שלום לכולם

רק להיום רק לעכשיו נקי 5 ימים מפו' או' ותכנים
תודה ד' יתברך. אסיר תודה.
חוזר ומדגיש העיקר זה הדרך. עוד רגע ועוד רגע שאני מחליט לקבל את מציאות ד' ואת מה שהוא מסבב גם אם לא ציפיתי לזה, גם אם אני לא מבין את זה.
מלא אמון וביטחון בטוב ד' ובהשגחתו. סומך עליו בעינים עצומות...

ב"ה מרגיש טוב ושמח. עסוק מאוד בבית המדרש ורואה ברכה ושמחה בלימוד. מתחזקת בי ההבנה שכשאני לא בסביבה פרוצה, שהיא כמו חנות במבה לאלרגי לבוטנים, אני במקום שפוי באופן כללי והשיתופים היומיים פה והקריאה שומרים עלי בהחלמה.
ועם זאת, חשבתי לעצמי אתמול וראוי לתת לזה תשובה ולא להתחמק: מה אעשה אם/כשבא קריז?
אני חייב לשתף שבהתחלה הרגשתי כמו אחרי מכה מתחת לחגורה - נשארתי עם פה פתוח ללא תשובה... יתכן שהתרגלתי קצת לתקופת השלווה.
אבל לאחר מחשבה - אני מבין שאין כלי קסם. המענה לקריז הוא שיתוף עם חברים על הקושי, קריאה בפורום, להמשיך לצעוד גם כשלא מובן וקשה, להקשיב לעצמי, לא להתרגש מהקריז הוא זמני, להקפיד על הכללים שאני יוצר - במחשב ובטלפון.
כל אלה נכונים גם לתקופת השלוה וגם לתקופת הקריז. בתקופה של קושי אני מוסיף יותר כמות. אבל החלמה איכותית וטובה זה כל הזמן לעבוד על זה, לא כי עכשיו לא מתאים לי אז צריך פתרון נקודתי עד שזה יחלוף ואני יוכל לחזור לעיסוקיי...
לא! החלמה זה דרך ולא תוצאה.
ולכן אני חושב שזאת הסיבה שנשארתי ללא תשובה - כי זה פשוט אותן פעולות.
כן היה חשוב להציף את השאלה ולחשוב על זה ולהתכונן לתאווה שמחכה לי מעבר לפינה. אבל זה לא בדל של רבב בנקיות של עכשיו.

בהחלמה אני לא יכול לתפוס את החיצוני. אם אני אשתף בפורום אבל לא יתכוון לויתור זה לא יעבוד. חייב להיכנע באמת. חייב לעבוד על המבט ולקבל את החוסר אונים שלי ושהוא לגיטימי ויש ד' אוהב ששומר ומשגיח.

מתפלל לעוד יום נקי אחד
כנגד כל הסיכוים
רגע רגע לא יותר
התאווה זה הרס הכל. אל תתבלבל מהרושם החיצוני
אסירות תודה לד'

שבת שלום

שבוע טוב לכולם

רק להיום רק לעכשיו 6 ימי נקיות מפו' או' ותכנים
בחסד ד' הטוב והאוהב

משתף על שבת מעולה מרוממת, של החזקת חשבון, של מחשבות מחלימות, של כניעה לד'.
ב"ה התרכזות בעמל ולא בתוצאה. הבנה שאין תחליף לעמל.
לא משנה לאיזה הבנה גבוהה כזאת או אחרת אני אגיע אין תחליף לעמל, להתקדמות המתמדת עוד קומה ועוד קומה. עוד שכלול ועוד שכלול - בקיצור לחיות. עם הדינמיות של חיים, עם הקשים, עם האמונה בחיים עם המשברים והמאבק על המבט... אין תחליף לעמל. אין תחליף למלחמה כנגד כל הסיכוים.

ממשיך לצעוד.
אחרי הגובה של שבת נוחת.
מזכיר כמה דברים פרקטים- יש לי שני כללים שאני מחויב אליהם על גבי ההישמרות הרגילה מתאווה.
לגבי המחשב ולגבי הטלפון.
ב"ה כרגע יציב בנושאים האלה אבל ממשיך לעדכן ולשתף. התאווה מחכה לי מעבר לפינה.

מחשבה שחשבתי בכמה שעות האחרונות שהיא נכונה אבל אסור ליפול למחשבה שזה 'פתרון לכל בעיותי' ויכול להחליף את העמל - יש נקודה שאני רוצה לעבוד עליה - 'לא מתווכחים עם יצר הרע מתחת לשמיכה' כלומר, כשאדם שם שעון מעורר ל7 בבוקר והוא קם עייף ורוצה להמשיך לישון - אסור להיכנס לדיון עם היצר. צריך לבוא מתוך ודאות של החלטה. לבצע.
יש זמן לכל דבר. זמן לחשוב. זמן לנוח. זמן לחשבון נפש. זמן לבצע.
לכל אחד יש את הכמות והאיכות המתאימים לו.

