פרק 7 - 

אני נקי יותר מ100 יום. אני רושם את זה שוב. אני נקי יותר מ100 יום. אני נקי יותר מ100 יום. לא דמיינתי שזה אפשרי. עשיתי המון, שיניתי הרגלים, פיתחתי תחביבים, יצרתי קשר עם חבר שיהיה שותף לדרך. הכל. ובכל זאת, גם לאחר 100 יום זה מרגיש כמו הר שאי אפשר לעבור אותו. 

הייתה לי הבנה, שזו לא ההתמכרות שמפסיקה, זה הכוח שלי לבוא ולהגיד ׳לא׳. וזה נכון, אבל זה מייגע. קיוויתי שלאחר 100 יום אהיה במקום אחר, שזה יהיה ממני והלאה, אבל זה לא. זה חי ובועט. אני מצליח להגיד לא. אבל זה דורש ממני המון כוחות, יוצר בי לי לחצים. אני כנוע. ומפחד כל כך שהכל ילך לפח. רק הפחד גורם לי לא ליפול. אני כל יום עובד על המוח שלי שרק להיום יישאר נקי, ומחר כבר ניפול. וזה עובד, אבל גם זה מתחיל לדעוך. 

אני כותב פה בתסכול עמוק. בכאב גדול על כך שמשהו באופטימיות שלי קצת נעלם. אני כואב. קיוויתי שזה יהיה שונה, שארגיש טוב יותר, חד יותר. היו בי הרבה תקוות, והעורך דין שבמוח מנסה כל הזמן בדרכים עקומות לשכנע אותי שאולי המלחמה הזו לא לי. שאולי פשוט לזרום עם כל העולם שצופה בפורנו ולא מרגיש רגשות אשמה. 

אני כואב. אני מתוסכל. אני לא יודע מה לעשות. לא כתבתי פה הרבה זמן כי הרגשתי שאני בדרך הנכונה, ורציתי פשוט להחזיק אותה. אבל כעת, אני מרגיש כנוע, לא מצליח להעריך את כל מה שעברתי. אשכרה אני כמעט ארבעה חודשים נקי. מי חלם על זה. ומצד שני, הבור נראה עמוק. והמוח, אוי המוח, כמה שהוא צועק לדופמין המוכר.

אני כואב. ולא מצליח לכתוב את הדברים בצורה ברורה. אני כותב פה שברי מילים, קופץ מדבר לדבר, מנסה לקבל כוח מאנשים שמצליחים, מחפש תקווה שלא כך יראו הימים הבאים, ושיש תהליך וימים טובים יותר בדרך. אני מפחד שאשתי לעולם לא ׳תספק׳ אותי, ושתמיד אצטרך את הפנטזיות. אני לא רואה איך יוצאים מזה. 

אנא מכם, עזרו לי. אני מוכן לעשות הכל. ספרו לי על איך יוצאים מזה, ספרו לי שגם אתם עברתם את המשבר דווקא אחרי תקופה טובה. אני כואב. כואב ונפול. 

אני לא נופל. בוחר לצלוח כל יום. משכנע אותי שמחר אפול אבל לא היום. 

אני לא נופל.

אני נקי מעל 100 יום.

איזה קרב אלוהים אדירים. איזה קרב.