גוסטיניאן היקר
מזל טוב מזל טוב לרגל השנה הנקיה 
מאחל לך נקיות אין סוף שלווה אמיתית ואושר פנימי כל החיים אתה אלוף….

ישר כח משה. החזקתי בזכות זה שאתם מגיבים לי

עד כאן החגיגות. עכשיו נחזור להתמודדות הקשה כפי שהבטחתי.
אנשים שמפסיקים לעשן סיגריות שמים לב שהגמילה מהניקוטין היא החלק הזניח ביותר, החלק הקשה הוא הויתור על ההתעסקות בעישון. ההתעסקות באצבעות, ההתעסקות בעשן, היציאה מהעבודה לספסל בחוץ, בקליק של המצית, בשיחות במרפסת, במציצה של הפילטר, בנשיפה החדה. 
ב״ה הצלחתי להעביר את המאבק שלי מהאזור האדום לאזור הצהוב. מ״הדבר עצמו״ ל״מסביב״. אבל כל התסמינים שסבלתי מהם בימי ההתמכרות - עדיין נמצאים. נגמלתי מ״הניקוטין״ אבל לא מההתעסקות. עדיין אוהב את האינטימיות מול המחשב, את החיפושים שאין להם סוף, על מחשבה כמה זה יהיה נחמד. מה שהשתנה הוא שאני יודע שלא יהיה לחיפושים סוף. אני לא אמצא שום דבר. 
מתגלה משהו מוזר בנפש - הצורך הזה בלהתרגש מעצם זה שקיים ריגוש - אפילו בלי להכנס לזה. למה לדעתכם קיים דבר כזה? עצם הרצון בהתעסקות מסביב? איך מגיעים לשורש הדבר הזה? על מה הוא מעיד?

כל הכבוד על המודעות העצמית!
אני יכול להוסיף את הפרוטה שלי בנושא, ומאוד אשמח שעוד חברים ישתפו בניסיון ובתובנות שלהם:
לעיתים גברים חסרים "טקסים". לנשים יש טקס שינה (למרוח קרמים, לעסות את הפנים, להתקלח, לכתוב ביומן, לשתף חבר או בן זוג ביום, להחליף לפיג'מה וללכת לישון עם ספר). 
גברים מקבלים הרבה "מילוי צרכים" מהטקס של הצפייה והאוננות. זה ממש תחביב או אומנות. אתגר או משחק. 
לכן - לחשוב על עצמך כמישהו חשוב מספיק שמגיע לו שיהיה לו טקסים חיוביים ומושקעים, משחקים ותחביבים, לפרגן ולהועיל לעצמך - מאוד יכול להחליף את הטקס השלילי.

הדימוי שלך לסיגריות הוא מצוין.
הרבה אנשים נעזרים בסיגריות בשביל לעשות עצירה ולנשום. להתרכז, להסיח את המחשבות, לנקות את הראש, לקבל חיבור עם אנשים, לחזק קשר במשרד, להיות חלק מקבוצה וכו'... 
לכן יש תחליפים - אנשים שמעשנים קשית, מתרגלים נשימות ומדיטציות, לועסים מסטיק, יוצאים להליכה, יושבים בספסל עם משימה להתבונן על העולם היפה וכו'... 

מה הצרכים החיוביים שאתה מקבל מהטקס השלילי?

מזל טוב justinian !
ובהצלחה להמשך המסע !
אני רוצה להגיב בקצרה לשאלה שנשאלה כאן לגבי האפשרות להישאר נקי בלי חסימה.
בעבר חשבתי כמו רוב החברים כנראה שאין אפשרות כזאת ושמעתי מאחד החברים ("סוד הכניעה" אם אני לא טועה) שאין לו חסימה והוא בכל זאת נקי כך וכך זמן.
היום אני ב"ה נקי חצי שנה ובלי שום חסימה. אני חושב שבמצב שלי ייתכן אף שהחסימה היתה מזיקה לי...
בכל מקרה, כשרציתי ליפול תמיד מצאתי את הדרך לבטל את החסימה או למצוא אפשרות כזו או אחרת להתחבר...
אני לא בא לומר לא לעשות חסימה, היו תקופות שגם אני נעזרתי בזה הרבה אבל רק לחלוק איתכם את ניסיוני שיש מצב שאפשר ואולי אפילו רצוי בלי זה.
בהצלחה לכולם

