לא רציתי לענות לך בשרשור של אח שלנו, שלא יסיט את הדיון שלו.
לאן אני רוצה להגיע?
אני רוצה שלא יהיו לי מחשבות בראש על נשים אחרות
אני רוצה לעלות על אוטובוס/רכבת ולא לחפש בעיניים נשים
אני רוצה להיות רק של אשתי. בעיקר במחשבה.
רוצה להיות נקי.
זהו.
נקי.

זה שלא נפלתי תקופה מסומיית זה טכני.
היום או מחר יכולה לבוא נפילה.
היום אני ישן אצל ההורים שלי ואין להם אינטרנט מוגן. נפלתי שם עשרות פעמים.
אז נכון, המצב היום שונה. אני כבר בשוונג של לא ליפול. אני מאמין שלא אפול היום וגם לא מחר
אבל במבט של 40 שנה קדימה........ :-[

אז נכון, אולי אני קשה עם עצמי.
אין ספק ש'נטישת' של היום שונה באופן מהותי מ'נטישת' של לפני שלושה חודשים
אבל 'נטישת' עדיין נוטש את אשתו לטובת תאווה. תאווה במחשבות. תאווה של הסתכלות על נשים אחרות.
תאוווה של מחשבה על נשים אחרות ש'נטישת' מכיר.

את זה אני לא רוצה

ובזה אני מרגיש שאין התקדמות.

אני גם מפחד לנוח על זרי הדפנה ולגלות אחרי כמה ימים שאלה היו סרפדים...

מה גם שבעוד שנה 'נטישת' סוגר פרק בחיים ופותח פרק חדש.
בפרק החדש תהיה עבודה חדשה ו(כנראה) תאוות חדשות. תאוות יומיומיות.
ואני יודע בוודאות שאני לא מספיק חזק להגיד לתאוות האלה [b]לא[/b].

אני יודע שלכל אחד יש קושי אחר. אני צריך להודות לאלוהים שאני כבר תקופה ארוכה יחסית "נקי",
הבעיה היא שאני מכיר את עצמי ואני יודע שאם אעבוד עם נשים אחרות ברמה יומיומית אני אפול.
ולכן יש לי "דד-ליין" שעד אליו אני צריך להיות נקי ולא "נקי".

קטונתי
מאחל לך בהצלחה
שמח שאתה פה

אסירות תודה.
רק להיום.
אתה נקיייייייייייייייייייייייייייייייייי........

שיהיה הרבה בהצלחה, אתה מוזמן להמשיך לצלול פנימה ולהיטהר,
כמו כן איני יודע אבל אולי הגיע הזמן לשתף את אשתך אם עוד לא שיתפת...(או לפחות לפני שאתה פותח את הדף חדש בחיים שלך..)
איני מציע אלא מעלה אפשרות.. שיכולה לעזור לך מאוד, אולי, תלוי מה המצב...
בכל אופן בהחלמה שלמה במהרה.
אוהב,אח.

בס"ד
נטישת התאווה אתה עצום!!!
פשוט מדהים
הסיפור שלך על התפילין (סיפור חייך...)
העמיד לי דמעות בעיני... :-\
קראתי את כל העמודים מהתחלה והתאכזבתי מעצמי שלא הקדמתי להכירך
היום חלקתי בקבוצת הבית שלי בבית שמש ציון דרך של שנה
אבל מה שהיה מדהים בסיפור הזה
זה ההתנגדות הבסיסית שלי לעקרון ההתמכרות
אין ספק שאם הגעת לכל כך הרבה ימים נקיים (אפילו רק בהגדרות SA)
יש לך אשיות חזקה ובנויה היטב
אתה חייב להבין אתה לא רשע, חוטא, טיפש וכו' (מחק את המיותר או הוסף לפי העניין)
אתה בסך הכל חולה - ויש תרופה למחלתך
דרך אגב זה שאינך חושף את מחלתך לאור יום זה מכביד את הקושי
כי כך הסבירו לי בתחילת דרכי שהמחלה שלנו אוהבת חושך וקור
אם נוציא אותה לאור יום ונקבל חיבוקים חמים מחברים מחלימים בדרך
נראה לפתע איך הרבה מאימת המחלה דועכת ונעלמת...
  זה ממש ממש מפתיע אך בתחילת דרכי באתרא קדישא הדין
בזבזתי חודשים שלמים על הוויכוח האינסופי בעניין חוטא - חולה
  רק כשנכנעתי והבנתי שאפשר אחרת חוויתי אושר ושיחרור מיוחד
מאחל לך המון המון הצלחה בהמשך
                בהחלמה רבה מכל הלב! אוהב, מיאני.  (ראיתי את שימך בחבורת מבקשי-נקיון - מחזור שני!!! אך ממש ממש לא הבנתי באיזה יהלום יקר מדובר....)

לעניות דעתי הרעב לאוכל לעולם לא יפסיק, הרעב לצמא לעולם לא יפסיק, הרעב לנשים לעולם לא יפסיק, ככה אנחנו - רק למתים אין תאווה.

