בן 38, חצי מחיי עברו כבר ויותר מחצי מהם בשבי התאווה, לא מספיק חזק, לא מספיק עוצמתי, לא עומד בפיתויים אפילו לא של בורקס, 
מרגיש שהחיים זה לא חיים, מרגיש שאי אפשר להמשיך ככה
מרגיש חייב להיחשף בפני האשה אבל עוד יותר מרגיש שהבושה תהרוג אותי ולא תיתן לי לעשות את זה
מרגיש שזה לא לעניין לכתוב פה יומן כי אחרי 18 או 28 (הלואי) יום אני אצטרך להתמודד עם זה שנפלתי ולא נעים לי ואיך אני עושה את זה?
יש לי קושי בכללי בחיים בחשיפה לאחרים מה שנקרא חשדהו וחשדהו ככה שלא בא לי לא קבוצה טלפונית ולא קבוצה חיה כי אני לא אעמוד בזה
יש מצב שאני צריך לשחרר? לחיות את חיי בליי להסתכל יותר מדי מאחורה? לזרום עם התאוה והזבל? אני ברוך ה' לא פוגע באף אחד חוץ מבעצמי, אז אולי יאללה נזרום עם מה שיש

אחרי כמה ימים כאלה מבין שזה לא חיים, לא שזה לא חיי תורה וכו' שודאי זה לא, אלא אלו חיים אפסיים מטופשים וחסרי ערך ואם ככה - למה לי חיים

נמצא כרגע אחרי 8 ימים נקיים, בפעם האחרונה השתוללתי כל כך עד שהחלטתי שזהו זה ומה שהיה הוא לא מה שיהיה
שונא את עצמי
אוהב את עצמי
שונא את הניסיון הזה
מתבאס מזה שכל אלה שליידי (אלה שאני יודע) במצב רוחני ופיזי פי 100 יותר טוב ממני, לא נמצאים בכלל בניסיון הזה, לא צריכים אינטרנט בבית כמעט ואם כן אז של נטפרי או וואט אבר
אלוקים שלח לי את הניסיון הזה כדי שאגדל, אלוקים לא מנסה אף אחד במה שהוא לא יכול לעמוד בו אבל אני לא מרגיש את הכוחות לזה

אז מה עושים לעזאזל? מכיר את האתר די הרבה זמן, קראתי את סיפורי הגבורה של כמה מהגיבורים פה ולא חושב שאני יכול להגיע לשם
גל עיני ואביטה רק מה שאתה מתיר לראות

אהלן חיימקה היקר!!!!
מה נשמע כפרה? בא תיישר את הקמטים מהמצח. תזקוף את הגב. תרגיש טוב עם עצמך. 
חשדהו וחשדהו. אהבתי. 
למה אתה חושב שלא נעים ליפול כשאתה כותב יומן? קצת מעניין שאתה חושב ככה, כי ביומנים האישיים של חברים אתה יכול לראות הרבה ביטויים כאלו. נכון, לא בגאווה, אבל בהחלט קיימים. ולפעמים עצם הכתיבה מונעת נפילות מסוימות. [אולי חתימת ההודעות שלי תגרום לך להבין את זה טוב יותר].
לגבי מה שכתבת "מתבאס מזה שכל אלה שליידי (אלה שאני יודע) במצב רוחני ופיזי פי 100 יותר טוב ממני", אני רוצה לומר לך, שאני עצמי הצטרפתי לקבוצה לא מזמן. ופגשתי שם כמה אנשים מוכרים. ביניהם אחד שהיווה אצלי מודל למוצלחות.
אני לא בטוח שזה מה שאתה צריך. אבל כדאי שתדע שהיצר קיים אצל כולנו. ולא כדאי לדבר על עצמינו במונחים כל כך מחמירים.
הרבה הצלחה והרבה אהבה, אפי

