לא נראה לי שהתוכנית מתיימרת לפתור את כל הבעיות ונראה לי שזה דם כתוב בספר הגדול

 נדמה לי שכבר נכתב הרבה בפורום על הנושא, אבל מכיוון שהנושא עלה, ופתאום ראיתי אותו במייל אציין את הניסיון שלי. 
***
טיפול נפשי לא יכול להשאיר אותי נקי. לא אמור להשאיר אותי נקי ולא מתיימר להשאיר אותי נקי. 
בכלל, ההגדרה של 'ניקיון' היא הגדרה של 12 הצעדים, כך שיש מטפלים שלא חושבים שהיא נצרכת (חיים בסרט, אה), אבל אם הולכים למטפל שמבין שבלי ניקיון אין 'עם מי לדבר' (זה כמו לדבר עם אדם שמעשן סמים - הוא פשוט לא שם), אז מטרת הטיפול מתעצבת סביב המרחבים האחרים - החל מהקשר שלי עם אשתי, דרך ניסיון מודע לשנות ולהבין את היחס שלי למיניות שלי ולדרך בה היא מתבטאת בקשר עם אשתי, וכלה בכשלים שיש לי בצעדי תשע שאני מנסה לסמן עליהם 'ווי' אך בעצם אני מגיב שם מתוך פגמי אופי. כך, במובנים מסויימים, טיפול, במידה ויש סינכרון והבנה בין הפונה לבין המטפל, מהווה 'קיצור דרך' בתוך ההליכה הכללית בצעדים. 
כמו כן, לעתים יש מקרי חירום. מקרה של אדם שנפגש מינית בילדותו, מקרה של אדם שהטריד מינית קרובי משפחה או את אשתו, מקרים בהם השימוש לווה בצריכת תאווה 'לא שגרתית' במיוחד, מקרים בהם הזוגיות על סף קריסה, מקרים בהם בעקבות הצעדים אני מבין, לפתע, שלמעשה האמת היא שהמשפחה שלי מסובכת מאוד ושאני לא מסוגל להישאר אדיש למה שקורה לי במסגרתה, ועוד שלל מקרים, בהם למעשה 'אין ברירה'...ובמקביל לצעדים יש ללכת לטיפול, וזה בלא לדבר על היחס בין הצעדים לבין תופעות פסיכיאטריות יותר, מהפרעת קשב וריכוז (הסטטיסטיקה אומרת שחמישים אחוז מהמכורים לסמים ואלכוהול הם בעלי הפרעת קשב וריכוז, תעשו עם זה מה שאתם רוצים), דרך דיכאון חרדה וOCD, כאן יש מקום לשאול באופן ספציפי אנשים שעברו את הניסיון הזה, כי לעתים הכדורים הם 'שליטה' ולעתים הם החלמה...
בקיצור, קשה לך - תפנה לעזרה, אל תקבע בשביל אלוהים שאתה תיעזר דוקא בדרך הזו. 

ועכשיו בנוגע לכסף. כאן אהיה בוטה, אני מטופל כבר למעלה משלוש שנים, והוצאתי על זה הרבה כסף, ואני לא מצטער על אף שקל. דחיל רבאק, דחיל רבאק, דחיל רבאק, אני מוציא על רכב כל כך הרבה כסף, אני יוצא לחופשות, ועל החיים שלי אני לא מוכן להוציא כסף? אני רוצה שאלוהים יעזור לי בחינם, בתנאים שלי, ואני לא מסוגל לקבל את זה שלצערי בעולם הזה, יכול להיות שכדי לעזור לעצמי אני אצטרך להוציא כסף (או ללכת 'דרך הממסד' כמובן, ולקבל טיפולים חינם בקופה, מה שגם אפשרי, רק מעט מבייש - אז בושה תעצור אותי מלשפר את הליבה של חיי?) בשביל מה אני מרוויח כסף, בשביל לקנות מחשב חדש? 

מתנצל עם הארכתי מדי בשרשור, ותודה על העלאת הנושא.
טהרני, אתך לגמרי
נתן במתנה 

חזק מאד.

בעצתך היקר, בקשתך לא שכחתי, ומאחר והזדמן להיות בשבוע שעבר בקבוצת GA השנייה שלי, ושם התחדדו לי כמה עניינים, בבחינת "קבוצה שנייה משכחת את הראשונה", הריני לשתף בהם:

אחד הדברים שמאוד צעק לי ב-GA, וגם די קנה אותי, הוא הפשטות.

