היי היום כמעט נפלתי הייתי בשיחה עם מישהי בוואטסאפ,ופתאום הרגשתי נורא חרמן .ובזכות הרצאות פה חכיתי שגל יחלוף , ולא להתגרות יותר וזה חלף ברוך ה ,הצלחתי אבל מיום ליום זה נהיה יותר ויותר קשה

אחרי שעבר הגל .בדקתי ויצא לי טיפות 
( כנראה זרע ) .אבל לא פגמתי זה יצא לבד

מלך מלך
הייתי מציע לך לעבוד גם על סיפוק חיובי בחיים

וואו. גם לי זה קורה.
אבל אני מרגיש שזה רק מתגברת לי החרמנות מיום ליום ככל שאני שומר יותר זמן. זה לא אמור להיות הפוך? "מרעיבו שבע"
כבר איזה 5 שנים שאני מתמודד עם זה וכל פעם אני פשוט מתייאש להילחם כל פעם שאני מנסה לשמור יותר משבועיים. 
עכשיו ברוך ה' הצלחתי לשבור שיא ואני כבר 19 יום נקי לגמרי. הנפילה הכי גדולה שלי הייתה להסתכל על תמונה של מישהי עם גופיה וגם על זה התגברתי ב'ה. 
אני מאמין שקשר עם בחורה יכול ממש לעזור כל עוד שומרים על דיבור נקי והבחורה באמת טובה. לא הייתי רוצה שהיא תדבר עם בחורים מאחורי הגב שלי או חס וחלילה דברים יותר גרועים. 
לפגום בעיניים ובברית זה ממש בגידה באימון המשותף, ובתור אדם ערכי צריך יצר הרע הרבה יותר חזק בשביל ליפול עכשיו. 
מתפלל להצליח את אתגר ה40 יום ואז להמשיך ל90. והכי מתפלל לא להיבהל מהנפילות ולהתחיל מהתחלה בכוחות מחודשים ובשמחה על ההישג שהשגתי עכשיו.
מה עושים עם זה שהיצר הרע רק מתחזק וכל יום שעובר אני נהיה יותר חם? ניסיתי מדיטציות שאמורות להקנות שליטה על המערכת והאנרגיות המיניות וזה עוזר מאוד. אבל עדיין ברגעי שעמום הכי קצרים אני משתגע מתאווה. 
זה תסמינים של התמכרות? אני לא בטוח. אבל זה ממש קשה

שיניתי את דעתי.
אחרי 35 יום של ניקיון אני יכול להגיד חד משמעית שהתאווה יורדת באופן משמעותי. 
כל ההתמודדות מול התאווה הפכה להיות הרבה יותר שכלית. אני חושב בהיגיון ויודע להיזהר מדברים שלא הייתי שם לב אליהם בעבר. 
לכל מי שאומר שהיצר רק מתגבר אני יכול לומר שזה עובר. זה לא לקח לי כ''כ הרבה זמן.
אני לא יודע איך זה שמגיעים לחצי שנה של נקיות אבל בנתיים אני יותר מפחד שאני מתקדם מהר מדי מאשר שאני מפחד מהנפילה. אני כאילו מחוץ להתמודדות. פעם הייתי נופל מכל שטות והיום כאילו קפצתי כמה מדרגות ואני מפחד להתרסק עוד מעט. אם מישהו מכיר את התחושה הזאת אני ממש אשמח שיסביר לי מה אני עובר.

אני יכול לדבר רק בשם עצמי, אבל עבורי תקופה של ניקיון בלי אובססיה משמעותית יכולה להכניס אותי לשאננות. ושאננות זה אחד הדברים הכי מסוכנים עבורי.
השאננות אומרת לי שהכל בסדר ומותר לי להביט קצת ברחוב, מותר לי להסתכל בסרטון ביוטיוב לא-ממש-צנוע. מותר ומותר ומותר.
אז לא! אולי מותר לי, אבל ממש לא כדאי לי, ואת זה אני חייב לזכור.

זמן שקט זה הזדמנות מצויינת לשפר את התוכנית שלך ולבצר איזורים חלשים. כדאי לנצל אותו.
וכמובן צריך להודות לה' על השחרור מהאובססיה. וכדאי גם לזכור שלא להתבאס אם מחר גל של תאווה יחזור ויציף אותי.

רעיון נחמד: תכתוב מכתב היום, מהמקום שאתה בו כעת, לעצמך העתידי שמתמודד עם אובססיה חזקה. תפרגן לעצמך, תזכיר לו שזה יעבור, תזכיר לו שה' גאה בו... את המכתב תשמור ליום סגריר (בתקווה שיום כזה לא יגיע).