בהצלחה צדיק תעדכן אותי במצב שלך!

איזה כיף לשמוע


אלוקים יהיה עמך


בן

לעניות דעתי נפילות זה לא המדד. מה שמודד זה ההשתדלות הכנות והנכונות לטפל בבעיה.


אני כן מצליח לזהות בין השורות את הכאב שלך ואין לי ספק שאבינו שבשמיים רואה זאת, הוא רק מחכה לתפילה שלך

תודה רבה! הלוואי והקב"ה יתן לי עוד יום נקי. הלוואי!

תודה על התוגבה, בן.

אוקיי. אז בהמשך לאתמול ושלשום (http://forum.gye.org.il/index.php?topic=5016.0) אני נקי משלשום בשעה 17:05 (כרגע יומיים ו-2 דקות).
אבל הבעיה היא שהיצר שלי עכשיו נורא, נורא, נורא, גדול.


ואני בשיחה עם מישהי בדיוק על הדברים הללו ואני לא מצליח להפסיק. בבקשה, תגידו משהו.

הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון...

שלח מייל לprozdor1@gmail.com
תקבל מהם ספרות וטלפונים של חברים
תתקשר ותבקש עזרה
בהצלחה

נ.ב ולך הייליג היקר אם זה עזר לך למה אתה פה, ואם לא למה אתה אומר את זה לנו?

ובהמשך לזה: http://forum.gye.org.il/index.php?topic=5023.0
נפלתי. נפילה כואבת. הכרתי מישהי נחמדה, שעזרה לי למצוא שירים חדשים כי הפלייליסט שלי כבר חרוש. היא אתאיסטית, אמרתי לה שאני הולך לעשות משהו שבטח יהיה למורת רוחה, והתכוונתי שאני הולך להתפלל. היא הבינה מזה שאני הולך לאונן או לראות פורנו. ומשם זה התגלגל והתחלנו לדבר על אוננות ועל פורנו, והיצר שלי גדל וגדל וגדל וגדל. ועכשיו נפלתי. אני לא יכול יותר. אני לא רוצה יותר. מספיק, די. כמה אפשר? כמה אפשר להתעלל בנשמה שלי? כמה אפשר להיות כבול ליצר שאני לא רוצה שום קשר אליו? לא רוצה! מספיק כבר! די. אני נקרע מבפנים. אני רוצה למות. למה לי לחיות? מה אני מועיל לעולם? רק רוצח תינוקות חסרי ישע שבמקרה הם גם הילדים שלי. אוך. אין לי מילים כדי לתאר את הכאב. די. למה לא יכולתי להחזיק מעמד? למה לא יכולתי לנתק את השיחה עם הבחורה הזו? להוציא אותה מהראש? ללכת ללמוד? לעשות משהו עם עצמי? למה? למה להיות כזה טמבל ראש בקיר? באלי להקיא. באלי להוציא את עצמי מהעולם הזה.

כואב ואוהב.
יש גם מצב שבו זה לא יהיה.
תתחיל בתוכנית היקרה.
בבקשה. אני לא יכול לראות פוסטים כאלה.
עכשיו. בדיוק עכשיו שיש לך רצון עז להלחם בתאווה. בדיוק אחרי הנפילה. כנס חזק לתוכנית.
רק טוב יצא לך מזה.
לילה טוב ונקי.
בשמחה 98

היכן אני יכול למצוא את התכנית?

שלום חבר

הרבה דברים השתנו אצלי מאז שהגעתי להחלמה, הרבה גישות שגויות הוחלפו בגישות טובות יותר, והרבה פטנזיות (לא רק של תאווה) נעלמו לי מהראש. אחת מהגישות השגויות הכי הרסניות שהיו לי במשך שנים ארוכות היא הגישה שמישהו יכול לעשות עבורי את העבודה. לא משנה אם מדובר באישה, רב או פסיכולוג - הגישה הזאת פשוט שגויה והרסנית, כיון שאף אחד לא יכול לעשות עבורי את העבודה.

לא רק שאף אחד לא יכול לעשות עבורי את העבודה אלא שגם העזרה שהם נותנים היא לא משהו שעוזר לי להפסיק ליפול אלא משהו שעוזר לי לעבוד בעצמי - ואז יש לי סיכוי. ניקח כדוגמא את הטלפונים לחברים בזמן של קושי מול תאווה. אם אני חושב שכאשר מישהו ירים לי את הטלפון הוא יוכל לעזור לי ושהתאווה פתאום תברח מפחד - אני חי בסרט רע. התאווה לא הולכת לשום מקום וזה לא משנה אם אני לבד או עם חבר בטלפון. אז למה אני מרים טלפון בכל זאת? כדי שהחברים יעזרו לי כך שאוכל בעצמי לעשות את הפעולות הנכונות. הטלפון לחבר הוא הכניעה שלי, ההודאה בפני הספונסר בחוסר אונים היא ההודאה שלי, השיתוף של החברים בקבוצות הוא השיתוף שלי עצמי.

