וישר גלגלי המוח עובדים, מגניב , אשמח להכיר את מגי.. 

אריסטו- מצחיק, אבל גם אני לחצתי עכשיו בטעות על התודה...

סוף סוף זה קרה. כבר תקופה ארוכה שאני רוצה להשיג את ספרות NA (של המכורים לסמים) ולא עלתה בידי. לא, לא עישנתי סמים (מעולם לא עישנתי אפילו סיגריה...), אבל מפגש שלי עם ספרות של תכניות צעדים אחרות גרם לי להבין שיש לי הרבה מה לקבל מהן, במיוחד מאלה העוסקות בדברים שאני סובל מהם (אוכל, תלות-יתר, ניהול זמן וכסף כושל) אבל לא רק. על ספרות NA גם שמעתי הרבה דברים טובים. הרבה חברים עושים שימוש ב"רק להיום" שלהם (אם תכתבו בגוגל "רק להיום" זה מה שיעלה). זו היא גם תכנית הצעדים המובילה בארץ במספר חבריה (כ-15,000), ואולי גם בעולם (כך שמעתי ממישהו לאחרונה).

בכל אופן, ניצלתי את יום הצום שבו אני בלאו הכי משוחרר ממטלות הבית (אשתי הייתה משוחררת ממטלת הצום ולכן אפשרה לי זאת). לאחר מאמצים רבים איתרתי איש קשר, ויצאתי לעיר סמוכה שבה יש קבוצות NA, כדי לרכוש את הספרות.

היה קשה למצוא את המקום. איש הקשר הסביר לי בטלפון פעם אחר פעם, עד שמצאתיו. ירדתי אל המקלט הטחוב (טוב כבר הייתי בקבוצות במקלטים גרועים יותר...), שם פגשתי מספר אנשים מבוגרים יחסית אליי. "אתה א'?" שאלתי את זה שהיה נראה הוא... "לא". הוא הפנה אותי לחדרון צדדי שבו היה א'.

הושטתי את ידי לעברו של א' (אח, איזו נחמדות וחמימות מצידי. פעם לא בטוח שהייתי עושה את זה...), אך א' לא לחץ אותה. "אתה מכור?" הוא שאל אותי. "כן, לא לסמים, אבל מכור", השבתי. "אז מה אתה מושיט לי יד?", שאל בנימה של תוכחה, "בוא, תן חיבוק!"

התחבקנו באחווה, ואז פניתי לסקור את מדפי הספרות, מוודא שלא פספסתי דבר. שאלתי אותו על מארז דיסקים שהיה שם. הוא אמר שמדובר במסרים של דוברים, אך אני הבנתי ממה שנכתב על המארז וגם ממה שזכרתי שקראתי באתר של NA שקריין פשוט מקריא בדיסק הללו את "הטקסט הבסיסי" (ספר היסוד של תכנית NA). שאלתי את החברים האחרים שהיו שם והתברר שצדקתי. "אה, הוא לא כזה מבין במה שהולך כאן", חלפה המחשבה במוחי. (כמה פעמים שמתי לב, שכשאני מגיע לתכנית צעדים אחרות, אני ישר מרגיש שהם לא עושים את זה טוב, ואני צריך להסביר להם את התכנית שלהם, שעדיין לא ממש השתתפתי בה...).

הוא ליווה אותי החוצה, ואז שאלתי אותו: "כמה זמן אתה ב-NA?". "תשעה חודשים" הוא השיב, ואני חשבתי לעצמי: "טוב, עכשיו מובן למה הוא לא כל כך בעניינים, הוא עדיין חדש", ובעודי חושב זאת הוא הוסיף: "ועשרים ושתיים שנים!". "וואו!" לא אמרתי, אבל בהחלט חשבתי... "וכמה זמן אתה בנקיות?" טוב, את זה הייתי חייב לשאול... הוא נקי מהיום שהגיע... "גם אני", אמרתי לו, ואיחלתי לעצמי בנוכחותו שגם אני אזכה להגיע לפרקי זמן כאלה.

נ.ב. לאחרונה היו לי גם חוויות ב-GA (מהמרים אנונימיים, למרות שמעולם לא הימרתי...), אולי בפוסט אחר...

איזה חמוד אתה! אגב יש משהו חמוד באנשי הna שאני פגשתי, אנשים שבתמימות התמכרו ובתמימות מחלימים, אגב גם ההימורים וגם סמים זה נראה לי יותר קל בקטע הדתי, אין ממש איסור(מכיר ונשמרתם) בדברים האלה או לפחות לא אלפי שיעורים נגדם...

