אני אסיר תודה לה' יתברך על 90 ימים
מתפלל לזכור שאני מכור לתאווה גם היום ולעשות את הפעולות
אני מוסר היום בעזרת ה' צעד ראשון
אני מתפלל שיהיה לתועלת, אני רוצה לזכור את המחלה, את הכאב
אני רוצה לחשוף את זה עם החברים כדי שגם הם יוכלו להזכיר לי את הסבל, איפה הייתי ולהיכן אינני רוצה לחזור
אני שמח לעשות את זה כבר, ולהמשיך להתקדם בצעדים
אני משתוקק להגיע לצעד 11, לא מכיר אותו יותר מידי, אבל חברים אומרים לי שבצעד 11 הרבה חברים חוזרים לדת
אני מרגיש ניתוק גדול מהתורה ומהישיבה, זה מאוד כואב לי
אתמול הגעתי לשם אחרי שצפיתי במשך כמה שעות בסרטים, פנטזיות בסגנון 'מבוכים ודרקונים' 'שר הטבעות' וכו'
הגעתי ונזכרתי שיש כנס בישיבה, הרב שלי עומד ומדבר
הרגשתי לא שייך, כולי עוד שקוע בעולם של פנטזיה, לא מעוניין לשמוע מה הוא אומר
הרגשתי מנותק
זה מאוד כואב לי כי לפני שנה אם היה כנס כזה הייתי מאושר ומצפה לו והיום קשה לי להתחבר
לכן אני מתפלל לאלוקים שיעזור לי להתחבר לדת ולדרך התורנית שלי
מצד שני אני מבין שהדברים באים לאט לאט בתהליך ואולי באמת יותר נכון עכשיו להישאר נקי,
להתפלל על פגמי האופי, לכפר על דברים שעשיתי לאנשים, לוותר על הטינות, אולי אחרי תהליך כזה אגיע גם למה שאני מבקש
חיבור לאלוקים דרך הדת שלי
תודה רבה חברים יום נקי ומחובר לכולם
