאוחר וימים אחרים פשוט לא הצלחתי להירדם למרות שבאתי לישון מוקדם כדי לפצות על חוסר השינה.
היומים האחרונים היו אפילו עוד יותר מטורפים מעייפות, נוסף על זה חציתי את הארץ בנסיעות מהדרום הרחוק לצפון הנידח, הכל למען חבר יקר וצדיק שהכל היה שווה בשבילו.
לילה אחרי לילה כ-4 שעות שינה + העיפות מהלילות הקודמים. ד' שמר עלי ממש. ב"ה העכב"ר לא ניהל אותי ד' השגיח עלי. "לא ימנע טוב להולכים בתמים אשרי אדם בטוח בך...".
ואם העיפות לא מספיקה כדי לערער אותי אז גם היו נסיונות קשים בעינים. תחילה באירוע שבו הייתי שאמנם היו לבושים בצניעות אבל כיון שזה היה משפחתי ומצומצם ישבתי עם בני ובנות משפחה והיה קשה. היתה מלחמה רגע רגע וב"ה יצאתי מנצח. ממשיך קדימה.
אם זה לא מספיק אז בדרך חזור נצרכתי לעבור בתל אביב ואין צורך לפרט את הקשיים והנסיונות וב"ה מכוחו וחסדיו הרבים, עבר בטוב.
תודה ד' יתברך! תודה שאתה שומר עלי! אני ממש משתדל. בכל דרך אפשרית. אני לא מכניס את עצמי לניסיון סתם. לא חושב את עצמי לכלום ויודע שבלעדיך אני כלום. ממשיך ללכת צעד צעד בשמחה ובגבורה ובביטחון גמור בך. תודה. באמת חש שאין אני יכול להודות לך על כל הטובות. קטונתי מכל החסדים ומכל האמת שעשית את עבדך! ועושה רגע רגע בכל יום תמיד. במה שאני מבין בראיתי הצרה והקטנה ובמה שאיני מבין ורואה. אין מספיק דמעות שאדמע בהתרגשות ואין מספיק תפילות שאתפלל למען שמך הגדול והנורא באהבה ומעשים שאעשה ומחשבות שאחשוב שיוכלו להכיר תודה לך... אבל לגמרי אנסה כמה שאוכל...!
משתדל להתחזק בנקודה שהזכרתי קודם - ברגע הראשון שאני מתפקח לקום. לא לחכות עד שאדרדר לקצה התהום. זה שמעדתי לא נותן היתר לצלול ראש לתאווה, מתוך אמירה ש'אם כבר אז כבר' תהנה ונתחיל מחדש אחרי.... זאת טעות. כל רגע שאני בפנים אני מפסיד מחדש. כל שאני מעמיק בג'יפה היא יותר מלכלכת. ב"ה שמח שישמתי את העיקרון הזה באירוע. שמרתי על העינים כמה שיכולתי וב"ה הלך טוב לנוכח המצב. עד שתפסה את עיני מישהי (צנועה) שישבה בקצה השולחן התמקדתי לכמה שניות אפילו הסכמתי לעצמי קצת להנות מיזה. הבנתי שזאת טעות נוראה ועצרתי. טמנתי את עיני בקרקע. חזרתי בראש על זה שזאת טעות ואני חייב לעצור את זה כאן. הלכתי לצד חשבתי עם עצמי קצת, הדגשתי שאני עוצר את זה כאן. לא ממשיך במדרון החלקלק. שלחתי הודעה לחבר טלפוני ואחרי זה דיברנו בטלפון ומישם המשכתי קדימה. כל רגע יקר! מעידה בדבר קטן(יחסית) לא מתירה כלום! הפוך! היא מעוררת אותי לקום ולהוסיף כוחות.
עוד דבר קטן, ד"ת לשבת
בפרשתנו אם מתבוננים מגלים דבר מענין ומוזר - פרשה שלמה (כמעט) שלא עוסקת במאורעות עם ישראל! ובעצם הם לא ידעו כלל על המתרחש!
הכל סביב קורותיהם של בלעם ובלק. רק לבסוף עם חטא בנות מדין עם ישראל נכנס לסיפור כצד.
ומדהים לראות - עם ישראל מנצח! למרות שהוא אפילו לא יודע שנלחמים מולו!
בלעם מנסה לקלל וזה לא מצליח...
מה הסוד? שמעתי רעיון שמאוד דיבר אלי וקשור גם אלינו - עם ישראל ניצח בנורמליות שלו. הוא לא עשה איזה קפיצות מטורפות. לא ניסים וגבורה לא רגילה. לא. הוא פשוט היה עם ישראל... עם ישראל הצנוע "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". לא כתגובה למלחמה. לא כי אמרו לו שעכשיו צריך להיזהר יותר. לא כי המצלמה צילמה והוא היה צריך להראות ש... לא. פשוט כי אלה חייו.
אלינו אני לוקח- כוחנו בהתמדה. כוחנו בפשטות. כוחנו בכוחנו. יום יום רגע רגע. עוד צעד ועוד צעד. עוד מבט אמיתי וישר של עין טובה. עוד שיתוף באמצע קריז. עוד מעידה שקמנו ממנה. עוד ח"ו נפילה שממנה קמנו חזקים יותר להמשיך קדימה. לא איזה קבלה קיצונית שמחזיקה יומיים ומפילה אותנו אחרי זה לקרשים. עבודה אמיתית ארוכת טווח ועמוקת מבט. עמל יומיומי מתחייב. הבנה שאנו בדרך של עבודה מוסרית והיצר הרע לא מתכוון לעזוב. וגם אנחנו לא מתכוונים להפסיק לעבוד ולהילחם.
שבת שלום לכולם
מודה ומעריך על הזכות להיות פה ולהתחזק יחד
תודה.
כאן בשמחה לדבר עם מי שחפץ.