שלום לך חבר יקר!
בהצלחה בדרך החדשה, אני מבין שהקושי שלך להיחשף הוא גדול,
ולכן אני מאוד מעריך את האומץ שתפסת לפתוח יומן מסע!
דברת על כל מה שאתה מרגיש ועובר על האמונות שלך ועל הקשיים שלך,
וכן, יש לך סיכוי, אתה בהחלט יכול להצליח, יש לזה דרך סלולה וברורה,
אם תתמיד בתוכנית לטוס אל החופש, תרכוש כלי מעשה, שילמדו אותך איך להגיב ואיך להתמודד,
ויש לך סיכוי גדול להצליח בדרכך,
ממה שיצא לי להבין, בעקבות המצב שלך אתה סוחף את כל הבעיות שלך לתוך התסכול מהנפילות הספציפיות,
וזה עלול להפריע לך בהתרפאות,
דבר ראשון תעשה לעצמך סדר בראש מה הבעיה הספציפית שאיתה אתה מתמודד, ושממנה אתה רוצה להתרפאות,
(בורקסים לא נכללים בתהליך הריפוי ),
ואני משאיר לשאר החברים לבוא ולתמוך בך בשאר הנקודות שהזכרת.
רק אל תפסיק להיות נוכח כאן,כי ככל שתחזור ותשתף, כך נוכל לעזור ולתמוך יותר!
לגבי מה שכתבת על הסובבים אותך שהם במצב פי 100 טובים ממך,
יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, מה שבטוח זה שעבודת השם זה לא אולימפידה,
ואין גם מנצחים, כל אחד אם הדרך שבורא עולם רוצה ממנו,
דוגמא להמחשה, בכל התיעודים שדובר צה"ל מפרסם, אתה רואה את החילים הפשוטים שנלחמים פנים מול פנים עם המחבלים, וזה סמל הרוח הלחימתית והנצחונית שלנו, בשונה מהמפקדים הבכירים, שלא מזיעים ולא נלחמים פנים מול פנים, שהם יותר נחשבים בדרגתם ובמעלתם, אבל אינם מעניינים כמעט, והם אינם מהאלו שמביאים את רוח הנצחון...

היי איזה כיף שאתם כאן, כבר חשבתי מה הקטע לכתוב יומן אם 1500 כתבו לפני
אנסה להסביר את עצמי
אני בלופ הזה כבר המון זמן, משנות העשרה המוקדמות שהתחלתי לגלות את המיניות, אחר כך גיליתי עיתונים בצבע עם תמונות יפות ולאט לאט התחלתי לחפש בזבל כמו אחרון המסכנים
בזמני בימים עברו הנסיון הכי גדול היה למצוא עיתון ולראות תמונות לא צנועות פה ושם, איכשהו תמיד מצאתי לי עיתונים וכאלה

הייתי הולך לישיבה, תקופות שלימות לא רואה כלום אבל לא מפסיק לחשוב על מה שראיתי ולאונן בשירותים/מקלחת כמו בחור מתבגר על סטרואידים, לא כל יום אבל כמה פעמים בשבוע לפחות

כשאני מביט לאחור הרבה ממה שלא הגעתי לאיזור השאיפות שלי היה בגלל שתמיד הייתי אומר לעצמי שאני לא שווה בגלל שאני כזה, באיזשהו שלב הבנתי שעוד הרבה מסביבי מתמודדים עם זה אבל כל אחד חי לעצמו בסוף ולא נעים לדבר על זה ואתה הכי הזוי בעולם אם אתה מזכיר משהו מזה איכשהו

בישיבה גדולה היה לי מחשב פה ושם והוא היה נייד ואז גיליתי את האינטרנט שעוד היה פתוח אצל השכנים, נתקעתי בחדר הרבה שעות וחשבו שאני לומד או עובד על משהו אבל לא הייתה מחשבה קלושה אפילו שיש פה אינטרנט

מחשבות על עצמי, הבטחות שזה לא יקרה, נדרים ושבועות, קונמות וחרמות, --------- סרק! סרק! איכשהו הגיעה הנפילה הבאה, והנפילה שאחריה, ועוד אחת, ועוד 100