ראשית, הספרות של GA מאוד מצומצמת. יש להם רק שני ספרים (לפחות מה שתורגם לעברית). הספר הראשון הוא "מהמרים אנונימיים" שעוסק בצעדים וכתוב באופן בסיסי ופשטני (דבר מעניין שיש בספר הוא, שהוא נפתח בסיפור דמיוני (וארוך, ולא כזה מעניין...) על מהמר בהחלמה שנמצא בחופשה ופוגש חבר מהעבר שזה עתה הרוויח כסף רב בהימורים. יום למחרת אותו חבר מפסיד כמעט הכל, והוא מצרף אותו לתכנית). הספר השני הוא "רק להיום", אוסף ווארטים יומיים של החלמה, לפי התאריכים הלועזיים של כל ימות השנה (ספר מסוג זה רווח מאוד בתכניות הצעדים השונות. נראה לי ש-SA היא התכנית היחידה שעוד לא גיבשה את זה, אבל עובדים על זה...).

שנית, קהל היעד של GA הרבה יותר עממי (בעיניי) מאשר בתכנית שלנו (סליחה על ההכללה האולי גזענית. כזה אני כנראה). לא ראיתי שם אנשים שבעיני עצמם הם כה חכמים ועמוקים באופן שגורם להם להרים את האף למעלה כמוני. הרבה יותר מסורתיים גלויי ראש. הרבה מאוד כנות שאינה מתפתלת או מתחמקת, והכי חשוב: בלי הצדקה עצמית.

הקבוצה מתנהלת בצורה מאוד פשוטה. קוראים מתוך "רק להיום" את הקטע היומי, ואחר כך סבב שיתוף העוסק באופן שבו הקטע מתיישם בחיי היומיום (טוב, הם לא הגדירו את זה כל כך מסובך). אין טיימר. כל אחד חולק ככל שיחפוץ וכשהוא מסיים עוברים לבא בתור, בתקווה שלכולם יהיה זמן... (בשתי הקבוצות שהייתי, הראשונה דלת משתתפים והשנייה מרובת משתתפים כולם הספיקו לחלוק).

אחד הביטויים המעניינים והמשמעותיים בעיניי של העממיות, הוא חוסר הסתבכות בכל הנוגע ליחס ולאופן החיבור בין "אלוקי היהודים" ו"אלוקי הצעדים". חברים רבים הזכירו בפשטות הנחת תפילין, תפילה בבית הכנסת או שמירת שבת, כמדדים של קרבה לאלוקים, של הכנסת אלוקים לחיים, ושל מימוש צעדים 3 ו-11 (טוב, הניסוח המסורבל הוא שלי). אין לרובם את המתח בין האלוקים כפי שהכירוהו לפני התכנית, לבין איך שפגשו אותו לאחריה. ההבדל מתבטא בעיקר בכך שהם התחילו להכניס אותו לחייהם. הפשטות הזו חוסכת להם בעיניי הרבה בלאגן. יש בעיה, יש פתרון, אפשר להתחיל ליישם אותו - וזהו. נראה לי שרובם לא צריכים לבדוק איזה "הכשר" יש לתכנית ואיזה רבנים / חוגים תומכים או מתנגדים לה.

(אגב, אני אישית לא חושב שהעובדה שהחברים קושרים בין החוויה שלהם בתכנית לבין היהדות שלהם סותרת את 12 המסורות, לפיהן אין ל-GA דעה בעניינים חיצוניים. מדובר בסך הכל בחוויה האישית של החברים, ובאלוקים כפי שהם באמת מבינים אותו.

לעיתים, בקבוצות SA, אני רואה חברים שמתלהמים כשמישהו מצטט את רבי נחמן וכדו' במסגרת השיתוף שלו. לדעתי, אין בכך כל פסול. זכותו של חבר לשתף בחוויה רוחנית שעברה עליו כשקרא טקסט רוחני כלשהו. דווקא החבר המתלהם, לדעתי, מפר את המסורת לפיה הדרישה היחידה לחברות היא להחלים. אין כל דרישה מחבר לקבל עליו את "דת SA" ולא להזכיר זרמים רוחניים אחרים.