ב"ה אסירות תודה גדולה לד'.
לא מובן מאליו בשבילי בכלל כל הטוב שמטיב עימי.
גם על שאני פה בפורום מתקדם
גם על זה שאני זוכה ללמוד תורה
ועוד לשמוח בזה
ועל התורה הנפלאה שלנו
ועל רבותי שהם מלאכי ד' צבאות
ועל החברים והחברותות
לא כלו רחמיך המרחם... לא תמו חסדיך!
על חיינו המסורים בידיך ועל נשמותינו הפקודות לך!

תודה ד'
אסיר תודה וכל כך רוצה להמשיך לעבוד להמשיך להיטיב
להמשיך לגלות את מי שאני באמת - בעבודה קשה, בהתמדה, בגבורה
בעמל ומבט.
להיות בן טוב! לעשות לך נחת רוח!

שבוע טוב לכולם, מתפלל לעוד יום נקי אחד
כנגד כל הסיכויים

ב"ה, קיפ האהוב!
שמחים לראות אותך מתקדם, שמחים לראות כל צעד. אשריך! תזכה להמשיך בדרך ולקדש את עם ישראל!
בהצלחה עם כל ההחלטות! מסכים מאוד עם מחשבותיך!

צהרים טוב לכולם

ב"ה רק להיום רק לעכשיו נקי 7 ימים מפו' או' ותכנים.
העיקר זה הדרך ולא היעד!
העמל ולא התוצאה.
כל רגע ורגע של החזקת חשבון וכניעה לרצון ד', של הכרה בהשגחתו ושחרור של פחדים ולחצים שלא תלויים בי.

נופל לי אסימון כמה כשאני רחוק מפו' ותכנים ההתמודדות היא משהו אחר לגמרי.
חלילה לא בא להקל מעלי את העבודה והשיתוף אלא רק להראות לעצמי כמה משמעותי בשבילי להתרחק מכל הגועל הזה. אני מרגיש חופשי יותר במחשבות שלי. לא כבול לדבר הזה.
בע"ה מתפלל להמשיך בדרך הזאת.

הבוקר קמתי מאוחר ואיחרתי לתפילה. היתה התמודדות - להתבאס על עצמי ולהימרח במיטה או ללכת בזריזות לתפילה להספיק מה שנשאר ולהביט על מה שכן יש?
ב"ה אחרי כמה דקות של מאבק קמתי בגבורה והיום המשיך נפלא.
שורש האמונה הוא שורש המרי בלשון הכוזרי - אפשר להביט על אותה מציאות ולראות שני דברים שונים. אפשר להסתכל על הטוב שיש ולהפיק את המקסימום למרות הבעיות ובמדרגה יותר גבוהה -  שגם הבעיות הם חלק מההשגחה (לא מצד זה שאני מבין איך אלא סומך על השגחתו יתברך).
או שאפשר להביט על הרע והבעייתי, להאשים, להתבאס, לראות דברים בשטחיות.

משתף שאני מתעסק לא מעט לאחרונה במידת הענווה. זאת עבודת חיים... אין לזה סוף
יחד עם ענווה באה ביחד עין טובה וסבלנות, לא לנסות לשנות את כל העולם לפי איך שאני מצפה שהוא יראה. בהקשר הזה בתפילה היום חשבתי לעצמי - אני בריה וחברי בריה - כל אחד מציאות שונה בתכלית. אני חייב להביט במבט של מורכבות, של עמל, לנסות להבין את כל התמונה. זה לא מבטל את הטעות/ נפילה שלי אבל זה לא שחור ולבן כמו שהיצר בשטחיות מנסה לצייר.

ענווה זה גם לזכור ולדעת כל הזמן שמה שלא השגתי - יש הרבה יותר. וזה לא שווה כלום בלי עבודה מתמדת. כי העיקר זה העמל ולא התוצאות/מדליות. אם אני מגיע לנקיות של X ימים - מה זה אומר? זה לא אומר כלום. אתה חושב שאתה איזה נקי גדול? יש אנשים שנקיים אלפי ועשרות אלפי ימים. יש אנשים קדושים וגדולים. אין סוף לעבודה. אל תדמה בנפשך שאתה בעל מדרגה כי יש מדרגות גבוהות מיזה לאינסוף ואתה רק בהתחלה... ושוב - בכלל כל המבט על ימי נקיות הוא מבט תוצאתי השוואתי. אני מכוון לרצון ד' ממני. מה הוא רוצה ממני? לעבוד ולעמול עכשיו.

מתפלל לעוד רגע נקי.
מתפלל לדעת ולזכור כל הזמן שדרך ארוכה (ואינסופית - רק לא להתיאש) עוד לפנינו.
לזכור שכל מה שיש לי - יתרונות וחסרונות - זה חובה ולא זכות.
מה הכוונה? זה לא מתחיל ממני. על כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה מת.
קיבלת מציאות חיים מסוימת - קיבלת אחריות!
לא כוחות להתגאות בהם - הפוך! חובה ואחריות להשתמש בהם!

