קשה לי הקטן להבין מה כל כך מעצבן בזה, בסה"כ שגיאות מעידות א. על דיסלקציה, אונס גמור כמובן ב. טעות בהקלדה, לא בכתיבה. 
מעטים הם המקרים בהם אנשים באמת לא מתאמצים לדייק בכתיבה. לפעמים אפילו הייתי מקנא באלה שלא מתעכבים על כל פיפס, זה נראה יותר אותנטי..

אני כן יכול להבין למה מישהו רוצה שהפוסט שלו יהיה מושלם, אבל ביחס לאחרים? אפשר מקסימום לרחם...

והנה, שפטתי אתכם... סליחה מראש...

אגב, טהרני האהוב והיקר,
נראה לי שעדיף שלא תראה אותי בכנס, מנסיוני זה רק יעשה רע ליחסים בינינו...
תמיד הייתי גרוע במצבים כאלה, נוח לי כאן בחזותי האנונימית, במצב בו אפשר לתקן ולערוך הכל, מצב בו החשיבה שלי לא מעכבת מהמילים שלי לצאת החוצה...

וואי אריסטו, איך שאני מזדהה עם לבוז לאנשים בליבי על שגיאות הכתיב שלהם. זה יוצר אצלי איזה שהוא מבט מעוות ששם בצד את כל מה שהם, ורואה אותם ככה קטנים, בגלל שהם כאלה שאפילו לא יודעים לכתוב כמו שצריך.

זה מזכיר לי את מה שאשתי אמרה לי לאחרונה (שיתפתי זאת ביומן המסע, אבל אחר כך היא הרחיבה את דבריה), בתגובה לתקופה שבה הייתי מאוד ביקורתי כלפיה. וכך (בערך) אמרה אשתי: "אני מרגישה שאתה רואה רק את החיסרון הזה, כאילו אני = החיסרון ואין בי שום דבר אחר. במשך עשור לאחר החתונה היית מכור פעיל. איך היית מרגיש אם הייתי רואה אותך בתור רק זה? שאתה = שימוש?". צודקת. אבל לא רק בטענה שלה. גם בזה שאני מסתכל בטוטאליות כזו על אנשים. כאילו אם מישהו לא יודע לכתוב מילה מסוימת, הוא סובל מאיזו נכות קשה, כאשר נכות-האהבה שלי בכל הנוגע למערכות יחסים גרועה ומזיקה בהרבה. (טוב, חבר'ה תרגישו בנוח לכתוב פה בשגיאות...).

אהבת חסד- אוהבים אותך גם כשאתה מגמגם... אתה יכול אפילו לדבר בשגיאות אם תרצה... 

אובייקטיבית, אין בזה כלום, כמו שאני מדבר אנגלית (מלא שגיאות תחביר) .
כנראה אכן יש בי פגם, אף על פי שאני לא מעיר לאף אחד ,ככה סתם, בלב שלי... 

טהרני כתב on 07 אפר' 2016 23:20:

 התכוונת אם אני מגמגם... ברוך ה' אני לא סובל מזה בגלגול זה...

אהבתי את הקטע על השגיאות... אבל קשה לי להאמין שהיינו מתכתבים כאן היום אם הייתי כותב בשגיאות... רק התוכן של מה שכתבתי הבריח אותך ממני פעם...
 

לא התכוונתי למגמגם במובן הפשוט, אלא במובן של קושי להתבטא כשהחשיבה מעכבת את המילים מלצאת החוצה.

אתה חושב שכדאי למחוק את ההודעות על השגיאות?

לא זכור לי שמשהו שכתבת הבריח אותי.
 

בוקר טוב! שבוע טוב ונקי לכולנו!
להתראות מחר בכנס!

אני אסיר תודה על תקופה טובה. טוב יותר בקשר עם אשתי, טוב יותר מבחינת העשייה שלי בבית. הרגשה כללית שקצת ירד הלחץ. "ספר הכניעה" כבר ירד לדפוס, סיימתי פרוייקט חשוב, קשה ותובעני בעבודה.

עם זאת, עדיין יש לי המון דברים "על הראש". מבקש מאלוקים להרבות בפעולות של נתינה וחיבור אליו ולנהל סדר יום מתוך הקשבה וציות לרצונו ממני.

 

שבוע נקי גם לך!

לצערי לא בטוח שאגיע לכנס, ילדי הקט ותחלואיו... אבל אולי יהיה לי את "ספר הכניעה" לפחות...

רפואה שלימה - לך ולו, ותבונה להבחין בין השניים (לדעת איזו מחלה יותר קריטית).

מתחשק לי לראות את המפגש בין שניכם...

מאחל לך שהאקשן בשדות ההחלמה תמיד ימלא אותך ולא תצטרך לחפש בשדות שדופים אחרים...

משתוקק להכיר את כולכם
עפות לי מחשבות...
מי אני יפגוש

אחיד- שמחתי לפגוש אותך בכנס ולזהות את ה"הילה" (הנ"ל) שלך...

מרגיש צורך לשתף הודעה פרטית שקיבלתי (מקווה שהשולח לא יקפיד עליי):

"שלום עליכם.
לא, לא חזרתי לפורום.
רק מרגיש חובה לעדכן אותך, שאני קורא כל תגובה שלך ביומנך "צועד" וכו', כי כל תגובה מגיעה אלי למייל.
מרגיש שאני צועד יחד איתך, אתה נותן לי המון כח ותקווה, למרות שאני לא בדיוק עושה תכנית..."

חשבתי שחשוב להביא כאן את הדברים, כי לא תמיד אנחנו מודעים למעגלים הרחבים שהדברים שאנו כותבים בפורום משפיעים עליהם. מספיק לראות את מספר ה"אורחים" המחוברים, שהינו עצום, בדרך כלל, לעומת מספר המשתמשים הרשומים המחוברים, כדי להבין זאת.

אז לא תמיד יש לנו כוח ו"מוחין" לשתף בתהליך שאנו עוברים כאן. אני הראשון שאעיד על כך, ובייחוד לאחרונה. מאוד מתחשק לי לשתף מידי יום בפרוטרוט, אבל מה שהלב מאוד חושק פגמי האופי בתחום ניהול הזמן מאוד עושקים. יחד עם זאת, כדאי שנכניס למאגר השיקולים שלנו את האנשים הרבים שזקוקים לתקווה ולהכוונה שאנחנו יכולים לתת להם.

שתהיינה הכנות לפסח נקיות ושמחות!

מקווה לעדכן בהמשך, וגם להעלות כמה פוסטים...

ממשיך לכתוב בשרשור שלי למרות שאפאחד לא מגיב...