כנוע,
״אפשר בלי״ אני עוד יכול להבין, אבל למה מזיק? את זה אני מבקש שתסביר לי

ניריוסף, אתה מאוד צודק.
אצלי העניין הוא ממש כמו תחביב או אומנות כמו שכתבת. אני יכול לעסוק שעות בחיפוש ומחשבה לעבור מעניין לעניין ולאסוף איזה משהו שנראה לי ״חשוב״ באותו רגע.
באמת חסר לי בחיים משהו חזק שיעניין אותי. פעם היו לי הרבה עניינים שהייתי שוקע בהם ונסחף בהם, עם השנים הכל נשחק ושום דבר לא ממש מעניין. לא ברמה של לשקוע בקדחת אומנותית כזו, כזו קדחת שחוויתי כשהייתי ילד והייתי מצייר או בונה דברים. 
זה משהו שמאוד קשה לי ואני לא רואה מוצא, כי באמת נשחקתי בחיים ובאמת אין לי התעניינות אמיתית בדברים חוץ מהחובות הבסיסיות של החיים (כסף, קשרי משפחה וכו׳) והבסיס של הדת (ברמה של לשמור שבת ולנסות לא ליפול לזימה, לומר קריאת שמע וכו׳ לא הרבה מעבר לזה).
דווקא בתמונות האלו, יש לי פתאום חיות, התלהבות. זו בעיה שאין לי פתרון אליה. אני מאמין שאשאר תקוע באיזור הצהוב, או לכל הפחות יכביד עליי מאוד להתקדם הלאה - כל זמן שלא אמצא לי תחליף זהה ברמת העניין והריכוז.

justinian כתב on 20 מרץ 2025 20:49:

עצם זה שאני חוסם לעצמי את הגישה לדברים מסויימים יכול ליצור גירוי ורצון ללכת לשם.
זה דומה למה שסיפר לי אחד מידידי שבגלל בעיות בריאות זקוק לקחת תרופה לזמן בלתי מוגבל.
וכל עוד הוא לוקח את התרופה הזאת אסור לו לאכול מאכל מסויים.
המאכל הזה הוא דבר שהוא אוכל רק לעיתים נדירות והוא לא אוהב אותו במיוחד ועל פניו ההגבלה הזאת לא אמורה להוות בעיה.
אלא שהוא סיפר לי שמאז שהוא יודע שאסור לו לאכול את זה, הוא כל הזמן חושב על זה ומתחשק לו ממש לאכול אותו מאכל.
זה מה שהרגשתי בתחילת סבב הניקיון הנוכחי שלי, שאם אני אשים חסימה במחשב אני עלול לקבל תוצאה הפוכה ובמקום להרחיק אותי מהשימוש זה דווקא יגרה אותי.
דרך אגב, היום אחרי חצי שנה שאני ב"ה נקי, אני מרגיש שכבר אין לי את הבעיה הזאת ואני יכול לעשות חסימה.

כנוע היקר
דבר ראשון כל הכבוד
אבל שאלה לי אליך 
מה עשית במשך החצי שנה הזאת ברגעים של דחף מטורף 
אני פשוט משתגע לראות אנשים שאשכרה יש להם את זה במרחק נגיעה מהם והם עומדים בזה כמו גדולים
אמאל'ה איך אפשר אחי
תסביר קצת אני אשמח תודה


נ.ב. אם אתה יכול גם בלי חסימה אז למה אתה רוצה עכשיו לעשות חסימה
אני מסתכל על זה בצורה כזאת-חסימה זה דבר מאוד מגביל אבל זה שווה לי את זה בשביל לא ליפול...

