לא רוצה להכנס לדיונים שאין מקומם פה, אבל רק בקטע של ההחלמה -
מציע לך לבדוק למה אתה שונא ערבים/ות בכל לבך (אם להאמין לעדותך).
מאיפה זה נובע, מה יוצא לך מזה ומה זה יוצר לך בנפש.

אלון - לא הבנתי את דבריך . אשמח שתסביר. וגם לקווה - אני מתפלא על השאלה... אנסה להסביר קצת את הרגשותי ...
- חוץ מהתאווה יש לי עוד חיים, נכון שהתאווה זה משהו שכולל ושוזר הרבה חלקים מהנפש שלי (אולי כולם , מודה שעדיין איני יודע) אבל יש עוד רגשות שונים של אהבה ושנאה של עצב ושמחה וכדומה.
אנסה להיות כמה יותר כנה. בנקודה שדיברתי עליה - "הערביות"- נפגשים אצלי כמה רגשות, חלקם סותרים, וזה יוצר משהו שאני לא יודע איך להתמודד איתו.
וביתר פירוט - יש לי את התאווה הבסיסית לכל בנות המין השני על פני הייקום. התאווה כמובן מושפעת ומשוכללת בעוד כמה גורמים חלקם חיצוניים וחלקם פנימיים, למשל - יופי \ כיעור = חיצוני,
ומצד שני יש גם ביופי הפנימי שמושך אותי וד"ל. כשאני רואה ערבייה אז דברים מתחילים להתבלבל לי.
1. אני לא אוהב (זה לאלון) את האומה הזו , מבחינתי הם בני דודם של הנאצים ואיני רואה צורך להסביר.
2. יש גם משיכה כלשהי (...) כי בכל אופן היא נקבה. עד כאן ברור.
ואז כששני "המיתוסים" הללו נפגשים יש לי בלבול. שנאה ומשיכה (ובכוונה - משיכה - כי זה לא אהבה...).
ואני שואל את עצמי - הלו ? איך אתה "אוכל" את זה ? קשה לי להפריד בין ה"חפץ" (סליחה !) המיני ובין שאר העולם שעומד מאחורי(ה) זה...
אם זו יהודיה אז גם אם זה חפץ (שוב סליחה) - אעפ"כ יש לי הזדהות כלשהי , או -ליתר דיוק- אין לי התנגדות כ"כ לזה. ואז הכל יותר פשוט.
בבקשה תסבירו לי.
תודה רבה.

חברי הטוב עוזרני!
אני חושב שהרגשות שלך לא סותרים כלל. אתה מתייחס לאותו אדם כחפץ מצד בשר התאווה שלו, וכחפץ מצד מושא השנאה הקולקטיבי שאתה מוצא בו.
אני חושב שהדברים דווקא כן קשורים. לא שבזה נעוץ הפתרון - כי עובדה שאתה אוהב יהודים ואעפ"כ נמשך ליהודיות,
אבל שיש כאן משהו לא מאוזן, תירוץ שנתת לעצמך כדי להרשות לעצמך להתמלא ברעל של שינאות ותיעוב (המכניסות את הטינות בכיס הקטן).
אני בכוונה לא רוצה להיכנס לזה, כי איני יודע היכן עובר הגבול העדין בין זה לבין פוליטיקה, שאין מקומה פה.
איני יודע איך יתר קוראיך יקראו את התגובה הזאת שלי, אבל אתה יודע ומכיר אותי.

אם תרצה אנסה לפרט יותר, כאן או בפרטי.

(אגב, היות ואני יודעך ומכירך - התפלאתי על פליאתך על השאלה).

בהחלמה -
חו"ק

הדיון הזה מזכיר לי מחקר שהתפרסם פעם, שעסק בשאלה מדוע חיילי צה"ל לא אונסים את הנשים של האויב. התשובה הייתה שזו פשוט הוכחה כמה הם גזענים...
בקיצור עוזרני, כנראה שאפשר להפוך פה את הסברות כמה שרוצים. קשה לדעת אפילו מה המסתברא ומה האיפכא מסתברא.
הייתי מציע לך לבדוק את הכיוון הבא: יכול להיות שמה שמפריע לך זו העובדה שהן מצליחות לשלוט בך במובן מסוים? כלומר, שבמפגש שלך אתן אתה מוצא את עצמך בתפקיד החלש, שלא נכנע ליצרו, והן אלה שמסובבות לך את הראש?
אם זה ככה, אז הבעיה היא לא התאווה, אלא חוסר המוכנות שלי לקבל את העובדה שאני מתאווה. אם ערבי דוקר אותי אני מקבל את העובדה שהעור שלי רך ודק ומאפשר לסכין לחדור. אבל אם ערביה מופיעה לפניי אני לא מקבל את העובדה שהמגננות שלי בלתי קיימות, ושהן מאפשרות למראה שלה לחדור.
למזלי, חכמינו תיקנו על זה תפילה מיוחדת: אלי, תן בלי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם.

