צעד ארבע.

הדבר הכי קשה בקבלה עצמית, קולט פתאום, זה מה שהוא נושא בחובו, הבונוס.
זה שאם אני מקבל את עצמי כי אלוקים ברא אותי ככה וככה, ויש משמעות לחיים שלי מהסבה הזאת, זה אומר שכל האנשים האלה ברחוב, וכל האחרים שאני בא איתם במגע מסיבות כאלה ואחרות, ובז להם, ומתנשא כלפיהם - לא בגלוי, כן בלב - כל אלה, אלוקים, מסתבר, ברא גם אותם. ואז כל המיוחדות מתפוררת באוויר. וכל המשמעות. כי כל הקטע שאני לא מקבל את עצמי זה כי אני מחשיב ומחזיק מעצמי הרבה יותר ממה שהמציאות מראה, ולכן כשאני במצב טוב אני נהנה להסתובב ולהציג, וכשקשה אני בוחר להנמיך פרופיל עד למוניטור הבא.
אין לי בעיה לקבל את עצמי אם זה היה רק את עצמי.

אסירות תודה יום שישי שבת רגועים. לא מובן מאליו בכלל בכלל. כל מיני אירועים שהיו יכולים בקלות להתפתח לדרמות, כעסים ולשלוף החוצה את כל מה שרק מחכה מתחת להרי הגעש היענת'ו רדומים, ולהביא לבריחות מכאן עד דמשק.
והכל במן שלווה כזאת, בהתחלה חשבתי שזה לא באמת בא ממקום חיובי, ויש פה איזה שקר של קבלה והסתדרות עם המציאות רק כשהיא תואמת את מה שאני רציתי, ואז היה אירוע לא צפוי ולא מתוכנן. לא משהו רציני, אבל מספיק. ואסירות תודה, ברוגע, הטיפול בו.
אסירות תודה על רוגע. על שלווה. על דיבורים. על משפחתיות. על לב מכוון. על נקיות.

אסירות תודה
כיף לקרוא

אומרים להגיד גם זה יעבור על מצבי רוח. והנה, עבר. מהר. רק נסיעה, וזהו אני שבוז. ריקני. מלא מרירות. ציניות. חסר כח וחשק. ונמאס לי מצעד ארבע. מן הסתם אצטרך לעשות על זה צעד ארבע וזה לא משפר לי את המצב רוח. אין לי כח לכלום. לא בא לי על כלום. בדרך, הטרמפים לא היו והרגשתי זוועה. דחייה מכל זוג פנסים שעובר. באיזשהו שלב קלטתי שאני חייב לצאת מהמגרש הזה ולדבר איתו. אז ניסיתי. לא הכי הלך. כן קצת. היה לי טרמפ בסוף. אבל עדיין תלישות כזאת רעה. לא מבין מה אני עושה איפה אני נמצא. לא יודע מה עושה עם כל ההחלטות שאני צריך להחליט (לחיי הדרמות!). מה שאני רוצה זה להכנס למטה ולשכוח מהעולם. לא שימוש כי יודע שזה יפרק אותי לחתיכות. אבל כן לברוח. בדרכים אחרות. לשכוח. לשכוח. לשכוח. לוותר. כמה אפשר

מזדהה.
סתם חשבתי לשתף אותך מה אני עושה כשלא עוצרים לי טרמפ.
דיבור לה' זה נפלא אבל לא כל אחד יכול.
אני פשוט מזכיר לעצמי שאם מכונית עוצרת היא עושה לי טובה שהרי אף אחד לא חייב לעצור לי. אני מבקש חסד מאחרים לכן איני כועס יותר כשאני תופס טרמפים. ואז מה שנשאר לי זה להתפלל לה' שלא יתן בליבי כעס או עצבנות על כך שאני עומד הרבה יותר זמן ולא עוצרים לי.
מבקש מה' שימשיך להסיע אותי על הטרמפ הנכון והטוב ביותר- התכנית.
אוהב אח.

אמן.

