אתה נשמה, אתה.
אם אני במחשב בערב- לעשות טלפונים...
בפרט כשמתחיל לזגזג.
תודה אלי על 5 חודשים. רק להיום !!!
על פרנסה טובה. על אישה אהובה.
על ילדים חמודים. על יום נקי.

מחר מסירת צעד ראשון.
שיפוצים אחרונים כל הערב.
"אלי ! תן לי בבקשה למסור חוס"א. השתדלתי.
נותרה רק תפילה. התוצאות הן בידך בלבד".
התרגשות.
אני לא מאמין...
מתנה טובה מאד קיבלתי פה.
הרבה מתנות.
150 יום.
ממש נס.
אני עוד רגע בוכה.
לילה טוב.
תודה לך אלוהים.
תודה.

לילה טוב חבר,
אני משתדל לזכור שהצעד הראשון הוא לא רומן היסטורי,
אני בעיקר כותב אותו בשביל עצמי. אני גם מקריא אותו בשביל עצמי, בשביל להודות בחוסר אונים בפני הקבוצה.
פחות חשוב לי שאחרים יבינו את המסר שלו, יותר חשוב לי לשים לב שאני יבין את המסר שלו.
שבוע הבא אני צריך למסור את שלי, כתבתי את הדברים האלה בשביל להרגיע את עצמי מהפרפקציוניזם שלי.
אז שהיה לך בהצלחה ולתועלת.
בהחלמה.

אוהבים!
שיהיה לתועלת

שום דבר לא קורה בעולמו של אלוקים בטעות. כמה רגעים לפני שפתחתי במסירת הצעד הראשון נכנס לקבוצה חבר חדש שאני מכיר... היה לי קצת מפחיד, אבל היה בסדר סה"כ.
בחזור מהקבוצה חשבתי שאני מתחיל להתנהג כמו חסר אונים.שזה אומר שאני לא יכול להסתכל על נשים ברחוב ובאוטובוס. יכול אבל זה לא טוב לי. זה בונה מסביבי חומה של פנטזיה שאחריתה מי ישורנה.
אלי ! תודה על הנקיות.
תודה על המילים ששמת בפי.
אוהב אותך, עוזרני.
רוצה להתקרב אליך עוד.
בבקשה... ושלא אצטרך כל מיני תחליפים זולים...

"דרך החיים שלנו הביאה אותנו להודאה בחוסר-האונים שלנו (צעד 1). בלי זה לא יכולנו לראות את הצורך הגדול שלנו. אבל הרגשת חוסר-אונים בלי כניעה השאירה אותנו בלי תקווה אמיתית. כשראינו שהאחרים הצליחו במעבר הגדול הזה, נתמכו ועכשיו עלו על דרך החופש, זכינו באמונה ששיקום וחיים חדשים אפשריים גם בשבילנו – "הגענו לאמונה" (צעד 2). אבל גם זה לא הספיק עד שהשלמנו את שינוי הגישה של שלושת ההיבטים, כשמסרנו את רצוננו ואת חיינו לאלוהים (צעד 3). ההרגל קטל אותנו; המפוכחות והחיים הרוחניים שראינו באחרים נתנו לנו תקווה; אבל הכניעה שלנו עצמנו לאלוהים הביאה לנו את החיבור שסוף-סוף עבד וממשיך לעבוד... לא משנה עד כמה הוסברו הצעדים בצורה מצוינת, עד כמה הובנו או עד כמה מאמינים בהם. אין לצעדים כל משמעות אלא אם כן הם מעוּבדים לתוך החשיבה והחיים שלנו. הצעדים לא עובדים אלא אם כן מבצעים אותם".
משהו בשבילי.

תודה חברים שאתם איתי בדרך.
לילה טוב.

כנות - פעם הייתי יותר מנוהל ממס' ההודעות וכו'.
אלי ! שחרר אותי בבקשה מהאגו הזה.
מה שחשוב לי זה עוד יום נקי ולא כל השמעט'ס מסביב.
תודה.
(חשבתי לישון והנה הזמן נוזל לו מבין המקלדת...
גם סוג של שיתוף...).
ילללאה - לישון !

תתחדש על ה400

אני אהיה כנה - עד שאמרת לא שמתי לב...
ולמה אני כותב לך את כל זה ?
א. כדי לפרגן לעצמי. אגו וכו'...
ב. כי בתחילה הייתי מנוהל אש מכל האתר, ואני עדיין אבל פחות. ב"ה.
אני מתפלל לאלוקים שישחרר אותי מהפגם הזה של להיות במרכז העניינים.
להיות אני עצמי בלי להיות מושפע...
אם אני לא נכנס לפורום כמה ימים - לא נורא.
אם אני לא מגיב - לא נורא.
אם אני לא קורא את כל הפוסטים עד האחרון שבהם - גם לא נורא.
מה שכן נורא - זה אם אני לא עושה פעולות : כתיבה, טלפונים וקבוצות.