קיבינימט

שידוכים, חתונה, כלה נאה חסודה וצדקנית שלא מכירה אחוז מהפנטזיות שלי. מחשבות על זה שאני צדיק הדור ושוב נפילה לאחר כשנה היישר לתוך המיץ של הזבל, השכרתי מחשב עם אינטרנט לצורכי זבבור, כמובן רק בשביל א ב וג' צפיתי בגן התאוה, נפלתי עוד ועוד
ואז... אשתי בדיוק ראתה משהו............ אימאלה ואבאלה, היו בינינו שיחות ודיונים רבים, היא לא הבינה את גודל המצוקה אלא חשבה שזו מעידה חד פעמית וסיכמנו שנוציא את זה מהר ושכחנו מהעניין, פעמים רבות היא הייתה מסתכלת עלי ברחוב לראות איפה העיניים שלי וכשהם לא היו במקום הנכון היא הייתה מסתגרת, דיברנו על זה רבות, היא באה מבית מאוד מחמיר בכל צעד ושעל ככה שנתתי לה להבין שהיא מגזימה, ואלי היא באמת מגזימה? אבל למדתי לחיות עם זה ולא לחפור לידה, וגם היא למדה להרפות קצת.

עבר זמן והיינו צריכים מחשב, צריכים זה מושג רחב אבל צריכים, הייתי צריך וויז כי אמרתי שאין מצב שאני מוותר על ההמצאה הגאונית הזאת (בכלל אני חובב טכנולוגיה מושבע, לולא אלוקי אבי היה לי אייפון פרו איקס מיקס 19)
קנינו מחשב, התחברנו לרשת ה"כשרה" שהייתה אז, לא רוצה לנקוב בשמות אבל זה אף פעם לא היה הרמטי ותמיד היה אפשר להתחבר דרך ווייפיי למקום אחר, עברתי תקופות של עליות ומורדות, השתדלתי להחזיק חזק אבל תמיד איכשהו התנפצתי אל הסלע, זוכר ימים שאני מהלך כמו שיכור ורק מדמיין את הרגע הזה שאני ישיג איכשהו אינטרנט לא כשר וירוץ ישר למקומות הגרועים ביותר, גם כן מתסכל, לא התחלתי רק באיזה סרט ומשם הלאה והלאה אלא ישר למיאוס שבמיאוס,
עם הזמן למדתי לכתוב את הפרומפט כדי לכוון בדיוק היישר אל הגועל הנוראי

משם לכאן יום אחד ראיתי את שמור עיניך וזה חיזק אותי מאוד אבל לא החזיק מעמד
קראתי מאמרים שלמים על התמכרות שהשפיעו לתקופות יפות אבל לא מספיקות, איכשהו תמיד הגיע רגע השבירה ושוב הלופ הזה סובב אותי ושוב ושוב,

ואני שואל את עצמי עד מתי?

החלטתי להתפלל על זה כל יום, ללמוד מוסר, לחשוב מחשבות טובות עלי ורעות על כל הגועל הזה אבל שום דבר מזה לא עניין אותי כשהגיע הסם הזה של האינטרנט

כיום אני קולט שבזבזתי המון זמן מהחיים, תקופות שלימות על גועל וריק
אני לא מוכן להמשיך לחיות ככה

החלטתי שאני נכנס לפה כל יום, קורא ומתחזק, לומד מוסר, מתפלל על זה תפילה קטנה כל יום, ישן מוקדם כי איכשהו בשעות החשוכות של הלילה - הכי חשוך לפני הזריחה

מקוווה שהפעם זה יהיה אחרת


מאמין? סקפטי לחלוטין על גבול הלא מאמין

ועדיין נאחז בתקווה

עבודת ה' זו לא אולימפיאדה אבל כשאני רואה את השכן שלי קדוש וטהור לא יודע צורת מחשב יושב ועמל בתורה יומם וליל אני מקנא למות
כשאני רואה את החבר שלי שעמל לפרנסתו חי כמו בן אדם ולא נוגע בתועבות החמורות (יש לו סמארטפון וכל הזבל הזה אבל זה פשוט לא מדגדג לו, ואני יודע ממש ממש שזה האמת, הוא לא מבין גדול באינטרנט, חי טוב ומסתפק באשתו) זה הורג אותי

הלואי שיקרה פה שינוי, אני מבין שאני צריך להחשף ולשים לי שוטר אבל לא מעיז, וגם חושב שלא מגיע לאשתי את ההסבל הזה