אסיר תודה לד' יתברך. לא רואה בעיני הבשר שלי, השטחיות, את כל רזי חכמת הנהגתו והשגחתו.
אבל משתדל ומתפלל להאמין בטובו הגמור והשגחתו הטובה ולעמול כל החיים ללכת יותר ויותר גם לראות את זה. לרומם את המבט.
"...אליך ד' נפשי אשא"

תודה ד' יתברך! אבא! אני רוצה לעשות לך נחת רוח!

המשך יום טוב ושבוע טוב
יתגבר תודה על החיזוק חיממת את ליבי ונתת כוחות אחי היקר. מתפלל להצלחתך והצלחת כל החברים.

שלום וערב טוב

רק להיום רק לעכשיו בחסד אלוקי נקי 8 ימים מפו' או' ותכנים
לא מובן מאליו

עובד לעכשיו. כל רגע הוא יקר. אני לא עובד על מחר כי הוא לא בידיים שלי.
כל רגע הוא יקר - ולא שייך לוותר על אף אחד. לא שייכת טענת היצר שתהנה עכשיו ותחזור לדיאטה מחר. וזה לא רק כשאני ברצף נקיות כזה או אחר. גם אם אני ח"ו אחרי נפילה - החשבון הוא אותו חשבון.

משתף שגם היום קמתי מאוחר והפעם גם לא קמתי לתפילה. התפללתי יחיד. נראה לי שזאת הפעם הראשונה שזה קורה לי בישיבה מאז שחזרתי ללמוד אחרי הצבא
שוב כמו אתמול מאבק גדול אם להתבאס או לקום להסתער על מה שיש. ב"ה קמתי ולמרות הקושי התחלתי את היום ב9 וחצי, תפילה אוכל סדר בוקר שהתחיל ב10.40... אבל למרות שהנעתי מאוחר המשיך בטוב

אסירות תודה אחוז יחסית טוב בסוגיה וראיתי שהמהלך יושב טוב וב"ה מצליח לחשבן את הפרטים והחילוקים, האמת שקצת הייתי תלוי בהצלחה הזאת כי היא הרימה אותי ונתנה דחיפה להמשיך

משתף על טינה בלב לחבר מהערה לא במקום שהעיר לי אתמול בלילה. זה ישב עלי וגם היה חלק מיזה שלא קמתי בבוקר לתפילה. הקטע שהוא גם החברותא בסדר בוקר, בתחלת הסדר פשוט שיתפתי אותו שנפגעתי ממנו. בע"ה משתדל להסיר כל שמץ של רושם מהכעס הזה

משתף שאני ממשיך לעמוד בתנאים של המחשב ושל הפלאפון.

משתף על מחשבה על דבר שיכול לקדם אותי בהחלמה.
בעקבות פוסט של הרוצה בתשובה והאמת שעוד חבר דיבר איתי על זה וקצת התחמקתי
בענין התחייבות כסף לצדקה על נפילות. יש לי סיבה טובה לחשוב שזה יעבוד לי טוב.
בכלל אני מתחבר לעיקרון של תנאי - אם ככה אז ככה - זה עוזר לי להמחיש את התוצאות של המעשים הרעים (שבפנימיות ודאי עושים נזקים גדולים אבל איני רואה וחי את זה). ועוד ענין שמסייע לזה - אני קורא לזה שאני חסכן יש שיגידו שאני קמצן...
אני לא נמנע מלתת צדקה וכו' ואף שמח בזה אבל אני שונא להוציא כסף סתם. לדוג' כל הצבא שלי לא קניתי כלום בשק"ם. מעדיף לשמור על הכסף לדברים אחרים.
לכן אני יודע שיש מצב גדול שיכול לעזור לי תנאי כזה אבל האמת שאין לי אומץ לקבל אותו עדין.

משתף על איזה זיכרון מפו' שליווה אותי היום, דחיתי אותו כמה פעמים והוא חזר שוב ושוב. ב"ה כרגע יציב.

אסיר תודה לד' על זכות ואחריות ללמוד תורה, תורה גדולה עמוקה ומלאת חסד אלוקי.
אסיר תודה על חסד מסוים שאיני יכול לפרט עליו שד' נתן לי זכות לעשות עם חבר, לעזור לו עם מצוקה אישית. זה אחד הדברים שבבוקר נתנו לי כוח. פשוט דיברתי עם ד' והודיתי לו על זה ושאני אשתדל לעשות את זה הכי טוב שאפשר.
אסיר תודה לד' על הנפש שנתן בי על כל כוחותיה יתרונותיה וחסרונותיה. על התפקיד שנתן לי.
אסיר תודה על הרבנים שלי. על החברים והחברותות שלי. על משפחה אוהבת ומחבקת.
על שנפגשתי עם הפורום ועם חברים ואני מתקדם בהחלמה. על כוחות ומאבק לראות את הטוב. על שלא נפלתי בבוקר כשהיה ממש קשה לראות את הטוב.
על שפרקתי כעס ששמרתי בלב וכעת אני נקי וממשיך קדימה.
על חסדים אינסופיים גלוים ובעיקר סמויים שעושה עימי.