ב-SAA, בפורמט הקבוצה, שמעתי דבר שהיה יפה בעיניי. מבקשים מהחברים לא להזכיר שמות של תכניות אחרות. כלומר, מותר לשתף בסגנון של "אני נמצא בתכנית אחרת" ולהזכיר חוויות הקשורות לכך, אבל אסור להזכיר את שם התכנית, כנראה כדי לא ליצור רגישות אצל חברים אחרים, וכדי שלא לערבב את התכנית שלהם בהשוואה עם תכניות אחרות. אז אולי מי שרוצה להתחשב באותם מתלהמים יכול לומר "קראתי בספר / שמעתי בשיעור ש..." מבלי להזכיר דברים בשם אומרם).

***

ועוד חוויה מעניינת שהייתה לי ב-GA בפגישה הקודמת. היה חבר ששיתף במצב מלחיץ מאוד שהיה נתון בו. הוא סיפר שברח לאוכל, לאלכוהול ולמין "אבל לפחות לא הימרתי...". זה היה לי מעניין. אצלי ביטוי ההתמכרות העיקרי והכואב ביותר הוא המין. יש לי גם התמכרויות אחרות: תלות יתר, אוכל, שוטטות באינטרנט, מוסיקה, לימוד תורה ועוד ועוד. אבל ההתמכרויות האלה פחות כואבות לי. אני לא חווה שם את חוסר האונים המוחלט שחוויתי ביחס לתאווה. אחרת, כנראה כבר הייתי עושה עם זה משהו... ככל הנראה, יש אחרים שאצלם המין הוא התמכרות משנית (אותו חבר שיתף אותי אחר כך, שלפעמים הוא גם משתתף בקבוצות SA – "תלוי בתקופות הניקיון"). זו בעיה עבורם, אך לא הבעיה המרכזית. יש כנראה דברים כאלה.

אמנם, כששיתפתי את הספונסר שלי בכך, הוא פחות התלהב, וטען שבנושא ההתמכרות למין יש לעיתים הכחשה חזקה יותר מאשר בהתמכרויות אחרות, וכלל לא בטוח שמה שאותו חבר טוען שהוא המצב, הוא אכן באמת המצב.

הספונסר שלי גם הזהיר אותי מפריסת חוסר האונים על כל תחומי חיי (בראותו את התעניינותי הרבה בתכניות רבות אחרות), בייחוד כאשר הדבר גורם לי להצדקה עצמית במקום ללקיחת אחריות. יש לי שתי אפשרויות: או לקחת אחריות לבד, או לקחת אחריות להכניס את אלוקים לתחום הזה בחיים שלי ולעבוד בשיתוף פעולה איתו. אין אפשרות שלישית של להשלים עם בעיה ולחשוב שאין לי מה לעשות בעניין.

יכול להיות שאני מרגיש בעיני עצמי חכם ועמוק אבל בסוף כשהאף למעלה לא רואים את הנפילה המתקרבת ...

לילה טוב חברים יקרים! מרגיש שאני מתעסק כאן בעניינים טכניים ולא מתפנה לשתף במה שקורה איתי. יהי כן.

נתן במתנה- מצאתי את עצמי חושב על מה שכתבת. למה באמת כואב לי להוציא על טיפול אצל איש מקצוע? למה כשאני קונה מחשב נייד חדש, ההוצאה הכספית כואבת, אבל אני שלם איתה, ולעומת זאת, כשמדובר בטיפול בעניינים הכי כואבים שלי אני מתקמצן?

המסקנה שהגעתי אליה היא, שבטיפול נפשי אין אפשרות למדוד בצורה מוחלטת וברורה את התוצאות. אני לא ממש יודע בבירור ובוודאות האם זה עזר לי או בכלל הזיק לי ובאיזו מידה. אחרי כל כך הרבה אנשי מקצוע שאצלם הייתי והכזיבו, אני מתקשה לתת אמון. ואפילו אם יש לאיש המקצוע כוונות טובות, אני לא בטוח שהוא באמת יודע את הדרך.

כשאני קונה מחשב נייד, יש לכך תוצאה ברורה ומיידית. כשאני הולך לטיפול יש לכך תוצאה מטושטשת, וגם היא ניתנת לאיזו שהיא בחינה רק לאחר זמן ארוך (אני מניח שגם אתה לא משתכנע מפרסומים בנוסח "תוך X פגישות...").