אבל לא הבנתי את זה. למשל כאשר החלטתי ללכת לפסיכולוג, זה באמת היה צעד קטן לאדם וצעד גדול להחלמה, כיון שסוף סוף נכנעתי והבנתי שאם אמשיך לדפוק את הראש בקיר - שום דבר לא ישתנה חוץ מהכאב ראש שלי שיילך ויגדל. אבל למרות שהלכתי אליו, בתוכי חשבתי שהוא הולך לפתור לי את הבעיות. הוא ישמע אותי, ישאל כמה שאלות והכל יהיה בסדר. במקרה הכי גרוע - הוא יתן לי רשימת מטלות. אין לי בעיה עם מטלות ואפילו לא אם הם קשות, כל זמן שהוא זה שיהיה אחראי על כל העסק הדפוק הזה של התאווה. אני יהיה רק פועל תאילנדי שמבצע את מה שאומרים לו. הבעיה היא שאין דבר כזה. אני חולה ואני צריך להחלים, ואף אחד אחר לא יכול לעבוד עבורי ולעשות שום דבר (אולי חוץ מאשר להתפלל עבורי).

הגישה ההפוכה שאותה אני לומד כל יום שעובר בהחלמה היא שאף אחד לא יעזור לי כאשר אחכה שמישהו אחר יעשה עבורי את העבודה. הנה, המתנה הכי גדולה שקיבלתי מאלוקים היא הנקיון, אבל הוא לא עשה את זה כמו שאני רציתי. הוא לא לקח ממני את התאווה, ממש לא. הוא רק נתן לי אפשרות שאני אעשה את הפעולות של ההחלמה.

גם הפסיכולוג לא הצליח לגרש את השדים מהראש שלי, וגם הספונסר שלי לא הצליח לעשות כלום כאשר אמרתי לו "אני רוצה ליפול". אבל כאשר אני הייתי מוכן לעשות בעצמי עבודה קשה - הם היו שם והושיטו לי יד תומכת. כאשר כאב לי והסכמתי לעשות פעולות כדי להחלים - הם היו שם עבורי כדי להדריך ולהסביר (כל אחד בשטח שלו). תכל'ס - העבודה היא שלי ורק שלי.

תודה על התזכורת

Sipo היקר,

אוהבים אותך. 
בניגוד למה שכתבת אני לא חושב שצריך להוציא אותך מהעולם..
אולי הגיע הזמן להיכנס לעולם. הרי ברור מדבריך שהערב עשית משהו בניגוד לרצונך. אני מכיר את זה כל כך טוב.
כמה המוני פעמים הבטחתי לעצמי "הלילה זה לא יקרה". וזה כן קרה...
אני איבדתי את השליטה על חיי. הברקסים שלי שחוקים לגמרי.
בחסד אלוקים מצאתי את שמור עינך. את התכנית.
היום, אסיר תודה לאלוקים נקי כמעט שנה וחצי. לא בכוחי לא בחכמתי לא בכשרונותי. רק בחסדו הגדול עלי. רק בזכות אלו שלימדן אותי איך מכניסים את אלוהים לחיים שלי.

כשאנחנו בקרקעית, זה זמן טוב לעלות על רכבת ההחלמה.
תנצור בלבך את הכאב הרב של הערב! אם היית יכול תכתוב לעצמך את מה שאתה מרגיש. כי הכאב הזה הוא הסיבה האמיתית למה אתה לא רוצה לחזור לשם. הכאב הוא הדלק של ההחלמה.

אשמח להתכתב כאן או בפרטי או לשוחח.
פרטים נוספים על התכנית תוכל למצוא כאן

forum.gye.org.il/index.php?topic=3538.0

אומרים שיש נפילה אחת שהיא מועילה. זו האחרונה. זו שהביאה אותנו לשפיות מפוכחות החלמה נקיות ושלווה...

התכנית עובדת. למי שעובד אותה.
יעידו עשרות מהחברים הנפלאים שזכיתי להכיר בשמור עינך.

מאחל לך שיהיה לך את הכוח להמשיך בתהליך ולא לשקוע ביאוש.
בהחלמה

אוהב
הושיעה