סליחחחחה....
 

אם כבר ציטוטים, היום קראנו ציטוט חזק האומר "ליטור טינה זה כמו לשתות בקבוקון רעל ולחכות שהשני ימות". נהניתי.

גוט

טוב

בקטנה, יוסיפונוס...
תודה אהבת חסד על הציטוט. הבעייה אצלי שאני מרגיש תוך כדי שאני שותה את הרעל, ואני מבין שאני זה שאמות, ואני מת בפועל - ובכל זאת ממשיך עם זה...

יוסיפונוס ואריסטו- אם לא ידעתם אז אני חובב אידיש... איזה כיף! אידיש עם תרגום בשרשור שלי!... 

נו,שוין יא חביבי..

בוקר טוב חברים יקרים!
קמתי קצת עם אווירת הנכאים הרגילה (רגע, "רגילה"? הרי זה רק אתמול בצהריים, לפני זה הרגשתי טוב ובהרבה מהזמן טוב מאוד). פתאום היכתה בי ההכרה שהיום הזה הגיע. יום חג עבורי. 800 ימים נקיים. בחסד אלוקים החלפתי קידומת... 

אז נכון, יש עדיין הרבה כאב בחיים שלי, ואני מאמין שגם היום הזה עשוי להיות די דומה לאתמול (אם כי אלוקים עשוי להפתיע, וגם אני עשוי להפתיע אם אעשה את העבודה הרוחנית הדרושה...). אבל שום כאב לא מזכיר את הכאב של לפני שהגעתי לכאן.

הכאב עכשיו הוא כאב של חיים, הכאב אז - היה כאב של מוות...

שיהיה לכולנו יום טוב ונקי. ו... בסדר, אני לא כזה בדיכאון. מוכן להעלות חיוך או שניים. 

מזל - טוב
על
   8 
הימים הנקיים.

שנזכה להתנהג בבית, כך:
    וממילא .

ואז יבוא ה  וה  וה .

וכל המתפלל על חברו הוא נענה תחילה.
אמן.
באהבה רבה
שיהיה לכולנו פסח כשר ושמח.
ומחובר, ומחלים, ושמח.
באמת שמח.
אמן.
 

תודה פנימה על האיחולים.

ושוב שלום חברים יקרים!

עכשיו מסתמן כיוון קצת יותר טוב. נראה שהמתיחות ביני לבין אשתי ירדה. אסיר תודה על עוד שני ספרים חדשים שרציתי לקנות, ומצאתי אותם בספרייה (אחד מהם הוא אפילו הגדה מושקעת לפסח, שאף אחד לא חשב לקחת חוץ ממני...). אסיר תודה שלא מלחיצים אותי כל כך ואני יכול לשבת בשקט ולכתוב כאן.

מרגיש קצת חולני ואובססיבי על תדירות השיתוף כאן. טוב שאין לי סמארטפון... מצד שני, זה בסדר. אני שמח על זה שיש לי את המקום הזה. את האפשרות הזו לשתף. את ההבנה שזה חשוב.

זה מזכיר לי משהו אמיתי מאוד (לפחות בחוויה שלי) ששמעתי ממישהו. הספונסר שלו הדריך אותו כל הזמן לפרוק, כל הזמן לשתף.

אני לא יכול לצבור מטענים רגשיים מכל סוג שהוא. גם מטענים חיוביים. אני חייב לפרוק אותם אצל מישהו. זה כבד לי מדי לסחוב את זה. ממש כמו עם התאווה. אני חסר אונים מול רגשות ולא מספיק יודע מה עושים עם זה.

ואכן, אחת התקופות היפות שלי בהחלמה הייתה כשהייתי משתף פה בצורה אינטנסיבית ויומיומית. הייתה תקופה שבה הספונסר ציווה עליי לישון כל יום בעשר, ואסר עליי לקרוא בפורום, אלא רק לכתוב בוורד ולהעלות. זו הייתה תקופה מדהימה.

אבל מה לי להתרפק על העבר? גם הימים האלה שלפני הפסח, שבהם אפשר להגיע לכאן לשתף, לפגוש חברים בשרשורים השונים ובצ'אט החדש, הם תקופה יפה סך הכל. למרות הקשיים שקיימים.

מזל טוב צדיק !!!!
שה' יברך אותך ,תמיד!! 
וייתן לאשתך בעל אוהב ועוזר כמו שהיא רוצה ... (אתה,אתה)

מזל טוב וכל הכבוד!
שה' ישמור עליך נקי רגוע ומפוכח כל יום!

