אבא. כואב לי. אני מתגעגע אליך. אני רוצה להכיר אותך. לפגוש. בלי לחשוש. 
אני מפחד,אבא. אני מפחד. 
פגעת בי. הכאבת לי. השפלת אותי. 
דרכת עלי. רמסת אותי.
אני רוצה לסלוח לך, אבא. אני באמת רוצה.
אבל כואב לי. אני כועס עליך. אני מאוכז ממך.
בגדת בי אבא. היית אמור להיות מי שאני יכול לסמוך עליו. להישען עליו. 
מישהו שיהיה מקום לכאב שלי. אבא. כואב לי. כואב.
אני בודד. אני לבד. 
אני כבר לא בוכה אבא. אני מנותק. אני משותק. אני מרותק למקומי מתוך הלם פנימי .
אני מפוחד. אני מאוים.
אתה צעקת עלי אבא. וכעסת עלי. והרבצת לי .  והשפלת אותי. 
זה שורף אבא. אני רוצה להתקרב אליך. להכיר אותך. לפגוש אותך
 אבל אני מפחד לעשות את זה. אני מפחד. 
וכואב לי אבא. כואב לי.
כואב.

לא יודע מה אני מרגיש. אין לי שם לתחושה. מעין יובש כללי. חוסר כוח. חוסר טעם. כל דבר שאני עושה חסר טעם. אין לי כוח לכלום. לא כי אני עייף. לא כי לא ישנתי טוב. פשוט כי אני לא מוצא עניין. לא יודע מה זה. אני לא עצוב. לא בודד. פשוט יבש. יבש. שום דבר לא מעניין. כאילו נגמר לי הסוללה הנפשית- אבל אני לא חש ייאוש.

מישהו מכיר? -קרה למישהו? מישהו יודע מה זה אומר ומה אני צריך לעשות?

אשמח מאוד שתענו. שתעזרו. שתכתבו מה שאתם חושבים (גם מי שזה לא קרה לו). עצם זה שאתם מגיבים נותן לי כוח.

תודה.

נראה לי שאני קצת מכיר את התחושה, אני לא ממש יודע להגיע מאיפה זה בא ומהם בדיוק הגורמים לתחושה, אבל נראה לי שזה מאיזה שהוא מקום של חוסר סיפוק, איזו שהיא תחושת ריקנות, תחושה שאני לא עושה מה שאני צריך לעשות או שאני לא עושה מספיק, וזה מייצר תחושת יובש, 
ונראה לי שזה גם אחד הגורמים לאו"פ, איזו שהיא תחושה לא טובה בחיים שגורמת לרצון לריגוש.
מקווה שעזרתי 
בהצלחה אחי
מחזיק לך אצבעות

תודה ררבה
באמת הרגשתי חבר תועלת היום.
אני מרגיש לא רציני.
כשקשה לי, כשאני עייף, אני מאבד את העשייה והמיקוד.
אני נהייה מפוזר ושטותי.
זה מעציב אותי. זה מתסכל ומכעיס אותי.
הרבה פעמים החלטתי להיות רציני יותר אבל משום מה ז לא מחזיק מעמד.

אני לא יודע מה אתה בדיוק מתכוון שהחלטת להיות רציני וזה לא עובד, אבל נראה לי שאני מכיר את התחושה
לדעתי להחליט להיות רציני זה לא עובד כי אין בסיס להחלטה, החלטה כזאת צריכה לבוא עם קבלות או מחייבים כל שהם וכדו'

תודה.
אני מדבר יותר על תחושה כללית. 
לא על משהו ממעשי.
עד עכשיו כבר עבר לי.

היום בצהריים כתבתי בטבלה כך:

מקרה:
עשיתי טעות בעלת השלכות לעוד אנשים.
רגשות:
לחץ. בושה. שנאה עצמית. אובדן. פלד. בדידות. לא חשוב.
פעולות:
לא יודע. החתונה תעזור אבל לא יודע מה לעשות עד אז.

אח"כ כתבתי כך:

מפחד מזה ששוב פעם ישנאו אותי.
מפחד לחוות שוב את הכאב.
מפחד שילעגו ויצחקו עלי.
מפחד שיכו וישפילו אותי.
רק רוצה שמישהו יאהב אותי.
יאהב אותי כמו שאני באמת.
רק רוצה שסוף סוף גם יקשיבו לי.
יראו אותי כמו שאני באמת.
רק רוצה קשר ודבקות.
אהבה שלווה קירבה וגם אינטימיות.
רק רוצה שמישהו יקבל אותי.
יראה מעבר למה שיש בגוף.
כואב ומפחד כשכועסים עלי.
עצוב וגם פוחד כשמתאכזבים.
קשה להתמודד- זה די סוגר עלי.
ונמאס לי כבר לקחת אחריות.
כן, זה באשמתי- אני יודע.
אבל את הכאב שלי- אף אחד לא שומע.
ועמוק בלב אני דומע.
ולא נותן לזה בחוץ לנגוע.
בפנים אני כ"כ כ"כ פצוע.
בקושי, בשנאה, ובחולשה אני שקוע.

