יומן יקר שלום,
אינני יודע אם אני שייך לכאן. הרבה מחשבות יש לי בראש. אין שקט.
מצד אחד מגיל הבגרות אני "משתמש" לסירוגין. מצד שני אין לי ספק שאני לא משתמש כבד. לא משהו חריג ומשהו לא שגרתי.
מצד שלישי, אם אני נשוי לאשה שאני אוהב ואבא לשולשה ילדים מושלמים, אז גם הצצונת קטנה היא סטיה חמורה ועלולה להוביל לנפילה.

כבר המון זמן שאני רוצה להפסיק. האמת שכבר לפני החתונה החלטתי להפסיק. עברו מאז חמש שנים.
ביום-יום אין לי את הדחף להיכנס. האמת שהיום שלי גדוש כל יום מחדש. אבל ככה מדי פעם כשאני מול מחשב עם אינטרנט פרוץ וכשאני רוצה הפסקה, אני נכנס לאתרים האלה. לכמה דקות. לפעמים יותר מכמה דקות.
כשהתחתנו, לא היה לנו מחשב במשך שנתיים. היה לנו טוב ככה. אבל אז התחלתי תואר, ואי אפשר לעמוד במטלות בלי מחשב. אז התלבטתי אם לקנות מחשב נייד או נייח. ידעתי שאם אקנה מחשב נייח אפתור לעצמי את רוב ההתמודדויות. בסופו של דבר קניתי מחשב נייד.
האם זאת הייתה טעות? ודאי שהכנסתי ראש בריא למיטה חולה אבל מצד שני קשה לי להאמין שעם מחשב נייח ואינטרנט מסונן, לא הייתי נופל.
מחשב נייח מסונן כמוהו כפלסטר על שבר פתוח.
אז באמת קיבלתי החלטה לא לקנות מכשיר חכם בגלל זה.
למה זה כן וזה לא?
אמנם זה גם פלסטר קטן אבל מצד שני ייתכן שזה עוצר קצת זיהומים.

דיי! דיי לדימויים.
אתה בורח מהנקודה האמיתית שלשמה אתה פה.
כבר הרבה זמן שאני רוצה להפסיק. האמת? עד לפני יומיים, לא רציתי ב-א-מ-ת להפסיק. ידעתי שזה לא טוב, ידעתי שזה עלול לרסק לי את הנישואין. ידעתי שזה עלול לנפץ לי את החיים שאני כל כך אוהב לרסיסים. אבל תמיד שאמרתי לעצמי די זה היה די רפה כזה. די לא אמיתי.

לפני יומיים נפלתי שוב (עכשיו כשאני חושב על זה, בשנה האחרונה היו הרבה יותר נפילות מאשר בשנים שלפניהם)

יומן, תהרוג אותי, אבל אין לי מושג למה הנפילה הזאת הייתה שונה.
אחרי הנפילה נכנסתי לכאן וכתבתי מכתב לאבא.
החלטתי שהפעם אני מפסיק לגמרי.
השאלה היא אם אני חי הסרט שאני יכול על היצר.
לפני יומיים כתבתי פה בביטחון עצמי גדול שאני יכול על היצר כי הרי אני לא מכור באמת. גם עכשיו כשאני רושם את השורות האלה אני לא בטוח שאני מכור.
השאלה אם זה מנגנון הכחשה.
השאלה היא האם היצר לא יושב עכשיו בפינה, עם חיוך ענק. יש מצב שהוא מחייך כי הוא רואה את הרצון הגדול שלי והוא יודע שעדיף לו לשבת בצד, בשקט, לתת לי שבוע-שבועיים, לזעזאל אולי אפילו חודש נקי ואז להיכנס בי בכל הכוח, עם נפילה כזאת שתוציא את החשק אפילו להיכנס ל"שמור עיניך" שוב.

למה אני מתחיל לחשוש?
כי עברו יומיים מאז שהתבטאתי בביטחון עצמי כזה גבוה. ביומיים האלה הייתי בפורום הזה כמה וכמה פעמים והחלטתי שהפעם אני לומד מאלה שיש להם ניסיון.
נכנסתי לקבוצות. נברתי בהודעות.
מה שגיליתי הוא שאני לא הראשון שככה התבטא.
ראיתי פה אחד שהחליט להפסיק, דיוח ודיוח על עוד ועוד ימים נקיים. אבל אז אחרי 35 ימים נקיים הוא חזר לפה ודיווח שכבר עברו ארבעה ימים מאז הנפילה ושהוא מרוסק. זה נגע בי.