אבל איך ראיתי כתוב על המדליות של NA? לא זוכר את הניסוח המדויק, אבל משהו בסגנון של יש פתרון ועכשיו לא כל מכור חייב למות...

חוץ מזה, שזה בדיוק העניין. לא בחפצא של קיום מצוות הדת עסקינן, אלא בגברא של חיים שפויים ותקינים על פני האדמה. לא בקומות גבוהות, רק ביסודות.

איכשהו הנורה האדומה, שמאז ההתקדמות בתכנית סוף סוף נדלקת אצלי בלי להיות עטופה בשכבות של הכחשה, אומרת שאני כותב כאן ממקום לא כזה חיובי. לא יודע, אולי לשווק את התכנית, אולי להתווכח, אולי להטיף מוסר. העייפות בעוכריי ואני לא מפענח את התעלומה. בכל אופן, מוסר את ליבי אליך, כבסני ומשלג אלבין.

תודה על השיתוף החמוד
יש בחור שאני מכיר שיצא לי לדבר איתו והוא בna נקי מגיל 16 וחצי והיום הוא בן 20. אלא אם כן הוא השתמש מאז..

אשמח לשמוע על חוויות מga. ראיתי איזו כתבה קשורה וזו מחלה מזעזעת והרסנית שם

טהרני כתב on 24 יולי 2016 21:39:

מה הפתרון? לא לכתוב? 

בעצתך- מקווה לשתף בהמשך גם בהרפתקאות GA תודה על המענה המהיר בפרטי.

אריסטו- כמעט תמיד כשספונסיים שואלים אותי מה לעשות בכל מיני דברים מורכבים, אני עונה להם: "אנחנו (בתכנית הצעדים) בעד לעשות דברים, אבל לעשות אותם נכון". אז הפתרון אינו לא לכתוב, אלא לכתוב ולנסות לעשות זאת נכון, ואם מזהים שזה לא לגמרי זה (כמו עכשיו וכמו אתמול (וכמו תמיד?...)), לבקש את עזרתו.

 

אתמול רציתי לשתף בדברים הבאים ולא עלתה בידי משום מה. רצונו ייעשה (על אף שזה דווקא היה נראה לי מוצלח יותר שזה כן יעלה).

 

***

 

היחס שלי לאנשי מקצוע, בעיקר בתחום הפסיכולוגי והתחומים המשיקים לו, ידע עליות ומורדות רבות במשך השנים. בעיקר מורדות. כילד וכנער הוריי הרבו לקחת אותי למומחים ממומחים שונים (וניגון נוגה של אבלות, בבחינת ניגון "איכה", התנגן בקרבי במרבית הביקורים הללו), ויתפרקו את הזהב אשר בכיסיהם, כי זה טהרני הילד/הנער לא ידענו מה היה לו...

 

פעמים רבות, אני אומר לאשתי (בעיקר כשהיא מציעה שניקח איזה ילד לאיזה איש מקצוע...) שאם הוריי היו משקיעים את אותו זמן וכסף כדי לקחת אותי למסעדות ולאטרקציות שונות, אני מאמין שזה היה מועיל יותר (והתגובה הקבועה והמוצדקת שלה: "נו, אז אתה לוקח אותו? אתה הרי לא לוקח אותם כמעט לשום דבר ולא מקדיש להם כמעט שום זמן". זה שאני מוכן להכתיר את התגובה הזו כמוצדקת, הוא מניסי ההחלמה. לך דומיה תהילה).

 

אחרי החתונה, פניתי לאיש מקצוע שאכן עזר לי להישאר נקי במשך תקופת שיא של כחצי שנה (או פחות, לא ספרתי ימים...) די בחירוק שיניים ודי בעצבות, אך הדבר לא פתר את הבעיה ואולי אף החריף אותה. מצד אחד הטיפול הפחית את הצריכה שלי. אם בעבר היה מאוד קשה לי לסחוב כמה ימים, לאחר הטיפול יכולתי לסחוב כמה שבועות, או חודש. מצד שני, הטיפול עשה אותי יותר מודע למה שקורה איתי, וממילא יותר מיואש מחוסר היכולת לצאת מהמלכוד הזה, כך שהרצון למות הלך וגבר בכל כישלון.

 

לפני התכנית מעולם לא הסכמתי ללכת לייעוץ נישואין. "קודם בואי נדבר בעצמנו בצורה מעמיקה", שבתי ואמרתי במשך שנים.