סתם עלה לי בראש
אחרי שקראתי את הפוסט של שמואל
היה פעם איזה שר בממשלה
לא זוכר מיהו
שלאחר שהוא קבע כמה חוקים וגזרות
כשהוא בא להסביר אותם
הוא אמר
"לעניות דעתי הקובעת"

דורון הרשה לי לומר "לייק"

דורון, פרופסור גוגל טוען שזה לוי אשכול בהיותו שר האוצר (ויקיפדיה)
לא הכרתי, תודה

שמואל, הרעב לא פוסק. ממש לא. ועל זה בדיוק אני מדבר. אם הרעב לא פוסק אני רוצה את הכלים לשלוט בו,
לדעת מה כשר, מתי מותר לאכול ומתי צריך לצאת מהמסעדה.
היום בבוקר באוטובוס המחשבות התמקדו בתאווה אחת שישבה שם,
היום בערב, ממש ביקשתי מאבא שיזמן אליי תאווה בדמות אישה יפה...
על זה בדיוק אני מדבר :-[
בגלל זה אני פה. בועט.

מיאני, תודה על המילים החמות.
מצבנו שונה, אני לא מבזבז זמן על ההבנה שאני מכור.
כשנכנסתי לפה התלבטתי. מאז עברו כמה חודשים, אני כבר לא מתלבט.
שכלית, אני יודע שאני מכור ואני מקבל את זה.
מעשית ורגשית, אני לא מכור.
אני מניח שחלק גדול מההרגשה שאני לא מכור נובעת מגאווה.
סבבה. גם את זה אני מקבל. מודה לאלוהים שהצלחתי "לפתוח" את הראש ואת המחשבה.

מיום חמישי אני מנסה למצוא קבוצה חיה בשביל להגיע למפגש,
אני מניח שלרוב האנשים פה לא הייתה בעיה עם זה, לי מציבים קשיים,
אני מאוד מקווה שזה לא יתן לי "סיבה" להפסיק להתאמץ בשביל להגיע למפגש חי

אבל אני מדבר על עצם זה שאני [b]מוכן[/b] ללכת לקבוצה כזאת,
רמת ההתנגדות שהייתה לי לקבוצה חיה בתחילת הדרך היא עצומה, אז על התהליך הזה שעברתי פה, בזכותכם, אני מודה. מודה לאבא.

תודה נטישת
לא פלא שלא זכרתי מיהו
זה באמת ישן
כתבתי את זה בבוקר די בהומור
משום שאני מסכים עם שמואל
אבל אתה כבר הוכחת פה לעצמך
דברים שאני רק יכול לחלום עליהם
אז אולי בשבילך באמת השמיים הם הגבול
שוב מאחל הצלחה
והיי איפה המדליה שלי ?
סבלתי רצח בשבילה

זה לא קשיים, זה פרוצדורה. (זה הכרחי בשביל לשמור שלא יהיה נזק).
בעזרת השם זה לא יתן לך סיבה להפסיק להתאמץ, אם תאמין שאתה זקוק לזה בשביל לחיות.
בהצלחה.,
אוהב.

אוי, דורון. אני ממש מתנצל. לא תאמין אלו מניעות היו על המדליה שלך.
בגלל שאני יודע שאתה כל כך מעריך את המדליות שלך כבר ביום ה-29 שלך ישבתי להכין אותה,
ואז צץ משהו והפסקתי. ביום ה-30 בכלל לא הגעתי לזה, ואתמול שוב התיישבתי להכין אותה,
ואז פתאום אשתי התקשרה וביקשה שאחזור הביתה...
ממש עכשיו אני מכין אותה, בתקווה שעוד כמה דקות היא תהיה אצלך.

חסר אונים, אני יודע שזה תהליך הכרחי. היו עליי מניעות מעבר לתהליך.
התקשרתי לבערך שמונה אנשים שונים עד שהגעתי לבחור שאחראי על הקבוצה אליה אני יכול להגיע,
הוא אמר שיברר מי יראיין אותי, אמר לי שיצור איתי קשר למחרת בבוקר.
מאותו בוקר ועד אתמול בערב לא הצלחתי ליצור איתו קשר...
התבאסתי.
עד שאזרתי אומץ. ממש דפק לי הלב כשהתקשרתי אליו בפעם הראשונה... :-[

נטישת היקר,
אל ירך לבך ואל תצטער. כגודל ההכנה כך גודל הכלי קיבול.
בעצם, אין לנו כלום חוץ מההשתדלות שלנו. הרי התוצאות אינם בידינו.
מה שמעניין זה שלא התוצאות הם המטרה אלא התהליך והדרך עצמה.
בהצלחה בדרך
אוהב
הושיעה

נטישת, עברתי אותו דבר. בסוף הוא בכלל לא הגיע בשביל לקבל את פני. אל תשכח שכולנו אנשים חולים ועסוקיםםםםם.
בכל אופן אל ירא לבבך. חבל לזרוק את האוצר בשביל כמה פרוצדורות.

יאללה קפוץ למים בא לקבוצות, תאמין לי לא תרגיש לבד וגם לא תתחרט, אני לפחות לא מתחרט
אוהב, ומחכה לראותך מאוד, אח.