138 יום!!! בחסד השם עלי...
אסירות תודה להשי"ת שהביאני עד הלום.
אסירות תודה על בוקר נקי ומפוכח.
אסירות תודה על תובנה מאד חזקה שהבנתי:
"אני לא מכור לתאווה, אני מכור למצבי רוח"
פירוש הדבר: שנים נתתי לחיים לנהל אותי במקום שאני אנהל את החיים, זה כלל דיאטה קטלנית בגיל 18 ברגע של החלטה רגשית...(16 קילו בחודשיים...), זה כלל ימים שבהם לא עשיתי כלום סתם כי קמתי היום על צד שמאל, זה כלל נפילות באוננות ופורנו בכל פעם של מצב רוח ירוד, זה כלל תקופות של קימה בבוקר ב - 09/10/11/12..., ועוד ועוד ועוד.
הפורנו והאוננות זהו רק סימפטום. זה לא נקודת הבעיה....
המשפט שהבנתי:
"אני צריך לנהל את החיים שלי, ולא שהחיים ינהלו אותי".
כצעד ראשון לזה קיבלתי החלטה מושכלת שסדר היום שלי משתנה, במקום לישון ב 01:00 ולהיקרע בשבע מהמיטה כי צריכים להביא את הילד למעון אין ברירה... (החיים מנהלים אותי), התחלתי לישון ב 23:00 - 23:30 ולקום מוקדם יותר ברוגע ובנחת. וגם אם לא אצליח לקום - עיקר הנקודה היא על ללכת לישון, כשאני הולך לישון כשאני קרוס זה אומר שהחיים מנהלים אותי, לעומת זאת כשאני מחליט על שעת השינה שלי (כמובן מבלי להיות משוגע לדבר...) אני מנהל את החיים שלי..., אז אסירות תודה ענקית שזכיתי להגיע לתובנה העמוקה הזו. ברור לי שרק מתוך התפכחות ונקיות ניתן להגיע לנקודות המסתתרות...
מתפלל לעוד יום נקי ומפוכח...