וואיי וואיי חפרתי, אם קראת עד כאן תודה לך

שמחתי לקרוא. להבין טיפה את מה שעובר עליך. שתדע - יש דרך מוצא. לא משנה כמה עמוק אתה נמצא בזה וכמה שנים אתה משתמש. החלטות זה יופי טופי אבל בסופו של דבר צריך דברים פרקטיים לעשות כשדחף פוגש אותך. אשמח אם תוכל לכתוב מה אתה עושה כשפוגש אותך דחף. האם אתה ישר נכנע או מנסה להתנגד? חשוב לי מאוד שתכתוב הכי מפורט שאתה יכול בשביל להבין איפה הנקודה שמפילה אותך. ועוד דבר, צפית בכל התוכן שלאתר המופלא הזה יש להציע? זיהוי טריגרים, הבנת עומק הבעיה הם דברים קריטיים לניקיון. ואם צריך לבצע שינויים מעשיים בסביבה שלך - עשה זאת. עם כמה שזה קשה, רק כך מתנקים. יכול לתת לך עוד עצה קטנה, והיא לכתוב יומן מסע. כל דחף , כל נפילה - לכתוב את הרגשות, את הסביבה ולנסות למצוא את הסיבה שבגללה נפלת.

תהיה חזק! אנחנו פה תמיד איתך

תודה רבה, שמח לקרוא את התגובות שלכם,

מה עושים כשיש דחף? מלחמה כמו תמיד, לפעמים זמנים רדודים ונכנעים מהר, לפעמים מנסה להילחם אבל לא מצליח לדחות את זה יותר משעה שעתיים יום יומיים

אני ממש עובר על כל הכלים של האתר וקורא פה בפורומים ומתחזק

מי יתן ואזמין את כל החברים פה בעוד שנה פחות 8 ימים לסעודת הודיה וירטואלית

יודע מה גם על חודשיים הייתי חותם עכשיו

חבר יקר!
אני רוצה להסב את תשומת הלב שלך לנקודה מסוימת,
אתה מעוניין להפסיק עם כל הדברים האלו, תמיד היית מעוניין, תמיד עשית וניסת לעשות מעשים,
שיגרמו לך להפסיק עם זה,
הרצון האמיתי שלך הוא להפסיק עם זה, אתה בטוח שהשלמות שלך נמצאת בטהרה ולא בטומאה,
ואם כל זה אתה נופל,
ומכיוון שאתה נופל, אתה מגיע למסקנא, שאתה לא בסדר, ומשהו לא בסדר איתך,
אבל לא, זה ממש לא נכון! אתה בסדר הרצונות שלך בסדר, השאיפות שלך בסדר,
הכל בסדר,
ועם כל זה אתה מגיע למקומות לא טובים, למעשים שאינם ישרים,
אבל זה עדין לא מגדיר את האישיות שלך, 
מה שמגדיר אישיות, אלו הרצונות והשאיפות של הבן אדם, 
תאריך את עצמך על זה, ותפרגן לעצמך על זה,תפסיק לאכול כל הזמן את הלב על מה שהיה 20 שנים אחורה,
תתחיל לפרוח ולאהוב את עצמך ללא תנאים, ללא מגבלות, תאמין בעצמך ללא גבול,
ותתחיל לספר לנו דברים חיוביים עליך ,
עם כל השקים שאתה סוחב, אין לך מה לעשות כבר, 
העבר אין, והעתיד עדין, תזרוק את העבר שאינו רלוונטי, שרק מוריד אותך לאדמה,
אני לא מתעסק במה שאני עשיתי בתור בחור ישיבה לפני שנים ספורות מאוד,
למה זה חסר לי הזכרון הזה?
קום, תתחיל מחדש העבר הרחוק הזה איננו רלוונטי לתהליך, והוא מיאש ומוריד...

חיימק'ה יקירי! נכנסת לי ללב. ריגשת. איזה צדיק!