תודה ד' יתברך.
מתפלל לעוד יום של נקיות. עומל לעשות לך נחת רוח.

לילה טוב חברים
כאן בשמחה להתחזק בהחלמה עם כל מי שיחפוץ

לילה טוב לכולם

משתף על נקיות של 9 ימים אסירות תודה גדולה לד' יתברך לא מובן מאליו
רק להיום רק לעכשיו, כל רגע יקר. העיקר זה העמל והדרך ולא התוצאה וההישגים.

ממשיך להתקדם, חשבתי קצת היום על מה ששיתפתי אתמול, לגבי שתנאי של כסף יכול לעזור ואני חושב שאני רוצה לעשות את הצעד הזה. בע"ה אשתדל בימים הקרובים להוריד את זה למעשה.

משתף שאני שמח אסירות תודה לד' בכל רגע מחיי. גם ברגעים הפחות נעימים שמח שיש משגיח שהוא טוב מוחלט. גם אם לא מבין, ובד"כ איני מבין, איך המציאות מתנהלת בכל דרכיה - משתדל לזכור שאבא אוהב שכל כולו הטבה לברואיו מנהל את המציאות.

הגעתי לשתף מאוחר, לוז שהתארך שלא בשליטתי.
מקצר כרגע, חייב ללכת לישון בשעה סבירה.

לילה טוב, הצלחה לכולם.
מתפלל לעוד יום נקי.
ובהמשך בעבודה של חיים - לקנות, אם ירצה ד', חופש מכלא התאווה.
חופש לראות ישר ולא עקום... אבל זה מדרגת הנקיות במסילת ישרים... (פרק י' כמדומני ראיתי היום) זה עוד רחוק. אני ממשיך לעבוד רק להיום. אולי ד' יזכני...

לילה טוב לכולם

משתף על 10 ימי נקיות לא מובן מאליו.

רק לעכשיו רק להיום.



גם היום אני ממש עייף כבר נרדמתי באמצע קריאת פוסט לפני כמה דקות



משתף שהולך טוב ושמח ויציב אבל רוצה לשתף על לחץ מסוים שיושב עלי - ענייני לימוד הנהיגה, יש עם זה איזה עיכוב מסוים שלא תלוי בי כל כך וזה מלחיץ. נלחם להמשיך בנחת ובשלווה. שיתפתי חבר מהישיבה על התסכול והפחד מהלא נודע וזה עזר.



חשבתי לעצמי שכדאי להתמיד יותר בעין טובה/ אסירות תודה וגם לחזק את הרושם החזק והברור של מה אני מפסיד בנפילות/מעידות. בכל ממשק עם התאווה שלא במקום הנכון.

לכן אני חושב שכדאי שיהיה לי את הפורמט הזה שבגדול אני אדבק בו ויקדם אותי.

פורמט חדש:

אסירות תודה על

לא רוצה להפסיד את



משתף שממשיך קדימה. עומד בכללים במחשב ובטלפון.

אגב אורחיה, עוד חייב לשתף על איך מתקדם בסוגית הקנסות שפתחתי השבוע, עוד אעדכן



אני ממש גמור מעיפות, לילה טוב

אסירות תודה על עוד יום נקי, מאושר, של עמל תורה, של חברים, של רבנים מלאכים, של תורה קדושה וטובה ועדינה ומוסרית, שכל כולה תיקון עולם. אסירות תודה על שייכות לעם ישראל, לעשות נחת רוח לקב"ה. אסירות תודה על השגחה רגעית של ד'... כל כך הרבה מה להודות!

אני פשוט אסיר תודה

צהרים טובים

11 ימי נקיות
אסירות תודה גדולה

אחזור לשתף בהמשך, קראתי ושיתפתי עם חבר אבל לא הספקתי לכתוב פוסא

המשך דרך מחלימה לכולם

שלום לכולם

רק להיום רק לעכשיו 12 ימי נקיות.
לא מובן מאליו בכלל. אסירותודה לד'.

משתף על נסיון בבוקר עם מחשבות שצפו מפו'. געגוע התגנב ללב. ופחד מתאווה שמעבר לפינה.
באתי לשתף. אני בערך שלוש שעות בפורום ובשיתופים.
ב"ה נרגע.

