עברה שנה נקיה ונפילה קטנה, הדראמות מאחורי וחזרתי לשגרת נקיות בע״ה. עכשיו אני חופר לכם פה - כמו שכתבתי בכותרת ״חקרי לב״.
אז אני אספר על עצמי ביחס לשימוש באו״פ.
נחשפתי לתכנים האלו כשהייתי נער צעיר וכמובן הם מאוד הלהיבו, אבל לא הייתה לי אפשרות להשיג עוד. התכנים שנחשפתי היו מועטים ולרוב מתונים, אבל יצרו אצלי סוג של ״כיסופים״, סוג של אהבת המים המתוקים. מכיוון שהתכנים לא היו זמינים לי והיו לי עיסוקים אחרים שעניינו אותי - לא הייתה לי בגיל הזה בעיה של פורנוגרפיה, אבל אוננות כן. בסוף גיל ההתבגרות לקחתי את עצמי יותר ברצינות והחלטתי להפסיק באוננות ומאז לא חזרתי לזה. כך שאין לי כיום שום התמודדות בנושא הזה.
למעשה חייתי חיים נחמדים ונקיים כבחור, התחתנתי עם אשה נהדרת, טובת לב ויפה שאוהבת אותי ואני אוהב אותה וחיי היו מאושרים איתה.
ואז הגיע הנושא של פרנסה. הלכתי לעבוד בהתחלה בעבודות מעניינות, אבל הן לא היו מכניסות.
הייתי צריך משרה בעבודה שמכניסה הרבה כסף וגם הגעתי לזה, ושם התחילו הצרות.
לשבת במשרד המון שעות ולעבוד במשהו שמשעמם לך את הצורה, רוצח לך את הנשמה. אתה מקבל משימות שקשה לך להסתכל עליהן, אבל אתה מספיק זריז לסיים אותן בזמן. ושאר הזמן מה? בית כלא מול האינטרנט.
אז אתה מריץ פה סרט, שם מוסיקה, עוד חדשות ואיזה רשת חברתית.
וכל דבר הופך לנושא מחקר.
ואז יש איזו תוצאה יותר מדי מסקרנת בחיפוש, ואתה רוצה ״לחקור״ גם את זה
ואתה חוזר כמו נער צעיר להיות מציצן קטן.
לא היו לי בעיות עם האשה, לא הייתי צריך את פלונית ואלמונית שלא נראות יותר טוב ממנה. רק משהו חוזר וניעור, עצם המים הגנובים, החקירות, הגלישות, המערבולת סביב עצמי, הדבר הזה שהיה כל כך יקר המציאות בתור ילד ועכשיו הוא פה איתך בקלות, בקליק קטן.
אבל לא. הייתי חייב לעצור את עצמי. הסתכלתי על משהו ואז הייתי משתגע. מה אני עושה? למה אני עושה את זה לעצמי? הרי אני אדם חזק, הרי בתור בחור צעיר כבר יצרתי הרגל נגד אוננות, אז מה פתאום פורנו? ואתה בכלל אוהב את זה? הרוב לא יפה.
ואז סוגר, ומפסיק, ושוכח.
לכמה חודשים...
