יום שמיני יום של התחלות חדשות, כולי תפילה שלא אברח מהקשיים והבלבולים של השבוע החדש ושל המסגרת החדשה ואפול לשכחה ולסתמיות, לשקר ולסמיות העיניים. 
אין מה לומר, רק אש התורה מצילה אותנו - אבא נתן לנו יכולת להשיג מחכמתו בעולמנו ואסור לשכוח את האורות שקיימים כאן.
ברוך ה' אני מתחיל מעט להעלות רמה ולנסות להקפיד גם על שמירת העיניים והמחשבה. לא פשוט, אבל השתדלות זה מה שמצופה מאיתנו ולא מעבר.
דינמיות החיים והשינויים המבורכים מביאים איתם קשיים חדשים שמבחינה זו אפשר להגיד שהיום השמיני הוא היום הקשה ביותר. אבא בבקשה עזור לי לשמור על כנות ואמת בחיי!!

כן היום השמיני הוא הקשה ביותר, ולפעמים היום העשירי, כמו אצלי היום. ולפעמים היום העשרים, ולפעמים החמישים וכו' וכו'.
עברתי את זה פעם. [עובר את זה עכשיו ולכן נכנסתי לכאן]. כך זה גלים.
הנחמה היחידה שאני יכול לומר לך, מניסיון אישי. ככל שעובר הזמן, המרחק בין גל לגל נהיה קטן יותר. ובדרך כלל גם גובה הגל נמוך יותר.
ועוד דבר מניסיון אישי של כולנו שתיית מי ים אף פעם לא מרווה. כניעה גורמת שצריך להתחיל שוב ממקום קשה יותר. 
תמשיך לשתף, עוקבים אחריך, ואוהבים אותך.

היום האחד עשר.
רגע של כנות, אלו כבר לא מרגישים הימים הקשים ביותר, השמחה והעוצמות של הנקיות והקדושה עוזרים לי בעצמם להלחם ולהתקדש עוד, אני כלכך שמח על כך ומודה לאלוהים על כל דקה ויום נקי.
חייב לזכור שהמלחמה לא נגמרה בכלל ואני רק ביישורת הראשונה, לכן נכנסתי שוב לכאן לרשום - להתמסר לתהליך.
אני חושש מהרגעים הריקים הנמוכים שארדם על המשמר ואפול ללא תשומת לב. בנקודות הגבוהות שלי אני צריך לאגור עוצמות וכוחות לרגעים הקשים.
אבא עזור לי במסע נקיות המחשבה דיבור ומעשה!! מסתבר שהיום האחד עשר הוא אולי לא היום הקשה ביותר.

תחילת שבוע שלישי, יום ארבעה עשר.

השבוע הזה מאוד מדאיג אותי, אני לא זוכר את הפעם האחרונה ששרדתי בשמחת חיים הטהורה הזאת יותר משלושה שבועות. 
זה השלב שהטבע מתחיל להתפרץ והמוח שולח אותות שהוא לא קיבל את הסם שלו יותר מידי זמן, פתאום הכל יראה מזמין הרבה יותר והנסיונות מקבלים צבעים קיצוניים בווליום גבוה.
אני כלכך מפחד אני מת מפחד, אני מרגיש שאני במסע הזה לבד - לא יודע איך אתגבר על הרגעים הקשים במודעות ובקור רוח.
אני מעודד שעכשיו אני במסגרת שמשנה ממש את כללי המשחק, המאבק קל יותר בתוך אוהלה של תורה - הנשמה מתגלה בכנות ופחות מרגישה רגשות רעים שמולידים בריחות שקריות. בנוסף, לכתוב פה עוזר ממש, גם אם הכתיבה שלי לא מרגשת וללא מספיק כנות - אני שמח שאני יכול פשוט לדבר מה שיש לי בבטן.
הסכנה היא מהאופוריה והכיף שאשכח לעמוד על המשמר בעל חשיבות עליונה זו, הלוואי שאצליח לנצח את השבוע השלישי שהוא ככל הנראה השבוע הקשה ביותר.

תודה לכולם.