 

התכנית גרמה לי קצת יותר להיפתח לקבלה של דברים מאחרים. כתוצאה מכך, בין השאר הסכמתי ללכת לייעוץ נישואין, ובמידה רבה מאוד אף יזמתי אותו. הסכמתי גם לקבל ייעוץ בתחום ההתנהלות הכלכלית הקלוקלת שלי, מתוך נכונות לשקיפות מליאה של ההוצאות הבזבזניות שלי. דבר קשה מאוד בשבילי.

 

ובכל אופן, עדיין נותרה בי מעט טינה והרבה ספקנות באשר לתועלתם של המטפלים למיניהם במגוון השיטות השונות, שזה אף זה צצים כפטריות אחר הגשם.

 

לאחרונה יצא לי לשמוע מספר חברים ותיקים משתפים כיצד הליכה לטיפול סייעה להם מאוד בשלבים מתקדמים של ההחלמה (ובעצם גם הספונסר שלי מטופל אצל איש מקצוע), אך אודה ואתוודה כי בסתר ליבי זה עצבן אותי, או ליתר דיוק גרם לפנימיות שלי להתקשח ולהינעל, תחושה מוכרת לי עד מאוד. אולי זה הכסף הרב, אולי זו ההליכה לבן-אדם ש"מה הוא משחק אותה גם הוא מלא בעיות כרימון, וכל השיטות האלה זה סתם חרטא. שום דבר לא באמת עובד". ואולי עוד כמה דברים.

 

אתמול הייתה לי התכתבות פרטית עם חבר יקר שנגעה בי, וגרמה לליבי להיפתח לכיוון של הליכה לאיש מקצוע. הארנק עדיין לא ממש נפתח (וגם אם ייפתח, לא יודע אם אמצא בו את הסכומים האלה...), אבל הלב כבר כן.
 

ואלו הם הדברים מתוך ההתכתבות הנ"ל (הנזכרת לעיל) הנ"ל (הנוגעים לענייננו):
 

פלוני: עולה מכתיבתך שעיקר הבעיה היא לא הנפילות אלא יותר ההתמודדות עם אשתך.
 

אני: זה נכון, אבל לא מדויק. כשהגעתי לכאן הנפילות פסקו, אבל אז גיליתי את השורש לנפילות - כל העניינים הרגשיים. זו לא בדיוק ההתמודדות עם אשתי. זה יותר ההתמודדות עם עצמי ועם הרגשות המסובכים שלי במערכות יחסים עם אנשים אחרים. בגלל שאשתי היא הכי קרובה אליי, אז היא הכי סובלת מזה
 

פלוני: אני מורה, וזה מזכיר לי תלמיד שלי שיש לו הפרעות קשב על רקע רגשי ולא נוירולוגי. אז איך אתה מתמודד עם כל זה?

אני: אתה אומר שבעצם יש לי הפרעת קשב רגשית? אני שואל לא כדי להיפגע, אלא כדי ללמוד איך להתקדם...
 

פלוני: הרגש משפיע על כל תחומי החיים שלנו, הוא תמיד נוכח וקיים. אם הבנתי אותך נכון הבעיות הרגשיות שלך מובילות לבעיות אחרות. אני לא מחדש לך כלום לדעתי, אך המצב הרגשי המורכב שלך מציף לך בעיות בזוגיות, בהתנהגות, בהתמודדות עם התאווה וכו'.
 

אני: אתה דווקא כן מחדש. הגדרה באופן אחר היא סוג של חידוש. ויש עוד משהו שכדאי לעשות בעניין חוץ מהצעדים?
 

פלוני: אני לא מוסמך לייעץ אבל תפנה לספונסר שלך, אולי יש ייעוץ שיכול לעזור לך. אני ממש לא בקיא בזה אבל אתה בעצמך כתבת שיש כאן תסבוך של רגשות, אןלי טיפול בהן יעזור לך.

 

טוב, היו עוד הרבה דברים שאירעו היום שרציתי לשתף בהם. אז אולי מחר...
שיהא לילה טוב ונקי לכולנו!

