בחסד אולקים עברו כבר 2 שבועות שהם 14 יום, אלוקים תודה! פשוט תודה על כל ההחלמה והנקיות הזאת!
אני מפחד שאני נשאב לתוכנית ומתחיל להתגאות ולתפוס מעצמי איזה מבין גדול בתוכנית, חייב להזכיר לעצמי שאני מתחיל זה הכל, יש לי עובד הרבה מה ללמוד, ואני ממש לא יודע כלום!
יש חבר חדש שנקשר אלי כי תקשרתי איתו ראשון מהפורום, ואני מפחד שהוא יהיה תלותי מדי בי, ואני לא יוכל לספק לו את מה שהוא צריך (במיוחד לא תלות, תלות אף פעם לא מוציאה אנשים מההתמכרות... האדם צריך לעשות את הדרך בעצמו. [עוד פעם גאווה... מרגיש שאני מבין משהו]) מה כדאי לי לעשות? אולי להפנות אותו לאנשים אחרים? אבל לא יהיה להם זמן להשקיע כולם ממילא עמוסים...
ראיתי פרק מסדרה אתמול, הכלל שלי לגבי סדרות הוא שאני רואה אותם רק עם כשיש לידי אנשים, ועם אנשים אחרים. לא איכפת לי מבחינה הלכתית, אני ממש לא נמצא במקום הזה, איכפת לי רק מבחינת ההחלמה שלי, ואני ממש מפחד שזה יהיה טריגר בשבילי.
אני משתדל לבחון את עצמי טוב טוב... מחכה כבר להגיע ליום רביעי ולמצוא שם ספונסר.
אני מפחד מאוד משני דברים סותרים, מצד אחד אני מפחד שאני יצליח עכשיו להישאר נקי ובהחלמה, ואז לא יצא לי להתמודד עם מקרה שהתוכנית "לא עבדה" לי שהנס יהיה ככה פשוט... ואני מפחד גם מהנפילה שעלולה להפיל אותי אחורה, לסחוט ממני את כל האנרגיות הקיימות בי כיום. ולהוציא לי את הרוח מהמפרשים ולעזוב את התוכנית כפי שעזבתי את הספונסרים שלי ברגעי חולשה... אני מרגיש שהפעם זה קצת שונה ממה שהייתי פעם, אבל עדיין אני ממש מקווה שגם נפילה לא תוריד אותי אחורה כל כך...
איבדתי שליטה וכעסתי או שהייתי בסערת רגשות היום ואתמול, אבל שמתי לב גם לשינוי שהתחלתי לקבל דברים שאחרים אומרים ולנסות לעצור חשיבה הרסנית ולא רציונלית מצידי.
יש לי חבר שנוהג לצחוק על הפריפריה ואני יודע שיש לו המון סטיגמות על הפריפריה, ועקרונית אני די מסכים איתו בנושא, הוא היה כל הזמן צוחק עלי ואני הייתי נעלב, זה לא יפה מצידו כמובן, אבל אתמול עשיתי את הדבר ההפוך ממה שהוא ציפה.
אמרתי לו פשוט אתה צודק! הפריפריה צריכה תיקון מהותי, בוא תשנה את זה, מה לעשות שהמצב הוא ככה? והוא פשוט החליף איתי תפקיד, הוא פתאם עשה סוויץ' ואמר שדוקא טוב שגדלתי בפריפריה ושזה לימד אותי הרבה דברים שאי אפשר ללמוד ולראות במקומות אחרים וכל מיני כאלה, וזה פשוט היה מצחיק. כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, תראה לו שמחה הוא יחזיר לך... (אני לא יודע אם הדוגמא הזאת הייתה טובה כל כך כי בכל זאת זה לא בסדר לצחוק על הפריפריה, אבל בכל זאת, עקרונית הסכמתי איתו ב100% האמת שלפעמים אני מצטער שלא גרתי במקום אחר, במחשבה לאחור אבל לא הייתי מחליף בחיים שלי כלום, חוץ מתכונות אופי מסוימות, שאני מקווה שיום אחד אני יפתח ויתקן גם אותם...)
אני לא יודע אם זה היה בדיוק כעס מה שחוויתי היום, הר"מ שלנו (כיתה יג') העביר לנו מן שיעור כחלק מסדרת שיעורים בנושא עמדת היהדות בנוגע לנשים, ואני ועוד כמה שכבר לא מאמינים ביהדות התחלנו קצת לשאול שאלות ולהתקיף, וחבר שלי שיש לו אמונה תמימה והוא לא חוקר יותר מדי אמר לי שנאי צריך להיות בענווה ולהקשיב, וסערת רגשות התחילה בתוכי, התחלתי להימתח ואני לא יודע אם לקרוא לזה בדיוק כעס אבל עניתי לו בטון גבוה מה שעניתי...
ואחרי זה אמרתי לעצמי זה נכון שאתה חושב שאתה צודק, ונכון שאתה מאמין במה שאתה חושב וכל זה, אבל אולי הוא צודק, תקשיב לרב למרות ששמעת תדברים האלה כבר אלף פעם, תפסיק כל הזמן להסתער, בכלל כדאי להיות יותר רגוע, גם אם אתה כבר לא רואה אותך ואת היהדות עין בעין.
עוד נושא שרציתי לשתף:חזרתי מתחנה מרכזית וירושלים זה ירושלים, אנשים שם לא כל כך מקשיבים לרמזורים ולשאר הדברים האלה, למעשה אנשים מציבים עובדה לאוטובוסים החוצים ומסמנים לעצמם מעברי חציה.
אני לא יודע איך להגיד אבל סטטיסטית איך שאני רואה את זה, זה קורה אצל חרדים יותר, ואמרתי לעצמי בואנה אני עלול לילה אחד לעמוד מול רמזור ב2 בלילה בלי שאף מכונית נראית באופק ולעמוד ולציית לתמרור הזה...
לא לחצות כשאני לא רואה שום מכונית מגיעה... ואז חשבתי לעצמי איזה עוד דברים העולם והתרבות הצליחו להשליט אצלי במוח, איפה אני מציית כמו עיוור גם במקומות מגוחכים? לכו תדעו... כל חיי אני עסוק בחשבון נפש ובחשיבה עצמאית...
הרבה אנשים כבר ניסו להפוך אותי למופע קטן שלהם.
תודה על הבמה שניתנה לי כאן לכתוב ולשתף את מה שעולה על רוחי, שוב בחסד אלוקים אני מקווה שישמור אותי נקי רק להיום, היום ה14 (הלוואי שאגיע ליום ה28, השיא שלי מזה כמה שנים, ואז אני יעשה חגיגה עם שתיה כמו כל אלה שעוברים 'טסט' נוהגים =)