מצד שני גם ראיתי פה אנשים שהחליטו שהם מספיקים - והצליחו! אבל הם הצליחו כי האישה ידעה ועזרה או כי הם הלכו גם לטיפול רציני במקביל או השתתפו בקבוצות תמיכה וכו'.

לא רוצה.
לא רוצה להיות כמו הבחור הראשון (אל תעלב אם אתה קורא את זה עכשיו, אינני יודע איפה אתה היום, הלוואי שאתה כבר אחרי) אבל מצד שני,
או שאני לא מכור באמת או שאני לא מוכן להודות בזה.
גם שאלתי את עצמי, אם אני לא מכור באמת, למה מצאתי את האתר הזה? הרי אם אלה היו סתם נפילות מעולם לא הייתי רואה את הצורך להיכנס לפה ואולי אפילו לא הייתי שם לב שיש אתר כזה.
אבל עדיין. משהו בפנים אומר לי (רק שזה לא היצר שמדבר...) שאני לא מכור.
משהו אומר לי שאני מסוגל לבד.
האמת היא שאני לא בשל מספיק ולא אהיה מוכן להשתמש בפתרונות רציניים יותר בלי להפנים שאני מכור ושאני צריך עזרה מבחוץ.

ראיתי פה מנחה שמסביר למישהו שתוכנית 12 הצעדים באה רק אחרי שאתה מנסה להיות נקי 90 יום. הצלחת? אשריך. לא הצלחת? אתה צריך עזרה נוספת.
זה מתאים לי בול.
הנה יש פה מבחן אובייקטיבי שיקבע אם אני פה או שם.
(עדיין יש חשש שהנפילה, אם תבוא, תפיל אותי לקרשים אבל מצד שני אין לי ספק שאקום אח"כ ואז אהיה מפוכח ואחזור למערכה חדשה בקרב)

החלטתי לעדכן אותך ככה שעם הזמן אוכל לקרוא בך, לראות את השינויים, את הקבלות שאקבל, לשאוב כח מהימים הטובים יותר וללמוד מה מחכה לי מקריאה בימים הטובים פחות

אז הנה ההתחלה:
ביום שני, ח' באב תשע"ג נפלתי.
מה שאומר שיום שלישי, ט' באב תשע"ג היה היום הראשון הנקי.
היום אנחנו ביום חמישי מה שאומר שיש כבר שלוש יממות נקיים.

וואי, שיהיה לי המון בהצלחה. מי ייתן ואצליח

כיף לקרוא אותך
המון כנות ותקוה
אני מאחל לך הצלחה
בכל מקרה, או שאתה לא מכור, ותצליח לדבוק בהחלטה שלך להפסיק
ואם אתה כן מכור, שתגיע מהר למסקנה הזו, ותצא לדרך

שלום חבר יקר.
ב'נגלה' הראשונה הייתי נקי 106 יום. אחרי זה התפוצץ לי בכזה פיצוץ, שעד היום לא התאוששתי ממנו. כך שגם ה90 יום הם לא מתכון להצלחה. ודאי שלא צריך 90 יום נקיים בשביל להתחיל את התוכנית (לא יודע ממי הבנת את זה, אבל זה לא נכון.)
שים לב ממה שאתה מספר שההתנהגות הזאת הולכת ומחמירה. שים לב שכתבת שאתה צריך את הבריחה למקומות האלה בשביל להירגע (-אתה כתבת). כנראה שיש כאן דברים שצריך לשים לב אליהם.
אני בכל אופן העדפתי להבין שאני מכור גם כשלא הייתי בטוח. אי אפשר לקחת ריזיקה על דבר של חיים ומוות (כן, חיים ומוות!!!).
גם אם בסוף הייתי מגלה שאני לא מכור, מבטיח לך שאני לא מתחרט אפילו על יום אחד שהתחלתי עם תוכנית 12 הצעדים.
השינויים המפליגים שאני רואה בעצמי, מדהימים אותי כל פעם מחדש.
עכשיו אני משקיע רק להיום. לא משנה לי כמה ימי נקיות יש לי. משנה לי הדקה הבאה, השניה הקרובה, רק בה להשאר נקי. ובשביל להיות נקי אני צריך קשור הדוק עם אלוקים. אני צריך לתת לרוח אלוקים להכנס אל תוכי. לתת לה ביטוי בכל פרט ופרט של חיי. זה מציל אותי בנס עצום כל יום מחדש.
מאחל לך הצלחה רבה. כדאי לך לבדוק ברצינות את העניין של ההתמכרות, זה לא משחק ילדים.
אוהב.
'חסר אונים'

תודה על התגובות.

