בס"ד
מתנת הנקיון הנקי והיקר
בהחלט לא נפילה אפילו לא מעידה
עמדת בגבורה, עלה והצלח!

בוודאי שאין כאן לא נפילה ולא מעידה,
ע"ז נאמר: "את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם"
עלה והצלח!
[כמובן כל יום רק להיום, אבל מחר זה יום מיוחד=26]

תודה תודה. מחמם את הלב לראות שמשהו בכלל קורא (ומתייחס) למה שאני מקליד......

כן משה הקם תמיד. צדקת אחי. היום הוא יום מיוחד עבורי. זכיתי בר"ח כסליו ה'תשע"ג להגיע ל-שם הוי"ה ברוך-הוא!
כן יעזרני על דבר כבוד שמו להגיע לשם "א-ל-ק-י-ם"! בדרך "הטבע"! (אותה גימטריה, למי שאינו בקי. ולרמז בא שכל מערכת הטבע מנוהלת על-ידו יתברך)

(כמובן שכל יום רק להיום)

הופה "מתנת", כיוונת רחוק.
בינתיים נשתדל להגיע ל="א-ל"
בהצלחה!

היום התחילו ארוכי-טווח.......

לא עוד 40 ק"מ!!!!

בס"ד
לכל ארוך טווח יש מענה...
ה' יהיה בעזרינו... אכי"ר

היום שלושים יום (30? האומנם?) שהם ארבעה שבועות ושני ימים

30? 30? 30! (ממש לא מאמין. מה? ??? 30?? כן! 30)

קשה להגיד "30 נקיים".  > לצערי הרב הייתי יותר מדי הרבה פעמים על סף התהום. ויתר מדי "לגימות" בלע"ז 

תקוותי (רק להיום) שכשאגיע למספר נכבד של ימים (אולי 90. אולי יותר) "אמחוק" את ה30 הראשונים וארגיש שאני אכן נקי לגמרי.

אבל לבנתיים, כיון שלא נפלתי בחסדיו המרובים, אני נשאר בספירה.

30

ת'אמת, לפעמים המחלה דוחפת לי הרגשה לא נעימה כלפי כל אלה שמדשדשים מאחורה ו"אולי כדאי לעשות משהו שיאפס  :-[ את זה בשביל ש"הם" לא ירגישו לא נוח לידי".......  :'(

זה נשמע כאילו המחלה בכוחותיה האחרונים מנסה להוריד אותך, היא כ"כ מיואשת שאומרת לך טענה כזו מגוכחת. פשוט לא ייאמן :'(
הפרצוף העצוב זה בעצם על מר גורלינו שנתקלנו במחלה הזו, אבל סמיילי גדול לך שאתה בנצחון הולך וגובר עליה והיא רוצה להוציא אותך מהדרך! כל הכבוד! חזק ואמץ

למתנת היקר מזל טוב על השלוישים יה"ר שתזכה לעוד יום נקי באמת ולניצחון הולך וגובר...ולך מנו הספונסר שלי אומר לי תמיד שצריך רק להודות על המחלה שמביאה אותנו במעלית למקומות שבלעדיה מעולם לא היינו מגיעים ואפילו בתוך כל הכאב אני מתחיל להבין את דבריו

ברכות. לאלוקים על חסדו איתך, ולך על דבקותך בכניעתך וחוסר כוחך. שיהא לך עוד יום מחלים.

[size=36pt]יום אפס!!!!  >    :o  ???  :-[  :'([/size]

:'(:'(:'(:'(:'(
אוהבים מאוד

ידידי היקר,

אתה בטח זוכר את הקטע שקראנו בקבוצה לגבי נפילה באמצע העבודה. אם אתה באמת רוצה להפסיק - אל תיבהל מהנפילה. קום ותמשיך במאמצים הרוחניים שלך להתחבר אל הקב"ה.

שלושים יום הם לא דבר של מה בכך, וזכית בכך.

חבל, מאוד. אבל יש כאן גם תקווה, זה עבד לך 30 יום, ואין סיבה שזה לא יקרה שוב +.
תבורך.

תודה אסירות. תודה סוד. תודה מוישלה.

ת'אמת אתם נותנים לי את האומץ להתחיל שוב. (לשנות את הדברים אשר ביכולתי.)  כשסיימתי לא רציתי לשמוע מהכנית ומהאתר ומהחברים ומאף א'. רציתי להשאר אפה שאני ואיך שאני. "עבדא בהפקירא ניחא ליה".עזוב אותך מהדרך. עזוב אותך מהמסלול. מהתקווה. מהמתנה - מהנקיון... "תפוס טרמפ"... כל הספק שלי היה האם לעלות ו"להתעלם" מהנפילה, להמשיך לדווח על 32 יום (וגם לקחת את מטבע ה30 יום הערב) תוך כדי שאני אישית אזכור זאת ולהוריד 31 יום בעוד שנה.... או פשוט להתנתק מכל העסק ו"לחגוג", לנצל את זה עד הסוף ו "להתענג בתענוגים" ועוד שבוע או שניים....

בזכותכם אני פה. רק להיום.
mi כתב on 14 נוב' 2012 23:07:
אין שמחה כהתרת-הספקות.....