ירושליםשלמעלה, איזה עוצמות אדירות!
מסע מדהים ומרגש! 
כתבת: "לכתוב פה עוזר ממש, גם אם הכתיבה שלי לא מרגשת וללא מספיק כנות" 
הרשה לי לומר - אתה מרגש מאוד! 
תרגיש חופשי לכתוב הכל, כל מה שיש על הלב מבלי לחשוש או לצפות לסגנון מסוים. כתיבה מהלב מגיעה ללבבות אחרים. בלי מסננים.
אנחנו איתך. וכמו שאמרת לאחר מכן. 
"אני שמח שאני יכול פשוט לדבר מה שיש לי בבטן". 
בינגו! זה העיקר
אכן צריך לעמוד על המשמר. אבל אל תפחד לשמוח גם בחלקך, שמחה אינה אומרת שאין צורך להיזהר. אני רוצה שתרגיש טוב "על הדרך". מגיע לך. 
מצד שני, מבין גם את הפחד. לעניות דעתי שווה לרתום את הרגש הזה לעמידה במשמר. הפחד הוא טוב כשאפשר לנצל אותו לדבר חיובי. אל תפחד מהפחד - זה טבעי. הפחד שומר עלינו וגורם לנו להיזהר. אשריך! זה דבר טוב. אבל אל תתן לו לתפוס חלק ניכר מהיום יום ע"מ שהוא לא יעסיק אותך יותר מדי ויעכיר את יומך. 
שמח בחלקך שאתה זוכה לראות התקדמות ואני מאמין שחודש אלול ישפיע את סגולתו. 
קראתי פירוש נפלא בעלון הידברות השבת, שנותן הסתכלות מחזקת בחודש הזה.
וכך כותב אהרון רזאל בטור.

המלך בשדה

המלך​ בשדה. איזה שדה?
עומר חברי ניגש אלי במדרשת זיו עם פירוש משלו, ואמר לי: אתה יודע באיזה שדה? בשדה הקרב.
געוואלד, המלך בשדה הקרב!
מה קורה לחייל שמסתובב באמצע הקרב ורואה מאחוריו את הסוס של המלך?  

הוא מתחיל לצעוק מיד: "המלך בשדה! המלך בשדה!"
שיידעו כל החיילים.
איזה עומק. הכל משתנה. הזיעה ניגרת על מצחו, ומתערבבת עם הדמעות בעיניו. הדם זורם אחרת בעורקים.

הלב פועם אחרת.

זה כבר לא אותו הקרב. לא רק מפני שעכשיו המלך רואה אותו, ונמצא ממש
לידו, לא רק מפני שהמלך נלחם איתו, אלא גם מפני שעכשיו פתאום ברור כל כך על מה נלחמים"... 

אתה לא לבד
חזק ואמץ! תמשיך להתמסר, לכתוב, לעמוד על המשמר, לעסוק בתורה, להיאבק ולשמוח על התהליך מבלי להוריד יד מהדופק! שמחה מתוך הודאה על הטוב שהקב"ה העניק לך!

שבוע טוב נקי ומבורך! 
אוהב אותך!

ירושליםשלמעלה כתב on 26 אוג' 2023 23:18:

אני לגמרי מבין אותך!
זה מאוד לגיטימי
אצלי הפחד נובע מרצון עצמי ולא מהדבר עצמו
כלומר אני מפחד שהרצון שלי לא יתממש, שהאגו שלי ישבר
ולא מעצם העניין אם אני יאונן או לא
ועצם הפחד גורם לי לאי נוחות ובריחה ל..
מה שעוזר לי זה לוותר על "ניהול ההצגה" ושליטה על איך אני רוצה שהחיים שלי יראו
אני צריך להתמקד במה שאני יכול לעשות עכשיו ולא במה יקרה בהמשך 
ואם אלוקים רוצה שאני ישתמש אז רצונו ייעשה
אוהב אותך בהצלחה!
משה

nbym ומשה! 
התגובות שלכם כלכך הרימו אותי וחשפו בפניי מחוזות חדשים של מלחמה באהבה ואמונה. שמחתם אותי ולימדתם המון.
אני אסיר תודה שבחרתם להגיב ולהמשיך ליצור כאן שיח עמוק ומעניק שמחבר אותנו לעצמנו ביחד ולחוד, נבנה כאן צוהר חדש לנשמת העולמים בכנות.

