בס"ד
לטהרני היקר! (וגם לאבי גולן...)
קצת קשה לי להכנס באמצע שיחה כל כך יפה ביניכם...
אך רציתי להתייחס לדברי טהרני על עניין הכעס...



אחד הדברים שגרם לי להסכים להיכנס לתכנית
זו ההבטחה שגם בעניין הכעס אמצא פיתרון
זה היה נשמע לי הזוי
כי אפשר להגדיר אותי כ"מר זעפני" או "עצבן"...
שנים שאני מסתובב במעגל הזה
להתעצבן, לכעוס,
להבין את הטעות,
לבקש סליחה,
להבטיח שזה לא יחזור
ותשקוט הארץ אבעים ... (דקות)
וחוזר חלילה...

אבל הפלא הוא שאחרי בערך שנה בתכנית
קיבלתי פידבק מאשתי שהשתניתי...
מה עזר לי?
כמה דברים - כמובן השיחות עם החברים השיתוף וההתייעצות
אך גם הנשק הסודי של
תפילת השלווה -
לא רק כתפילה אלא יותר כדרך חיים ! ! !

mi כתב on 12 אפר' 2014 20:52:


mi ani היקר, אתה תמיד אורח רצוי כאן במסע שלי.
בעצם, אתה בן בית רצוי, וכפי שכתוב בהסברים אודות הפורום של "שמור עיניך": "הפורום הוא אחת האפשרויות הטובות ביותר לקבלת תמיכה קבוצתית. התחושה שהעמיתים הלוחמים שם הם מעין "משפחה" רוחנית ממלאת את כל המשתתפים מהר מאוד". 

mi כתב on 12 אפר' 2014 20:52:


גם אני ברוך ה' מקבל פידבקים חיוביים מאשתי בעקבות התוכנית.


תמיד מדהים אותי איך שאני מספיק לשכוח את ההתמודדויות הקודמות שהסעירו אותי לפני זמן לא רב (כמו זאת שהזכרת). תמיד כשאני מדבר עם חברים, הם מזכירים התמודדויות שהעליתי בשיחה הקודמת וכבר הספקתי לשכוח...
אני לומד מכך שתי תובנות:
א. אני נמצא בבריחה מתמדת מהחיים, ולכן מה שלא קורה ממש עכשיו כבר לא נמצא בתודעה שלי. אני דוחק אותו עמוק ככל האפשר לירכתיה. אפשר לומר שזה סוג של "רק להיום" בגרסה השלילית שלו, שבה אני סוגר כל הזמן את הדלת על העבר שלי (בניגוד לתכנית).
ב. החיים מורכבים אמנם מגלים סוערים, אך בסוף הגל עובר, ובדרך כלל זה אפילו לא לוקח הרבה זמן...

שוב תודה לך mi ani על התגובה, שעוררה אותי למחשבה, ושבוע טוב ונקי!

בס"ד
חבר בתכנית נתן לנו פתגם יפה בקשר לגלים
כשהגלים מתחזקים... מתגלים החזקים...

שבוע טוב! רציתי לשתף בכמה דברים:

הפעולות היחידות שעשיתי היום היו טלפון לספונסר (סוף סוף הוא ענה לי!) וקריאה בספרות.
לא התקשרתי לחברים ולא עליתי לקבוצות. אני חושב שזה לא טוב לי, במיוחד זה שלא התקשרתי לחברים.

ברוך ה' התפייסתי עם אשתי (בעיקר בזכות טוב ליבה ).
הודיתי שהייתי לא בסדר בכך שהוכחתי לה באותות ובמופתים שהיא האשמה העיקרית בנושא המדובר, פשוט במקום לקבל את הביקורת הצודקת שלה עלי ולקחת אחריות. עכשיו היא עייפה (וגם אני ). מקווה שמחר אומר לה זאת שוב בצורה ברורה. טיפלתי גם בנושא שסביבו הייתה המריבה.
תודה לך אבי גולן, שדבריך עוררו אותי לכך ש"אוריד פרופיל" במקום "לעשות שרירים" ולהוכיח כמה אני צודק.

רציתי גם לשתף בנקודה חשובה. קראתי דיון בפורום בנושא ההתמכרות, וחשבתי לעצמי שכנראה אני לא מכור "כבד", למרות שזה בטח לא נכון. אני מרגיש שיהיה קשה לי להתמיד בתוכנית לאורך ימים ושנים, ובוודאי תחלוף במוחי בקרוב המחשבה (בעצם, היא כבר חולפת): "מה כבר יקרה אם אשתמש פעם בכמה זמן. הנה, אני יכול להיות נקי חודשיים. זה בסדר. זה מספיק טוב. לא צריך להתמיד בתוכנית. אפשר להתחזק פעם בכמה זמן וזהו. הרי ההתמכרות שלי לא באה לידי ביטוי בדברים כל כך נוראים כמו ששמעתי ממשתתפים אחרים בקבוצות. סך הכל לא היה קשה לי כ"כ לשמור על נקיות (האמנם?)".