יומן יקר,
עברו רק כמה שעות מאז שרשמתי בך אבל היום הייתי עסוק המון שעות במחשבה על התכנים שראיתי פה ב"שמור עינך". אני עדיין מעכל שיש כאן קהילה ערה, חיה ונלחמת.
אני עדיין אוכל את עצמי האם אני יכול או לא יכול לבד.
האמת היא שאני משוכנע בלב שלם שאני יכול אבל החשש עדיין מנקר בי. אני מפחד להתבדות. מפחד לגלות שאני חלש. מפחד לגלות שאני באמת ובתמים מכור.

נחפשתי עכשיו לשיטת "תפסיק".
אחרי מחשבה מעמיקה, אני מחליט להישבע למשך שבוע אחד.
ישבתי וחשבתי מה באמת יעצור אותי.
ראיתי כל מיני דוגמאות לשבועות.
כמו שאני מכיר את עצמי, לעשות הליכה של עשרים דקות לא תוריד ממני את הדחף ליפול אם כבר מצאתי אינטרנט פרוץ.

אני משתף אותך בנוסח בשביל שאוכל להפיק לקחים בעוד שבוע.

אני נשבע ב-א-ד-נ-י- שאם במכוון אוציא זרע לבטלה בעודי ער לגמרי, או אם במכוון אסתכל בחומרים מיניים כלשהם, בכל צורה שהיא, או אם במכוון אגלוש – או אחפש – אתרים, תמונות, סרטונים, חדרי צ'אט או פורומים, למטרות צפייה בתכנים מיניים אז,
1. אצטרך לשלם לצדקה 250 שקל, בתוך 24 שעות. וגם,
2. להתקשר לא"נ <חבר> ולשתף אותו בשבועה שנשבעתי. (אין לו שמץ של מושג על החלק הזה שבי). וגם,
3. אומר בפה מלא, בקול רם וברור: "אני מכור למין. אין לי סיכוי להפסיק לבד. זה גדול עליי. אני מקבל על עצמי להתחיל את 12 הצעדים". וגם,
4. להתחיל את 12 הצעדים.

השבועה מתחילה היום. עכשיו. ותקפה עד יום חמישי הבא בשעה 22:00, אור ל-י"ט באב.

בהצלחה לי  :-\

אה, יומן, עוד דבר אחד אחרון.
אמאל'ה. ממש אבל ממש אסור לי ליפול!!!!!!!!
זה הזוי אבל החלק הכי מפחיד בשבוע זה לספר לא"נ. יואו איזה סרט!!!
מזל שזה רק לשבוע 

בהצלחה !!!!! תשתדל להתרחק מאזורי סיכון ותקבע עיתים לתורה!

יומן יקר, פעם שלישית גלידה...

זאת הפעם השלישית שאני רושם לך היום.
מה זה?!?
החלפתי התמכרות בהתמכרות אחרת?
"שרפתי" היום במצטבר בערך שש שעות בפורום "שמור עיניך"!
זה נורמלי?
זאת ההתלהבות של ההתחלה?
למה אני מזניח את שער המחוייבויות שלי לגלישה בפורום?
אין לי ספק שהפורום הזה חשוב ביותר וייתן לי עוד המון כוחות בהמשך הדרך אבל זה לא קצת מוגזם?
בהנחה שהחלפתי התמכרות - זה היה קל  ככה מהר נפתרים ההתמכרות הקשה? הלוואי על כולם.
בהנחה שלא, אוי ואבוי לי. עוד משהו שישאב את זמני הדל מלכתחילה?

ניחוש שלי, זאת ההתלהבות של ההתחלה ולכן צריך להיזהר. אני חייב לצנן את ההתלהבות בשביל שלא הכל יקרוס לי.
חייב לקחת את הגמילה הזאת ב"איזי".

אש קטנה.
זה מה שעובד בשבילי.

