שלום חברים
רק להיום נקי יום 1 מפו' או' ותכנים
-כל רגע של חיים חשוב ויקר
-רוצה נקיות וטהרה כנגד כל הסיכויים
-גם אם נגזר עלי ליפול כל יום - אני רוצה כל רגע אחר שנשאר בידי בנקיות ובעשית רצון ד'.
מעדכן שהגעתי אתמול בערב לישיבה, מחילה שלא עדכנתי הייתי ממש עייף.
ב"ה שמח מאוד לחזור. לחזור לעצמי.
בימים האחרונים בעקבות שיחה עם כמה חברים טובים הבנתי את אחת הטעויות היותר גדולות שהביאו לקריסה בבין הזמנים - לא תכננתי לו"ז. וזה כאילו פשוט וברור אבל אני מתכוון מעבר לזה - לא היה תוכן שיצקתי לזמן הזה. התכנית שתכננתי ליצור לוז כל יום היא צעקה שהיא הולכת להיכשל. זה רלוונטי כשיש תוכן רציני כבד ומשמעותי שממלא אותי ואת היום שלי - או אז צריך לשבץ בזמנים המתים עיסוקים ותחביבים ומשימות ושיתופים שימנעו בעיות... אבל איפה *אני*?
זה הולך יד ביד עם ההתמכרות... כשאני לא אני, כשההגדרה היא בטלה אז הטשטוש של התאווה לוקח פיקוד ולוקח החלטות.
אני צריך תוכן שאני אוהב ושהוא מחיה אותי וממלא אותי. וזה לא כדי למלא זמנים מתים. אלא כי אני רוצה לעשות מה שאני אוהב ומה שטוב לי. כי אני רוצה להיות מלא בעשיה ומשמעות וסיפוק. כי אני לא רובוט. בין הזמנים זה לא בהגדרה זמן בטלה כמו שאפשר בטעות לצייר. זה הזמן שלי לצבור כוחות. להחיות את עצמי במה במחיה אותי וממלא אותי שמחה וכוחות.
אי לכך, יש לברר מה מחיה אותי.
וראו זה פלא, יש כמה דברים כאלה.
1. תורה. במבט לאחור אני לא מוצא שום סיבה טובה שלא הלכתי לישיבת בין הזמנים. פשוט שום סיבה טובה. אולי רק תולה את זה בציור עקום שבבין הזמנים צריך להתבטל... בהחלט רואה את עצמי בבין הזמנים הבא שהברירת מחדל שלי זה ישיבת בין הזמנים. צריך סיבה כדי לא ללכת - אם יש לי אופציה לעשיה או תחביב.
אני באמת אוהב את התורה. זה מחייה אותי. אני מחכה לזה. לא רציתי שיסתים הזמן בכלל. לא חשתי מותש. יצאתי כי היה צריך לצאת... אני לא אומר שהאינטסיביות בבין הזמנים צריכה להיות זהה אבל אין בעיה ללמוד כמה וכמה שעות כל יום. ברוח טובה ובשמחה.
2. עשיה. עבודה פיזית/ חברתית עם אנשים/ חקלאות/ הדרכה - כל אלה עושים לי טוב. העשיה והיצירה ממלאים ומחיים. וזה לא סותר אם זה בתשלום. אדרבה זה עדיף. וזה עדין עשיה ונתינה.
3. תחביבים. גיטרה גלישה סקיטבורד חברים על האש ספרים שחיה לישון בחוף עם חברים טיולים משפחה מוזיקה לדוג
כתבתי אותם בסדר לפי כמה שזה מחייה אותי וחשוב לי ואני רוצה שיתפוס יותר מקום.
כמו שכתבתי, תורה במקום הראשון וכברירת מחדל - צריך סיבה כדי נקודתית לא ללכת ללמוד. זה טוב גם למבנה של הלוז וגם אמיתית - זה ביכולת שלי אז למה לבטל תורה?
אני שמח שאני מפיק לקח מבין הזמנים הזה. אני כותב את הדברים בעיקר לבין הזמנים הבא שהוא כבר ממש בפתח ואני רואה בו כהזדמנות פז של ישום עקרון ניסוי וטעיה. או לעשות תשובה אם תרצו. יש לי הזדמנות להביט אחורה, להפיק לקחים ולתקן את הטעויות. ושוב לשלוח את זה למבחן התוצאה.
ע"כ בענין הפקת לקחים לגבי בין הזמנים.
---
כעת אני רוצה לשתף על איך אני מביט על תקופת בין הזמנים - על מנת לשבץ אותה נכונה ביחס הנכון ולא בצורה לא פרופורציונלית למגמת ההתקדמות שלי ב-8 החודשים האחרונים.
מזכיר לעצמי קודם שבין הזמנים ארך 3 שבועות בסה"כ. מהם שבוע אחד, הראשון, עבר מעולה ומעל לכל ציפיה. אז נשארנו עם 2 שבועות. בהם היו מאבקים רבים. אע"פ שהיתה קצת הזנחה של השיתופים ויש הצלחות שלא שותפו, מדפדוף מהיר בפוסטים האחרונים אני רואה רצפים של 2 ימים ואז 4 ימים ואז 2 ימים ואז יום 1. ואז היו נפילות ונקיות 'שעות'. מ14 ימים אני מוריד 9 ימים. נשארתי עם 5 ימים. בהם כאמור נקיות שעות, בחלק מהזמן כמו שציינתי בפוסט הקודם, לבושתי לא נלחמתי מתוך יאוש שתקף.
