בס"ד
נטישת יקר!
שמח לקרא כאן על שינוי הכיוון...



באופן אישי יכול לספר שגם אחרי שהסכמתי להגיע לקבוצות
פחדתי פחד מוות שמישהו יכיר אותי...
ברוך ה' בפגישות הראשונות לא היה מישהו מוכר
אך לאחר כחודשיים פגשתי בקבוצה חבר מהמילואים...
והוא אמר לי משפט מאוד מרגיע...
"אם פגשת מישהו מוכר בקבוצה ואתה חושש על מה הוא יחשוב עליך
תחשוב לרגע, הרי אותו חבר לא הגיע לקבוצה כדי לאסוף תותים...
הוא בא לקבוצה כי הוא מתמודד עם אותו קושי, אנחנו באותה סירה!"

היה נחמד לדבר איתך ונראה לי שיהיה יותר נחמד להיפגש בקבוצה

תודה רבה לכם. לכולם.
אני עדיין נחוש להגיע לקבוצה. מקווה שביום ראשון או ביום שני הקרובים אצליח להגיע.

מיאני היקר, אתה היית האדם הראשון שדיברתי איתו בטלפון...
מקווה שיהיו עוד שיחות בהמשך...
===
קצת באסה. יום רודף יום.
לא מצליח לעמוד במשימות שהצבתי לעצמי.
מבקש מאבא עזרה.
אתמול דיברתי איתו והיה טוב,
אבל משום מה היום הזה נראה אחרת. כנראה הוא רוצה שאבין משהו ואינני מצליח להבין מה...

גם בקבוצות הטלפוניות אני לא מוצא את עצמי... אתמול בערב האזנתי לקבוצה,
לא מרגיש שהקבוצה הטלפונית יכולה לתרום לי...

אולי בהמשך, כשכבר אהיה בתוך התהליך זה הקבוצות הטלפוניות יוכלו לתמוך בתהליך.

ו...חוזרים למטלות.
מקווה שהיום הזה יתפוס תפנית והרגשות יעלו על דרך המלך.

וואו. איזה כיף לך שאתה מתקדם, אני מנסה גם לרצות בכך.
הרצון לרצות הוא גם כן משהו, לא?!
בהחלמה
מולי

כן. אובייקטיבית, כן.
אבל עייפתי מהרצונות...

אני יכול להבטיח לך שלבוא לקבוצות יכול לרומם את הרצון, יהיה לך גם הרבה יותר חברים שתרצה להתקשר ולשתף אותם!
בהחלמה, מקווה לפגוש אותך..אח.

בס"ד


שמחתי גם אני לשוחח איתך
מאחל המון החלמה בהמשך הדרך...

תודה.

אבא יקר,
רוצה להודות לך על אתמול.
אתמול בבוקר היה יום מדכא, לא קרה כלום, סתם יום חלש,
ביקשתי ממך שתעזור לי שתשנה את היום שלי,
הרגשתי שלא הקשבת לי. השלמתי עם היום הנאחס הזה.
מודה לך אבא על הילדים ששלחת לי, שיחקתי איתם המון אתמול,
השעות האלה אחרי הצהריים יכולים להיות קשים מנשוא ולפעמים יכולים להטעין מצברים לשבועיים,
אז אני מודה לך על ששלחת לי אתמול יום מוצלח איתם. ההתמקדות בהם והיציאה מהרחמים העצמיים לכמה שעות,
הצליחה לרומם קצת את הרוח.
עכשיו, תוך כדי כתיבה, אני מבין שבכל יום אחר שהיה מתחיל ככה, היה מסתיים בהתרסקות יותר גדולה,
ביום מבאס אני מגיע לילדים ותופס אותם כנטל. ההתדרדרות תמיד מגיעה.
אז, תודה לך על שהוצאת אותי מזה.

אבא, גם תודה על ההפתעה ששלחת לי אתמול בערב,
ציפיתי שאשתי תעשה משהו שתמיד מבאס אותי אבל דווקא אתמול היא עשתה פעולה אחרת ששמחה אותי.

תודה גם על התובנה המעניינת ששלחת לי אתמול בלילה.

אוהב אותך. מאוד.
נטישת

נ.ב אם לא אכפת לך, תן לי יום שישי לא לחוץ. יום שישי רגוע, כמו שנתת בשבוע שעבר.
זה תמיד יום מלא לחצים, עצבים וכעס

לאבא הכי יקר שלי.
אינני יודע מה גרם לי להפסיק לכתוב.
אינני יודע מה גורם לי לא להיכנס לאתר הנפלא הזה.

נכנסתי לישורת האחרונה של הפרק הנוכחי בחיים שלי.
הלחצים עלו. מה זה עלו, נסקו.
הרגשתי שאני עומד ליפול.
היי, אסור לי ליפול. אני כל-יכול.
אני חייב לשדר שהכל בסדר. שאין כלום שיפיל אותי.

המציאות גרמה לי להוסיף עוד לחצים בדמות של עבודה נוספת, מהצד.

ידעתי שזה עניין של זמן עד שאפול.
ידעתי שאם אפול, אתייאש.
לכן החלטתי לאחר המון החלטות וייסורי מצפון לפצל עומסים ולהאריך את התקופה נאחסית.