השאיפה שלי הייתה להיכנס ככה פעם ביום או פעם ביומיים. לעדכן, לשאוב קצת עידוד כמה דקות אולי אפילו לזרוק מילה טובה לחבר אחר וזהו.

ימים יגידו.

דרך אגב, יומן יקר, גם אתה קורא בין השורות שאני מתחיל להפנים ולהבין שאני כ-ן מכור?
יכול להיות שהשיטוטים פה והחשיפה לגילויי הלב של כולם עושים את שלהם.
אני מקווה שברגע שאגיע למסקנה סופית שאני מכור, אתחיל את 12 הצעדים. חבל על כל יום.

אבל בנתיים, אסור להתלהב. אש קטנה.

יומני היקר.
קראתי לפני מספר דקות על חבר שמפחד שהכל יקרוס לו.
אני כל כך מבין אותו.
אתה זוכר, יומן יקר, את תחילת הדרך שלי. לא האמנתי. הייתי בטוח שהרעיון הזה של לא לאונן יותר הוא רעיון עיוועים. הייתי בטוח שהיצר יושב לי בפינה. לא הבנתי לאן אני נכנס, הבנתי רק דבר אחד, אני לא רוצה ללכת לאחור.
אני זוכר שכתבתי לך כמה פעמים, שאין דבר יותר גרוע מלחזור אל הבכי של הילד שלי, החולה, ממנו התעלמתי והמשכתי לראות פורנוגרפיה.
היה משהו בהתעלמות הזו שלי, מהבכי, שהרג אותי. שהבליט לי באיזו אטימות אני נמצא.
ההבנה הזו הלכה והתעצמה בשבועות הראשונים.
הבנתי מה עשיתי לעצמי, הבנתי כיצד השנאה העצמית שלי הזינה את הצורך שלי להצטיין, ולהוכיח.
הבנתי כיצד הריצוי שלי מזין את השנאה העצמית שלי, את הדימוי העצמי החלש.
הבנתי שהמערכת כולה יכולה להוביל אותי לקריסה סופית, לבגידה באשתי עם אישה חיה.
ההבנה הזו נחתה עלי כמו ברק.
אין לי לאן לחזור.
אין
אין
אין
לא הייתה לי ברירה, וכשאין ברירה - לא מפחדים. נושמים עמוק, וקופצים.
להפתעתי, גיליתי שאני לא כל כך מגעיל כמו שחשבתי, גיליתי שאנשים אחרים מקבלים את דברי, גיליתי שאני יכול להסתכל להם בעיניים ולהגיד: אני רוצה פורנוגרפיה עכשיו, למרות שאני בן תורה, אברך, נשוי עם ילדים, אדם מן השורה, והם...הם מבינים.
ההבנה הזו, ההכלה, הכניסה אותי לסחרור.
אתה זוכר, יומן יקר, כיצד הייתי כותב בפורום, מגיב כמעט על כל הודעה שנכתבה במגילה די ארוכה, מוצפת רגשות.
זה היה מלהיב, משחרר, וזה נגע עמוק עמוק באחד הפצעים הכי יסודיים בנשמתי - הבדידות. התחושה שלא מבינים אותי, התחושה, שלעזאזל - אני לא אמור להתעסק בזה. שאני צריך למלא ראשי בחכמה 'אילת אהבים אילת חן' ולא בעיסוק ב...גועל  הזה.
ופתאום אני מגלה שיש בעיסוק בחלקים המפלצתיים שבאישיות שלי משהו יפה, אני נתקל באנשים שאני לא יכול שלא לומר עליהם את הביטוי שנאמר על מנהיגי ישראל 'איש אשר רוח בו', והאנשים האלה עשו בחייהם דברים שלא העליתי על דעתי שיכולים להצמיח אישיות רוחנית, ועובדה.
אני נחשף לקהילה הזו, בה אני יכול להפסיק להתחבא.
זה ממכר, אבל לא במובן הרע של העניין.
יומני היקר, זה יותר משחרר ממכר.
זה פותח ערוצים של ביטוי שלא העליתי על דעתי שביכולתי לפתוח.
בהתחלה זה הציף אותי, ואותך, בהרבה מילים, ואחר כך, זה התחיל להיות נורמאלי, אני כבר יכול להתבדח עם אשתי על הסגנון הרגשני שלי בקבוצות, ואפילו על המשיכה שלי לפורנוגרפיה, זה כבר לא סוד. זה נעשה למשהו שניתן לדבר עליו, לקבל אותו, ואפילו לצחוק עליו.
אני מקווה להמשיך בדרך זו, ומקווה שתישאר איתי.