לגבי כתיבת היומן - מעבר לאומץ הרב להיחשף, אתה מחליט מה לכתוב ביומן. אתה אפילו לא חייב לקרוא לזה יומן - תקרא לזה איך שאתה רוצה. 
זה שלך כל שרשור הוא אחר, לכל אחד סיפור חיים משלו וכל יומן מיוחד בפני עצמו גם אם מדובר ביומן מס' 2000.
כשאני חושב על זה, המטרה של היומן הוא דווקא לתעד את המסע שכולל בתוכו גם נפילות ולא רק הצלחות, אף אחד לא מצפה שלא תיפול בכלל, דווקא השיתוף בנפילה יכול ללמד גם אחרים, אתה יכול לשתף כל דבר. היומן הוא בעצם הכל. כל מה שעולה על ליבך.

אתה מתאר סיפור חיים לא פשוט. סיפור גבורה.
אתה מתאר תחושה של בדידות. תחושה שאתה לבד בכל הסיפור, לבד במלחמה מול השדים של עצמך. חי מן חיים כפולים שרק אתה יודע עליהם ורק אתה מתמודד מולם. מן פיצול לא מובן. אני יודע שזה קשה.

כתבת בכאב: 
"שונא את עצמי
אוהב את עצמי
שונא את הניסיון הזה
מתבאס מזה שכל אלה שליידי".

אתה חווה מלחמה ארוכה ורבת שנים, מעגל שנדמה שאין לו סוף.
זה רק טבעי ומתבקש שיהיו בך ספקות:
האם יש סיכוי? האם אפשר לצאת? למה אני צורך את כל הזבל הזה? אולי אוותר וזהו? למה לי כל הסבל הזה.... וכו'.
אתה לא לבד. רובנו ככולנו חוו את אותן התחושות והמחשבות. זה באמת מבלבל ומתסכל.

אתה כותב על סקרנות שהתחילה עוד בתקופה כנער והתנסויות תמימות, וזה טבעי. שמח שהתקדמת, אך היצר נשאר. 
מחיפוש בעיתונים בתור התחלה ולאחר מכן עם עצמך בישיבה.
הביטחון העצמי יורד, וגם אם אנשים מסביבך חוו את אותו הדבר, ה"איסור לדבר על זה" רק סוגר אותך עם עצמך עוד יותר. 
ופתאום אתה מוצא את עצמך מול התמודדות הרבה יותר גדולה. האינטרנט הפרוץ. 
"מחשבות על עצמי, הבטחות שזה לא יקרה, נדרים ושבועות, קונמות וחרמות. סרק! סרק! איכשהו הגיעה הנפיללה הבאה, והנפילה שאחריה, ועוד אחת, ועוד 100".

אני מבין, זה באמת לא כוחות! אתה לא אשם. אתה קורבן כמו כולנו לאנשים שרוצים את ההיפך מטובתנו. יש אנשים שבשביל כסף יעשו הכל גם אם זה אומר להרוס חיים של אנשים אחרים - יש אנשים רעים באינטרנט. למדנו זאת על בשרנו.
זכית ב"ה להתחתן ונראה שההתמודדות פחתה. פתאום לאחר כמה זמן, היא חזרה. אבל עכשיו זה אחרת, אתה כבר בקיא. וזה קשה יותר. המעגל חוזר. שוב ושוב ושוב.
יקירי, אתה יודע מה המשפט הכי חשוב שכתבת בכל הסיפור?

"מאמין? סקפטי לחלוטין על גבול הלא מאמין
ועדיין נאחז בתקווה"

וואו.
איזו גבורה. איזו אמירה חשובה. 
אני רוצה לומך לך צדיק. הנפילות לא מגדירות אותך! זה לא מי שאתה!
יש הבדל גדול בין לומר: אני שונא את עצמי, לבין עשיתי מעשה שנוא.

תפריד בי מי שאתה לבין המעשים. אתה אדם שרוצה לעשות טוב, עם שאיפות גדולות וזה מי שאתה באמת!
אחרי כל סיפור חייך, הצלחת לשמור 8 ימים! האם זה לא הישג?! טפח לעצמך על השכם. כל יום נקי הוא סיבה למסיבה. כל שניה, כל רגע נקי הוא אור קטן. בטוח שתצליח לשמור יותר מכך. גם אם יהיו כמה נפילות באמצע.

