מיאני- תודה.
דוק' - תכלס' - אני לא עושה עם זה כלום.
עכשיו כשאני לא במצב כזה אני פנוי לחשוב על זה, ואני אומר לעצמי שגם אני כזה...
"מה ששנוא..." ממש.
אני אחד שמדבר הרבה לצערי. בשיעור א' לקחתי את זה כפרויקט הדגל שלי והרביתי בתעניות דיבור.
ייתכן ועם השנים קצת התאזנתי. אני ממש רוצה לא לומר כל מה שכבר עולה לי במחשבה.
רוצה להיות אחד שחושב קצת לפני שהוא מדבר.
וכן, גם רוצה לא להיות פגיע כשאומר משהו ולא יתייחסו לדברי.
ובהמשך ל"מה ששנוא..." דלעיל - אני משתדל להיות יותר קשוב לאנשים ולא להגיב לדבריהם עוד לפני שהם סיימו את המשפט.
אחחח, זה אחת מהנקודות שממש הייתי רוצה לשנות בי. 
לו יהי !

טוב. אני שואל כי לי אמרו כמה דברים בתכנית שעזרו לי מאוד להכיל מצבים כאלה. לא בכוחי. הסבירו לי כשאני נפגע ממישהו עליי להבין שהבעיות שלו שייכות אליו לא אליי. שאני יכול פשוט לגלות אמפתיה ולכאוב יחד אתו את המגבלה הזו שלו. ולימדו אותי גם של פעם שמישהו לוחץ לי על כפתור, מדובר במשהו לא פתור אצלי. למשל: מישהו עונה לטלפון ולא שם פס עליי - אולי גם אני כזה באיזשהו מקום, ומרגיש רגשות אשמה על כך, ולכן מיטיב לזהות את זה אצל אחרים ומשליך עליהם את כל הכעס שבעצם יש לי על עצמי? או אפשרות שנייה - אולי אני מאוד רוצה להיות כזה, ולא מרשה לעצמי, ומקנא במי שכן מרשה לעצמו? ככה זה אצלי. לא יודע איך אצלך.

האפשרות השנייה לא עולה לי בחשבון - שאני לא כזה וארצה להיות כזה !? ממש לא. ייתכן ואפשרות א' היא שמציקה לי. אבל אני מאד רוצה להתמקד בי ולא באחרים. רוצה להיות קצת פחות מושפע מהסובבים אותי... וזה נוגע לי בעוד כל מיני מישורים ודוגמאות - אתן אחת. בכולל שבו אני לומד יש 2-3 סטנדרים ציבוריים. יש מישהו אחד שכל בוקר לוקח סטנדר לעצמו.  את ההכי טוב כמובן... וזה ממש מגע אותי. אין יום שאני לא חושב על זה. מה אי אפשר לוותר קצת ?! ממש אנוכיות לשמה. כמובן שהכל זה מחשבות שלי ולא דיברתי עליהם איתו אפי' פעם אחת. הייתי מאד רוצה שזה לא יפריע לי אבל אני לא שם. וחוץ מזה יש לי איתו משהו לא ברור. אני משתמט מלדבר ולדון אתו. למה ? כי הוא תמיד צודק. ובתקיפות. טוב, דיברתי הרבה עליו וזה כבר לא עושה לי טוב. לילה.

לזה בדיוק קוראים להתמקד בעצמי ולא באחרים. יש בי רצון מודחק לנהוג בחופשיות ולא להיות כזה מתחשב ונחמד ועוזר. אני לא מעז להודות ברצון הזה אפילו ביני לבין עצמי, אבל הוא שם. וכשאני רואה מישהו אחר פועל מתוך מה שאני מפרש כחופש, אז אני כועס - לא עליו, אלא על עצמי, על שיש בי רצון כזה, ועל אי המימוש שלו. זה דברים מאוד דקים וקשה לראותם מיד, אבל עם ההתקדמות בתכנית מגלים הרבה דברים שאנחנו עושים מסיבות הפוכות לגמרי ממה שחשבנו... כל זה כמובן אמור עליי ולא עליך. אני רק מספר על התגליות שמצאתי אצלי. ברגע שהבנתי שכשמישהו עושה משהו שמרגיז אותי, אני בעצם כועס על חלקים בתוכי, ולא ממש עליו - יכולתי להיות פחות מושפע מהסובבים אותי, כי אני מבין שאני הוא מקור הרגשות הקשים שלי, ולא הם.

אני מקווה שהבנתי את מה שאמרת. זקוק לעוד מחשבה בנושא.
מרגיש שאני רחוק מזה. תודה דפו"ז.

בס"ד
עוזרני ודוקטור השיח שלכם מאוד מעניין
דוקטור - רעיון מאוד מעניין למחשבה
נדמה לי ששמעתי משהו דומה מתורת החסידות (הבעש"ט)
אבל בטח יש כאן בקיאים ממני באתרא קדישא הדין
ויוכלו לתת מקורות יותר מדוייקים...