תודה על הכנות שבכתיבתך, זה משמעותי בשבילי.
נתן במתנה

קראתי פעמיים. חלק הבנתי, חלק לא. עוד אחזור להודעה הזאת.
תודה שאתה פה.

יומן יקר,
זאת הפעם הראשונה בחיים שאני נקי שבוע שלם - מתוך מודעות!
כבר היו לי תקופות ארוכות בחיים שהייתי נקי אבל מעולם לא ממקום שלם ונחוש ובעיקר מודע כמו בפעם הזאת.
הפעם זה סופי וזה לצמיתות.

מרגיש קצת כמו דג נגד הזרם. כולם פה מפציצים בחוסר אונים ובכניעה ורק אני בראבק מנסה להתקדם בכל הכוח.
אם אתבדה, אבין שכולם צדקו ואני עוד צעיר. המבוגרים בחבורה קוראים את ההודעות ומלמלים "נער הייתי וגם זקנתי".
אין חשק לכתוב בך.
ב"ה לא קרוב לנפילה.
משתדל לקחת את הדברים בקור רוח. בנתיים היצר נותן מרחב. כבר שבוע שהוא לא בא לביקור כך שלא הייתה לי התמודדות אמיתית מולו.

אוהב אותך יומן.
דבר אחד בטוח,
אפשר לחלק את החיים שלי לשניים:
החיים שלי לפני שהכרתי אותך והחיים שלי אחרי שהכרתי אותך.
שינוי יהיה פה. בין אם תבוא נפילה ואז פקיחת עיניים וקבלת סיוע חיצוני
ובין אם לא תבוא נפילה ואשאר נקי.

בהחלט חומר לעניין לקריאה,
חבר חביב, אני אוהב את הכנות שלך,
מקווה בשבילך שתמשיך בעלייה על דרך טובה וארוכה.
מעודד לראות את ההתקדמות שלך!

אני גם התחלתי לכתוב לאורך כל היום את החוויות שלי, ולקבל את המצבים המשתנים שלי דרך הכתיבה.

לילה טוב!

תודה אינאונימי.
אהבתי את החתימה שלך: "אם אתה עדיין חושב שאתה חזק מספיק לנצח את התאווה לבדך - זו בעיה שלך..."
מתאים בדיוק מדהים להודעה האחרונה שלי...

יומן יקר, כבר הרבה זמן שלא רשמתי בך.
למען הדיוק, שבועיים ויום.
אז לא, לא נפלתי. גם לא הייתי קרוב. לא כי הצלחתי, אלא כי לא הייתה התמודדות אמיתית.
היצר שומר מרחק. בינתיים.

אז מה? שלושה שבועות שלמים של נקיות מודעת. אני צריך לשמוח, לא?
פעם ראשונה שאני נקי מתוך מודעות והנה צלחתי שלושה שבועות.
אז למה אני מרגיש ריקנות?
לא עצבות. ריקנות. אדישות. ריחוק מסוים.
עוברת עליי תקופה קלה וקשה.
קלה - הזוגיות טובה והילדים מקסימים
קשה - פיזית ומנטלית, עובר תקופה של הרבה מחוייבויות.

מרגיש שאין לי זמן להקדיש להתמודדות. גם כי אין בכלל התמודדות וגם כי יש המון מה לעשות והמון מה להספיק.
אני יודע שזו עצת היצר.
אני יודע שהוא משכיח ממני את ההמודדות. הוא זה שאומר לי שאין מה להשקיע בזה כי "נצחתי", הרי החלטתי להפסיק, לא?
אז זהו, שלא.
אבל משהו אומר לי לשכוח מההתמודדות וכשתהיה התמודדות והיצר פתאום ירים את הראש - אז לחזור ולהתמודד.
גם זאת חשיבה לא נכונה. גם זאת עצת היצר.
עליי להמשיך ולהשקיע. עליי לשנות את סדר העדיפויות:
התמודדות - מקום ראשון
כל השאר - מקום שני
הסדר הזה צריך להישמר למרות שבמירוץ היומיומי נראה הכי טבעי לדחוף את ההתמודדות למקום השני.
כל כך טבעי שזה נעשה לבד. צריך להילחם כדי שזה ישאר במקום הראשון.

