תודה  מוישלה. השיתוף חשוב לי. (עוד סוג של ריכוז-עצמי?) כך הדברים לא יושבים לי על הלב ומפוצצים אותו. (או מה שנשאר ממנו).
היום התעצלתי לקום בזמן ועד שקמתי כבר היה מדי מאוחר למנין שלי. לרגע חשבתי "אם כבר אז כבר" בא נישן עוד קצת ונלך להתפלל יותר מאוחר. במחשבה שניה הבנתי שאם אעשה זאת הרי שלא אספיק כלל וכלל את קבוצת סוד-הכניעה. (גם ככה אני מצליח לעלות רק באמצעו ועם קריאת התורה זה יוצא לקראת הסוף. ואז בעודי מהסס נזכרתי במנין אחר שאמנם הוא לא לכתחילה בעבורי (סוג קהילה שונה לגמרי משלי) אבל זה מניין. הלכתי לשם ובדיוק היום לא היה להם מנין. בעצלותי המרובה נשארתי שם והתפללתי ביחידות. ללא קדיש. ללא קדושה. ללא קריאת-התורה. סיימתי בזריזות וחזרתי הביתה. ברגע זה כבר לא היה נעים לספר לאשתי שאני צריך ללכת למנין לחזרת-הש"ץ ולקריאת-התורה וכך שהיום נשארתי חסר וההרגשה הריקנית מלווה אותי ולא עוזבת אותי. זאת הרגשה מסוכנת מדי בשבילי. אין לי, כרגע, את האפשרות לשנות את המצב. קלי, תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין באפשרותי לשנותם. ולקבל את-עצמי למרות הכל ועם כל חסרונותי.

היום תשעה-עשר יום. (הלוואי שאגמור אותו בשלום)

מתנת היקר!
[אל תיקח את דברי בתור בקורת, אני באופן אישי עמוס בפגמים, [וגם במעלות]
חלק דברים אני גרוע ממך וחלק טוב ממך,]
אנא, למענך ולמען אלה שאוהבים אותך כאן, אל תחמיר עם עצמך כ"כ, תספר גם על הדברים שכן עשית טוב,
תספר איך עזרת לאשתך גם כשלא היה בא לך, איך שיחקת עם הילד, בקיצור תתמקד [גם] בטוב שבך,
אתה לא דרקולה, לא סאורון, [מי שלא מכיר שיחפש בגוגל] אתה אחלה בנאדם, עם בעיות חסרונות ומעלות שמנסה באופן כללי לעשות רצון בוראו ולעשות טוב לסביבתו,
האווירה של השפיטה עצמית בהגזמה, חיפוש אחרי כישלונות, הלקאה עצמית, לא מועילים יותר מידי לענ"ד. [אם כי כמו כל דבר זה טוב במינון נמוך]
בקיצור החלף משקפיים!!!  8) 8) 8) 8)
"נאמנים פצעי אוהב" [משלי]

בס"ד
צדיק גמור יקר!
מצטער שלא הייתי כמה ימים, נפלא לראות את השיתוף הפתוח!
יהי רצון שתדביק אותנו בצעדי ההחלמה ובמתנת הנקיות שלך...

מי אני! שלום רב. כבר התחלתי לדאוג קצת וחשבתי להרים טלפון לוודא שהכל בסדר.
כתבת: mi כתב on 09 נוב' 2012 00:03:
הבנתי את כוונתך כרצון שאדביק אותך (מלשון מחלה מדבקת). אך אני מאחל לעצמי להדביק אותך (מלשון להשיג אותך).

אתמול היה יום עמוס בטינות אישיות כלפי עצמי וכלפי כל מה שזז. מהקימה המאוחרת והפסד התפילות בציבור ובמשך היום כולו. במצב רגיל הייתי מוכרח להתאפס. תודה לכם חברים יקרים על התמיכה שמאפשרת לי להגיד:
היום עשרים יום.

ולמשל'ה היקר. אני מכיר ומודה בכך שיש לי מעלות מסויימות. עיניי סמויות כרגע וקשה לי לראותם. בזמנים אחרים אני מבחין בהם יותר. אולי יחוס עם עני ואביון אולי ירחם. ויעזור לי לצאת ממצבי הנוכחי ולחזור לעצמי האמיתי.

בתפילת ר' אלימלך "שראה כל א' מעלת חבירינו" אני גורס "שנראה כל א' מעלת עצמינו"..... (טוב. אני לא מתפלל תפלה זו. מסתפק בשלושת התפילות האחרות ולוואי ואזכה להתפלל אותם כהוגן)

אמנם לא נראה לי שדרקולה יכול לגרום לפנטזיות למישהו אבל כמה שפחות גוגל יותר טוב!

אוהו, כמה שיכול. אבל סאורון?