אני לא בטוח שהצלחתי להעביר את המחשבות האלה במדויק, אך אני מקווה שלפחות הכיוון הכללי הועבר. אני נזכר כעת בשיחה טלפונית שלי עם אחד ממשתתפי הפורום, שאמר לי שהדבר הכי חשוב לשתף בו, הוא הדבר שהכי לא מתחשק לך לספר עליו. החיבור עם החברים והתכנית נועד להאיר את המקומות החשוכים שבנו. אני נזכר כעת גם בפוסט חשוב שכתב לאחרונה סוד הכניעה, לפיו חלק חשוב ויסודי של התוכנית הוא להיות חשוף ופגיע, להסיר את כל ההגנות. לא ממש עשיתי זאת, אך אני מקווה שפתחתי פתח בכיוון.

ושוב לילה טוב ושבוע טוב ונקי!
פסח כשר, שמח ומפוכח מינית! 

נ.ב. תודה mi ani על הפתגם החשוב ששלחת בזמן שכתבתי את ההודעה הזו.

אסירות תודה, על מלא

יישר כח טהרני, מעודד ומשמח לראות את ההתקדמות שלך בימי הנקיות ויותר מזה בעבודה- תודה על השיעור הזה. ותודה על עוד משהו שניסית היום  :)אני מצטער שזה לא הצליח  דווקא לא באשמתי.
חג שמח!

מועדים לשמחה!

מתחילת החג עד עתה, לא היה לי חיבור לאינטרנט. שמח מאוד ואסיר תודה על כך שאני יכול שוב לחזור לפורום. :D
תודה לכם תשובה שלימה (שמחתי מאוד סוף סוף לפגוש אותך!) ואור יקרות (שמחתי מאוד לנגן איתך בצוותא במנגל של "שמור עיניך").

בחסדי ה', לא בכוחי ולא בעוצם ידי (תודה למ' מהקבוצות הטלפוניות, שממנו "גנבתי" את המשפט), אני מקווה מחר להתעורר לבוקר נקי ה-66 במספר.

אתחיל בדיווח על פעולות שעשיתי היום: בחסדי ה' התקשרתי לשלושה חברים "על הבוקר", אחד מהם עם נקיות של למעלה משנה, קראתי עמוד בספר הגדול ועמוד בספר הלבן, ועליתי לקבוצה הטלפונית של הבוקר ושל הלילה. את שתי הפעולות הראשונות הגדרתי לעצמי כפעולות של חיבור לאלוקים, בפעולה השלישית עדיין אינני עושה זאת.
לא דיברתי עם הספונסר :-\ (האמת, שזה אפילו בכלל לא היה בראש שלי... אני חייב ללמוד מכך שאני עדיין לא מחובר מספיק לתוכנית ולאלוקים כפי שהוא מתגלה דרכה). אה, וגם הקדשתי כמה דקות לצעד ראשון (מקווה להרחיב בכך בהמשך).

אני מרגיש צורך להרחיב בנוסח שבו אני פותח שיחה טלפונית עם חברים, אני מרגיש שזה תורם ועוזר לי, ואולי יוכל גם לעזור לאחרים. כשאני מתקשר לחבר (אחרי שאני אומר שלום ומוודא שהוא יכול לדבר) אני מתחיל את השיחה בהצהרה מעין זו:
"אני יוזם את השיחה הזו כפעולה שאני רוצה לעשות, כדי להתחבר לאלוקים, לחברים ולתוכנית. אני רוצה להזכיר לעצמי שאני חסר אונים מול תאווה, שאיבדתי את השליטה על חיי ושאני צריך למסור את השליטה והניהול של חיי לידי אלוקים. אני רוצה להתפלל ולבקש מאלוקים שישמור אותי נקי, שפוי ומפוכח כל יום רק להיום".
בדרך כלל אחר כך אני מתעניין באותו חבר. באופן עקרוני השיחה יכולה להסתיים כאן. יש אפילו תועלת בכך, מכיוון שאז אני מרגיש יותר שהשיחה היא פעולה שאני עושה בהנחיית הספונסר ומתוך החיבור וההתחייבות לתוכנית. כאשר אני מנהל שיחה מעמיקה עם חבר, שאני מקבל ממנה תובנות וכלים חדשים, ההרגשה הזו מיטשטשת.

