אוהבים
תודה אור

זה בדיוק תכסיס של המחלה החמקמקה הזו, ברגע שאתה מטפל בעצמך מפילה אותך לדיכדוך.

מי אני שידבר, ביליתי את מיטב שנותי בדיכאון מתמשך, בתור מי שהלך כמעט עד הסוף עם הדיכאון (העצלות והעייפות זה תוצר לוואי של הדיכאון), אני ממליץ למי שתופס את עצמו משתכשך במימיו הקרירים של הדיכאון לברוח כי בלי משים המים עולים ועולים והאדם ימצא את עצמו שקוע עד צוואר ולא יכול לצאת.

אל תגיע למצב הזה

תעשה משהו, לא משנה מה כדי להסיח את הדעת מזה, כן תתקשר אולי מישהו ישמח לשמוע אותך, זה יתן לך חשיבות, תרגיש טוב פתאום.

מאחל לך התחממות בשמש שימחת החיים ולא התקררות במים הזידונים.

אגב שימחה כדאי לשמוע את זה:http://www.hitgaloot.co.il/Play.asp?SongID=127

להסיח את הדעת לא עזר לי. ניסיתי.
אני רוצה לטפל בעצמי. בצורה הנכונה. עם נוכחות.
עד עכשיו ברחתי.

-
פותח מעגל. אמור לעבוד עכשיו על המחשב. עד מאוחר. וכבר מאוחר
מפחד שלא אצליח לעשות אותה פרפקט, ובכלל אחריות מלחיצה אותי

שכחתי לסגור. אבל עדיין עובד. מתפלל לנוכחות.
נכנסתי כי ראיתי שאני כהרפייה באמצע כל העבודה אני מחפש משמעות. שוב מייל. פייסבוק.

ואין שם. אין תגובה או הודעה חדשה. אז אני מרגיש ריק.
אסירותודה שאני מזהה את התהליך והסימפטומים. מתפלל למצוא שאני מחפש בך אלוהים

הזיהוי לא עזר. עושה עכשיו אותו דבר.
ידע לא נתן לנו כח

אסירות תודה על נקיות. חיבור. עשייה.
מנוהל שהפלאפון לא עובד לי כרגע

ואז פתאום ריק כזה. חוסר חשק. לכלום. רוצה מיטה. לישון יומיים. שבוע. שנה. ואמור להיות שבוע עמוס, יש מטלות לעשות, יש דברים להיות נוכח בהם. אבל אני ממשיך לסתום את העיניים והאביס את עצמי למרות שמערכת העיכול מזמן יצאה לפנסיה
חסר אונים

כשאני מגיע לכזה מצב אני כל פעם עושה רק דבר אחד, כשאני יסיים אותו לא יודע מה יקרה אבל בינתיים רק דבר אחד

כשבנאדם במצב "עייף" כזה זו בדיוק המצב שהופך אותו לפגיע שים לב

תתקשר למישהו, תחשוב על בדיחות, תאכל שוקולד (לי זה עוזר  )

עכבר על מלא.

אז בוקר חדש. עדיין עם כאבים בגוף ובלב. הפלאפון לא עובד אז לא מתקשר עם אף אחד. מרגיש את זה גם. יום חדש. אמור להיות בנסיעה בשעתיים הקרובות. מפחד מכל דבר שזז. ובעיקר מהתוכנית הזאת. אני מפחד לאבד את עצמי. מפחד להעלם. מפחד שאני נהיה רק מוצ'י פוצ'י, שאני לא באמת עושה עבודה. לא יודע להגדיר במלים את כל התנועה הזאת. אסירותודה על נקיות. חיים. פכחות. אבל עדיין לא יודע מה ואיך ומי. פתאום היצור הזה עם כל העטיפות נמצא מול העולם. ויש שבוע עמוס. ורואה איך כל דבר קטן זורק אותי. איך אני שואב את כל הערך מכל דבר. ואם אני לא מרגיש את הערך ישר אני זורק את עצמי. מרגיש ריקנות. הולך לישון. לחפש משמעות. לא יודע. לא יודע. אוף. משתגע מכל העסק. מרגיש שהכל יוצא משליטה. לא רוצה לכתוב את המלה הזאת שליטה, כי אז יגידו שאני מכור. לא רוצה להיות מכור. אבל אני לא רואה ברירה אחרת. עם כל השתן שיש לי בבירה נשארתי בלי שתייה.

אסירות תודה ימים טובים.
אבל אני כאן כשקשה לי. אז לילה עמוס. וצריך לעבוד. ותמיד דוחה את הכל לרגע האחרון. מנוהל

אוהבים אותך

אז כאן שוב. אמור לסיים משהו. להתרכז בו. מנוהל ממליארד דברים. איכשהו הכל מתקשר לדימוי העצמי המעוך שלי שבכל נגיעה קטנה בעולם סופג עוד חבטות. אז כאן ואין לי מושג מה עוד. אני רוצה להתפלל ולהיות נוכח. מצד אחד לא להחזיק מעצמי ולנסות לשלוט ולהתנגש בכולם. מצד שני לא להיות רפוס כנוע ואפס מול כולם. להיות מאוזן. עם פורפרציות. גם אם זה בעצם ממקום אותי כשווה בין שווים.

מכיר את ההרגשה, מצד אחר להיות כנוע, ומצד שני להיות אקטיבי ולא פאסיבי מידי, מכיר את ההרגשה ומזדהה
אין לי איזה משהו חכם להגיד חוץ מזה שגם אני מחפש את שביל הזהב,רק שאני מגיע מהצד של יותר מידי פאסיבי אבל לא כנוע  :-\