סיפור מתוק...

בעיני זה גילוי השגחה מפורש - שזימן לך ה' לקרוא משל זה ביום זה, לעזור לך עם התחושות הקשות וגם לתת פוסט שמניב תגובות טובות...
כל הכבוד על "גלישת הגלים" שלך..
בהצלחה בהמשך

תודה חברים! מדהים אהבת חסד שכתבת על "גילוי השגחה מפורש", כי בזמן שקמתי הבוקר ליטול ידיים (לא לפני כזה הרבה זמן... ), נזכרתי במשפט מדהים שהבן הקטן שלי אמר לי כשהלכנו יחד כל המשפחה אתמול. דיברנו על משהו ופתאום הוא אומר: "יש לנו מזל, שאבא לא נפל". "יצא לך חרוז", אני אומר לו, ופתאום מבין: "היי! באמת יש לנו מזל, מזל גדול מאוד, שאבא לא נפל".

כאמור, לא מזמן קמתי. שלחתי את ידי למאכל טעים באחד מארונות המטבח העליונים, תוך שאיזה ילד שאוהב לדבר ולשאול הרבה שואל אותי איזה משהו, ואז - בום! כלי זכוכית גדול נופל ממתקן הייבוש ומתנפץ לחתיכות זכוכית למגדול ועד קטנטן. בעבר, הייתי מתפרץ עליו: "מה אתה חופר לי, אתה לא רואה שאני מנסה לעשות משהו?", כאשר בעצם אני מאשים אותו בהתנפצות הכלי. היום בחסד אלוקים לא נהגתי כך.

אמנם, ניצתה לרגע הלהבה בפנים, אך היא שבה וכבתה די מהר. פשוט לקחתי מטאטא ויעה ואספתי את השברים (בעבר גם את זה לא הייתי עושה, כי "אני לא מבין בזה" ורק אשתי יודעת לטאטא היטב בלי שיישארו רסיסים קטנים).

היום אני מבין שפשוט לא יכולתי לשאת את זה. לא יכולתי לשאת את זה שאני כזה שלימזל שנשברים לו דברים. הייתי צריך שמישהו יישא את האשמה הזו, אז השלכתי אותה על בני הבית האחרים. הקטע הוא שגם הם לא באמת יכלו לשאת את האשמות שלי, אז המשכתי להרגיש רע...

רק להיום למדתי שני דברים: א. מותר לי לטעות. זה בסדר. מותר לי אפילו להיות שלימזל לפעמים. ב. אם קשה לי עם רגשות מסוימים, אני יכול לבקש מאלוקים לעזור לי לשאת אותם.

מבקש ממך לעזור לי לשאת את הרגשות שלי לגבי המעידה האחרונה (ואת זה שאני מתקשה לקרוא לכך "מעידה" כי "מעידה זה פורנוגרפיה"), את הרגשות לגבי הנודניקיות של הילדים, את העייפות, ואת כל מה שקשה לי לשאת וקשה לי לזכור עכשיו.

איזה יופי של שרשור, 
שבתי עכשיו לאחר כמה ימים
ראיתי מה הפסדתי כשזה התהווה
טוב, ככה זה...
איזה מסכן אני...

תודה על העידוד אחיד. תכננתי לשתף קצת עכשיו, אבל מרגיש מותש מדי. מקווה לעשות זאת מחר.

ערב טוב חברים יקרים אהובים,

מקווה לשתף כעת בכמה דברים מהיומיים האחרונים (ייתכן שיקפיצו אותי באמצע, ואז מקווה לשלוח ולהמשיך בהודעה אחרת...). מצטער על אי-הסדר בדברים, לא כזה מרוכז כרגע. פשוט שופך כמה דברים שיושבים לי.

