הי זאב כחול מה שלומך?
בהצלחה בהתמודדות לך ולכולנו.
אני מתחיל לחשוב על פתרון לצאת מהמצב הזה, אני לא בטוח שהוא בדיוק נכון אבל הוא עושה לי טוב לתחושתי. ראיתי את זה בכמה מקומות.
כל עוד שאנחנו סופרים כמה זמן הצלחנו, מקווים להצליח, חוששים מתקופות מאתגרות וכו׳ גם אם נצליח 100 ימים - עדיין יש סיכוי שניפול מתישהו כי אנחנו בתוך זה.
אם נבין שאנחנו עכשיו בתוך הבוץ הזה, הוא נובע בגלל דברים מסוימים, נבין את הדברים האלו (גם הביולוגיים הפשוטים של כל התמכרות, וגם הסיבות האישיות) נעבוד על לתקן אותם יום יום ונדאג להיות בעשיה טובה והתפתחות בחיים (לא כדי להתפטר מהההתמכרות אלא פשוט כי זה צורת חיים נכונה) אז כבר נעזוב את זה. אפילו אם יהיו נפילות מדי פעם, עד שהם כבר יעלמו. כל החיטוט הזה והדאגה והחשש וספירת הימים מכניסה ללופ ומשאירה במודע את הזיכרון של העונג והרצון להמנע ממנו ואז יש קול בראש אולי אפילו בתת מודע שאומר, מה אז זהו? לא נחווה עוד את העונג הזה? אני לא באמת רוצה לוותר על זה.
זה משהו למשל שחוויתי בנוגע לשתיה מתוקה, אני כבר כמה שנים עם פצעים בעור שלא עוברים, ראיתי שהרב יובל אשרוב אומר שכל במחלות נובעות מהכנסת רעלים לגוף. לקחתי את זה על עצמי והקפדתי שבוע לשתות רק מים. מאז - שתיה מתוקה לא מגרה אותי ולא רק זה גם אם אני שותה זה לא טעים לי. התרגלתי לגירוים החזקים של השתיה המתוקה ואז כשחזרתי תקופה לפשטות המים היו כל כך מרווים וטובים בלי כל הרעשים והבלאגן ופתאום שתיה מתוקה הרגישה לי רועשת מדי.
אז אותו דבר פה, תחזור לקבל דופמין מהדברים הפשוטים של החיים, דופמין אמיתי שמרווה אותך ונותן לך כח ולא דופמין של רעשים ובאלגן.
לסיכום, אמרתי פה שני דברים: (מהסוף להתחלה)
1. תחליט שאתה רוצה לשפר את החיים שלך ולכן אתה חוזר למקורות, מקבל הנאה מהדברים האמיתיים הפשוטים והטובים.
2. תניח להתמכרות, בזכות סעיף 1 תהיה לך פחות משיכה אליה וגם אם תיפול - תחוש סוף סוף את הזילות של ההנאה הזו ודוקא הנפילה עצמה תגרום לך להתרחק מהנפילה הבאה.
בהצלחה!