שלום חפץ בטהרה היקר תודה רבה. וברוכים הבאים לפורום!
לצערי אתה פוגש אותי בתקופה פחות טובה שלי כאן... בע"ה מקווה ומתפלל להמשיך קדימה
שלום לכולם!
רק להיום רק לעכשיו נקי 9 שעות מאו' תכנים ופו'
נפלתי היום פעם אחת. מציב מטרה לסים את היום נקי.
קשה לי לשתף. ממש מר לי ולא בא לי לשתף.
מאוד תלוי ברגש. זאת בדיוק הבעיה...
גם מצד הבושה, אני חש שאני בשפל שלא הייתי בו הרבה זמן
אם בגללי אם בגלל המציאות המורכבת שאני בתוכה - לא משנה לי, אני מבואס על זה.
ודוקא זה מה שאני חייב לחייב את עצמי לעשות.
מה שנכון ולא מה שבא לי.
אני הולך ומבין כמה אני לא מבין כלום.
אני עף מצד לצד מקצה לקצה מנסה לחשוב ולהבין...
אבל אני לא מבין כלום!
אני מסטול מתאווה!
אני צריך ענווה... זה לא הזמן שלי להבין. זה הזמן שלי להקשיב.
להקשיב לחברים בהחלמה שיכוונו אותי כי אני לא רואה ישר
לעשות בצורה יבשה ולא כיפית פעולות של החלמה.
לשתף, לקרוא, להציב יעדים של נקיות. להגיד לא לתאווה גם אם זה הכי קשה בעולם.
יש סיפור בגמרא, לא זוכר איפה אוכל לבדוק אם זה מענין מישהו, על מישהו שאומר לרבי הקדוש (ר' יהודה הנשיא) אשתך אשתי ובניך בניי! אומר לו רבי : רצונך שתשתה כוס יין? שתה ופקע.
יש על זה הסברים שונים, הסבר שהוא נראה לי קרוב לפשט - אותו אדם רצה יין - רצה תאווה חומרית מסוימת. היא שיבשה לו את הדעת 'מיסטלה' אותו ועכשיו השכל שלו מעוות. הוא יגיד הכל כדי לספק את התאווה. השכל שלו ימצא סברות משובשות להכל... אז רבי הקדוש הרוח קדשו הבין שמאחורי הטענה ה'שכלית' לכאורה, מונחת תאווה נמוכה. על כן ברגע שקיבל את תאוותו הנמוכה - הטענה שלו איבדה את הרצפה עליה היא עמדה.
נדמה לי שזה המקרה שלי. ועכשיו תוך כדי כתיבת השורות אני חושב שכבר הזכרתי את זה. וגם אם לא אני זוכר בוודאות שפעם כתבתי על הנושא הזה. כשאני מנסה לחשוב כשאני מסטול זה לא מביא אותי להחלמה. צעד ראשון זה להיות ראש בקיר. להפסיק. לעשות פעולות שמביאות אותי להחלמה. גם אם זה לא כיף ולא מרגש ולא מלא אורות... יש מתכון - לך לפי הספר. בסוף יצא לחם... אני לא מבין ולא מרגיש את הקשר בין הבצק לבין החלה הטעימה שיוצאת בסוף! לא נורא... עדין יצא לחם.
מתפלל להמשיך קדימה. מודה לד' על כל רגע וכל שעה של נקיות.
ממשיך קדימה.
בהצלחה ותודה לכולם