לילה טוב לכם ידידי היו ברוכים בברכת החלמה מהירה miani

נרגעתי.
תודה אלי, יושב שמים. מהר יותר ממה שחשבתי. כמובן שרק עכשיו מתחילה לה העבודה הגדולה בחיי, אבל הטורים הגבוהים ירדו. מחייך מעט לאנשים. יוצא מתוך הקונכיה. לאט לאט. מארגן את המחשבות. תודה ה' - הכל ממך. השלווה והכעס, הסגירות והפתיחות. הכל.

- אתמול בעמדי בטרמפיאדה הייתה אחת שצדה את עיניי. ה' ,אמרתי, אין לי את הכוח להתמודד עם זה. קח את זה ממני. ותוך כדי תפילה העיניים עדיין זזות. שלחתי הודעה לחבר, והופ! עוד לא סיימתי לשלוח אותה הגיע טרמפ. ה' אני לא אחד שמשייך כל דבר לנס, ועושה מכל טרמפ - מויפת. אבל רק אומר לך- תודה. עזרת לי מאד. אם הייתי שם ההסתכלות הייתה כל 23.5 שניות בערך. בינתיים שיהיה שבת שלום.

מזדהה כל כך, מקווה ששנינו נצליח להשליך זאת, ולבקש הכנעה בנושא, כיף לשמוע..
אוהב, אח.

mi כתב on 24 אוק' 2013 20:26:

נכון! תודה שהזכרת לי.

אני מצטט פה מתוך הספר "אוהב ימים", של צבי איל, בפרק שמדבר על כך שהזולת הוא הראי שלנו. זה פרק ארוך ומרתק, וממליץ בחום לקרוא את כולו ואת כל שאר הספר...

רבי ישראל בעל־שם־טוב הוא מייסד תנועת החסידות ואחד
המיוחדים שבחכמי ישראל במאות השנים האחרונות.
קודם שהתפרסם הבעל־שם־טוב בעולם, היה מסתיר את עצמו ואת
דרכיו. הוא היה מסתובב בעיירות יהודיות כנווד לבוש בלויי סחבות.
באחד מנדודיו הגיע לעיירה ושמה ברודי ופגש בה את רב הקהילה.
הרב, שהיה אדם קפדן, חשב שההלך שלפניו הוא איש מופקר
במעשיו, ונזף בו נמרצות.
אמר הבעל־שם־טוב לרב: "אמרו חכמינו, איזהו חכם? הלומד מכל
אדם, כי פני אדם דומים לראי, וכאשר מסתכל אדם בפני חברו ורואה
בו חיסרון, סימן הוא כי אותו חיסרון נמצא בדקות בו בעצמו".
הסיפור אינו מסתיים כאן ולדבריו של הבעל־שם־טוב יש המשך, אבל
קודם שיובאו הדברים בשלמותם נסו לעצור ולחשוב כלפי מי אמורים
דברי הבעל־שם־טוב, ומהו הלקח שאמור להיות נלמד מהם?
כשפגשתי את הסיפור לראשונה היה לי מובן מאליו שמילותיו של
הבעל־שם־טוב מכוונות כנגד רבה של ברודי, והן נועדו ללמד אותו
שאם ממראה לבושו של הבעל־שם־טוב נראה בעיניו שמדובר בטיפוס
מפוקפק, יִבחן בינו לבין עצמו עד כמה איש נאה והגון הוא בעצמו.
הנה שוב דבריו של הבעל־שם־טוב, והפעם במלואם:
"אמרו חכמינו, איזהו חכם? הלומד מכל אדם, כי פני אדם דומים לראי,
וכאשר מסתכל אדם בפני חברו ורואה בו חיסרון, סימן הוא כי אותו
חיסרון נמצא בדקות בו בעצמו.
לכן, כאשר אני רואה עתה את פניך הזועפים, רבה של ברודי, מרגיש
אני, עד כמה חסרה בי המידה הנכונה של אהבת ישראל".
מדהים!... וכל־כך פשוט.
אם היה מכוון הבעל־שם־טוב את דבריו כנגד הרב הרי היה בעצמו
נכשל בעניין שעליו הוא מעיר.
אכן, במקום לגעור בבעל־שם־טוב היה ראוי שיבחן הרב כמה מתוקנות
מידותיו שלו, וכיצד זה שכיעורו של הזולת מעורר בו עצמו צדדים
שאינם נאים. היה מתאים לנו מאוד אם הבעל־שם־טוב היה גוער
נמרצות ברבה של ברודי בדברים כגון: "חצוף שכמותך, האדם יראה
לעיניים וה' יראה ללבב. האם בגלל בגדים בלויים החלטת מהו טיבי?
דע לך כי גדול אנוכי ממך בחכמתי, בתורתי ובצדקותי". אם כך הוא
היה נוהג היה הדבר מובן מאוד, ואולם לא בזה הוא עסוק.
הבעל־שם־טוב נאה דורש ונאה מקיים, וחוויית המפגש עם רבה של
ברודי היא עבורו הזדמנות למפגש עם עצמו, פתח להסתכלות פנימית
ותיקון. רגישותו ועדינות נפשו של הבעל־שם־טוב הגיעו עד כדי כך
שאם המפגש עימו גרם למישהו להזעיף פניו, הוא חש שהדבר תובע
ממנו בעצמו להיות אחֵר.
הבחירה של הבעל־שם־טוב להתעסק בעצמו במקום ברב איננה
הצדקת התנהגותו של הרב. הבעל־שם־טוב לא טמן ראשו בחול
בתמימות מעושה, ולא הגיש את לחיו השנייה למכהוּ בצדקנות
מלאכותית. הוא בחר בדרך תיקון עמוקה ופנימית, שבסופו של דבר
נוגעת היטב גם לרב.
בלא ספק כששמע רבה של ברודי את הדברים שאמר הבעל־שם־
טוב כלפי עצמו, מצא בהם הרבה מן השייך אליו. הרי מפורשות ציין
הבעל־שם־טוב בדבריו כי כעסו של הרב מעיד על קלקול, אלא שלא
הפנה את הביקורת ישירות אל מי שהייתה אמורה להיאמר כלפיו.
הרב נדהם בוודאי מתגובה שכזאת. כשהתבונן הבעל־שם־טוב בזולתו
כראי שבו נשקפת דמותו, הפך בזה הבעל־שם־טוב בעצמו לראי
שסייע לרב לתקן את עצמו.

