אוקי, מאיפה להתחיל?
הי לכל מי שכבר ראה פוסט שהעליתי, וגם לחדשים. אני רוצה לשתף אתכם שאחרי הפעם הראשונה שבה חזרתי ליפול, לפני חודשיים-שלשוה, אני בתהליך של נפילות רבות, ואפילו הגעתי לדברים יותר בעייתיים מבחינתי. היום זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי מה שאני חושב שאנשים קוראים לו "פורנו". סתם הייתי באיזה אתר שאנינ רגיל לראות בו סרטים ותוכניות, דווקא כאלו שמסיחים לי את הדעת מהטריגרים, ואז קפצה הצעה לסטרט אחר, בעל אופי מני. לא הצלחתי לעצור בעצמי, וצפיתי בחלקים " המעניינים" שלו. הרגשתי רע עם עצמי והלכתי להתקלח, שם החלטתי שאני חוזר עוד פעם לאתר. בניתי לעצמי תוכנית חדשה דנדשה, אני אמור להיות יותר פנוי בחודש הקרוב אז יהי לי זמן לתרגל אותה, ואני שלחתי אותה לניר יוסף או מישהו מהצוות שיקרא ויעיר. מצד אחד, לא בא לי לוותר על הרוגע שהצפייה מביאה, אך מצד שני אני מרגיש שזה קצת לא בסדר לחפש מישהי ששומרת נגיעה ושמרה על בתוליה בעוד שאני לא שומר על העיניים שלי, כאילו שממגיע לה יותר טוב ממני. אני רוצה להבהיר לכם שלי לא מפריע איפה הבחורה הייתה פעם בגדול, אלא איפה היאעכשיו ונה היא מצפה לעשות בעתיד. אני כותב את הפוסט כדי שפשוט יהיה מי שידע שהתחלתי שוב, ושאני באמת רוצה להפסיק את כל הצפייה בתכנים המיניים, ולהגיע לאישתי בעז"ה טהור, ושניהנה אחד מהשני. הלוואי ואני אשכח כל סרטון לא צנוע וכל דמיון לא צנוע שראתי או חשבתי. מקווה שייתקיים בי השיר " ה' יתברך תמיד אוהב אותי" כי אני לא יודע אם ועד כמה אני ראוי כרגע לאהבה הזו. תודה לכם.

היי חבר, אני גם בשלב דומה.
אני אישית משתדל לא לחשוב על זוגיות לפני שאני מצליח לגדול מההתמכרות שלי. כי בעבר הייתי שם כשהייתי מכור וזה נגמר רע.

ממש מזדהה איתך עם הרוגע הזמני שהצפייה מביאה.
מן הסתם שזה שקרי. בסוף אנחנו לא באמת נפסיד שום דבר אם ניגמל מההתמכרות. אבל תהיה מוכן לתסמינים לא נעימים.
אנחנו צריכים להרשות לעצמנו להרגיש כאב, כדי שנוכל להימנע מסבל.
מאחל לך בהצלחה רבה.

שלום אח יקר,
קודם כל אני רוצה להודות לך על האומץ והכנות שבשיתוף שלך. זה לא מובן מאליו לפתוח את הלב בצורה כזו, במיוחד כשמדובר במקומות שכרגע מרגישים לך כואבים או מביכים. אבל האמת היא שזה בדיוק הצעד הראשון והחשוב בתהליך של יציאה למסע וצמיחה.

הנפילות שאתה מתאר לא מבטלות את הרצון שלך לטוב. הן גם לא סותרות את הערכים שאתה מחזיק בהם, אלא מעידות על מאבק פנימי אמיתי — כזה שיש בו כוחות חיים, תקווה, ותשוקה לחיות אחרת. גם הרצון שלך להקים בית מתוך טוהר, גם התחושה של פער בין מה שאתה עושה למה שאתה שואף להיות — אלה קולות חשובים של מודעות ורצון לשיפור, ולא של אדם שוויתר.

הבחירה לשתף, לבנות תוכנית חדשה, ולשלוח אותה לבדיקה — כל אלו הם ביטויים של אחריות, ושל אהבה לעצמך ולעתיד שלך. זה לא מחק את הכאב או את הדילמות, אבל זה בדיוק המקום שבו שינוי מתחיל. לא ממושלמות, אלא מאמת.

לגבי הרוגע שאתה מקבל מהצפייה — אתה לא לבד בזה. הרבה אנשים משתמשים בצפייה כתשובה זמנית לרגש פנימי לא פתור. אבל האתגר הוא למצוא רוגע מהסוג שמחזק אותך ולא מחליש אותך. כזה שמקרב אותך למה שאתה באמת רוצה, ולא מרחיק. וזה תהליך, לא קפיצה.

ולבסוף — אתה שואל אם אתה ראוי לאהבה. אני אומר לך: כן, לגמרי. לא בגלל שאתה מושלם, אלא בדיוק בגלל שאתה אנושי. בגלל שאתה נלחם. בגלל שאתה רוצה טוב. הקב"ה אוהב אותך תמיד — לא רק כשאתה מצליח, אלא גם ובעיקר כשאתה נופל ומנסה שוב.

ולכן אח יקר ואהוב, אל תוותר. תן לעצמך חמלה כמו שאתה מעניק לאחרים. אנחנו איתך!

מצטרף לדברי החוכמה מעליי, תודה לכם על התגובות ושאתם חברי קהילה תומכים כל כך!

מחזק אותך ומעודד אותך להמשיך לעבוד ולהמשיך לכתוב.

בהצלחה רבה רבה