קנאת סופרים היא דבר טוב ורצון להיות כמו: "השכן הקדוש והטהור שלא יודע צורת מחשב יושב ועמל בתורה יומם וליל", הוא אידיאל יפה וטהור ותוכל להגיע לשם.
אבל! אני מוכן לחתום לך שגם הוא מתמודד. כל אחד מתמודד. אולי לא באותן התמודדויות, ולכן אל תשווה את עצמך לאחרים. אתה זהב גם במצבך הנוכחי: "אף על פי שחטא - ישראל הוא".
למרות חטאינו, למרות פשעינו, למרות מעשים ומחשבות לא טובות שלנו. 

אני אומר לך בוודאות: זה אפשרי לצאת! 
נכון שזה נראה רחוק אבל כל אדם שיצא מזה עשה מסע. ארוך. לפעמין אנחנו רואים את התוצאה הסופית ואנחנו מרגישים שאין אפילו אופק ואין סיכוי שנצליח להיות כמו... אבל כל מסע מתחיל בצעד קטן. תסתכל מסביבך.
אתה עשית כרגע צעד ענק! כתבת כאן, אתה רוצה לצאת, אתה רוצה להשתפר. זה לא דבר של מה בכך.
ישר כוח! אתה יודע עד כמה הקב"ה מעריך אותך על הדבר שעשית?! תן חיוך.

אני מאמין ששלמה המלך יסכים לעדכן את המשפט: "שבע ___ (עשרה/ מאות/ מיליון) יפול צדיק וקם". 
אתה צדיק שמתמודד!
כן. צדיק. תשאל את שלמה המלך.

תסתכל על ההתמודדות כמסע. אתב באמצע המסע, ואתה לא לבד. אנחנו איתך! כמו בכל מסע אתה לומד דברים חדשים.
קם, נופל, לומד, נופל ואז קם לומד ושוב ממשיך ללכת. זה תהליך למידה. צעד צעד.
כל נפילה יכולה להיות מקפצה.
נפלת? אוקי, מה אני יכול לעשות כדי לסגור את הפרצה? סגרת את הפרצה ונפלת ע"י דבר נוסף? אוקי, איך אתה מנסה לסגור אותו?
יחד עם "כיבוי השריפות" לנסות לחשוב איך לא להביא את עצמנו לידי ניסיון.
כולנו לומדים וכולנו מנסים שיטות שונות. אחרי כל כך הרבה שנים בתוך ההתמודדות ברור שלא יהיה פיתרון שיפעל מיד, את המאזניים צריך להטות לצד השני - והפעם אתה משקיע את הזמן בשבילך. 
ההרגלים שנוצרו לא יעלמו מיד ואני מאמין שתמיד ההתמודדות הזו תהיה נוכחת - אצל כולנו, אצל חלק היא מאוד חלשה, ואצל אחרים היא עדיין בועטת.

במילים אחרות, צריך לקחת בפרופורציות כל דבר ולא להלקות את עצמך. תן לעצמך חמלה וסבלנות - האם לאדם אחר שהיה מספר לך על הרצון לצאת, היית מתייחס באותה הצורה כפי שאתה מתייחס לעצמך?
אני משער שהתשובה תהיה שלילית. לכן זקוף קומה. שנס מותניים. אנחנו איתך.

שאלת: "מה עושים כשיש דחף? מלחמה כמו תמיד, לפעמים זמנים רדודים ונכנעים מהר, לפעמים מנסה להילחם אבל לא מצליח לדחות את זה יותר משעה שעתיים יום יומיים".
נשמע שהתוכנית "גלישת דחפים" תעזור להתמקד בהתמודדות עם הדחף. ממליץ לך מאוד גם להסתכל גם בתוכנית של GYE+ שהיא כמובן גם חינמית ונמצאת באתר, לגבי היציאה מצפייה בפורנוגרפיה. מאוד מאוד ממליץ. אשלח לך קישור כדי שתוכל ללחוץ ולהתחיל שמה דרך נוספת.