אבאל'ה! תראה כמה אני מפחד מהצל של עצמי. שחס וחלילה לא יזהו אותי.
אז לעזאזל עם זה!
אני סטודנט בתואר נצחי שלא רוצה להיגמר.
אני בשנה האחרונה ללימודים.
הלך לי טוב בלימודים (לא מצטייין אבל מספיק טוב בשביל להפתיע את עצמי),
אני אוהב את המקצוע שבחרתי ואת המסלול-חיים שבו אני נמצא.
אך אני עייף כל כך מהלימודים שגוזלים לי כל כך הרבה שעות מהחיים.
אני עובד בעבודה נוחה - מאבטח.
בגלל המצב הכלכלי החלטתי לקחת עבודה נוספת על חשבון שעות הלימודים.
החלטתי שלטובת הפרנסה אפסיק ליסוע לחלק מהשיעורים.
אמרתי לעצמי שזה שווה את זה.

העומס כל כך גבוה. מעולם לא היה לי עומס כזה גבוה.

אחרי כמה חודשים נאלצתי להודות באמת...
לאחר המון לבטים והמון דאגות החלטתי לפרוס את השנה האחרונה לעוד שנה נוספת.

אני מרגיש שהחזירו לי כמה שעות לכל יממה.
רק אתה אבא יודע כמה קשה היה לי (ועדיין)

פתאום אני עם אשתי בערבים במקום עם הספרים.

אבא, יוצא לי מכתב מבולגן וקשה להבנה אבל אני כותב מהלב.
משאיר לך את היכולת להבין. להבין באמת.

יושב וחושב עם עצמי האם עכשיו כשהעומס קצת ירד,
האם עכשיו אשוב ואשקיע בתוכנית?
יודע שהתשובה היא לא.
לא, כי אני עדיין לא סגור על זה שאני מכור (אבא, לפחות שלך לא תהיה התלבטות: אני מכור! אני פשוט מפחד מההשלכות)
לא, כי אני עדיין לא מוכן לחשוף את עצמי בפני אף אחד.
לא, כי אני לא רוצה ספונסר כי אז אהיה מחוייב למישהו. למשהו.
לא, כי אני עדיין רוצה לשלוט בחיים של עצמי למרות שאני יודע שאין לי שליטה על כלום. גם לא על מה שהאצבעות עכשיו רושמות.

אוף. כמה שטויות.

ממה אני בורח? מעצמי?

אבא אני (חושב שאני) הילד הכי אבוד שלך. אני מתפלל אלייך כל יום שתעזור לי אבל בעצם אני מפחד שבאמת תעזור לי.

חברים, נעים מאוד,
אני פסיכי

קולט עכשיו שכתבתי את מה שכתבתי, בשבילכם ולא בשביל אבא.

אוף. נהייתה לי סחרחורת מרוב דברים שעוברים בראש.
דייייי!
תעצור.
תנוח.
תעשה סדר בדברים.

יפה! צעד ראשון.
חברים ממליצים להמשיך לצעד השני.
כי מה שווה חוסר האונים אם הוא לא מצמיח תקווה ואמונה?
אוהב
הושיעה

( אם תרצה נוכל לשוחח או להסתמס)

אוהבים. אני חושב שבמקומך לא הייתי חושב אלא קופץ למים העמוקים. לטובתי ולטובתך אשתי. תאמין לי כולנו נבוא ונחזיק אותך עד שתצליח לשחות לבד. יש כאן אנשים מדהימים!
אוהב ומחבק. מבין את הקושי של ההתלבטויות. מזדהה.
אח שלך.

נפילה רצינית
ידעתי שהיא תבוא
כבר תקופה ארוכה מאוד שאני נח על זרי הדפנה


לראשונה, מאז שניכנסתי לאתר הזה, נכנסתי לאתר לפורנו.
פעם ראשונה אחרי חצי שנה של המנעות מאוננות ומפורנו.


לפחות לא נפלתי לגמרי


אבל זאת התפנית שמעידה על שינוי שעומד לקרות - עוד ועוד ועוד כניסות עד שאחזור לביוב ממנו התחננתי לצאת


צריך עזרה אבל לא רוצה שיעזרו לי
רוצה שאבא יעזור לי אבל מסרב לצאת מהביצה. ילד עקשן וסורר.
אבא, אני מבקש ממך כל יום לא להתייאש ממני. להיות אבא טוב וסבלני.
האמת? עדיף לך להשאיר אותי בביצה ולחזור עוד כמה שנים.... לראות אם אשנה את דעתי ואסכים לתפוס לך את היד...

נטישת היקר!
יש סיכוי, אם לא היית בתכנית, שבמצב כזה לא היית נופל לגמרי?
אצלי התשובה היא שלילית לחלוטין!
אתה פה איתנו, מבין את הטעות ומנסה להשתפר וזה בפני עצמו נס גמור!
הפתיחות וההצהרה הכנה על המעידה, גם היא מעידה על רכבת ההחלמה שעלית עליה.
בע"ה שתצא מחוזק מהמעידה הזו ותצליח בהמשך התהליך של נטישת התאווה.
בהחלמה,
אוהב,
ירוחם

בס"ד
נטישת היקר!
והיכן אתה היום? ???