ניר יוסף,
1) זה מעניין, איפה אני יכול לקרוא על שיטת החלונות? יש קישור למקום באתר?
2) חשבתי על זה בימים האחרונים שלא נכון לעשות לגמרי טאבו על המחשבה של ״היום שאחרי״. אני כן צריך לקחת איתי משהו מהשנה הזו. וזה שאחרי כזו הפסקה ארוכה אני יכול להחליט על רף נמוך גבוה יותר.
אני אפרט:
זו גם שיטה שאני עובד בה והתקדמתי בה פחות או יותר. אני מחליט על משהו שהוא נמוך מאוד מבחינתי, כל כך נמוך שהוא לא מעניין אותי, כמו סוג תכנים שאני נגרר אליהם סתם בתוך חיפוש. להחליט על סוג דבר כזה שאותו אני לא עושה יותר בכלל - לעולם!
מדובר על דברים שלא קשה להפטר מהם כי ממילא הם רק תוצר של התגלגלות בתוך הסחי ולא מושכים כשלעצמם.
לדוגמה: אפשר להחליט שבכל נפילה שלא תהיה אתה לא נכנס למשהו שממילא מגעיל אותך, כי בשביל מה? ואז יש לך איזה סטנדרט. משהו שאפשר לקבוע אותו לתמיד ולא רק בחלון. אפילו שזה משהו שקל לוותר עליו, יש לזה ערך עצום, שויתרת על משהו לעולם.
אחרי זה אפשר לקבוע סף נמוך גבוה יותר, שאתה בכלל לא נכנס לאתר יעודי למשל. אפשר להקשות ולשאול: נו, אתה יכול להשיג כל מה שאתה רוצה גם בדרכים אחרות. נכון, אבל יש הבדל בין להסתובב באתר יעודי ולגלול בו כמו שאתה גולל תוכן ביוטיוב, לבין לצרוך את התכנים בדרכים פחות ישירות, פחות כאלו ששקועות בתוך העולם ההוא. וככה כל הזמן מעלים את הסף הנמוך.
בנוסף לקביעת הסף הנמוך הגבוה אפשר לקבוע ״ממוצע״ גבוה. כלומר כל הזמן לחדד איזה דברים ״רכים״ מעניינים אותך ומנסה להשאר כמה שיותר באיזור הזה, קרוב לאיזור הטריגר ולא להתרחק ממנו הלאה.
וזה סוג של עבודה שעשיתי בנפילות שקדמו לשנה הזו, ריככתי את התכנים, נמנעתי ממקומות ״מיותרים״. לדעתי זה עזר לי להגיע לסוג של ריחוק והתמתנות שאיפשר לי לקחת את אתגר השנה. זה יפה לחשוב על זה שסף נמוך מוגבה עוזר גם להגדיל את ה״חלונות״. אני כאילו מנסה להרוג את ההרגל הרע באמצעות פעולה כפולה של מיתון בשימוש בזמנים מחד ומיתון ברמת התכנים מאידך.
אחרי ההסבר הזה, אני מנסה לחשוב מה אני בכל זאת יכול לקחת איתי ל״יום שאחרי״ השנה הזו. איזו קבלה של העלאת הסף הנמוך אני אקח איתי מהשנה הזו. כי בכל זאת צריך לקחת משהו. משהו, כמה שזה מפחיד, שאמור להחזיק כל החיים. אבל זה צריך להיות משהו שאין ספק שהוא יהיה בר קיימא. צריך להבין איך בכל זאת עליתי ברמה שמשהו שקודם השתמשתי בו יהיה עכשיו לא מעניין וקל לוותר עליו לעולם.