כבר המון זמן שלא עשיתי משהו לעצמי.
קבעתי עם חבר, לראשונה מאז הנישואים ולראשונה מזה שמונה שנים, לישון באוהל על שפת הכנרת ביום חמישי הזה.
לא האמנתי שככה אחכה לזה. האישה - תומכת, רוצה שאסע.
עד שהצלחתי לפנות הכל בשביל זה החבר התקשר ואמר שבסוף הוא לא יוכל לבוא. באסה.
אני מרגיש שאני באמת צריך משהו כזה. עם חבר אמת כמוהו.

יומן, תגיד, מתי ירו בכל חברי-האמת למוות? לאן הם נעלמו?
המרחק הפיזי עשה את שלו? ההתפצלויות השונות שבחרנו במירוץ החיים?
אוף

חסר. מאוד חסר.
מישהו אמיתי לפרוק לו. מישהו אמיתי שיפרוק אליי.
קצת זמן אישי לעצמי.
מתגעגע.

קצת נסחפתי...

החלטתי להישבע לתקופה נוספת.
אתמול היצר הרים את הראש לכמה שניות. ייתכן שזו נקודת מפנה ומעכשיו יגיעו הניסיונות והקשיים.
זה הזמן להרים עוד מכשולים ולהוסיף הגנות.
אחשוב על נוסח לשבועה ואעדכן אותך. עוד היום.

תודה על השיתוף. אף אחד לא ירה בחברי האמת. הם מסתובבים פה בפורום. תקלף קצת ותגלה...
אני כבר גיליתי. ואז גיליתי שגם חברי האמת שם בחוץ עדיין קיימים. בדרך כלל הכל חוזר בטלפון אחד קטן...

יומן יקר,
אוף!

אין מילים.

היום ראיתי לינק ולכותרת לא נאותה ולחצתי. מיד סגרתי.
הנה זה מתחיל, ההתמודדות

החלטתי לשחזר את השבועה הקודמת, פעם שעברה היא תמיד ריחפה באיום וישבה על התת-מודע, מחכה לנפילה כדי להיכנס לתוקף.
אז,
אני נשבע ב-א-ד-נ-י- שאם במכוון אוציא זרע לבטלה בעודי ער לגמרי, או אם במכוון אסתכל בחומרים מיניים כלשהם, בכל צורה שהיא, או אם במכוון אגלוש – או אחפש – אתרים, תמונות, סרטונים, חדרי צ'אט או פורומים, למטרות צפייה בתכנים מיניים אז,
1. אצטרך לשלם לצדקה 250 שקל, בתוך 24 שעות. וגם,
2. להתקשר לא"פ <חבר> ולשתף אותו בשבועה שנשבעתי ולהסביר לו על התאווה שלי. וגם,
3. אומר שלוש פעמים בפה מלא, בקול רם וברור: "אני מכור למין. אין לי סיכוי להפסיק לבד. זה גדול עליי. אני מקבל על עצמי להתחיל את 12 הצעדים". וגם,
4. להתחיל את 12 הצעדים.

השבועה מתחילה היום. עכשיו. ותקפה עד יום ראשון הבא בשעה 12:30, י"ב אלול.

נטישת,

אני לא רוצה להתערב, אבל זה מאוד מעניין אותי, אז תענה רק אם בא לך.

"אתה עדיין חושב שאתה לא מכור?"

אוהב

התשובה מורכבת.
בפשטות? אני מכור.
אבל אין סיכוי שאודה בזה. זה מרגיש לי חלש. זה מרגיש לי לא אני.

מה-זאת-אומרת "אני מכור"? שאני אהיה מכור למשהו? ברגע שאני רוצה אני יכול להפסיק, אני פשוט לא רוצה להפסיק.

אז זהו. שעכשיו זה סופי. אני כן רוצה להפסיק. ואני מעדיף לבחון את עצמי ולראות אם אני משלה את עצמי או לא,
מאשר להודות בפה מלא שאני מכור.
מה גם, שאם אני מכור באמת, אז זה אומר שאני צריך להתחיל את שתים-עשרה הצעדים, וממש, אבל ממש, אין לי חשק לזה...

נטשה (נטישת)