אסירות תודה על האתר הנפלא הזה ששומר אותי נקי !
על כל החברים המתוקים שנמצאים פה ותומכים !
תודה לכם - כאן נולדתי מחדש!

אוהבים
מאוד מתחבר לתחושות
אני אובססיבי על האתר
להיות במרכז העניינים, לדאוג לכל החדשים וכו'
יום טוב

מה אני בכלל עושה בפורום בשעה כזו ?
פורק מתח מהכנס...
היה לי קשה. העירבוביא...
כשהבנתי שיש גם מכורות בכלל עף לי הסכך.
ניסיתי לא להתרכז בזה...
לא עזר.
יצאתי מהאולם.
לא הספיק.
יצאתי מהבניין.
רווח לי.
הרגשתי כמו שיכור בליל פורים אחרי הכוסית הראשונה
שצריך חשבת על ספסל בחוץ לשאוף אוויר....
צלצלת ל10 אנשים שלא היו בכנס.
לא ענו.
בסוף חזר אלי חבר.
הבין אותי.
לקח לי זמן להירגע. לוותר.
לוותר.
אלי ! זה השיעור שלמדתי היום.
זה החשבון נפש היומי.
תודה.
ועוד משפט מחבר שנתן מסר.
"בהחלמה אין פרווה. אין דבר כזה לצום 5 שנים יוה"כ ואחד לא...
לאכול חזיר רק פעם בחודש".

חבר'ה - קבלו משהו מגניב.
הגעתי היום הביתה מרוט נוצות. עייף. שפוך וכו'.
לא היה לי כוח לכלום. רק ללכת למחשב. להירגע. להינפש. מעט.
מגיע לי , לא ?
אבל אסירות תודה שהייתי היום בקבוצה אז זיהיתי שזה קצת בריחה.
טוב, כמה smsים ונפתח את המחשב.
בינתיים - באסירות תודה ולא יודע מאיפה זה בא לי - שטפתי כלים.
מהכלים זה עבר לפח, לכביסה, לסדר את התיק משבת ....
וואלה אין לי מושג מה קרה.
אבל זהו נס.
לא בא לי להצטייר בתור אחד שעושה פעולות ו... אבל טיפה כן זזתי.
רק להיום.
תודה אלוקים, אני לא מעכל את ההבטחות שלך...
אפי' עוד לא רבע דרך...

אסירות תודה.

אני במצב עכב"ר. זה לא טוב לי.
זה אפי' מסוכן.
אלי. תן לי כוח. תן לי רק להיום לא להשתמש.
רק להיום לעשות פעולות למרות שנמאס לי כבר.

אני חס"א מול העייפות שלי והכעסים.

אסירותודה על תוכנית.
אסירותודה על אישה טובה.
אסירותודה על שיש לי ילדים.
אסירותודה על הביסקוויטים ששימשו לי כארוחת בוקר.
אסירותודה על האתר הזה שתמיד זמין.
אסירותודה על הורים ואחים.
אסירותודה על שאני יהודי.
אסירותודה על שנולדתי בזמן הגאולה.
אסירותודה על שנתת לי תיק טוב.
אסירותודה על חברים טובים שאיתי בדרך.
אסירותודה על המכונית.
אסירותודה על בגדים, פלאפון, ספרים ואוזניות.
אסירותודה על הנשמה.
אסירותודה על התורה.
אודה לך ה' על שתי אזניי.
אודה לך ה' על שתי ידיי.
אודה לך ה' על צווארי.
אודה לך ה' על גופי הבריא.
אודה לך ה' על שתי רגליי.
אודה לך ה' על ...
ובבקשה ממך אלי הטוב,
תהיה איתי היום. שארגיש אותך.
זהו.

אני נכנס לאתר באמצע סדר בוקר...
שאלתי את עצמי - זה טוב לי כעת או לא ?
לרגע שכחתי את כל הזמן שהייתי משתמש על חשבון כל דבר אחר בעולם.
התאווה לא תרצה שאני אחלים.

- ביטול תוירה !!! היא צועקת עלי.
- טוב, טוב, שבי בשקט... איפה היית לפני חצי שנה ?!

כן לפעמים היצר הוא יותר טוב מהיצר הטוב, ההבדל ביניהם היא המטרה
בעוד שאחד רוצה לראות אותך משתמש השני רוצה שתחלים, המטרה מפרידה בין שניהם