תודה לכם. מחכה לפגוש אתכם בחול המועד...
aristo כתב on 21 אפר' 2016 12:38:

כמו שבעצם גם אני רוצה... זה אחד הדברים המדהימים שגיליתי בצעדים שתיים ושש-שבע (בחוויה לא בשכל): בעצם מה שאלוקים רוצה הוא גם מה שאני בתוך תוכי באמת רוצה.
 

טהרני כתב on 21 אפר' 2016 20:17:

לא פלא, בהתחשב בעובדה שבצעד 2 בחרת להאמין באלוקים בצורה שאתה מקבל אותו, אוטומטית הרצונות שלכם יהיו זהים. הלא כן?
 

תודה על העקיצה.

זה לא מדויק. אנסה להסביר:

בצעד 2 לא בחרתי להאמין באלוקים בצורה שאני מקבל אותו, אלא יותר בצורה שאני באמת ובתמים מאמין שהוא כאשר אני כנה עם עצמי ומברר את הדבר. בעבר הייתי מאמין גדול "על הנייר", אבל לא באמת הייתי כנה עם עצמי. לא העזתי ולא חשבתי אפילו שצריך לבדוק מה אני באמת חושב ומרגיש (אגב, בשבת למכורים מחלימים שבה הייתי לאחרונה, פגשתי חבר שאכן מפחד לפתוח את הנושא, כי הוא חושש מהתוצאות). היום, אני מאמין קטן, אבל יותר באמת ובכנות.

זה שהייתי כנה לגבי תפיסתי את אלוקים, לא אומר שהרצונות שלנו יהיו זהים. אם "תדחק אותי לפינה"  בשעת כעס ומריבה עם אשתך, סביר מאוד שאודה שאלוקים רוצה שאוותר ואתנצל, אך האם אכן אעשה זאת? זה מאוד קשה. וללכת לישון בזמן? לי די ברור שרצון אלוקים בשבילי הוא שאלך לישון ב-21:30 ואקום ב-5:30. מאוד קשה לי לעשות זאת.

רצון אלוקים הוא הטוב, הנכון והישר בכל סיטואציה. בעבר הצבתי את הרף גבוה גבוה, בהגזמה רבה מדי, ברמה על-אנושית. בצעד 2 עברתי שינוי ואני מציב אותו במקום נכון ואמיתי יותר, אנושי יותר. אבל עדיין זה לא קל. ויחד עם זאת, כשאני אכן עושה את הדבר הנכון, אני מרגיש טוב. כשאני עובד, מוותר, שם בצד את הרצון שלי - אני מרגיש בסופו של דבר שהגעתי למקום שהייתי רוצה להיות בו, שאם זה היה קל כמו ללחוץ על כפתור, הייתי לוחץ.

קצת מזכיר לי את סיום דבריה של האלכוהוליסטית המספרת על השחרור מהכבלים, בסוף הספר הגדול (עמ' 160): "אני מקבלת כל דבר שאני צריכה בתכנית 12 הצעדים, וכשאני מקבלת את מה שאני צריכה אני תמיד מוצאת שזה היה בדיוק מה שרציתי כל הזמן".

כשאני נצמד לרצון אלוקים בשבילי, אני מקבל את הכי טוב. כשאני משחק לפי התסריט שלו, זה באמת הכי מתאים לי. אבל קשה לי לראות את זה בהתחלה. בהתחלה נראה שיש פער בין הרצון שלי לרצון שלו, ורק אחר כך אני מגלה שהרצון שלו "היה בדיוק מה שרציתי כל הזמן".

ובזכותך יש לי ווארט חדש על המשנה באבות (או! סופסוף ציטוטים מהמקורות ולא מספרות התכנית... [בעקבות הערתך בעבר]  למרות, שנראה לי שאני כאן יחסית דווקא מהחברים המרבים לצטט ממקורותינו...):

"עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ" (אבות ב,ד).
אני צריך לעשות את הרצון שלו באותה מסירות שבה בעבר הייתי עושה את הרצון העצמי שלי, ואז בסופו של דבר הוא יעשה את רצוני כרצונו, יעזור לי לראות כיצד מה שבאמת באמת גם אני "רציתי כל הזמן" היה את רצונו.

התחברתי. תודה רבה.

מתלבט איך אני מתחבר לרצונו במצבים של התאונות, של הטעויות, כמו במצב שבו אני ער באחת וחצי, ארבע שעות אחרי הזמן שאני אמור לישון בו, ומתקשה לאסוף את עצמי, למרות הנזקים הכבדים שגם אני רואה בחוש עכשיו שעלולים להיגרם (מזכיר קצת את הסיפור של התאווה - אני מבין שזה רעל בשבילי, שזה הורס לי את החיים, ובכל זאת לא מצליח לעצור. והפתרון גם אמור להיות דומה: וויתור וכניעה).