תשבי כתב on 03 יולי 2023 10:37:
שלום לכם קהילה קדושה
אחרי רפרוף ביומני המסע של החברים החלטתי לפתוח יומן, בשביל עצמי ובשביל כל מי שמוכן לקרוא ולעזור לי, תודה מראש.
אני כאן בערך חודש ועכשיו אני צריך לפתוח בגנאי, אני אחרי טיסה נעימה של כמה ימים, אבל היום, תקלה במטוס, נחיתת חירום, התרסקתי....
זה לא פעם ראשונה כמובן, אבל אני רוצה שזה יהיה הפעם האחרונה.
הבעיה, שכל החיים כשהיו לי נחיתות חירום רציתי שהם יהיו הפעם האחרונה. באמת רציתי אבל זה לא קרה.
האמת, שבאתר כאן יש תכנית טיסה מסודרת ולכן אני שב להאמין בעצמי, מתפלל ומייחל לשוב ולהמריא מחדש לאבא.....
עד יום כיפור זה קרוב ל90 יום... הלוואי....
התחלתי לפני חודש קורס טייס כאן, אני עדיין קצת מבולבל ומחפש את עצמי ואת הדחפים שלי... בכל אופן מקווה להיות טייס מומחה.
יש לי בעיה, שאלה בשבילכם:
אחרי זמן ממושך של נקיות עולה בי הרגשה של פספוס, כאילו אם אני מפסיק אני מפספס משהו. זו תחושה מטופשת שאני תמיד מנסה לדחוק אותה לשולי המוח, אבל תמיד היא עולה שוב וקוטעת לי את הרצף.
תודה יקרים על הקריאה אשמח לתגובתכם
תשבי
תשבי, תודה על השיתוף. שאלה מצוינת!
התחושה שלך לא מטופשת בכלל, אלא טבעית ביותר.
ההסבר לזה משולב משני מאפיינים עיקריים: המוח והרגש שנוצר.
הם הכרחיים כדי שתבין מה קורה אצלנו בגוף = "ידיעת הבעיה שווה חצי מהפתרון".
אז ככה: כאשר אנחנו משתמשים באו"פ (פורנוגרפיה ואוננות), המוח מפריש דופמין - דבר שיוצר רגש ותחושה של עונג, (הוא נקרא לפעמים "הורמון העונג" ולא סתם).
דופמין משוחרר בכל מיני מצבים שאנחנו נהנים בהם.
[אכילת גלידה, ספורט - למי שאוהב, יחסי מין, סרטים, וכמובן שימוש באו"פ].
אך משום שהמוח מוצף בהורמון הזה, הוא מזכיר לעצמו שבאו"פ הוא יקבל את זה בצורה הכי קלה והכי גדולה, ולכן הוא מושך אותנו כל הזמן למקום ההוא ע"מ שנצפה שוב. ככה המוח שלנו עובד. הוא אומר: "איפה שיש תחושת עונג = הנאה וביטחון, וצריך כמה שיותר ממנו" . אבל אז נוצר מעגל מסוכן.
בד"כ זה מעגל כזה:
1. שימוש באו"פ.
2. שחרור דופמין ותחושת עונג.
3. חיווט ושינוי המוח = יצירת רצון חזק לשימוש חוזר.
4. חזרה למס' 1.
הסיבה החזקה למשיכה לזה, כי הכמות האדירה של הדופמין כמעט לא יכולה להתקבל בשום דרך אחרת. המוח פשוט "מצא" את הדרך הכי קלה והתאים אותה אליו. לדבר הזה יש השלכות גדולות כיוון שתחושת הריגוש והעונג כלפי העולם החיצוני מתחילים לרדת. במקרים חמורים אישה אמיתית כבר לא יכולה לרגש כי היא לעולם לא תהיה כמו השחקניות בסרטים הללו, קשר בין אישי ירגיש כמו שיחה טכנית וכו'.
במילים אחרות, כמעט כל השאר יהיה פחות מרגש ו/או מהנה.