עוד, הוספתי בחתימה את התנאים שלי למחשב ולטלפון בלי נדר.
עזרו לי גם השיתוף והדיבור עם חבר יקר
וגם קריאה של פוסט של נתן במתנה על סיפור חייו הלא פשוט. זה הזכיר לי את פרצופה האמיתי של התאווה ולאן אני לא רוצה לחזור.
זה עורר אותי לכתוב פוסט כזה שיזכיר לי על עצמי את טעויות העבר ויהיה לי לעזר בזמנים קשים שהתאווה מתחפשת ומקשה על דחיתה המידית.

אסירותודה גדולה לד', על כל כך הרבה...
הייתי רוצה להאריך עכשיו, באמת... אבל שבת עוד רגע נכנסת ויש לי עוד רשימת מטלות להספיק.

אסביר רק לגבי אתמול שהבטחתי להיכנס ולשתף במפורט יותר בערב, היה בלת"מ שמנע ממני.

לגבי מה שהצעתי לעשות תנאים של כסף לצדקה על נפילות וכו' - אני צריך את עצתכם. מפחד שזה יביא אותי להתרחק מהחלמה ולהתמקד בפעולות טכניות. ומישם פתח להרבה מעידות שכל עוד לא נפלתי אז הכל טוב... אני כן חושב שאני צריך את התנאים האלה, מבקש עצה איך לעשות את זה בלי לאבד חשבון של החלמה וכניעה אמיתית...

עובד רק להיום רק לעכשיו.
עמל אני מבקש! לא תוצאות.
נכון, לא אשקר, כיף לראות מספר דו-ספרתי בספירת הנקיות.
אבל זה הבל. זה היצר הרע שרוצה להשתחל מישם ולומר לי - יאללה עכשיו אפשר להשתחרר קצת... רק קצת ליגוע - אתה הרי כבר חזק וגיבור... אתה לא תיפול! כך הוא אומר לי.
אז אני אומר לו - שקרן! אתה כל יום מחדש מבקש להמית אותי...

שמח מאוד בדרך שלי. קראתי כמה פוסטים שלי אחורה, בתקופות שונות. ראיתי שיאים חדשים של נקיות לעומת תקופות חיים אחרות בחיי. ויותר חשוב - ראיתי אהבת חיים ומלחמה יומיומית עליהם. ראיתי מאבק על עין טובה בכל רגע ושניה. על הקימה בבוקר ועל לדבוק בלוז... כל הדברים הקטנים האלה. מה שפעם זה היה הכל או כלום - היום לכל פרט יש יותר ערך. והרגע הבא זה הדבר היחיד שיש לי כדי לחיות את מי שאני רוצה באמת. רק לעכשיו.

אסירותודה עצומה לד' יתברך. לכל החברים שהביא לי
לכל המציאות שלי.
רוצה להיכנע, לקבל מלכותו, השגחתו, שלטונו.
להכיר שמה שהביא לי ומביא לי זה הכי טוב בשבילי.
לקבל את התפקיד שלי, היתרונות והחסרונות
לדעת שהם חובה, אחריות ולא זכות להתנשא בה.


שתהיה שבת שלום אוהב המון

שבוע טוב

מאפס עכשיו או' ותכנים.
שברתי את התנאי בטלפון אז מהיום למשך שבוע אין לי רשות להביא אותו לחדר בלילה לשעון מעורר.

רציתי אתמול לשתף פה אבל המחשב היה תפוס והיה מאוחר, שיתפתי בהאנגאוטס ממחשב אחר (שמה הגימיל עובד אבל שמור עיניך חסום)
שבת היתה קצת קשה, היה לי ביקורת על חברים שארוחות שבת שאכלנו ביחד לא היו באווירה וכל אחד היה לעצמו, אבל אחרי זה נרגעתי והבנתי שזה לא בבחירתי. ב"ה שחררתי את זה.
השבת לא התנהלה כמו שרציתי. לא קמתי לנץ ואיחרתי גם לתפילה המאוחרת, כל הלימוד של היום הלך, לא היה לי חשק בכללי.
במוצש לפני השינה היתה מעידה - נגעתי קצת, והפסקתי. הלכתי לישון.
במהלך הלילה התעוררתי כמה פעמים והיו כמה מעידות נוספות
והבוקר אחרי מאבקים לעצור נפלתי באו' ותכנים.

אני רואה איך שבירת הסדר והקביעות עושים לי לא טוב  גם בשמירת הסדר המוסרי וההתמדה במלחמה בתאווה. גם לא שיתפתי אתמול וגם לא התקלחתי - מה שהגדרתי שלמרות העייפות כל ערב אני מתקלח לפני השינה. זה בונה ומייצב את הלוז. זה הוכיח את עצמו כמועיל.

שוב מתעורר לסוגיית הקנסות. מחפש משהו שיכאב לי. לא פיזית אלא שיראה לי וימחיש לי את ההפסד של החטא. משהו שיכאב אבל לא יהיה פתח לכדור שלג... קנסות כספים זה כיוון טוב אבל עדין חיצוני. אני רוצה משהו שיראה לי את התוצאה של הטעות הזאת ואני אלמד שיש השלכות למה שאני עושה. שזה יהיה מוחשי מול העיניים.