רציתי לשתף בעוד שני עניינים. עכשיו אני מתחיל לחשוב שבטח לא יהיו לי כל כך קוראים, כי זה מתחיל להיות ארוך ומייגע...
אני נזכר בדבריו של אבי גולן (שזכיתי לפגוש במנגל של "שמור עיניך") שאמר לי שלא לשים לב למספר הצפיות בפוסט. "צפיות זה ציפיות!". וציפיות הן "טינות בהיריון". כמו כן, המחשבה על "מה אחרים יחשבו עלי", מוציאה אותי מהמיקוד בהתחברות כנה לאלוקים לחברים ולתוכנית.
זה מזכיר לי חוויה נוספת שהייתה לי במנגל של "שמור עיניך". פגשתי שם את אסירותודה, וכשהיה סבב שיתוף ואני דיברתי הרגשתי שהמבט שלו כביכול "קורא" את כל חוסר הכנות שלי והניסיון להרשים. היה לי פשוט קשה להסתכל לו בעיניים. מעניין לשאול אותו בכנות מה חשב באותה העת, אלו בטח דימיונות חולים שלי...

עניין אחד שרציתי לשתף בו הוא, שהיום היה לי פיצוץ גדול עם אשתי. בדרך כלל אחרי פיצוץ כזה אני מתנצל, אבל גם מסביר את הצד שלי בעניין, ומדוע פעלתי כפי שפעלתי אף שזה לא היה בסדר וכו'. מיותר לציין, שבעקבות כך פעמים רבות המריבה מתעוררת שוב...
היום באתי בגישה אחרת, ואני חושב שאני מייחס זאת לתוכנית. עוד לפני שהתנצלתי הגדרתי לעצמי שהפעם אני הולך להתמקד רק בהתנצלות על מה שעשיתי לא בסדר. לא אעסוק בחלק שלה במריבה, שבו היא הייתה לא בסדר, וגם לא אסביר לה מדוע פעלתי כך וכמה עייף ומתוסכל הייתי. אני שמח שעשיתי זאת, ואני חושב שגם אשתי חשה בהתקדמות (המשפט הזה מראה עד כמה אני עדיין מנוהל ממנה... :-\).

העניין השני שרציתי לשתף בו הוא, שכעת אני כותב צעד ראשון, והגעתי לנקודה הכי כואבת בסיפור שלי (אם כי לא הכי מאוחרת כרונולוגית). היה קשה לי להתקדם בזה. לא ידעתי כל כך מה לכתוב ואיך לסדר את זה (בניגוד לחלקים האחרים של הצעד, שנראה לי שהתקדמתי בהם יפה). אשמח לחיזוקיכם ועצותיכם בעניין.
(דרך אגב, מקווה לפרסם בקרוב בפורום את הצעד ראשון (מצונזר קצת, מי שרוצה לשמוע את הגרסה המלאה, מוזמן לקבוצת "שמור עיניך" ירושלים.  פרטים בהמשך...). אני מתלבט אם כדאי לעשות זאת כשאסיים אותו (אני חושב שכדאי לנסות לסיים תוך חודש או לכל היותר חודש וחצי), או שאולי כדאי לפרסם אותו בפרקים. נראה לי שאולי האפשרות השנייה עדיפה. כך אוכל לקבל משוב על החלקים השונים של הצעד הראשון, ולתקן ולייעל. אשמח גם בעניין זה לעיצותכם (וחיזוקיכם ).

מעניין אם מה שכתבתי היום תופס עמוד שלם, או שעוד נותר מקום להודעות נוספות...  ;D

אני לא יודע איפה אתה אוחז בכל מקרה מה שעוזר לי מאד
זה הקבוצה החיה והטלפונית ואני גם ניטרלתי את כל האפשרויות
שלי לגישה לאינטרנט פרוץ... ומה שהכי חשוב זה להשליך על ה'
זה הוא אמור לשמור אותך נקי אם רק תשים אותו מעליך במקום ראשון ולהרפות.

מהנסיון של חברים, תכתוב מבלי לחשוב, מה שעולה לך בסיטואציה תכתוב אין צורך לסדר, אל תסתבך עם זה לעניות דעתי,



הספוסר הוריד לי את הרוב הצעד הראשון משלי, הוא אמר לי שעשיתי את זה מציון אבל כדי להעביר צעד ראשון אתה צריך להתמקד בחוסר אונים שלי, וזה מה שאני צריך לקחת איתי לכל החיים, לזכור איפוה הייתי ואיפוה אני לא רוצה לחזור,

צרפתי לך קישור לצעד ראשון שכתבתי באתר,
forum.gye.org.il/index.php?topic=3236.0

מקווה שעזרתי לך, ואם לא אוהבים גם ככה.