רוצה להפסיק לתמיד כתב on 26 אפר' 2023 15:58:

גם היום הרגשתי משהו דומה. לא יודע.
לפעמים אני חש מרוחק מעצמי. לפעמים אני מרגיש שאני לא מכיר את עצמי. 

היום בצהריים הרגשתי שקורים אצלי דברים מעצמם. שאני לא נמצא. שרצות מחשבות, רגשות, תהליכי ומהלכי נפש בלי ש"אני" הייתי. כאילו אני צופה מבחוץ. הרגשתי חסר אונים. זה הפחיד אותי. 
בערב הרגשתי יותר קירבה לה' יתברך.
לילה טוב.

אין לי כ"כ מה לומר
שיהיה לך בהצלחה
בלי נדר אתפלל עליך

תודה רבה על שהתייחסת אלי. חיזקת אותי.

היום הרגשתי חי יותר. שמח יותר.
פועל יותר. ממוקד יותר.

זאת- בערב התפזרתי. לא הצלחתי לכוון בתפילה. נהייה לי מעין ריגוש כזה שהסיח אותי.

בשלב יותר מאוחר-עלו לי כל מיני הרהורים כאלה. דחיתי אותם.
כל מיני זכרונות מהעבר.

עכשיו אני מרגיש שליו. שמח. מחובר. טוב לי.

באמת טוב לי.

חווה אבדן.

חבר קרוב שכנראה שלא אפגוש עוד הרבה פעמים.

הוא עזב.

זה כואב לי.

זה מעציב אותי.



אני חש את המצוקה שלו.

אני רוצה לעזור לו.

אבל אני לא יודע איך.

אני חש חסר אונים.



לרגע רציתילהיכנס לפוי'.

להיכנס לשם ולשכוח את הכול.

לא להרגיש.

ככה לא יכאב לי.

אבל זה היה רק לרגע.



מיד התפנמתי (לשון הפנמה).

התבוננתי פנימה.

ראראיתי שזה לא באמת מה שאני רוצה.

זה לא באמת יעזור לי.

זה סתם ינתק אותי מעצמי.

מרגשותי.

וייצור ניכור פנימי.

כאב בלתי פוסק.

חוסר מנוחה.

חוסר יכולת לקבל ולאהוב את עצמי.

אני לא מוכן לזה.

אני לא רוצה את זה.



אז אני לא נכנס לזה.



 

מה יש לומר
כל הכבוד לך
זה כל כך קשה להשליט את השכל על הרגש, ולהפנים ש"זה לא מה שאני רוצה"
זה כל כך קשה
בהצלחה הלאה

היום בבוקר הייתי חולה. קמתי מאוחר.
במשך שעה+ שכבתי במיטה סתם כך וכמובן- עלו לי הרהורים. לא ניצלתי מהם 100% אבל ההתמודדות הייתה שונה מפעמים קודמות.

היה ברור לי שאני לא רוצה בזה. שזה לא יעזור לי. אז פשוט לא עשיתי את זה. והם המשיכו להגיע- ואני המשכתי לדחותם. 

ולבסוף, כשקמתי, חשתי טוב (נפשית. פיזית הייתי גמור). חשתי שלם. בטוח. שמח.

אשריך
אין יותר רע מהתחושה ברגע שאחרי הנפילה
ואין יותר טוב מהתחושה ברגע שאחרי ההתגברות
בהצלחה הלאה 

תודה רבה. 
שמח לראות שאתה עם 16 ימי נקיות.

אני עכשיו בדרך הביתה.
הרצון להנאה כבר מתחיל לעבוד.
אין לי מה לעשות בבית- זו הדרך להפחג את השעמום.

אני מפחד.

אני יודע שאני לא רוצה בזה, שאני לא רוצה את זה.
אבל עדיין יש לי תחושה שזה מה שאני הולך לעשות.

אני מפחד.

אין לי עם מי לדבר, אין לי למי לספר את מה שעובר עלי.

אני מפחד.

אין לי ביטחון. אין לי שלווה.

לחץ, לחץ.

אני מפחד.