אין לך את המספר טלפון שלי?

וגם את המספר שלי יש לך.

אין לי את של שניכם.
אני זוכר שהיה לי מתישהו אבל איבדתי.
אשמח לקבל עוד פעם.

בכל מקרה זה יותר תחושה שיש לי (שאין לי עם מי לדבר ואף אחד לא מבין אותי ושלאף אחד לא אכפת) מאשר מציאות.

תודה רבה על האיכפתיות.

חבל שאין הודעות פרטיות

יצא לי לקרוא את הפוסט הראשון שלך (די באיחור אני יודע חח).
אבל רוצה לומר לך שאתה השראה! איזו אומץ, איזו כנות, אילו כוחות יש בך. מעריך אותך מאוד. אין לי מילים לתאר את הצער והכאב שחווית - ומתוך כל זה צמח הרצון להשתנות. משהו בך לא כבה, ולא יכבה. נכון שהרגלים קשה לשנות - לא לפחד. להתמיד. זו עבודת חיים. אין גיל או זמן שקובע שמאוחר מדי - גם אם אתה עדיין בן 21/22/23 וכו', אין לזה משמעות משום שלכל אחד ההתמודדות שונה. אין קו שאומר, אוקי אתה כבר היית אמור להתגבר על זה ממזמן - והבשורה היא שיש תקווה. יש אור בקצה המנהרה כלשונך
כ"צופה מהצד" אני מרגיש שאתה אדם עמוק ורגיש. השירים המעולים שאתה כותב מעידים על כך. 
יפה לראות שהשירים הם חלק ממך, מניח שאתה מרגיש מסופק לאחר כתיבת שיר, שאתה מרגיש שלם ושמח.
תמשיך לכתוב שירים. תודה על הזכות להיחשף לעולם הפנימי שבך - זה דורש המון אומץ מצידך. אשריך!!
זה בסדר להרגיש לא שלם או לפעמים מנותק. קורה לכולם. אני רואה בזה הזמנה להתחברות ולחקירה עמוקה יותר של עצמך.
מתפלל שתצליח, ושנצליח כולנו להתגבר על הכל ולא להתייאש אף פעם.

חבר יקר ואמיץ
בהצלחה

חיזקתם אותי. שימחתם אותי. 
הלב שלי התרחב, הפשיר, והתחמם כשקראתי את התגובות.
תודה רבה!

אחרי שבת עם המשפחה.
לא למדתי הרבה.
לא כמו שרציתי.
אבל נחתי.
קיבלתי מנוחה.
גם פיזית (שעות שינה) אבל בעיקר נפשית.
לא הייתי צריך לעשות שום דבר.
בלי לו"ז.
מנוחה.
התחברתי למשפחה שלי.
דיבורים, צחוקים, משחקים.

פעם הייתי רחוק מהם.
לא רציתי שום קשר איתם.
עכשיו אני אוהב אותם.
שמח לראות אותם.
נהנה להיות בחברתם.

פשוט שבת טובה.

שבוע טוב
תודה רבה על השיתוף הנפלא, מאחל לך עוד הרבה ניסים ומתנות כאלה.
בהצלחה רבה

תודה רבה

"לא כמו שרציתי"
אי איך אני מתחבר
זה המחלה שלי 
אוהב אותך שבוע טוב

אני כבר לא יודע מה לחשוב. 
אני מתוסכל. ואבוד. וכועס. ומאוכזב.
הייתי בטוח שהיום יהיה אחרת.
הרגשתי אחרת.
התנהלתי אחרת.
התחושה שלי הייתה שהכל בשליטה.
ואז. אוווףףףףףףף. חרטה. וצער. זה הרגשות שמציפים אותי.
הלוואי. הלוואי והייתי יכול לחזור אחורה ולשנות את מה שעשיתי. 
אווףףףף.
זה פשוט קרה.
ברגע.
לא יודע כבר מה לחשוב.
באמת.

נדמה לי שאני יודע על מה אתה מדבר... תחושה די מפורסמת...

אני מבין את הכאב שלך חבר יקר
כשהודתי בכנות שאני חסר אונים מול התאווה ואני לא יכול לבד
פשוט עפו להם כל השקים של האשמה והכאב-זה פשוט לא בשליטתי