תחקור מתי ואיפה אתה מרגיש שאתה יכול למעוד ותשתדל למצוא דרכים יצירתיות להימנע. [לא להיות עם המחשב לבד, לצאת החוצה לשאוף אוויר 5 דק' ולחזור, לכבות את ה-WIFI (יש כפתור מאחורי הקופסה) עד שאתה מרגיש שזה מאחוריך, לשים אינטרנט מסונן וכו' וכו' תוכל להיעזר בניסיונם של אחרים ולקבל עוד עצות טובות - כפי שכרגע שאלת].

חזק ואמץ יקירי. אתה בדרך הנכונה! אל תתייאש. כדאי לחגוג נצחונות קטנים כי אין לך זמן לאכזבות גדולות. תזכור תמיד שבכל שלב אתה אהוב ומוערך, גם אצל הקב"ה וגם אצלנו. תמשיך לשתף, בעליות וגם בירידות. בספקות וגם בנצחונות. אני ואחרים מאמינים בך. לך רק נותר להאמין בעצמך
מעריך המון!

נ.ב
הנה הקישור:

plus.gye.org.il/p/fortify-bundle1

איזו תגובה מושקעת, מעריך מאוד

את האמת אני לא מתחבר לטרמינולוגיה שכל יהודי הוא זהב וכולו קודש וכו'
ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא ובגהינום יהיה מקומו אם לא ישפר את עצמו
קשה לי לחיות עם הידיעה שהחבל תמיד כרוך על הצואר ורק לפעמים הוא משוחרר
קשה לי להרגיש צדיק בגלל שהשאיפות שלי טובות, אם כי זה לא חסר ערך לחלוטין
באופן אישי לא אכפת לי אם אני שונא את עצמי או את המעשה שעשיתי, לא מבדיל עדיין
ובינינו, כל אחד אוהב את עצמו, אבל השנאה היא למעשים

מה שכן, כתבת שורה נפלאה (הכל נפלא אבל זה במיוחד)
עכשיו אני רואה שהיא נעלמה לי...
משהו בסגנון - מה אם היית שומע על מישהו אחר שנמצא במצב הזה? איך היית דן אותו?

וואלה, קניתי
מאז שאני מרגיש מכור אני כמעט לא לוקח אף מכור לשום דבר בתור חמור שלא שולט בעצמו אלא אני מרחם עליו ומנסה לחשוב איזה מסכן הוא וכל הכבוד לו שהוא עושה פעולות להוציא את עצמו מהבוץ שהוא מתבוסס בו

אני מבין שגם אני צריך את המישהו הזה שחווה את החווייה הלא נעימה הזאת ואפשר לדבר איתו.
יש לי חבר שגם הוא נמצא בהתמודדות הזאת, בעבר יותר היום פחות, ניסינו לסכם שכשאחד מועד הוא יתקשר לשני וננסה לעזור אחד לשני, תכלס לא התקשרנו אפילו פעם אחת

שוב, מעריך מאוד את התגובות שלכם, כרגע אני כמעט בסיום היום השמיני, מותש מהיום הזה, מקווה להמשיך עוד יום נקי, רק היום, וגם מחר, וגם מחרתיים

חושב לרגע

נניח בן אדם פיתח או נולד עם רצון לאנוס כל מה שזז
והוא מדבר כל היום על זה שהוא רוצה להיגמל ולשמור על עצמו שלא להזיק
אבל הוא לא עושה מספיק
ובינתיים הוא פוגע בסביבתו

מישהו מוכן לומר לו שהוא צדיק?

אז נכון שהוא פוגע באחרים וכאן זה פחות (בצורה פיזית לפחות)
אבל עדיין הוא אנס

לכן אני מרגיש שאני לא בכיוון של הצדקות

אולי עכשיו אחרי כמעט 9 ימים
אבא! תן לי את הכח!
בדיוק היום אמרתי בברכת הלבנה "לב טהור ברא לי" ברא לי דיקא כי הישן לא משהו אחרי כ"כ הרבה לכלוכים

אני מבין את מה שאתה אומר. 
אבל יש כלל גדול מאוד. להפריד בין האדם למעשים. האם זה אומר שזה בסדר לחטוא? 
מובן שלא, אבל את הגישה אנחנו יכולים לשנות. לומר לעצמך שאתה לא שווה כלום, שאתה שונא את עצמך לא יביא אותך לשום מקום ויותר מכך, זה לא נכון. עצם הרצון לצאת אומר שאתה שווה המון. התחושות האלה מאוד אמיתיות בשעת מעשה אבל לעיתים גם נשארות לאחר מכן. אפשר להיות עצוב אבל לא לשקוע בעצבות. שני דברים שונים לגמרי. 

