אבל זה לא כך.
זה כן בשליטתי.
אני פשוט רוצה בזה.
אני אוהב את זה.
אני לא רוצה להפסיק.
זה לא "פשוט קורה לי".
זה אני עושה את זה.
זה אני בוחר בזה.

אבל זה לא כך.
זה כן בשליטתי.
אני פשוט רוצה בזה.
אני אוהב את זה.
אני לא רוצה להפסיק.
זה לא "פשוט קורה לי".
זה אני עושה את זה.
זה אני בוחר בזה.
וכל פעם אני קצת מצליח להתגבר, ולא ליפול, אני נהיה שמח. ומאושר. ומלא מוטיבציה. עד ש....
וכבר נמאס לי מזה.
אני כל כך רוצה להפסיק ופשוט לא מוכן לוותר על זה....

לא מצליח להכיל את הרגשות.
לא מצליח להיות איתם.
הבדידות, הגעגוע.
זה שורף לי מבפנים.
רוצה מישהו להיחשף אליו.
רוצה מקם בטוח.
מקום שאוכל לפרוק בו.
את הכאב, האובדן, חוסר האונים, הבדידות.
מישהו שיקשיב לי.
שיאהב אותי.
שאדע שהוא יאהב אותי למרות מי שאני.
למרות כל הדברים הדפוקים שלי.
מישהו שיחבק.
שיהיה שם בשבילי לא משנה מה.
ואין.
אין.
אין.
אין לי אף אחד בעולם.
אף אחד שאני יכול לבכות אצלו.
להיות חלש.
אין לי אף אחד בעולם שמכיר אותי באמת. שאני מספיק בוטח בו כך שאני מרגיש שאני יכול להיפתח אליו. כולם יסלדו ממני כשיגלו מי אני באמת. 

המחלה שלנו מאוד ערמומית
בפרט כשאחנו"שתויים"

לא אנסה לשכנע אותך עם אתה יכול לשלוט בזה או לא
אני בטוח שאלוקים יכוון אותך בזמן הנכון לפתרון הנכון עבורך

אני רק ישתף אותך במילים מיוחדות משיר של הזמר יוני זי
"יש רק אחד שיודע באמת מה עובר לי בפנים 
יש רק אחד שיודע אלוקים ,אלוקים..."

הייתי ממליץ לך לתפוס קשר איתו כמה שיותר זה ימלא אותך באמת
אוהב אותך משה

יש לי קשר.
אני יודע שיש מכורים ושיש אנשים שזה מחלה אצלם.
אני לא חושב שאני כזה

למה אתה חושב שאתה לא מכור?

כי הרבה פעמים אני מתגבר.
כי אני לא עושה דברים שמסכנים אותי (לדוג'- לצרוך בעבודה, ליד המשפחה וכו') בשביל זה.
כי כשאין לי מחשב- אני לא נופל בכלל.

מה קורה?
מה שלומך?

סה"כ אני בסדר. משתקע יותר בישיבה. מתרכז יותר. משחרר מהעבדות לחברה.

בהצלחה

יצאתי ממסגרת הוציאה אותי מהלימוד.
התעסקתי בכבכ"כ הרבה דברים עד ששכחתי את עצמי ולא מצאתי את עצמי בשום דבר.
עובד על כינוס הנפש, משתקע במקום אחד.

במקביל לזה- חוזר להיות רציני כמו פעם. פחות חברותי. יותר יבש ביחס לסביבה.
יותר עסוק בלפעול- בלבנות את החיים, האמת, והמוסר.

עם זאת- זה מנתק אותי, מבודד אותי. מצד אחד- אף פעם לא הייתי "לא בודד" באמת- אף לא הייתי מחובר למישהו לגמרי נראה לי שרק אחרי החתונה זה יהיה כך) אבל עדיין- גם הקשרים החברתיים השטחיים- נצרכים לי, חשובים לי.

משתדל למצוא את האיזון בין שני הקצוות- בדידות של נאמנות לעצמיות וחברתיות.

עד כה אני חושב שהולך לי טוב.

מי אני?
אני טוב?   או רע?
אני רוצה טוב- אבל עשיתי רע.

זה כואב לי מה שעשיתי. קשה לי עם זה. זה בגלל שאני רוצה טוב.

אבל- יש בי ייאוש. שהרי כל פעם מחדש אני נופל... ונשבר... ונמאס לי מזה כבר. 

אבל אני רוצה טוב. אני רוצה טוב למרות כל המשברים. אני לא מוותר. ולא אוותר. אני מאמין בעצמי. וממשיך. ומתקדם. יש תקווה. אני בטוח שבסוף אני אתגבר. 

אבל כואב לי. אני מצטער ומתחרט. וכואב לי. ואני כועס על עצמי. ושונא את עצמי. ואני מרגיש לבד. ומתוסכל. 

ואני מרגיש כך כי אני רוצה טוב. זה מפריע לי. זה מפריע לי. מפריע לי שכך אני עושה- אני לא רוצה בזה. 
אני רוצה טוב.

אני מרגיש אשמה. אשמה כבדה. 
אני מרגיש שלא מגיעה לי קירבתך (ה'), שלא מגיע לי ללמוד תורה.
אשם. אני אשם. אני עשיתי לא בסדר. 

אני מצטער. אני מתחרט. אני רוצה לתקן ולחזור בתשובה ואיני יודע איך.

לא יודע.אני מבולבל.

לאחרונה יש לי הרבה הרהורים.
תחושה רעה.

מרגיש בדידות,עצב.
לא יודע.

לא יודע מה חסר, מה לא בסדר.

לא יודע מה מפריע. לא יודע מה קשה לי.

אני מרגיש צורך לצעוק הצילו, הצילו! הצילו!! ולא יודע למה, לא יודע ממה אני צריך הצלה 

אני מרגיש בנקיות
מרגיש שפיות
יש תקווה ויש שמחה
ושוב קיבלתי את הפניות
לעצמי, לשאיפות לרצונות
איני משועבד כאן לדחיפות חיצוניות

כן יש כיוון
ויש איזון
אני הולך ויוצא מהניוון
ולאט לאט מוצא את המינון
ומרגיש שעכשיו כבר איני צריך מיון

אני שמח
אני פשוט שמח
הלב מתרחב רוצה את כולם לארח
לא לא, אני לא חי על הירח
וטוב לי בחיים




היום היה לי יום טוב.
יום שמח.
יום מלא בשלווה והכלה.
יום של נחת.
של חיוך.
ואני רוצה לשתף את זה.

אתה כותב ממש יפה כל הכבוד!
המשך שבוע טוב ומאושר