אז חבר ראה אותי מול מחשב כשהפורום הזה בטוח. אני כמיומן בתחום עשיתי החלפה זריזה בין כרטיסיות ונשארתי במסמך אחר. אבל הוא ראה אותי. אז כן, זה לא פאדיחה מטורפת, זה גם לא פורומים אחרים שהייתי נמצא בהם. אבל עדיין הוא ראה אותי. וכאן גיליתי שההכחשה היא לא רק בהתמכרות. לא רק בכרטיסיה של, אני מכור. שאני מתעמת איתה בין בגלוי בין בנסתר, מוציא ראיות שאני בסדר, והנה, אני נקי, והנה אני ככה וככה. היא בכל התחומים. אני מכחיש כל מה שלא מתאים לי. כל מה שמבחינתי הוא דבר שדורש התעמתות, קונפליקט, מחשבה, אני ישר מתכחש. וזה יותר מאשר זה שחבר ראה אותי מול מחשב ואני מעביר כרטיסיות ומבחינתי הוא לא ראה ואני לא מדבר איתו על זה, בין אם זה נכון ובין אם לא, זה שאני לא מסכים לקבל כל דבר שלא בא לי עליו.

אוהבים. מזכיר לי את הימים שהייתי מפחד שיראו אותי קונה דאודורנט, כי אז ידעו שיש לי בעיות של ריח גוף...

מזדהה מאוד.... אולי בכל זאת תנסה לדבר איתו על זה בהמשך, תספר לו את סיפור חייך גם אם הוא לדעתך לא מכור... בשביל ההחלמה שלך!
שבוע טוב ומבורך

תודה חברים. דרך עם חברים זה משהו שאני לא מכיר, חדש לי לחלוטין, וזה מחבר, וממלא, ומשייך. תודה.

מרגיש אבוד. תלוש. לא שייך. מקומות שבניתי על זה שעם הנקיות הם יעלמו. והנה, יום ראשון, אני מפלרטט עם החיים, מבזבז את הזמן, מנשנש, לא זז, מתעצבן, לא מדבר, מרגיש את הריקנות מתנחלת בבטן, ושאין לי כח לכלום, לאף אחד, לשום דבר. עכשיו אני עם אוכל, מנשנש ומנסה להתמלאות. לא מחפש את מה שאני מחפש באלוהים. בעצם, לא מחפש כלום. רוצה להשאב, להעלם, לשכוח מהכל. במהלך היום כשעשר תוכניות שהתחילו מרצון טוב דעכו, שקלתי להשתמש, עם כל השתן בבירה, בידיעה והכרה ברורה שאני אסבול, ולא בשביל השימוש, בשביל הסבל. אני תכננתי להיות עם נקיות, ובעסקת החבילה הזאת, שאני גם אהיה מושלם, שאהיה יציב בחיים, שאדע מה אני עושה, שהעתיד לא יפרק אותי, שהמחשבה עליו שאני משתיק אותה שנים לא תפחיד אותי, שאני אקום ביום ראשון, יעשה התעמלות, אדע מה אני עושה במהלך היום, אסע חזרה ללימודים, אשמח בלימודים, אתעניין בחברים, אעזור למשפחה. והנה, נקי אבל מנותק, בלי כח לשום דבר, ולא יודע מה עושה עם עצמו. הייתי רוצה לכתוב עכשיו שאני מתפלל להיות נוכח איפה שאני, אבל לא שם עכשיו.
הפגנות, בכלל, מוציאות אותי מאיזון. כל האירועים ההמוניים. כל הדעות. השיטות. הקול של השדרן ההוא על הבוקר. הרבנים מפה. משם. ללכת, לא ללכת. איך להמשיך משם. לא עושה לי טוב. אני לא רוצה ללכת. לא יעשה לי טוב. אבל גם, מצד שני, כל אירוע שאני לא נמצא בו, מרגיש החמצה ומתבאס. האמת, גם כשאני נמצא בו. לא מקבל את עצמי. לא יודע את עצמי. לא נוכח. לא מתפלל.

יש ימים כאלו, צריך לא להתרגש מהם לא לחפש את החיבור הוא יבוא פשוט להחזיק חזק ולא להישבר

תן לי לספר לך משהו על עצמי, אשתי כל הזמן רוצה שאני אקח יום חופש ואבלה עם הילדים...מטרה טובה ליום חופש לכל הדיעות.
אז אני לוקח לי יום חופשה ומודיע לה על זה מראה שבועיים, היא כמובן קורנת, ואני שומע את צפירת הרכבת, מרחוק, יש עוד שבועיים כאמור.

ביום המדובר אני קם מוקדם, מתפלל מסדר את הילדים ומכין ארוחת בוקר, אשתי....עדיין במיטה, מסכנה, חסרות לה שעות שינה מאז הלידה (לפי קצב ההשלמה זה מאז הלידה של עצמה)
אני אומר לה בעדינות "ממי, בוקר, חופש קומי חבל לבזבז את היום" והיא עונה שכמובן יום חופש ולמה נועד החופש אם לא בכדי לנוח?...אני לא אלאה אותך במאורעות כל היום אבל בסוף היום אשתי עם פרצוף ממורמר אחרי שהילדים נרדמו כועסת עלי... לא עשינו כלום!!! כלום היא אומרת לי, ואני שואל בייראת הכבוד הראויה "ומה רצית לעשות?"... היא מפנה אלי מבט מאשים ואומרת, שניצא עם סנביצ'ים לירקון ומשם נמשיך לקניון ומשם נטייל קצת לצפון (ועוד כמה דברים שנגמרים ב- און), אני אומר לה "אבל בשביל זה צריך לקום בחמש מהבית ולצאת לא יאוחר משש, את רק קמת מהמיטה ב-11 אז מה את רוצה?"