האמת היא שאני מרגיש בלב קצת יאוש. אבל אני עם המבט קדימה. לא יודע מה יהיה מחר
עובד להיום. מאמין בטוב ד' והשגחתו. הוא נותן לי את ההתמודדויות האלה.

מגעיל אותי שיש רגעים שאני פשוט בהמה. שוכח הכל ורץ עיוור אחרי תאווה דמיונית.
לא יודע להגיד לא. לא יודע מה יהיה כשאתחתן... אני לא רוצה לפגוע באשתי. אני רוצה להיות גיבור ששולט על עצמו. ד' תעזור לי...

מתפלל ליום 1 נקי...

ועם כל זה, אסירות תודה לד'.
על עוד יום לחיות. שהחיה אותי אפילו בזמן החטא... כמה הוא מאמין בי שאני יצמח מיזה ויעבור את זה!
יש לי סבלנות. אני ממשיך לעבוד רק להיום. מודה על תקופת נקיות נפלאה וממשיך את הדרך.

שבוע טוב
נקי רק להיום מאו' ותכנים
ו-14 ימים מפו'

אוהב אותך קיפ היקר,

ראיתי מה שכתבת שאתה מחפש להכאיב קצת לעצמך, 

אצלי אין צורך להכאיב עוד!
אני כל כך כאוב מהשימוש וקשה לומר שעוד כאב יעשה את ההבדל, 
אם היית אחד ש'משתמש וטוב לו' וכל הסיבה שרוצה להפסיק היא בגלל שזה עברה ואסור לפי התורה(כמו שיש חברים מסוימים שאומרים על עצמם) ניחא, 

אבל מההכרות וקריאת השיתופים הכנים שלך נראה שאתה מאלו שסובלים מהשימוש, אלו שנשמתם לא רק מרגישה אשמה אלא כאב אמיתי!

האם לא די בסבל שלנו??
האם אלוקים הוא רע ורוצה שנסבול עוד?? 

וגם מבחינ פרקטית,
לי לא יעזור שום תוספת קטנה של כאב כי אין כאב גדול יותר מלקום בבוקר למחרת שימש להרגיש מגעיל ונכלם, והנה זה לא עוצר אותי, 
שיטות חדשות, תקנות חדשות קנסות קבלות חגים וזמנים וכו' תמיד עוזרים לי לקצת זמן אבל בסופו של דבר אם אני לא נכנס לשורש ולא מוצא תרופה אמיתית לא יעזרו לי תוספי תזונה שונים.. 
אוהב אותך מאוד! 

המשתוקק ועשר שמעון היקרים תודה על התגובות והחיזוק.
עשר שמעון אולי לא הסברתי את עצמי נכון - אין בכוונתי להכאיב לעצמי. הכוונה להמחיש את ההפסד.
הכאב שדיברת עליו שאני חווה - נכון הוא אמיתי. אבל הנקודה שהוא קשה למדידה, יש שיקראוהו 'נזיל'.
אני לא חושב שאני לא כואב מספיק, ואני גם לא חושב שד' רע. אני רק חושב שאם ההפסד יהיה יותר ברור, יותר מדיד, יותר סיבה ותוצאה ברורים - אז פחות יהיה מקום להתעלם מהם.
כל זה מבוסס כמובן על חווית המאבק האישית שלי עם היצר.
אני רואה איך כשאני בקריז היצר מצליח לשכנע. יש על מה לדבר. כל ההפסדים, שהם אמיתים ומשמעותיים מאוד - נעשים מטושטשים. וזה מהסיבה הפשוטה שאפשר להתעלם מהם. שקשה להצביע עליהם. אם היה היצר בא אליי ומציע לי ליפול ואומר לי שזה או הנפילה או כל חיי הרוח והתורה? ברור שהייתי מסרב. אבל קשה לראות את הקשר. קשה לראות בעיניים איך ברגע שאחרי הנפילה - הפסדתי א' ב' ג'. דברים ממשים. ויותר חשוב - קשה לראות את זה לפני הנפילה...
אם יש לי מול העינים משהו להאיחז בו שאני יודע בלי ספק שזה או זה או זה בלי להתחמק - יש לי יותר כוח כנגד היצר. והאמת שיש לי גם ראיה לזה - היתה תקופה בישיבה בזמן קיץ שזה עבד לי. צברתי אז תקופת נקיות ששברה שיא אצלי. כל הזמן הייתי חוזר על ציור כזה בראש שאשתי לעתיד לידי. בגלל שהיה לזה רושם חזק עלי זה היה נותן לי כוח לעצור. יראת העונש. לא מוכן לוותר על זה בשביל השטות הזאת.
ואם תשאל אז למה זה לא עובד בשבילי עכשיו? אני חושב שהתשובה לזה שהרושם הזה הוא גם בר טשטוש. שוב כי הוא דבר נזיל.
וההפך הגמור של זה - הורה שלוקח לילד את הסוכריה מהידים - תתנהג יפה ותקבל.
זה קשור למה שכתבתי לאחרונה שאני רוצה לכתוב פוסט שמראה וממחיש לי כמה אני סובל מהתאווה הזאת. אני מוצא את זה מועיל בשעת קושי.
כדי להבין את זה כדאי לקרוא את פרק י' במסילת ישרים, שם הוא מדבר על ההבדל בין הזהיר - הכובש את יצרו, לעומת הנקי - שהמבט שלו נקי מנגיעת היצר.
כיוון שאני לא נקי(מידת הנקיות) המבט שלי נגוע וקל להטית התאווה. ברגע שאני נכנס לדיון איתו - אני כבר בכיס שלו.