קודם כל, מאוד התחברתי למה ששמעתי אתמול במסר שהעביר חבר במפגש "שמור עיניך". קשה לי עם האירועים המשפחתיים, עם הסיטואציות של הרבה אנשים. אני לא ממש יודע מה לעשות במצבים כאלה. חול המועד מטבעו, מלא וגדוש באירועים כאלה (ובמיוחד מאז שאני בתכנית שאז יש לי יותר נכונות ליזום השתתפות בסיטואציות כאלה, במקום לנסות איכשהו להתחמק).

אתמול הייתה איזו שהיא תקלה לא צפויה, שכמעט גרמה שלא אוכל להשתתף במפגש. בחסד אלוקים בסוף זה הסתדר במפתיע. אני אסיר תודה לאלוקים על האופן שבו הגבתי בסיטואציה - (יחסית) בקור רוח ושיקול דעת ענייני, מבלי להיכנס עמוק מדי לתוך האשמות ומערבולת רגשית.

בדרך למפגש הזדמן לי לקנות איזה שהוא ספר, ששמעתי המלצה עליו, העוסק בשיפור היחסים האישיים והמיניים בין בני זוג, לא במובן הטכני, אלא יותר במובן של עקרונות וגישות כלפי הקשר. הכריכה לא הייתה מחלימה כל כך, ובכל זאת קניתי אותו.

אני עדיין מתלבט אם זה המשך של המעידה, או שלא לגמרי. בכל אופן, דבר שהיה יפה בעיניי הוא שהרגשתי די נינוח לשלם על הספר למוכרת בחנות, ולא ממש היה אכפת לי מה היא חושבת עלי. גם אם עשיתי טעות בעצם הרכישה (ועל כך בהמשך), אני עומד מאחורי המעשה שלי. אני לא מנסה במיוחד להסתיר אותו.

רפרפתי על הספר, והאמת שהוא היה נראה די משעמם וחופר ולא כזה פיקנטי (כפי שציינתי, פרקטיקה אין שם יותר מדי). אבל הרצון שלי לקרוא בו, והרצון שלי לא לספר על כך לספונסר, והרצון שאשתי לא תדע כרגע על הספר (אני מאמין שבעיקר היה קשה לה עם הכריכה, למרות שהיא לא פרובוקטיבית במיוחד. היא כבר התרגלה לכך שאני פתוח ללמידה ממעגלים רחבים יותר מאשר בעבר) - כל אלה הדליקו אצלי נורה אדומה, וגרמו לי לחשוב שאולי אני צריך לזרוק את הספר.

במפגש "שמור עיניך" שיתפתי את כל החברים שישבו במעגל במעידות האחרונות שלי ובקניית הספר. ביקשתי בנוכחותם מאלוקים הכוונה לעשות את הדבר הנכון.

מכיוון שבנושא הספר עסקינן, אז אשלים את העניין, שלא כפי הסדר הכרונולוגי, ואין מוקדם ומאוחר בהחלמה (מזכיר לי שפעם הזדמנתי לשיעור ב"עץ חיים" של מקובל ספרדי ישיש, הוא הזמין אותי להצטרף, ואמרתי לו שאשמח לעשות זאת כשיתחילו מההתחלה. "הכל זה מההתחלה" - הוא הגיב. איכשהו זה הרגיש לי קשור, למרות שבשכל אני לא מבין למה).

בכל אופן, ניסיתי להשיג אמש את הספונסר ללא הצלחה, שלחתי הודעה לחבר ותיק ושאלתי אותו האם עליי לזרוק את הספר. להפתעתי הוא השיב שהוא צריך לשמוע עוד פרטים, ויוכל לדבר בהמשך, אך השיחה לא יצאה לפועל.

היום דיברתי עם הספונסר, והוא אמר לי שעכשיו אני מעורבל בתוך זה, וכדאי פשוט לחכות שבוע ולראות אז מה נראה נכון לעשות. האמת שעוד לפני שדיברתי איתו החבאתי את הספר באיזה מקום, ומבקש מאלוקים להשאיר אותו שם. נכון לעכשיו לא מרגיש אובססיה לקרוא בו. הוא די משעמם ומאכזב לטעמי (אולי כי אין בו פיקנטיות של תאווה?...).