כמו כן, אפשר להיות אדם טוב ולחטוא (כמובן שלא בכוונה). זה לא סותר זה את זה. זה העולם. קודש וחול. גשמיות ורוחניות. גוף ונשמה. 
הכל תלוי בהסתכלות. להרגיש שכל הזמן החבל על הצוואר זה קשה. אבל אפשר לשנות את התפיסה. 
מה דעתך להחליף את התחושה המורידה במשהו שדווקא יעודד אותך? יעודד אותך שיש תקווה, יעודד אותך שאפשר לעשות תשובה? 
לומר לעצמך, נכון. אני חוטא. קשה לי - אבל למרות הכל אני אנסה להשתפר. למרות הכל אני אנסה לעשות תשובה. 
שלמה המלך קרא לכולנו צדיקים. אני רק מאמץ את זה. 
כידוע, "לפום צערא אגרא". הקב"ה לא סופר דפי גמרא, ולכן עצם הניסיון שלך לצאת ראוי לשבח. 
כמובן שיש לכל מעשה השלכה. כמובן שאנס אינו צדיק. 
אני יודע שאתה נתת דוגמה קיצונית כדי להעביר מסר אבל אי אפשר להשוות. חוטא באו"פ אינו דומה כהוא זה לא בחומרה ולא במעשה. ואם בחטא עסקינן יש לזה חשיבות. 
גם תלוי מה זה צדיק לשיטתך. מה שבטוח שצדיק הוא לא אדם שאינו חוטא כלל. 
מאחל לך שתמשיך לשמור ולזכות לעוד ימים של נקיות, ואם חס ושלום זה ישתנה, תוכל לנסות גישה אחרת. 
גישה שנותנת תקווה. 

היי חיימקה של גיל 40, היום היום התשיעי לספירת ההתחזקות שלך
מאמין שבעוד שנתיים תסתכל על הדף הזה ותצחק

מקווה שהצחוק יהיה מכך שהיית בלופ ולא ידעת לאן אתה הולך והנה אתה עם כמעט שנתיים בלי כל המיאוס והזבל
יש סיכוי שאלת? עכשיו תענה

אבא תעזור לי הפעם, פליז שיהיה לי רק דחפים לטוב, שלא אגיע למקומות הלא נכונים, שלא אאבד מוטיבציה
שאדע לשלוט בעצמי ובדחפים שלי

פעם אחת בחיי נרשמתי לאיזה אתר מטומטם של בגידות, לא בגלל שרציתי באמת אלא כדי לראות מה הולך שם
ואז דלפו כל הפרטים שלהם החוצה, והמייל היה כמובן אנונימי אבל מאז אני מקבל מבול של הודעות זימה כל יום למייל הזה, הן כמובן הולכות לספאם אבל גם שם אפשר לפתוח ולהיפגע, מצאתי לזה פיתרון בדמות מערכת חיצונית שמעיפה את כל הודעות הספאם הנכנסות כל חצי שעה בלי יכולת לראות אותם
עכשיו במקרה עברתי שם וראיתי הודעה
הייתה התלבטות של כמה שניות אם לפתוח

לא פתחתי בסוף
ניצחון קטן שלי

תיקון טעות: לא ניצחון קטן, ניצחון ענקקקקקקקק !!!!
לא רק בפעולה של היום. בעצם החסימה היצירתית.
אתה גיבור גדול. אנחנו רוצים אותך איתנו כאן. תמשיך לשתף.

וואו, כל הכבוד לך!!!
אשמח מאד אם תשתף אותי במערכת זו.
אני זקוק לאותו דבר ממש.
תודה רבה!