בגדול הייתי מחלק את זה ל-2 (והאמת שכך גם הבנתי מדברי המסילת ישרים במידת הנקיות בפרק י')
יש את הזהיר שיודע שמבטו לא ישר ולא מזוכך. הוא צריך לכבוש את היצר - החלטה חזקה לעשות פעולות, לספור נקיות, לא ליפול. להיות קצת הרבה ראש בקיר. לא להיכנס לשום דיון. אפילו חרבך מונפת על ראשו - אל תהנה מהרגע כי בשניה הזאת אתה אבוד. מתוך ידיעה פשוטה שאתה לבד פשוט לא יכול. אתה מסונוור.
ויש כשהיצר הצליח לעקוף את הראש בקיר - או כשניכנסת לדיון/ כשעובר עליך משהו רגשי חזק שמביא אותך לרצות לצרוך תאווה - אז אני צריך להזכיר לו את יום המיתה. אחרת אני עם השכל הנגוע בתאווה שלי אבוד. וזה מה שהתכוונתי ב'להכאיב לי' - משהו שיכאב לי לאבד והוא דבר מדיד ומשמעותי.

משתף על 5 שעות נקיות רק להיום רק לעכשיו
אסירות תודה לד' יתברך. ממשיך קדימה
"לעולם לא אשכח פיקודיך כי בם חייתני"
רוצה שפיות ונקיות כנגד כל הסיכוים
העמל מצטרף! גם אם זה נראה שתוצאתית חזרתי לנקודת ההתחלה.

המשך יום טוב

מזדהה מאוד עם מה שכתבת! 
כך גם אני הרגשתי כך עד שעשיתי צעד ראשון, 
מה כבר יש להפסיד מעוד שימוש? 
כאילו יש הבדל אם אוננתי 750 פעמים ל751....???
לי עזר לעשות כתיבה של צעד ראשון ולשתף אותו עם חבר, בצעד הראשון אני סוקר את כל ההיסטוריה של השימושים,  את כל הדברים שלא הצלחתי להפיק ולעשות בגללם,  את הניתוק שחוויתי כתוצאה, את החוסר שפיות וכו' וכו' כפי הוראת הספונסר שלי, 

כאשר סיימתי את הצעד ושיתפתי אותו היה ברור לי כשמש כמה אני סובל מהשימוש!!!
גם אני לפני זה לא הבנתי כמה אני סובל, 

כל עוד הצעד הראשון היה חזק אצלי במודעות היה לי קל לא להשתמש!!! 
פשוטו כמשמעו, 
עדיין היו לי קשיים גדולים וכמכור יש לי בעיות רבות, אבל היה ברור לי שהשימוש הוא סבל ואני לא רוצה לסבול,
בשלב שבו התנתקתי מהחויה של הצעד הראשון שלי חזרתי לאובססיה של השימוש עד שלצערי נפלתי, 
לכן בימים אלו אני מנסה בעז"ה לחזור לצד הזה, 
ממליץ לך לחשוב על זה. 

שלום

תודה עשר שמעון והמשתוקק על התגובות.

משתף על יום 1 של נקיות. הטלפון היה בלילה בבית המדרש.
קשה לי.
מלא רחמים עצמיים ותסכול. לא מאמין שככה אני נכנס ליום הדין
אני במשבר מתגלגל כזה מאז שבת
תלוי ברגש שמנהל אותי
רוצה שפיות... רוצה שקט בראש מכל רעשי הרקע

יודע שאני בתחילת הספירה והכל מאוד לא יציב
כרגע הדבר הכי טוב שאני רואה לעבוד עליו זה שמחה.
היתה לי קבלה כזאת לפני פחות משנה שאני שמח לא משנה מה
וכל זמן שזה החזיק - למשך כמה חודשים ארוכים - זה שינה את חיי
שמחה.