אבל זה לא אומר שבלתי אפשרי לצאת מזה, אלא שזה קשה - כגודל השימוש כך גודל הקושי.
עד כאן שיעור ביולוגיה 
אך, מכיוון שאתה שברת את המעגל. גם אם לתקופה מסוימת, המוח מתחיל לאותת לך. אני רוצה שוב את "המנה היומית" ולכן המוח כאילו משדר שאם תפסיק, אתה תפספס את כל הדופמין. הוא משחרר רגש של פספוס ע"מ למשוך אותך שוב להשתמש. ואז חוזרים למעגל לעיל.
אל תיפול לתחושה! ואל תתרגש מזה. הרי הרגלנו את המוח לתבנית הזו. זה לא מפתיע שהוא יבקש שוב.
מצד שני, זה דווקא סימן טוב כי הפסקת לו את האספקה ההרסנית הזו. זה טוב אך לא מספיק, ולכן צריך לעשות 2 דברים.
1. דרכי חסימה והתמודדות - שיש באתר כאן לשפע. במיוחד SOS שיכול לעזור כשאתה מרגיש באותו רגע את הרצון להשתמש.
2. לפתח הרגל אחר חיובי שיחליף את הרגל הצפייה. ברגע שיש דחף תוכל לעשות משהו אחר שאתה אוהב, לצייר, לצלם, לצאת החוצה, לנשום אוויר, מדיטציה, לצאת לרוץ/כושר וכו'.
1 =סור מרע, 2=עשה טוב.
לאט לאט המוח ישנה את עצמו (ממש, גם פיזית) ובמקום לפרש: "דחף = שימוש באו"פ", "דחף = עשיית הרגל אחר חיובי". החלפת הרגל שלילי בהרגל חיובי היא "חינוך מחדש" של המוח.
האתר מספק את 2 הדברים הללו, ועוד שיטות טובות. תמשיך להיעזר בו.
החדשות הטובות שבממוצע לאחר חודש ללא שימוש כבר מתחילים להרגיש את השינוי. ולאחר 3-5 חודשים המוח משתקם לחלוטין! אתה תתחיל להרגיש יותר, המוח יהיה יותר צלול, שמחת החיים תגדל, היחסים הבין אישיים יהיו טובים יותר וגם יחסים עם בת הזוג.
יכולים להיות שינויים לכאן או לשם לפי כמות הצריכה, ומשך זמן השימוש. אבל זה חדשות אדירות. המוח הוא גמיש ויכול לשנות את עצמו אם רק נרגיל אותו לתבניות אחרות. כשם שהתרגלת להשתמש באו"פ, כך גם אתה יכול להתרגל שלא. יחד עם זאת לפתח שיטות שיוציאו את הרצון לצפות ויפתחו רצון של יציאה ודרכי התמודדות בעת קושי או במהלך הדרך.
מקווה שזה עזר לך להבין קצת יותר ונתן לך תקווה.
זה קשה, אך אפשרי! תאמין בעצמך! תמשיך לשתף ולהתקדם באתר כמה שאתה יכול וכמובן גם בסרטונים החינמיים בGYE+ של הארגון העולמי - פורטיפיי.
זה מסע לעיתים ארוך - אל תפחד. עם ישראל צעד 40 שנה עד שהגיע לא"י, ולאחר מכן גם יותר מ2700 שנה היה בגלות עד שהגענו לארץ הזו. אנחנו לא מפחדים מדרך ארוכה. נתמודד וניאבק. כתבת שאתה "פותח בגנאי" , המשך המשפט הוא "לסיים בשבח". הרשה לי לסיים:
השם "תשבי" שבחרת מרמז על אליהו הנביא. מרמז על הגאולה - אני מאחל לך שתצליח להיגאל וגם כולנו במהרה בימינו, ולהמשיך לעלות לעבר הטוב.
עלה והצלח! אל תתייאש. אוהבים אותך!