שלום חברים ותודה למגיבים!
אסירות תודה שאני יכול לשבת בערב שבת חול המועד פסח ולכתוב את יומן המסע שלי בפורום. זה לגמרי לא מובן מאליו! (ואני כבר מריח את ההפרעות שעתידות להתעורר... הנה, עכשיו כבר מפריעים לי...).

רציתי לשתף בפעולות שהספקתי לעשות היום: בחסדי ה' עליתי לקבוצה הטלפונית של הבוקר, קראתי עמוד בספר הגדול ובספר הלבן, התקשרתי לשלושה חברים כדי להודות בחוסר אונים (תשובה שלימה - אשריי שזכיתי להיבחר להיות מושא הטלפון הראשון ממך!...) וכתבתי צעד ראשון (שמח שהתגברתי על הקושי :-\ ופשוט המשכתי ). את שתי הפעולות האמצעיות עשיתי בהגדרה כפעולה לשם חיבור לאלוקים.
עכשיו אני נזכר שלא התקשרתי היום לספונסר. אנסה עכשיו לעשות זאת.
אני חייב לציין, שהדיווח היומי מאוד עוזר לי לעשות את הפעולות. ברור שזה גם נובע מפגם אופי של "מה יחשבו עלי הקוראים". אבל נראה לי שבסך הכל זה עושה טוב להחלמה שלי, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה בע"ה.

הילדים שלי צורחים. חייב לעוף!
שנזכה לקריעת ים סוף!

אשרייך על הפעולות נראה שעם ספונסר ההחלמה שלך תופסת תאוצה 

אשריך שזיכית אותי להתקשר- בלי שתכתוב לי על זה הרבה זה לא היה עובד.(וזו לא היתה השיחה האחרונה ברוך ה' אז שוב אשריך)
שמח לראות את ההתקדמות שלך.
מתפלל להצלחתך.

newbody כתב on 19 אפר' 2014 21:33:


טוב לשמוע דעה מבחוץ. אני גם חושב שאתה צודק. הדיווח ה(כמעט) יומיומי מאוד עוזר לי לעשות את הפעולות. לא נעים לי להימנע מהן בידיעה שבסופו של יום אצטרך לכתוב בפורום שלא עשיתי אותן. אני חושב שבמובן מסוים, גם השתתפות קבועה בקבוצות חיות, בהן אתה נדרש להצהיר כל פעם כמה ימים אתה נקי פועלת באופן דומה. כמובן, שעצם ההשתתפות לכשעצמה לא פותרת את הבעיה, אך אם אנו נכונים לעשות את המוטל עלינו, המסגרת הזו מאוד מסייעת.




שמח מאוד לשמוע.
יש לך את זה תשובה שלימה! (כלומר, אתה חסר אונים, אבל נראה לי שה' אוהב אותך במיוחד וממש רוצה לתת לך החלמה )
לך על ההחלמה במלוא המרץ!

שוב תודה לכל המגיבים. אתם תמיד עוזרים ומחזקים מאוד. תודה גם לכל הקוראים המעדיפים שלא להגיב. גם קריאתכם את הדברים מאוד מועילה ומחזקת.

היום עבר עלי יום עמוס במיוחד.
הפעולות היחידות שעשיתי הן שני טלפונים לחברים, ניסיונות להרים טלפון לספונסר והאזנה חלקית ביותר לקבוצה של 23:00. בעצם, גם כתבתי קצת צעד ראשון.
בהחלט יש כאן גם חצי כוס מלאה!
בכל אופן, עכשיו לא נעים לי שלא עשיתי פעולות כמו שצריך, ואני מקווה לקרוא, עם סיום הכתיבה, לפחות עמוד בספר הגדול ועמוד בספר הלבן.

הפסדתי היום את קבוצת הבית שלי - "שמור עיניך" ירושלים.
היה לי בהתחלה קשה מאוד להכיל את זה. הייתי מאוד מנוהל מזה.
בסופו של דבר, בסביבות 17:00, כשהבנתי שבטוח לא אגיע, הצלחתי לקבל זאת בשלווה יחסית, לא בכוחי ועוצם ידי, אלא בחסדו הגדול, ואני שמח על כך.

חוגג היום 70 ימי נקיות שנתנו לי במתנה מידו הרחבה ובחסדו הגדול. זה ממש לא מובן מאליו (אם כי אני נוטה לייחס זאת לעצמי, וזה דווקא ממש כן מובן מאליו).

מקווה שכולנו נתעורר מחר ליום נקי ומפוכח, שפוי ומחובר! לילה טוב!

אוהבים.

תודה!

בחסדו הגדול נקי 71 יום! מקווה לדווח הערב ביתר פירוט על מה שקורה איתי.