אז לסיכום - מאז בין הזמנים הקודם לפני קרוב ל-5 חודשים אני בעליה מטורפת (וזה גם מיקרו מבט, אני לא נכנס לשכלל את העבודה שלי מאז שאני בפורום כמו שצריך מלפני כ8 חודשים) בין הזמנים הקודם כמדומני עבר עם 2 או 3 נפילות, זמן קיץ עבר עם מספר נפילות בודדות.
אני לא נכנס לחשבון מספרי מדויק כי זה לא מענין כרגע. זה לא מה שבאתי לעשות.
אני בא לומר שהתמונה שמצטיירת היא טובה. טובה מאוד.
מבחינה אמיתית וישרה - התקופה הארוכה יותר של 5/8 חודשים משקפת יותר מי אני באמת ומה המקום שלי באמת בהחלמה מאשר שלושה שבועות אחרונים.
מבחינתי, בין הזמנים הזה הוא הערך ה'חריג' שלא משקף. חריגה קטנה מהמגמה הכללית הטובה שב"ה קיימת בהחלמה שלי ובע"ה עם עבודה ותפילה תמשיך במגמה החיובית.
למה עשיתי את כל זה? א' כי זה אמיתי ומדעי ונכון. צריך לעבוד בצורה ישרה, לשקף את ההתקדמות לעקוב אחרי ההתקדמות ולבחון את מקומי. כאותו משל לחודש אלול שלפחות אדם צריך לחשב זכויותיו כנגד חובותיו לפחות כמו בעל עסק שעוקב אחרי העסק שלו ומוודא שהוא מרוויח ולא מפסיד.
ב' כנגד היצר הרע. ידועה מידתו של יצר הרע כמידת בלעם הרשע - יודע לכוון לשעת כעסו של הקב"ה. יודע למצוא את הנקודה הקטנטנה שלא מתוקנת ולעשות לה 'זום אין' ולהדגיש ולהבליט אותה. להתייחס כל היום רק אליה.
ועכשיו כשאני אחרי תקופה קצת קשה, אני קם בגבורה כנגד היאוש הזה וחייב להזכיר לעצמי את העובדות. את העבודה הקשה שאני נותן להחלמה. ואת התוצאות לעבודה הקשה הזאת. ואת זה להדגיש לפחות כמו שהיצר מנסה להדגיש את הצד הרע והמכוער.
---
ולסיום רוצה לשתף על מה שאני מרגיש, כאמור בפוסט הקודם רוצה לפרוק מעלי אבנים מהלב ולפרק את הבדידות. ללמוד להרגיש ולעבד את הרגשות ומה שעובר עלי.
אחרי הפוסט הארוך הזה והמאוד מביט בעין טובה שאגב בעיני היא לא 'אופטימית' היא פשוט אמיתית. ריאלית. לא מרחפת. זה עובדות.
אז אחרי כל זה וזה באמת איך שאני עובד לראות את הדברים - לא סותר ואף חשוב לי לשתף על רגשות היאוש הקשים שאני רוצה לקום מהם.
זאת האמת - בין הזמנים היה חתיכת כאפה לפנים. כמו שכבר הזכרתי זה הגיע גם למצב קשה כזה שבחלק מהזמן הייתי כל כך שבור שוויתרתי על המאבק.
אני מרגיש כמו... יש לי דוגמה מושלמת כמו מי אני מרגיש - כאותו נער שאביו סכו וקילחו והלבישו והושיבו על פתח של זונות. אני מרגש כמו הנער הזה - בחלק של המשל שהמדרש לא מציג - ברגע שאחרי שהושיבו אותו שם והוא חטא.
הוא מרגיש רע עם עצמו... הוא מאשים את עצמו. הוא לא מוכן לסלוח לעצמו על הדברים הנוראיים שעשה. הוא מפיל הכל על עצמו. כמה הוא גרוע ודפוק וחלש אופי. בלי יכולת לראות מורכבות. הוא פשוט בוכה. ובמקרה היותר גרוע - הוא לא בוכה. הוא כבר איבד תקווה מלבכות. הוא כבר סתם וויתר על הרצון להיות טוב יותר.
הוא ברוגז עם עצמו. זה כבר לא מול ד'. מזמן לא... ד' רוצה בתשובה. בזרועות פתוחות מקבל את בנו לחזור אל הטוב... אבל הילד עצמו לא יכול לסלוח לעצמו. הוא מאוכזב מעצמו.
אלה התחושות.
אסירותודה לד' יתברך שנתן לנו מתנה שהיא כל כולה נס. כל כולה אש. משהו מעל העולם וקדמה לעולם. מתנה שבכוחה לטהר הכל.
תורה.
כבר ההגעה לישיבה התחילה בתוכי משהו.
התורה צורפת כאש את החטאים ובכוחה להרים אותי לגובה.
תודה ד' יתברך. תודה.
סליחה על האריכות אני מסים...
טהרני, מתרפא, עשר שמעון והמשתוקק תודה על התגובות האחרונות, אני הכי התחברתי לתגובה של מתרפא - ימים יגידו... אני ממשיך לעבוד ולהתפלל. כל יום רק להיום. אגלה לכם סוד - אני כן מתפלל לא להיות מכור. ד' יכול להצמיח לי רגל. אני גם מסכים שלא מסתבר שזה יקרה ואכן בעל תשובה הוא בעל תשובה רק שמו מעיד את זה שהוא כבר לא כמו שהיה לפני החטא.
אבל האמת שזה לא משנה. היום ועכשיו אני מכור. על זה אין ספק. ואני ממשיך לעבוד
אוהב המון והצלחה רבה
