טוב, הרבה מאוד מאוד זמן שלא כתבתי פה. תקופות מסוימות היה זה מתוך התנשאות (מה אני צריך את הפורום הזה כבר התגברתי לבד), תקופות מסוימות מתוך חולשה (מה יעזור לי הפורום הזה אני סוטה ואסטה חוטא ואחטא), ובאופן כללי מתוך עצלות.
בין כך ובין כך המשכתי לקרוא מידי פעם את ההודעות של החברים המתמידים, לקרוא ולהתחזק ולכאוב.
ואני המשכתי ליפול ולקום ולקום וליפול, והמשכתי בשידוכים, והמשכתי עם המחשבות.
אבל יותר מכל הפנמתי את מה שהוותיקים חוזרים ואומרים, אין סוף למלחמה הזו.
זה כמו עם הערבים בעזה, תקופות אנחנו חוטפים תקופות אנחנו מחטיפים אבל הסוף איננו באופק.
ובתוך כל זה הבנתי כמה חשוב להתמקד ברגע האחד הקטן הזה של עוד התגברות אחת. וכן, גם למי שהצליח כמעט שנה ברצף יש מה לשמוח בעוד פעולה קטנה אחת של ניצחון, של הישג, של כיבוש עוד שטח מיד היצר.
כולכם כבר יודעים את זה, וכולכם מנסים לשמוח באמת, אבל זה קשה, ואני מבטיח לכם, אני משתדל.
אז נרגש לשתף אתכם על עוד מכשיר בקרבתי שהצלחתי בערמומיות להכניס בברית הסינון.
הידד!
הבה נשמח יחד
את היום העצוב והאבל הזה התחלתי בגלות איומה, אבל אין לי ספק, גם מתוך החושך אפשר כבר לראות ניצני גאולה.
גם את היום הדואב הזה מסיימים עם "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם"
תודה שקראתם, בהצלחה גם לכם ובפעם הבאה שניפול לייאוש תזכירו לי ולכם את הפוסט הזה...