אשתי לא אישה רעה, להיפך הגמור, אני מאחל אישה כזו לכל מי שאני אוהב, אבל היא כמוני בהרבה קטעים ואני קצת עצלן. אז אם אתה רוצה שהיום שלך יהיה מלא, חשוב מאוד לתכנן אותו...אבל חשוב לא פחות, לבצע את התוכנית, יש חשק או לא זה לא משנה, כי כשתסתכל אחורה על היום לא תראה את החשק, או הכח שהיה לך, תראה רק את מה שלא הספקת, תתאכזב, ותנסה שוב לפצות באיזו תאווה שלא תבוא.

עכשיו כשהיום כבר נגמר נשאר לך רק דבר אחד לעשות, להגיד לאבא שבשמיים, אבא קח ממני את האכזבה, היא רעילה לי, בפעם הבאה אשתדל למרות שאיני מבטיח שלא לאכזב את עצמי.
זהו זה מה שאתה יכול לעשות, כי האופציה השניה יקרה מידי, אולי גם להתקשר לחבר, לדבר קצת, להעביר את התחושה הנפלאה(בלשון סגי נהור) הזו מהבטן, ואז ללכת לישון ולהתעורר ליום חדש מלא פוטנציאל

אני אישית קורא להם שאת החיים. אין מה לעשות אם חשבנו של  החיים שלנו יהפכו להיות כל הזמן באורות אז טעות. אני אישית קצת חשבתי כך. היום אני מבין שיש שגרה. לפעמים אהיה עצוב ולפעמים שמח. כשקשה לי היום יש לי עם מי לדבר. יש לי חברים שמחזירים אותי לשפיות. שמחה וחיבור.
בתוכנית מקנה לי מקום שבו אוכל לשחרר את הריקנות שלי בצורה נכונה ולא כפי שהייתי משחרר פעם.
על כך אני מודה לה'.
אני יודע שנכונים לי ימים קשים אך אני בטוח שאם אתן לאלוקים חלק בחיי אז חיי יראו אחרת. את החיבור הזה אני מצליח לעשות ע''י החברים!
בהחלמה. אוהבים!

תודה על זה. אח וניו.
-

אסירות תודה נקיות. חיים.
כן חברים, אני חי. ואני נקי.
הרבה זמן לא הצצתי הנה, אבל בנוהל, כשאני לא מרגיש משהו אני כאן. ואני לא מרגיש משהו. מאוד מפוזר. חוסר יציבות. ואני לא מרגיש כל כך טוב ואין לי מושג אם להתאבד היום על הקבוצה.
נזכר שאני צריך מסמרות. ומסירה.

בא לי להשתמש. לא יודע מה יש לי. אבל ככה בתקופה האחרונה אני מתפזר. ומתפורר. ומתפרק. שום סבה טובה.
כאילו אולי יש, כי ראבק, אני צריך לעבוד על צעד ארבע ולא להתקע בו.
ועדיין. בא לי להשתמש.
אסירותודה נקי. אסירותודה ויתרתי על השימוש במחשב שהיה מחובר ללא סינון.
אסירותודה אני כאן עכשיו כשבא לי.
למרות שזה גם התפזרות.

רגעים שמחים אסירות

כיף לשמוע  :-*

אור יקרות,
למרות חוסר הכתיבה המוחלט שלי בפורום הזה,
הקריאה היא בהדיקות. והיומן שלך אהוב עליי במיוחד. לא ברור למה, מאד מחזק ואמיתי.
תמשיך לשתף באופן קבוע...בבקשה.

תודה לכם.
זה כבר עבר. ובאו רגעים אחרים. ורגעים טובים. ורגעים פחות. וכמו מוניטור. למעלה למטה. אסירות שאני מרים טלפון. שאני נוכח. שאני נקי. שאני התקדמתי המון בכל החצי שנה האחרונה. שכל ההתמודדויות שלי והרגעים למעלה ולמטה באים ממקום אחר, ולא בתוך הבועה שלא נתתי לאף אחד לפוצץ אותה ולא למציאות לבלבל אותה

מתפלל לשבוע מחובר ונקי. מפחד מכל החודש הזה. כל החופש. מפחד מסמכויות. ממסגרות. מהספונסר. ומכל העתיד הזה, המעורפל

אין לי כח לכלום. אני יכול לפרשן בצורה מאוד מדויקת מה בדיוק הביא אותי לתחושה הזאת ושהביא אותי לכתוב אותה. אבל זה לא עוזר לי. אין לי כח גם לזה. אירוניה. אבל אני עושה את זה. לא יודע למה. מניח שאני אמור להיות במצב של אסירות תודה כי כרגע אני באובר ריכוז עצמי. אז תודה על נקיות. על חיים. על חברים. משפחה. על חופש. על מודעות. על מבט. על עתיד. למרות שבא לי לכתוב ליד כל אחד את ההסתייגויות. מתפלל לשחרור. או כמו שחבר אמר, אתה בתחילת הדרך, אל תחזיק מעצמך מלאך