הרבה זמן הסתובבתי סחור סחור באיזור הצהוב והגעתי למצב שעברתי כמה גבולות שקבעתי לעצמי - לכן אני מחליט לאפס את הימים.
את מסע 1000 הימים אני לא נוטש. חשבתי שיש לי קרדיט של שנה וישארו לי עוד 600 ומשהו ימים להשלים את המסע. אבל אם קיבלתי על עצמי לספור 1000, אז אני אספור אותם מעכשיו. אני עדיין מאמין שאני מסוגל לזה. אם הצלחתי שנה - אני מאמין שאפשר גם 1000.
כל זה פחות חשוב. זה כן טוב וחשוב שיהיו מרווחים גדולים בין נפילה לנפילה. בסוף מסתכלים אחורה כמה שנים ואומרים ״אוקיי, אני בן אדם שעושה משהו רע פעם בהרבה זמן״ - זה מרחיק מאוד ממחוזות קשים ואפלים של התמכרות, כן מרחיק שלא תיפול עמוק מאוד (גם הפעם לא צפיתי בסרטונים של פו׳ קשה), אבל... יש פה אבל גדול...
כל זה שולי לחלוטין לעיון בבעיה הפנימית שיש לי. העובדה היא שאני אובססיבי. אז אני יכול לתת גבולות לאובססיה, אני יכול לרווח אותה, אני יכול לעשות כל מיני צעדים שמקלים, אבל בסוף זו מדיניות הכלה - כמו ב-6/10 עם החמאס. מכילים את הטרור, את הטיפטופים - לא מטפלים בעצם הבעיה.
הבעיה היא שלא משנה כמה זמן אני אפסיק, כמה אני אתרחק, חסר לי בחיים משהו עסיסי כזה. זה לא מין, לא חסר לי מין בחיים - יש לי כל מה שאני צריך. אני לא מאונן אפילו. 
אני פשוט מתקשה להבין את עצמי.
מה אוכל אותי?
אני נהנה להיות אובססיבי. אני תמיד מחפש איזה משהו מאוד ספיציפי שנכנס לי לראש, כל פעם משהו אחר, לא משנה מה. שרירותי למדי. יש לי בזה ״התעמקות״ ו״תחכום״ ו״שיטות״. ממש לוקח פרויקט. רוב הזמן מחפש, לא נשאר במשהו שמצאתי, כל הזמן חושב עוד...
הייתי רוצה להיות אובססיבי, כי יש לי הנאה בזה, רק לא אובססיבי לזה!
הייתי רוצה לקחת את התכונה הזו לדברים טובים ומועילים, לא הרסניים. אבל אין לי חשק לשום דבר. פעם, כשהייתי ילד, הייתי יוצר באובססיה, אבל עכשיו אני לי נקודת חיבור לעולם בצורה הזו. רק בצינור הזה.
כל זמן שאני לא משנה את המבנה הבסיסי הזה, אני אפול מתישהו, במוקדם או במאוחר.
(ובמובן הזה, כנוע צודק, יכול להיות שלאנשים אובססיבים יש יותר בעיה של מים גנובים ימתקו. זה שוב לא היצר המיני, זה יצר של לחפור ולהכנס לדלתות סגורות. עדיין אני חושב שסינון הוא ראוי בשבילי) 

justinian היקר, כואב לי בשבילך כי הייתי כבר במצב שלך.
נפלתי פעם אחרי קצת יותר משנה כמוך ואפילו פעם אחרת אחרי 3 שנים...
אבל דבר ראשון הימים הנקיים שהיו לך אף אחד לא יוכל לקחת לך, זה נשאר לנצח !
ודבר שני גם הנפילה תקדם אותך !
לפי מה שכתבת אני רואה שיש לך כבר תובנות מהנפילה וזה נפלא !!!

אני רוצה לומר לך איך אני רואה את הדברים מניסיוני אולי זה יוכל לעזור לך.
נדמה לי שהצורה שבה עבדת עד עכשיו דהיינו להציב לך יעד שאתה לא מרשה לעצמך ליפול עד שיגיע תאריך כזה או אחר זה מה שנקרא לעשות שריר. להתאפק.
פעם כאן בפורום היו פוסלים את זה על הסף.
אני חושב קצת אחרת, נראה לי שיש גם יתרון בלדעת להתאפק אך אני מסכים לחלוטין שזה לא פתרון.

לא עקבתי אחרי המסע שלך מספיק זמן בשביל להכיר את הדרך שלך אבל אני מניח שבכל מקרה בשביל להגיע לשנה של ניקיון זה לא היה רק להתאפק אלא כנראה שכבר השתמשת בכל מיני כלים במודע או לא במודע.
ולכן נראה לי שכדאי לך לנסות לזהות מה עזר לך בתקופה הזאת והכי חשוב להמשיך את מה שהתחלת כבר : לנסות להבין מה דוחף אותך להשתמש.
לי זה לקח הרבה זמן אבל אחת הסיבות לכך היא שלא עבדתי על זה ברצף. 
אני מאחל לך שזה ילך לך במהירות ואני בטוח שבסוף תמצא את הפתרון שלך !

בהצלחה !