תודה על הכנות והענווה

תודה על השיתוף טהרני
בתור אחד שנכנס לתכנית אחרי טיפול אישי+זוגי+כספי (לי אישית זה עזר להיות נקי תקופה ארוכה יחסית כפי שכתבתי בעבר ועדיין אין מה להשוות, עם התכנית והצעדים זאת החלמה ברמה אחרת מבחינה רוחנית ונפשית) אני חושב שזה לפעמים חובה בשביל ההחלמה לטפל בשלושת הדברים הללו, לא בהכרח שכל מכור חייב לעשות זאת אבל מסתבר שזה מאד יועיל לו להחלמתו, שמתי לב גם שרוב המחלימים הוותיקים בתכנית שאני מכיר הולכים או הלכו לטיפול, אני אמנם לא מכיר המון אבל זה אומר משהוא, וזה גרם לי לקצת הרהורים בנוגע לתכנית ולהתיימרות שלה (לכאורה, בעייני) לפתור לי את כל הבעיות, כשבפועל רואים שיש צורך בעזרה נוספת, ולפעמים גם בתרופות, אבל כפי שכתבת יש מטפלים ויש מטפלים, ויש תרופות ויש תרופות, ולכן אני חייב את הכח העליון הרחום שינחה אותי למי ללכת כך שבסופו של דבר גם בשביל שטיפול יעבוד ובאמת יעזור לי אני זקוק לחיבור רוחני לאבא אוהב, ומעבר לזה בכל טיפול יש את האלמנט שאני המטופל צריך להביא את העצמי האמיתי והכנה שלי לטיפול, עם כל החשש והכאב שיכול להיות בתהליך המרפא, ואני מכיר ממש מקרוב כמה אנשים שהלכו לטיפול אצל אנשי מקצוע מעולים לפחות ע"פ השכלתם וההמלצות שנותנים עליהם אחרים, והטיפול לא עזר להם כלל, כך שהשילוב של תכנית שמלמדת אותי את החשיבות של להיות כנה ואמיתי עם עצמי והחיבור לכח עליון כנראה הם חלק מההחלמה, והתכנית משלימה את העזרה המקצועית או להפך כל אחד והחלמתו הייחודית.

אוהב.

תודה על הכנות
אני יכול לדבר רק בשם עצמי
שנים ארוכות הייתי אצל כל מיני מטפלים, אחד פסיכולוג, השני יועץ חינוכי, ושוב לפסיכולוג, ושוב ליועץ אחר שבכלל רצה לשלוח אותי לפסיכיאטר, ואז עוד פסיכולוג מומחה, ושוב ביקורים אצל יועץ חינוכי, ואז למטפל מומחה (באמת!) בשיטות שונות.
אם לומר את האמת בגדול,  לא השגתי הרבה. הייתה לי קצת יותר הבנה, הייתה לי אוזן קשבת במידת מה (לא ששיתפתי הרבה בכנות), והיה מישהו שעודד אותי וטיפה שיפר לי את מצב הרוח. מבחינה מסויימת אני כועס על האנשים האלו שעירבבו לי בנפש כל כך הרבה שנים לשוא (ועלו להורים שלי הרבה מאוד כסף).

מאז שאני בתוכנית, שזה לא הרבה זמן, אני רואה שינויים דרמטיים בחיים שלי, שינויים ששנים של טיפולים לא השיגו.
יש לי קשיים מסויימים שיכול להיות שהתוכנית לא תפתור. אבל מי אמר שפתרון זה הפתרון? ואם אין פתרון? "לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם.."

אני רק רוצא לסיים בציטוט מהספר הגדול:
"ועתה בקשר לבריאות: גוף הנשרף קשות ע"י אלכוהול לא תמיד יחלים מהר, ומחשבות מעוותות ודיכאון גם הם אינם נעלמים כהרף-עין. אנו משוכנעים שדרך חיים רוחנית היא בבחינת משקם-הבריאות הטוב ביותר. אנו, שהחלמנו משתיה רצינית, מהווים נס של בריאות נפשית. אולם אנו ראינו שינויים מרשימים בגופנו. כמעט שאין איש מאיתנו המראה סימני התפרקות.

אולם אין זאת אומרת שאין אנו מתחשבים באמצעי הבראה אנושיים. אלוהים העניק לעולם שפע של רופאים טובים, פסיכולוגים ומומחים מכל הסוגים. אל תהסס להביא את בעיותך הבריאותיות בפני אנשים אלו. רובם נותנים הרבה מעצמם על מנת שהבאים אליהם יזכו במוח וגוף בריאים. נסו לזכור שלמרות שאלוהים עיצב ניסים למעננו אין עלינו להפחית מערכו של רופא טוב או פסיכיאטר. לעיתים קרובות שירותיהם בעלי חשיבות ללא-תחליף בטפלם באדם חדש ובמעקב אחר המקרה שלו לאחר מכן." (עמ' 109)
(את הקטע הבא על שוקולדים וממתקים אני דווקא משתדל לקיים..)