הזולת הוא ראי
תוכן דומה חוזר על עצמו בפנים מגוונות ושונות בדברי הבעל־שם־טוב,
בדברי תלמידיו ובסיפורים רבים עליהם, ועיקרו אחד – מה שאנחנו
פוגשים מחוץ לנו הוא שיקוף של מה שקיים בקרבנו בצורה נסתרת.
את עצמנו אנחנו פוגשים במאורעות החיים שמזומנים לנו. העברת
ביקורת על הזולת פעמים רבות מעידה על התכחשות לעצמנו,
ועלולה בקלות להיות בריחה והתעלמות ממה שאמור להעסיק אותנו.
היא ניסיון לנקות את הכתם שעל פנינו על־ידי שפשוף המראה. כמובן,
ניסיון שכזה לא יצליח ורק יגרור תסכול, ומסתבר שאף יחמיר את
המצב.
לא פעם אנחנו מלאי כעסים ומטענים שליליים כלפי אחרים, בעוד
שלמעשה אף אחד איננו עושה לנו רע מלבדנו.
אחד מחסידיו של רבי מאיר מפְּרֶמִישְלָן התלונן בפניו על חברו שמסיג
את גבולו ומצר את צעדיו.
אמר לו רבי מאיר: "האם ראית מעודך סוס שותה מן הנהר? הוא מכה
בפרסותיו במים בחוזקה. האם אתה יודע מדוע?"
המשיך האדמו"ר: "כשהסוס מתכופף לשתות, מיד הוא רואה מולו
סוס נוסף שמתכופף גם הוא לשתות. הוא מכה בפרסותיו בסוס
שמשתקף במים, כדי שלא ישתה את מימיו. אין הסוס הזה אלא אתה
בעצמך. רק אתה מצר את צעדיך!"

ד"ר, עיקר שכחת: הבדיחה עם המראה

דוקטור
האם זה לא
הפוסל במומו פוסל

אור יקרות, צודק:

אישה שסיירה במוזיאון פנתה מזועזעת לאחד מהמדריכים:
"לא ייתכן, אדוני, שלדבר המחריד הזה אתם קוראים יצירת אמנות!"
"את צודקת בהחלט גבירתי. לדבר הזה אנחנו קוראים מראה".

דורון - בוודאי.

נראה לי ממש קשה ליישום. יש למישהו רעיון קטן בשביל ההתחלה ? (אבל ממש קטן...).

זה הלוז של צעד 4. זה יהפוך לך לדרך חיים לפני שתשים לב...

תודה דוק'.
מה שעבר עלי בשבת.
השבת שבתתי אצל סבתי בעיר מסוימת בגוש דן. שכונה של ערבוב עדות. הרבה מסורת מסתובבת ברחובות. הפרסים סיימו רק עכשיו. לעירקים יש שבת חתן והוויזאנים (שני ואוי"ם. לקרוא כמו w. פלג תת-תימני) עדיין בתרגום... שבת עם הרבה מסורת. טוב, לתומי שכחתי מעט את התאווה אבל ה' דאג להזכיר לי. לא, לא ממשהו ברחוב אלא בתוככי בית הכנסת. מנחה של שבת, יחסית מוקדמת - ממש באמצע הצהרים 14:30... מכירים את השעה הזו ? לי יש בזמן הזה בד"כ חברותא עם הכרית. בכל אופן בעזרת נשים צצה לה דמות אישה צעירה. אייי. ממש מעורר מתים בשעה הזו... בחושי החדים קלטתי. אוף. ה' אין לי כוח. חלאס. ובעודי יושב ומתבלבל בין אנשים שממוצע גילם כמעט פי 3 משלי- תמהתי בליבי- איך היה נראה עולמם כשהיו בגילי ? פאות נכריות הרי לא היו אז כבר היה יותר קל...
זהו. ה' יעזור. שבוע טוב.