~
מרגיש מדשדש במקום. לא מתקדם. הרבה תחושת מבוזבזות. גם ברגע נתון זה, חוזר מאיזה סרטון דבילי ונחמד מיוטיוב. ובכלל, בתוכנית מרגיש בליגה של הילדים. כשאנשים מדברים על החיים שלהם. על האשה. ילדים. הורים. אני מתבכיין על תחושת מבוזבזות.
חושב שכל ההרגשה הזאת של הדשדוש במקום והמבוזבזות מגיע מהחוסר הזה שנפער אצלי. גם כשהייתי ב"נקיות", בזמן שימוש, היה בזה ריגוש, אני מתמודד מול משהו, אני משנה את החיים שלהם, אני אקטיבי. ועכשיו, כשבסופו של דבר, אסירות תודה, נמצא במקום אחר, לא במישור הזה של נפילה, ריקנות ותלישות, ומקווה וריצה ודף חדש, אני מרגיש חוסר. אני רוצה שימוש. לא רק בשביל השימוש. בשביל המקום של ההתמודדות. על זה יותר קשה לי לוותר, נראה לי. על כל החוויתיות והריגושיות. על זה שמתחוללים לי דברים בחיים. שאני נמצא בתווך.
עכשיו גם, אני רוצה משהו חדש בחיים שלי, מרגש, עוצמתי, מטלטל. משהו שיוציא אותי מהדשדוש הזה. ותמיד זה משהו חיצוני. לקבל הצעה. לחשוב על גיוס. לעשות משהו דראסטי. אבל שום דבר לא ימלא את החור הזה. רק אם אני אסכים לוותר על זה שאני אמלא אותו, שאני אשלוט בריגשויות ובחיים שלי, ואתן לאלוהים לנהל לי את החיים, שיוביל אותי, שיכוון אותי. שאעשה לא בשביל למלאות אלא כי כך אני צריך ורצונו הוא שיעשה.
אבל מה, קל לדבר. להעמיס מלים. ולשכח שרק לפני שנייה בזבזתי זמן וזה מה שאני ירגיש גם בסופו היום, ושלוותר על תחושת המבזבזות, שבסופו של דבר יש בה משהו ממכר, זה לא רק לכתוב על זה בפורום.

מתפלל לשינוי אמתי ומהותי בחיים. ואני מבקש, מבקש גם להרגיש אותו. להרגיש אותך, אלוקים. ולהרגיש את החיים. לא את הליד הזה ואת התלישות הזאת וההחמצה. מקום בעולם.

אוהבים. מוזמן לדיבור ופירוק. 
הרבה תסכול. ממליץ לנסות לראות את החיוב ולתת תודה לה' יתברך.
הסתכלות לחיוב פותחת אצלי דף חיים חדש.
החיוב הוא חיובי. ואז גם החיוך מגיע והכול בא על מקומו בשלום. אוהב אח.

יום מבוזבז משהו. תכננתי לעשות עבודת צעדים, בפועל לא עשיתי, ומבואס על זה.
אבל אסירות תודה, נקי.
מתפלל לחיבור. ולאקטיביות. לצאת מהסטטוס קוו הזה, שאני מכור אליו, להרים טלפונים, לעבוד
לזוז, לצאת, להשתנות

ריק. עדיין ריק.

ממש כמו פעם
נופל לאותם מקומות. מחפש את הקיום שלי. פותח מייל. עוד אחד. עוד אחד. יוטיוב. פייסבוק. פורום. דיבור עם חברים, לגלות שהם יותר טובים. להשוות. להתבאס. חבר אחר בארוחה, צוחקים ממנו. בחור משעור א' מדבר ארוכות עם הרב שלי. אני ניזון מאחרים. מהשווי שלי. כמה אני קיים. ואז כשהיחס לא עובד. כשאני לא שווה יותר. כשבפייסבוק יש כל מיני דיבורים יפים. שאין שום מכתב אישי. שאין שום מייל. שאין שום פורום. ושמה שאני עושה, זה לפלרטט עם המציאות. לא לזוז. לא לפעול. לא להטעין את הפלאפון שנגמרה לו הבטריה כשרק התחילה הקבוצה. לפלרטט ולהרגיש עוד יותר מבואס מזה שאני מפלרטט בזמן שכל העולם חי. ניזון. נושם.
זה בדיוק המקום שהביא אותי הכי חזק לשימוש. הריק הזה. שאני לא מצליח להיות ניזון בדרכים האלה. שאני מרגיש קטן מאחרים. שאני מרגיש חלש. שאני צריך להוכיח את עצמי. ואין לי איך. ואין לי דרך להיזון. וצריך לעבוד בשביל זה אבל אני מפלרטט

אוהבים.
מתחבר לריקנות..

ממש מזדהה.
הריקנות הזאת פעם גמרה אותי מהר מאוד.
שם בדיוק השימוש הגיע...
אנסה לומר מה עוזר לי היום- צעד 1 . החברים. רק להיום! שוב בדגש רק להיום!.
לימוד תורה. מחשבות סביב התוכנית במקום סביב תאווה..
אוהב. אח.
מקווה שהריקנות תתמלא. מי כמוני יודע כמה זה מסוכן.
בהחלמה.

אז, הנה גיליתי. עם כל הדיבורים והמחשבות והנסיעות, אי שם עמוק בפנים אני לא נהנה מהרעיון שאני מכור, שאני כזה, שיש לי דפקה,  שהיא דפקה, שאני לא נורמאלי, שלקבל את כל המצב הזה, כל הטירופ הזה, את כל ההתנהגות הזאת, את כל פגמי האופי, את כל ההתנהלות,
אז אני מכחיש
כי מה, אני מעדיף את האשלייה הזאת, שאני לא

מזכיר לעצמי.
החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל. החלמה מעל הכל.

אוהבים ;D


החלמה
הכל