בס"ד
OK מתנת הנקיון היקר!
בכל מקרה אוהבים ללא פשרות...
בקשר לטינות, לכעסים ולאכזבות...
זוהי אם כל חטאת  :-\
אתה בן של מלך מלא אבנים טובות ומרגליות...
עלינ לזכור זאת גם ברגעים קשים להתקשר לחברים להוציא כמה שיותר וכמה שיותר מהר...
כי בחושך, בבדידות ובקור...
המחלה הממארת מתפשטת...  :'(

היום שלושה-ועשרים יום שהם שלושה שבועות ןשני ימים

שמחים על כל יום נוסף.
בהצלחה!

כ"ג שמח 8)

מתנת היקר
אשריך על ההתקדמות ועל הפתיחות,
הסוד של הכנות מעניק החלמה מכובדת לכולנו
עלה והצלח
אוהבים

בעזרתו יתברך. בעזרת תמיכתכם. היום כד יום. כן יוסיף ה'. רק להיום.

"לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם" (אני הייתי מעדיף לגרוס: "לשנות את הדברים שאין ביכולתי לקבלם")

היום הייתי "מדי עסוק" בפורום ולא השלמתי את עבודתי. כשהגיע הזמן לעזוב שמתי לב שא' המטלות, החשובה שביניהם, לא נעשתה. נהיה לי רע על הנשמה. בטוח שמחר המעביד יברר מה קרה למה המטלה לא נעשתה. (יש לו דרך לבדוק זאת ואין לי אפשרות להסתיר) מה אומר לו? שהייתי מדי עסוק בפורום על חשבון שעות העבודה?

דיברתי מקודם עם סוד הכניעה והוא קצת הוריד לי את הלחץ למרות שלמעשה אין לאף א' אפשרות לייעץ ללא ידיעת פרטי-הדברים.

אולי אצור קשר עם המעביד כבר הערב והודיע לו כך שלפחות ההפתעה לא תבא ע"י גילוי שלו אלא ע"י כנות שלי. (אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי)

רצונך ה'.

תודה על הקריאה והתמיכה והעידוד שיבאו בעקבות זאת. (אני רואה מולי תמרור "אין כניסה". פחד מפני הבלתי-צפוי וכעס על מעשי. חוסר יכולת לקבל א"ע ולהשלים עם המצב. אקווה מאוד שזה לא יתפתח למבואות-המטונפים. >)

לילה טוב ומבורך (ושפוי ונקי {ומחלים})לכולכם. אני חייב לעוף הביתה עכשיו. השארתי את אשתי עם הילדים וברחתי לה לספריה לפרוק את המטען הזה. המצב הוא מצב עכב"ר והספריה הינה משא-התאווה אז אני חייב לקיים את הפסוק "המלט על נפשך"

מתנת היקר, אשריך לגמרי על הגילוי הכנה

בכל מקרה אצלי, הפורום מהווה חלק משמעותי בתהליך ההחלמה, אני בטוח שכך גם אצל רובנו
אולי תקבע לך זמנים קבועים לשהייה בפורום?

ובכן היום חזרתי לעבודה ודיווחתי לבוס על אי-השלמת התפקיד תוך התנצלות על עומס עבודה (דבר שנכון כשלעצמו אך לא נכון לגבי כך שזה לא נעשה בגלל זה. זה לא קשור) כמובן שהבוס לא שמח על-כך בלשון המעטה אך יחד עם זאת תגובתו לא היתה "סוף העולם" הוא אמר לי שהוא מזמין לי מדפים שאוכל לעבוד בצורה יותר מסודרת ולמיין את המטלות לפי סדר עדיפויות.

כפי שדיווחתי כאן אתמול ביקרתי בספריה לצורך הדיווח כאן ו"נכנסתי בשלום ויצאתי בשלום" אבל איך שעזבתי התחילה המלחמה האמיתית: "למה לא בדקת בספרים ההם?" "במדף X הספרים הם לא כ"כ נוראיים" (יחסית לאחרים) ועוד טענות מטענות שונות ומשונות כיד הדמיון.

כמובן שלספריה כבר לא חזרתי אבל בליבי פנימה געשו והתלהטו הרוחות ובסופו של יום נכנסתי למיטה מלא תאווה. קמתי רטוב. צלצלתי לחבר בארץ שאצלו זה זמן נורמלי (אצלינו היה זה 5:30 בבוקר) איזה כיף שאשר לצלצל בכל שעה ביממה. שיתפתי. אמרנו יחד תפילת-השלווה והתחלתי את היום. רצתי למקלחת ולשחרית.

אם החלום ההוא לא נחשב לנפילה (כך לימדו אותי פה) אזי אוכל להמשיך ולספור:

היום חמשה ועשרים יום שהם שלשה שבועות וארבעה ימים