שלום לכולם,
אני כותב את היומן הזה בעיקר בשביל להתחייב לתהליך.
אני מתמודד מזה 9 שנים עם התמכרות קשה שהגיעה למצב שאני לא מוכן לשאת אותו יותר.
כואב לי להגיד את זה, אבל בפעם האחרונה שהייתי עם אישה היה קשה לי להידלק, כי הייתי כ"כ מכור לתגמולים המיידים שהתוכן מביא, הייתי צריך להתמקד בה ולדמיין אותה בתור חפץ מפורנו כדי להידלק ממנה, זה הזוי, וזה המצב המחריד שזה הביא אותי אליו.
לאחר 3 פעמים שניסיתי להפסיק ונכשלתי - קראתי ספר בשם Your brain on porn שבו למדתי על הנזקים הפיזיים וההשפעות הנוירולוגיות שההתמכרות יוצרת.
והגעתי ל2 מסקנות עיקריות:

1. מסקנה: אני לא חריג ואני לא לבד - המנגנון של התעשייה המחרידה הזו עובד כך שהוא צד אותך, מבודד אותך מהחברה, והופך אותך למכור. משבש את מערכת התגמול במוח שלך, וגורם לך לקפוץ כל פעם לתוכן בוטה וסוטה יותר, כך שרמת החרדה והעוררות תעלה - ולא בגלל שאתה נמשך לזה.
אני יודע שזה לא מי שאני, וזה לא מה שאני רוצה. ולאחר שקראתי עשרות עדויות אני יודע שאני לא חריג, ושזה מנגנון משומן שעובד על מליוני גברים.
קשה היה להאמין שפעם כל גבר היה מעשן והיו רופאים שממליצים על עישון. זה היה יותר מנורמלי - "אם זה כ"כ פופולרי וזה נמצא בכל פרסומת איך זה יכול להיות מזיק?"
לשינוי בקנה מידה של חברה ורגולציות לוקח עשרות שנים להתבצע, ואני לא מתכוון לחכות לפתרון קסם. אני מסיים את זה כאן.

2. מסקנה: התמודדות עם כאב היא הכרחית.
מה שהתמכרות עושה בשלב שאתה כבר מכור - היא מתפקדת כמשכך כאבים. אתה צורך את החומר מתוך רצון שלא יהיה לך רע, כי אתה כבר לא יכול בלעדיו, יותר מאשר לצרוך אותו בשביל האקסטזה שהייתה בהתחלה.
אנשים מדווחים שכשהם הפסיקו הם פתאום הרגישו רגשות שהם לא חוו שנים.
מנעד הרגשות הופך להיות יותר רחב, תסמיני הגמילה לפי דיווחים יכולים להימשך שבועות, ואני מצפה לזה. אני יודע שבטווח הארוך אי אפשר להתחמק מרגשות כואבים.

אני יודע שזה אפשרי להשתחרר מזה, כיוון שקראתי עשרות עדויות של אנשים שהשתחררו.
אני מודע לכך שלעולם אני אהיה בסכנת התמכרות ברגע שאחשף לחומרים האלו, אך ע"פ מה שקראתי זה אפשרי לפתח עמידות בפני טריגרים (פרסומות, סרטונים וכו)
החלטתי להתחייב באופן מלא לתהליך.

אני, כמוך, נלחם בדרקון - בתעשייה של אלפי משווקים, קופירייטרים, יזמים, מהנדסים - שכל תפקידם הוא לוודא שנצרוך מהחומר יותר.
והחרב שלי להילחם עם הדרקון היא המנגנון הנגדי:

1. התניה: בכל פעם שעולה דחף - 5 שכיבות סמיכה. בלי לחשוב.
הסכנה הגדולה ביותר היא להישאר עם הדחף ולא לעשות כלום, כי אז הוא יעשה רציונליזציה מצויינת לסיבה שבעקבותה כדאי לך להרוס את התהליך.

2. כתיבה: בכל פעם שעולה דחף, אני כותב במדויק מה אני רוצה לעשות לפרטי פרטים, ושואל את עצמי "האם בעבר כשעשיתי את זה נהפכתי למאושר?" כדי להיזכר בתחושות האחרי המגעילות. להיזכר בתחושה הלוזרית, שאני לא מסוגל לשלוט בדחפיי. ולפחד.

3. פיתוח חוסן נפשי: המטרה שלי היא לא להגיע לרצף אין סופי של מאות ימים. אלא מסע לחירות. וזה לא אמור להיות לינארי, אלא דרך עכלכלה. 
המטרה שלי היא לתרגל את השריר של הימנעות.
עוצמה מבחינתי היא היכולת לעשות פעולה, אך לבחור שלא.

4. השמדה מוחלטת של כל תוכן שעלול להסית אותי מהיעד.
בין אם אני נשבר ובין אם לא, צריכת התוכן היא זו שבעייתית.
בעבר כשניסיתי להימנע הייתי צופה במשך שעות מבלי טכנית "להישבר", אבל למעשה הזקתי לעצמי יותר משעשיתי טוב.
שחיתי במשך שעות בתגובות נוירוכימיות, הזרקתי לעצמי מנות "עונג" שתוגברו עם דופמין שעודד אותי להמשיך לחפש את הסרט המושלם.
ואגב, וזה לא צריך להיות תוכן בוטה כדי שיעורר.
לכן אני הולך להימנע מפורנו, מטריגרים, מתמונות, כל תוכן שעשוי לעורר אפילו במקצת.
כל צריכה של תוכן מעורר, בכל מידה היא מזיקה - היא מחזקת את הנתיבים הנוירולוגיים שאותם אני רוצה להחליש. 
לכן אני מחלק את הרצף ל2, כמה זמן אני נקי מפורנו, וכמה זמן אני נקי מאוננות.

לפני שבועיים הפסקתי ל9 ימים ולא הרגשתי צורך, כל שעלי לעשות הוא להכפיל את זה ב10 ואני אצור תשתית שתאפשר לי להגיע לחירות.
המסע שלי הולך להיות סיסטמטי ומתועד, אני לא רק אנצח, אלא אראה לאחרים שזה אפשרי.
היום אני נקי במשך 3 ימים, אני הולך לעדכן כל כמה ימים על התהליך שלי, מאחל בהצלחה לכולכם.
אסיים עם ציטוט מהספר שחיזק אותי: "חשבתי שהייתי אדם פסימי, אבל פשוט הייתי מכור."

נתונים:
רצף ניקיון מפורנוגרפיה: 4 ימים
רצף ניקיון מאוננות: 4 ימים

ברוך הבא לאתר חבר יקר!

אהבתי את התוכנית המסודרת. ואת המודעות לעובדה שהדרך לא תהיה רק עליות.
ממליץ לעבור על תוכנית "לטוס אל החופש" פה באתר, היא נותנת כלים חשובים שאתה יכול לבנות לאורך זמן.

בהצלחה במסע