הימים הקשים הם בדרכים, ברובד הנמוך - במרחב הציבורי לא חסר מלחמות בשמירת העיניים לצערנו הרבה בנות לא מודעות לעוצמות שבצניעות המסוגלת לחשוף את נשמתן הגבוהה לחיבורים אמיתיים יותר, ומאוזנים יותר.
בנוסף דרך זה גם ערעור על המקום שלך פיזית ונפשית, כבר נאמר שכל הדרכים בחזקת סכנה.
זאת ועוד אני ברוך ה' נקי כבר כמה זמן ומתחילה לבעור הכמיהה לקשר זוגי נכון.
כנראה שילוב של כל הקשיים האלו הופך את ימי הדרכים בכלל, והיום בפרט לימים הקשים ביותר. היום הוא היום הקשה ביותר.

וואו וואוו פשוט וואו.
אין לי מילים להודות על מה שקורה לי בזמן האחרון. תורה מגינא ומצלא כפשוטו ממש, האורות הגבוהים שיש באור אינסוף ובדבקות בו ממש עוזרים בכל תחומי החיים. אני מתקרב לסוף החודש הראשון ובחיים לא הייתי מאמין שאגיע לזה. הקושי לא נגמר אבל פתאום יש לי תקווה ואני רואה את האור שבקצה המנהרה.
שבת חופשית מהישיבה כמובן שזה קשה הרבה יותר, הלוואי שאשאר נקי ומפוקח. קצת רשמתי פה פחות מאז שהתחיל זמן אלול פשוט כי ממש טוב לי אבל עדיין מידי פעם אני חוזר בשביל לשמור על קשר.
בעזרת ה' נצליח עד ראש השנה ויום כיפור, שיתנו בנו כוחות למלחמה הקשה של בין הזמנים מאמין שאז אכתוב כאן יותר ... רוב את כולכם ומתפלל עליכם ועליי! לילה טוב של אמת!!

הצורה שבה אתה מנתח את זה מעוררת הישתאות, המשך מעלה מעלה! יש לך כנפי רוח וכו...

איך נלחמים כאשר אתה נמצא בחוסר מודעות רוחנית? איך מתעלים כשאתה בקושי בהכרה סביבתית? איך מתנתקים ממה שאתה לא יודע בכלל שאתה מחובר אליו?! 
הגעתי ליום המאה וקצת. אני מרגיש קצת חששות מהעניין שזה באמת מלחמה לא נגמרת, אבל בה בעת זה מה שמחזק אותי. הנקודה הזאת שכל מה שמעניין אותי זה פשוט ההתקדמות - הפנמת הכלים ותרגול הטכניקות, כל סיטואציה הופכת להזדמנות לגדול ולהתחזק למדים החדשים של הגיבור.
אני מודה שהייתה לי סיוע מהשמיים בצורה יפה מאוד ולא רגילה, בסך הכל רציתי והכנתי קצת כלים וקריאות כיוון. הקדושה הגיעה אליי ממנו. אני מתחיל להבין שמלחמה קודש הגבורה והשמחה היא סוג של בסיס לשאר החיים - שבהם כרגע קצת קשה יותר. התגעגעתי לכתוב על אף שאני במקום אחר בעשייה שלי. 
והחלק הכי מוזר. אני מאוכזב מעצמי שכואב לי מזה שכואב לי. כי יש כאב וקושי מעניינים של התמודדות, ולפעמים עצם קיומם פוגע בי ומכאיב לי, ומזה אני מאוכזב כי בסוף ברור שיהיה כאב ולמה אני לא מסוגל לקבל את זה. תודה להשם כל היכולת להתקדם, זה כל התפקיד שלנו - להלחם, להתקדם, לבנות, לעשות. ההצלחה היא ממנו.

מחשבות. מחשבות. 
היום המאה הוא היום הקשה ביותר

אוהבים אותך!

איזה נפלא, מאה ימים. 
תמשיך תשתף, תשמח אותנו. 
אוהבים אותך ומעריכים. 

מצטרף לאלי שומר - תמשיך תשתף! אוהב ומעריך...