היום היינו אצל משפחת אשתי. הרגשתי שאני הרבה יותר נוכח. הרבה יותר בתודעה של נתינה ושירות מאשר בעבר. זה התחיל בזה שהוצאתי את הילדים ואת האחיינים למשך שעתיים, והמשיך בכל מיני עזרות קטנות פה ושם. חשבתי על זה שזה שבני משפחת אשתי מרגישים בנוח לבקש ממני דברים, או לחילופין לקבל את העזרה שאני מושיט - אומר הכל.

כמו שכתב פה חבר במאמר "המגנט", על כך שכאשר אני זמין לתאווה, אנשים שהם בקטע קולטים את זה, כך גם כאן: אני זמין לשירות, אני זמין לנוכחות, אני זמין לקשר, אני זמין לבניית מערכת יחסים טובה ותקינה יותר, קרובה ומכילה יותר, וכנראה שאני מקרין את זה והם חשים בזה. אני אסיר תודה לאלוקים על כך.

את המאמר "המגנט" אפשר לקרוא בקישור הבא:
www.gye.org.il/forum/15-%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%9E%D7%94/52705-%D7%94%D7%9E%D7%92%D7%A0%D7%98

עוד משהו שעשיתי ביומיים האחרונים הוא לקרוא בכל יום פרק שלם מהספר הגדול. מאוד חיבר אותי. מבקש מאלוקים להתקשר יותר לחברים. אני ממש חייב את זה, למרות שאני כבר תקופה ארוכה מוכר לעצמי את הסיפור שאני יכול לבד עם הכלים של התכנית, וצובע אותו בצבעים משכנעים.

ושכחתי להוסיף תודה לחבר יקר הנמצא עמנו (ואם הוא חפץ בכך, בשמחה אציין אותו בכינויו), שהקפיץ אותי בעיצומו של המפגש לתחנה מרוחקת כדי שאוכל לתפוס אוטובוס הבייתה, וסירב ליטול את התשלום שתכננתי לשלם למונית.

אצלנו הספרדים יש ענין של כבוד, הוא חזק יותר מהכל (חוץ מהתאווה).
לכבוד הוא לי לשמש(לא כמו שאתם חושבים!!) תלמידי חכמים.
 

אז זה היה אריסטו, ותודה רבה!

בנסיעה הבייתה תכננתי שלא להיכנס הלילה לפורום. אני צריך לישון היטב. יש לי יום עמוס מחר בעבודה. אז תכננתי... מבקש מאלוקים לבקש ממנו ומחברים את הכוח לעשות דברים. ושסדר היום שלי מחר יהיה קשוב לרצונו.

החבר שהקפיץ אותך כנראה לא ידע שיש חברים אחרים שחיכו לדבר איתך... (ובמקרה גם להם יש רכב והיו מקפיצים אותך לאן שתרצה...)
שמחתי לשמוע ולראות אותך..
כנראה רצון ה' הוא שיהיה לי מעניין הלילה בפורום, ולכן אתה ער.. אולי העניין הוא לבקש ממני רשות ללכת לישון...

גם אני שמחתי לראותך, ורוצה ואשמח מאוד לדבר איתך.
יש גם טלפון... למרות שאינו דומה.

אבל אולי תקפוץ שוב לירושלים, ויש מצב שגם אני אקפוץ בקרוב לאזור שלך.

באמת זה רעיון פעם הבאה לבקש בנוכחותך מאלוקים ללכת לישון בזמן, ולמסור דרכך אליו את רצוני ואת חיי.

איזו האשמה חמורה!
טהרני ביקש! עוד חזרתי אחרי זה כי רציתי לדבר איתך!

רצונו יעשה...

ערב טוב חברים יקרים!

קצת נבהלתי מהמחוזות אליהם הגיע השרשור...  
מציע שאולי נעשה שלושתנו סולחה על האש במועד קרוב, ואז נשב יחד כמה שעות. מה דעתכם?