גיבור היקר,
אני לא רוצה להפריע לשרשור של justinian ולכן אענה לך בקצרה ואני מקווה למצוא את הזמן לכתוב יותר מפורט בשרשור נפרד.
אז ממש בקצרה, אני כבר 4 עשורים בעסק הזה ולמדתי עם הזמן לזהות את הגורמים לדחפים ולכן בדרך כלל כשמגיע דחף אני לא מופתע ואני מקבל אותו בהבנה.
סוג של "חיכיתי לך, ידעתי שתבוא לבקר" ואז אני עובר לעיניינים שלי כי אני כבר יודע שהשימוש לא יפתור את הקשיים שלי ורק יחמיר אותם.
ולגבי החסימה, לא אמרתי שאני רוצה לעשות אלא שזה לא יפריע לי אם אני אראה לנכון לעשות לדוגמא בשביל הילדים.

גוסטיניאן היקר 

רק עכשיו אני קורא את ההודעה שאתה מאפס את הימים.. 

ואני חושב שהמסכנה החזקה ביותר שהגעת אליה זה כמו חמס שיש מדיניות של שתיקה ואתה רואה אופנועים נוסעים ליד הגדר ולא מטפל בסוף זה מגיע ל7/10 זה באמת נקודה שהגדרת יפה מאוד, וגם מה שכנוע אמר שאסור להתפעל ממנו אלא תמיד לדעת שהוא יכול לבקר ולא ליפול מהרגליים 

מה שבטוח שעם רצון כמו שלך. ועם מסכנות כאלה. אני בטוח ב100% שזה ירידה לצורך עליה ואתה תגיע ל2000 ימים ויותר 

באמת שאתה אלוף מי כמונו יודעים כמה קשה להגיע לשנה…

אחי תמשיך לשתף אוהבים וצריכים

אני לא רוצה להחליש פה אנשים. אבל בעיניי אין פה טרגדיה. 
אם אני עובר עשורים של חיים שבהם נופלים פעם בשנה, זה אפילו לא משמעותי בעיניי. אנחנו בני אדם עם חולשות וזה אפילו לא משהו חולני להפסיד מדי פעם ליצר הרע - מעולם לא התיימרתי להיות האדם הקדוש והצדיק ביותר בתבל. האמת שהכינוי שלי justinian התחיל מזה שהתחלתי לכתוב just a guy. וזה מה שאני, אני סתם בחורצ׳יק שמנסה להיות טוב יותר. 
נכון שיש פה דרמה של איפוס ימים וזה לא נעים. נכון שאחרי שנה נכנסתי לאופריה ואמרתי בו נמשיך ברצף עד 1000. נכון, זה לא טוב. אבל השאלה בסוף היא כמה סיגריות נעשן בחיים, כמה עוגות נאכל, כמה פעמים נעליב מישהו ונרכל עליו. אם זה סיגריה בשנה, עוגה בשנה, רכילות בשנה - הלוואי.
עד כאן דברי ניחומים.
אבל גם אם לא צריך להיות דראמטי וטרגי, צריך לעמוד על המשמר ולא להקל ראש. אני כרגע לא שקוע בשאלה של הימים אלא במה אני אעסוק בפנאי שלי?
ברור לי שאני נכנס למזבלה בגלל שאין לי רעיון יותר טוב מזה. חסר לי ריגוש בחיים ומה שקורה זה שמה שקשור בס*ס, ברמה הביולוגית זה דבר מרגש, אז זו הדרך הכי זולה והכי פשוטה להכניס קצת צבע לחיים. וזה טיב ההתמכרות, שהיא לאו דווקא התמכרות של שימוש יום יומי אלא התמכרות ברמה כזו שכל זמן שאתה לא מתנגד אז אתה נופל. כי בסוף, הנפש צריכה ריגוש וצבע. ובאיזשהו מקום גם אם אתה מסופק בענייני המין זה לא הנושא, הנושא הוא שסתם ככה אתה מרגיש ריק בחיים. אתה לא רוצה את הנשים האלו, אתה רוצה לחפור במשהו מרגש. אני אנסה לחשוב עוד על הדבר הזה.

גאה בך על הבגרות לעמוד בתוכנית שלך, גאה בך בהשתדלות לקום מחדש, גאה בך במודעות העצמית. אנחנו לא מלאכים, אנחנו בני אדם, והפלא הוא שבחרת להיות בן אדם שעובד. וזה מיוחד וחשוב! כולם פה בחרו להיות בני אדם שעובדים! 
כדי להכניס הרגלים חדשים לחיים, או אובססיות חדשות, כביכול,
אפשר להיעזר בספר כמו הרגלים אטומיים.
אנחנו מדברים על כל מיני כלים כאלו בקורס לטוס אל החופש בשיעורים של "ביצועים מיטביים" ו"חופש אמיתי".

בהצלחה במציאת המסלול שלך לתחום ריגוש חדש בחיים!