בנושא הפסוקים,
יש לי זיכרון טוב לטקסט.
זוכר פסוקים, תפילות, מתקן את הילדים בשירי ילדות שלמדתי לפני יותר מ-30 שנים.
מתקן את הבעל-קורא גם כשהחומש סגור.
גליתי כאן, בזכותכם, פגם אופי נוסף.
אם אני, המעוך, הקטן, חסר היכולת, זוכר, כל אחד יכול.
ומי שלא יודע כמוני, כנראה, ממש ברמה נמוכה.
גורם לי להתנשא, לזלזל באחרים.
זה, ועוד הרבה דברים אחרים, שאני יודע טוב מאחרים.
מוזר לגמרי, אני יודע שבתחומים מסוימים יש לי יכולות גבוהות מאחרים, גבוהות מהרגיל. אבל, דווקא בגלל הדימוי העצמי הנמוך, אני מתנשא.
הזוי.

בחסדי השם, לא מובן מאליו, 40(!!!) ימים נקיים.

אוהב,
ירוחם

41 ימים מאז שקיבלתי את חיי מחדש.
הבוקר, שיחה עם הספונסר על קורות יום האתמול, דיברנו על כעסים, על המחיר שאני משלם בזמן כעס.
הסביר שמחיר הכעס כבד ובדר"כ לא שווה את התועלת שצומחת ממנו.
סיימתי את השיחה ונכנסתי למרפאה.
יש לי פצע קטן בגב שמציק לי כבר למעלה משנה. אחרי הזנחה ממושכת הלכתי לפני חודשיים לרופא עור שקבע שכירורג צריך להוריד את העניין בניתוחון קטן.
קבעתי תור לעתיד הרחוק בשביל לקבל תור מוקדם בבוקר שלא אאחר לעבודה, התור נקבע להיום בבוקר בשעה 8:10.
הגעתי בזמן, תור שני, הראשון לא הגיע.
לאחר המתנה ממושכת גיליתי שהרופא לא נמצא בחדרו.
בשעה 8:30 התקשרו לרופא ממזכירות המרפאה, הוא יגיע בעוד חצי שעה.
אני לא אוהב לחכות, בדר"כ מחכים לי, החלטתי לעזוב.
דיברתי עם אשתי, הציעה שאחכה, גם-כך כבר הגעתי, הקשבתי לה (כבר התקדמות).
ישבתי רוטן, שיתפתי את כל הסובבים כמה הרופא לא בסדר, מאחר, מזלזל וכו'.
קיבלתי שיחה מחבר יקר, ביקש לשתף, הקשבתי, לפני שניתק, ביקשתי לשתף, סיפרתי על המצב, ההמתנה המעצבנת, הקשיב.
השיחה חיברה אותי לגמרי (חבר מלשון חיבור ), נזכרתי בתפילה השלווה, אני נמצא בסיטואציה שאין בכוחי לשנותה, נזכרתי בדברי הספונסר בכניסה למרפאה.
נרגעתי, המתנתי בסבלנות, בשלווה.
הרופא הגיע לקראת 9:30 לא הערתי לו, לא הייתה לי טינה כלפיו.
בעבר, הייתי הופך את המרפאה, מתנקם ברופא, שולח מכתבים, דואג שיצטער על שעולל לי.
אחרי הביקור, ניגשתי למזכירות להוציא טופס 17.
המזכירה שאלה אם הרופא הגיע, אמרה "לפחות אתה לא כועס" עשתה לי את היום!!!
עניתי לה בשלווה, ואם הייתי כועס הוא היה מקדים בדקה? אז בשביל מה לכעוס?
כל הדרך לעבודה שמחתי על המהלך, בעבר, הייתי מתכנן נקמה.
אוהב,
ירוחם.

איזה נס ירוחם. תודה על השיתוף.

שיניתי את הכותרת ל"יומן מסע"
מרגיש שאני נמצא במסע אל ההתפכחות, אל קבלת חיי מחדש.
היתה לי שבת מפכחת!
התגברות לא נתפסת על הכעס, אירועי המרפאה מיום חמישי השפיעו עלי עמוקות.
בליל שבת חזרתי הביתה מהתפילה. אני מקפיד (יותר נכון להגיד קפדן, כעסן) שהשולחן יהיה ערוך כאשר אני מגיע, חזרתי הביתה ודבר לא היה מונח על השולחן.
אשתי התנצלה, לא הספקתי כלום!, עניתי, בשלווה לא אופיינית, מה כלום? טיפלת ורדפת אחרי הילדים, זה כלום?
ארגנתי הכול בנחת בזמן שהיא המשיכה לדאוג להם (הייתי מארגן בכל מקרה, אם בנחת או אם בזעם)
תודה לאל שלא כעסתי והרסתי לכולנו את השבת.
יום חמישי עשיתי קניות, שבת בבוקר אשתי סיפרה לי שזרקה מהמקרר גבינה שפג תוקפה. לא הבנתי, קניתי אותה ביום חמישי! בדקתי בפח, ואכן פג תוקפה. כעסתי, אשתי שאלה למה והסברתי שאני כועס על עצמי שקניתי גבינה בלי לבדוק תאריך, שאלה (בעקבות סיפור המרפאה) "זה יעזור לך?"  , צחקתי לעצמי שהיא משתלבת בתכנית ונרגעתי, לא להאמין!
במוצ"ש אשתי אמרה לי שהיתה שבת מאוד נחמדה, הרגישה שאני לא כעסתי!
עשתה לי את השבוע!
שבוע טוב ומפכח לכולם!
42 ימי החלמה בנקיות.
ירוחם

איזה יופי. תודה רבה על התקווה שאתה נותן לי.

ירוחם, ממש כיף לשמוע טוב לדעת שיש עוד תקווה.
עוזר לי מאוד לא להיכנס לדיכאון

כיף לקרוא
תודה

מרגיש לא בנוח לחזור על עצמי, אך לא נתפס בעיני שהצלחתי להגיע לכ"כ הרבה ימי נקיות.
בחסדי שמים בהדרכת הספונסר ועזרת חברים אנו מונים היום 43 ימי נקיות.
אסירות תודה על עוד יום נקי, אסירות תודה על כל המתנות הטובות שקיבלתי בדרך.
צפוי יום לחוץ במיוחד, מהלחוצים בשנה.
סכנת הנפילה גדולה.
מה שאבקש בעולם כזה,
תן לי את היום הזה
ירוחם

ביבלת אותי.

אתה אמור להיות 45 לא?

שלום ירוחם!
איזה כיף 43 (ומשום מה גם לי זכור 45..)
כל יום זה נס, טוב שאתה שמח ולא מעכל
הספונסר שלי בדיוק סיפר לי שהוא שמח כי יש לו 850


בהצלחה ביום הלחוץ
מי ייתן ותזכה לקבל עוד מתנות ולתת לנו עוד ניסיון כוח ותקווה
ואם יהיה קשה אתה מוזמן להתקשר, לסמס, ולהשאיר הודעה קולית
אוהב

אכן טעות!
45!
עכשיו בכלל לא מובן.
תודה על התיקון
ירוחם

חח

לחץ סוף שנה מאחורינו.
עדין נקי בחסדי ה'.
47 ימים לא מובנים בכלל.
ירוחם

אסירות תודה

אוהבים אותך ירוחם!


מתחנן לעוד יום נקי