גוזר ותולה.

נראה לי שאין צורך להוסיף. אני בעצמי לא לגמרי הבנתי מה הפריע לי, אבל היתה לי התחושה שהדברים קשורים. אני מסכים עם החברים שהיטיבו לשים את היד על הנקודה.
לדעתי שווה לך לחשוב על זה. כמובן, אתה לא חייב דין וחשבון בהקשר לשנאה הזו ואף אחד לא אומר לך להתחיל ולאהוב אותם. זו לא הכוונה.
אבל לפעמים הדברים קשורים יותר ממה שנראה. המחלה משחקת תפקיד עמוק יותר בחיינו ממה שנראה על פני השטח.

תגידו לי אם מה שאומר עכשיו מתקרב לתכנית וכו'.
בשיחה עם מוישל'ה הוא הסביר לי שזה אחלה מקום של צעד 1 , דהיינו חסר אונים מול התאווה.
אם עד עכשיו היה לי גבול או מחסום שחשבתי שלא אעבור אותו - התבדתי.
אני מכור לתאווה אפי' כשהיא בדמות של רוצחות...
אללי לי ...
לא באתי היכנס פה נקודה של עם זה או אחר, אלא לשתף פה את הרגשותי. את מצוקתי.
בבקשה אל "תיכנסו" בי - אין לי עדיין עמוד שדרה חזק...
הבנתי שלמרות ששכלית המרחק ביני ובין האומה הפלשתינית הוא עמוק והפכי בצורה הכי גדולה על פני אדמות,
ואעפ"כ - למרות - המחסום והגבול הכל כך גדול הזה - למרות שחשבתי שפה היא לא תופיע- היא באה. ובגדול.
התאווה לא עוצרת במחסום !  (שנון,הא?)
אלי- אני חסר אונים !

75 יום לנקיות. הרבה סייעתא דשמיא. קצת עבודה שלי .
מתפלל אליך אלוקי שלא יהיה לי נסיון קשה לקראת ה-90...
תודה רבה ה'.

שלום אני חדש בתכנית אשמח להצטרף אליכם, אני בחסדי ה' יתברך לא ברור בכלל נקי 16 יום.

היום התקדמתי קצת בצעד אחד.
התחלתי לכתוב פה עכשיו משהו ומחקתי...
אני חושש שלפעמים אני משתף יותר מידי.
יודע ומכיר את עצמי שהעולם הפנימי שלי לא מוסתר כ"כ מהבריות,
אני משתף גם ביומיום מחוץ לתוכנית על משפחה וכו' - מעניין אותי אם יש בזה גם איזה חלק לא טוב.
מעניין.

זה גם שיתוף...

לאט לאט אני מתייצב. ככה אני מרגיש. ככה גם מישהו אמר לי. כנראה זה אחרי ההיי הראשוני.
קבעתי לעצמי דד ליין לשעת שינה. לא עומד בזה עכשיו.
לילה.

אתה מוזמן ל"פתוח מעגל", זה יכול לעזור לפעמים...

80 יום. נאה. זה לא בא ברגל...
האמת היא שאי אפשר לומר שלא הייתה פה עבודה. קבוצות . טלפונים לחברים. קריאה בספר הלבן. כתיבה.
ב"ה – אלוקים מושיע אותי. הוא עוזר לי. "היה עוזר לי... הן, הן אתה תקוותי ןלישועתך קיוויתי ".
הגלישה באתר ובכלל נהיית קצת יותר בדעת ובתבונה.
תודה רבה אלוקי על המתנה הנפלאה הזו !
נקיות. דעת. לא להגיב למציאות באופן אסוציאטיבי. לחשוב.
תודה אלוקים.

שלום עוזרני
איזה כיף לשמוע על ה80 יום!
יהי רצון שה' יהיה בעזרך עוד ימים רבים, רק להיום!

אני כבר יומיים בהתלבטות אם לספר למישהו -שהוא לא משמור עיניך וכו'- על עצמי.
דיברתי על זה עם בערך 10 אנשים ... ועדיין לא הגעתי לכלל החלטה.
מסרתי את זה לאלוקים. אבל נראה לי שהפעם הוא לא יחליט בשבילי...
זה מדהים אבל בשנייה הראשונה רציתי מאד לספר, אולי איזה 5 פעמים ממש כמעט...
עם הזמן שחולף אני מקבל פרופורציות יותר נכונות. בינתיים אני בשב ואל תעשה.
81 נקי. תודה אלוקי.