אסירות תודה לד' יתברך על המקום שלי
החיים שנותן לי כל רגע
המשפחה החברים הרבנים התורה המידות...
הזכות לעשות חסד
היכולת לחייך ולשמוח

חלילה לא רוצה להיות כפוי טובה. היצר רוצה לצייר שהכל שחור אבל זה שקר...
בע"ה מתקדמים, מתפלל לעוד יום נקי 1

שנה טובה
לכולם מקווה שאספיק לבוא לעוד שיתוף

שלום לכולם
היום יום השישי בש"ק פרשת וילך

רק להיום נקי 19 ימים מפו'
ו-4 ימים מאו' ותכנים

ב"ה שמח מאוד במקום שלי. אסיר תודה לד' על המציאות שלי. עם כל הבעיות.
אסיר תודה על כל רגע של חיים. על יכולת לעבוד את ד' ולהילחם לעשות רצונו בעולם.
זה מהותי. מי אמר שד' רוצה שאני אהיה עצוב? שאשנא את עצמי?
הכל זאת שאלה איך זה מצטייר בנפש. האם זה מוביל אותי להוסיף כוחות או להחליש כוחות. זה הכל.
ד' חנון ורחום גם לפני התשובה. ד' ‏| ד' - קודם החטא ואחרי החטא - לא מוזכרת התלות בתשובה אלא בעצם מידת הרחמים.
קודם כל אני שמח! אין היתר לא להיות שמח! עצוב זה חטא! אם אני עצוב אני ממשיך את הקו של היצר.

מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור - אתה הטוב והישר.
אין בזה ספק. אין בזה דיון.
ברמת הביצוע יש עיכוב. חשוב לי להבין את זה.
- אני מלא ביטחון בטוב שבי ובישרות שלי שאני לא מפקפק בטוב ד' ומנסה לעקם את האמת. אני בסה"כ בדרך להוציא אותה אל הפועל. וזה עלול לקחת זמן ועבודה. צריך להחזיק חשבון. ואני צריך להיות הסנגור שלי עצמי בזה - כל רגע של התמודדות ועבודה על החלמה. כל שיתוף, כל דחיה של מחשבות - הכל הכל זה דברים עצומים שמראים לי מי אני באמת.

-ביום שני בערב החג הייתי מתוסכל. העומס על הכתפים גרם לי ליפול ליאוש, כדי להוריד את העומס. אז נכנעתי למבט עקום שהכל נשבר... אבל ההתמודדות היא לא כזאת. זה בדיוק ההפך - אם אתה תדמה שהכל נשבר אז הפסדת. אבל אם אתה נלחם על החיים, על השמחה על המשך הדרך, על הרגע הבא שכן בידים שלך - אז אתה מנצח.
וזה הנקרא עין טובה.

-צריך להמשיך קדימה. את זה היצר רוצה להפסיק. התמדה זה כוח עצום שהוא משתדל מאוד לעצור. הוא יבוא עם זקן וחליפה ויגיד שאחרי מעשה כזה! חייבים לעצור הכל! אי אפשר להמשיך לסדר היום לאור דבר כזה איום!... ואני, לרוב רגשותי וישרותי כי ידעתי כי חטאתי, עלול להקשיב לו, אחרת אחשוב לעצמי ש'סימן שלא אכפת לי'. אבל זה שקר מתוחכם. האכפת לי - צריך לברר היטב הדק מה הצורה הנכונה לעשות אותו. דוקא ההתמדה בטוב היא האכפת לי היותר גדול ואמיתי. לא לעשות מנפילה פיל.
keep moving forward

-שיתוף מה שעובר עלי ולהקשיב לעצמי יותר - בע"ה אני מתקדם בזה. לחוש את עצמי ולא לשמור בבטן. אני בנאדם עם רגשות וצרכים ואני צריך להקשיב להם. אם עובר עלי משהו - זה לא סתם. אם אני צריך מנוחה אז אני צריך מנוחה. אם אני צריך לעשות משהו שאני אוהב - אז אני צריך. צריך כמובן לשקול את הדברים בצורה הגיונית ולא להתפרע כמו ילד בלונה פארק. אבל בהחלט גם לא לדכא את עצמי.

ב"ה ממשיך להתקדם, רק להיום, רק לעכשיו.
מתמקד בשיגרה ובעשיה היומיומית. לאסוף כל מה שאפשר.
ציפיות הן טובות אבל צריך גם לדעת איפה אני נמצא ולא להתרסק מהפער.

-יש שאלה שאני צריך לתת אליה את הדעת - מה אני עושה בישיבה כשאני תחת מתקפה? המחשב רחוק, אולי להתרגל לבוא אליו לא משנה מה? צריך להשקיע בזה מחשבה.

-לגבי הטלפון - היום היום הרביעי שהוא לא בחדר. עוד שלושה ימים אני מחזיר אותו לשעון מעורר. אני כן יביא אותו לשבת לשעון מעורר כי בשבת אין חשש וזה הכרחי אחרת אני לא יקום.
ב"ה במחשב אני ממשיך להתמיד בתנאים.

שבת שלום חברים