פעם הייתי רק חסר אונים מול המטפלים שלא עזרו לי (צעד 1). היום אני נכון להאמין שיכולים בהחלט להיות כאלה שיכולים לעזור. אני גם שומע מחברים רבים שהדבר עוזר להם, וזה בונה ומחזק אצלם דברים חשובים (רק הערב הייתי בכנס החלמה ושמעתי חבר מספר שהוא בטיפול זוגי ו"אנחנו עושים עבודה שם", ואני בהחלט מאמין לו), וזה בהחלט מביא אותי לאמונה שהדבר אפשרי (צעד 2). לא נותר אלא למסור זאת לאלוקים, ולבקש בפניכם ממנו להדריך אותי בדרך הנכונה בשבילי, ואם רצונו שאוציא כסף על טיפול, אזי רצונו ייעשה ולא רצוני המתקמצן על כך.

aristo כתב on 01 אוג' 2016 08:16:

מזדהה מאוד. באמת האף שלי מסתיר לי את האפשרות ליפול...

טהרני כתב on 01 אוג' 2016 06:44:

לא נראה לי כזה נורא...

אם לא הייתי מכור לתאווה, אולי לא הייתי מזהה כל כך את הבעיה של זה. אבל אחרי שהבנתי שאני מכור לתאווה, הבנתי שגם לימוד תורה שגורם לניתוק, לריכוז עצמי, לאגו, להתחמקות מלהיות שם בשביל אחרים ועוד ועוד, הוא ממש לא מה שזה אמור להיות. להיפך. סוג של סם חיים שאני הופך לסם מוות.

תורה היא מלשון הוראה, שאני מצפה לשמוע את הוראתו של ה' ולקיים אותה. הריכוז העצמי שלי זה הריחוק הכי גדול מה', וההיפך הכי גדול מהקשבה להוראותיו, אז די מצחיק שאני רותם את התורה לטובת המהלך הנפשי והרוחני המקולקל הלזה.

פעם מקלחת (ובמיוחד כשכולם ישנים, כמו עכשיו) הייתה זמן טוב להשתמש... היום מקלחת בשבילי (בעתות הרצון הנדירות שבהן אני זוכה לה... ) היא זמן טוב לחשוב.

אז בקצרה, שתי נקודות חשובות. מקווה לזכור וליישם:

א. הסלוגן "רצונך ייעשה בחייה, ולא רצוני ייעשה בחייה" לא נוגע רק למושאות תאווה ברחוב או בכל מקום אחר, הוא נוגע גם ובעיקר לאשתי. כשלא מוצא חן בעיניי מה שהיא עושה, אני חייב לוותר על הרצון-צורך(?!) לתקן אותה. להשאיר את ההתנהלות שלה בינה לבין הבמאי, ולזכור שאני לא הבמאי. שאני צריך אך ורק לשחק את התפקיד שהבמאי מתווה לי, ולא להתעסק במה לדעתי צריך להיות התפקיד של אנשים אחרים.

ב. לאחרונה אני ממש מרגיש חנוק. אני מרגיש שהבוס וגם אשתי מנדנדים לי כל הזמן ומנסים לסנג'ר אותי לכל מיני דברים שממש לא מתחשק לי לעשות. במיוחד עם אשתי אני מרגיש שהיא מנסה לשלוט בי. כל זה בא ביחד עם פסימיות מאוד גדולה, עייפות וייאוש מהחיים התקועים בכל כך הרבה מישורים ועוד ועוד וכדו' וכדו' וכו' וכו'. במקלחת מצאתי את עצמי חושב: "האם אני מוכן לעשות צעדים 6 ו-7 על הפסימיות, האם אני מוכן להיות אופטימי?" "כנראה שלא". "אבל למה?" "אני מפחד שזה ידרוש ממני לעבוד קשה. הפסימיות נוחה לי ועוזרת לי בכך שהיא מאפשרת לי לגיטימציה לשמור על פרופיל נמוך - "אני בבאסה כרגע, אז אני לא יכול לעשות יותר מהמינימום הנדרש, אז תעזבו אותי בשקט ואל תבקשו ממני להגדיל ראש ולעשות כל מיני דברים במרץ ועם חיוך"". "ואם ייתנו לך כוח ומרץ, תהיה מוכן להיות אופטימי?" "אני מתקשה לדמיין את זה קורה. טוב, אולי בעצם כן. יש לי זמנים כאלה. אבל אחר כך אני מתפרק בדרך כלל". "טוב, אולי זה בגלל שאתה מנסה להסתדר לבד, אבל אולי אם תחבור לאלוקים, למקור הכוח האינסופי, יוכלו להיות לך כוחות מבלי שתתפרק". "כן, אבל אני מתקשה לדמיין את עצמי כאחד כזה, אופטימי ונמרץ. האמת, שזה פשוט מפחיד אותי. מפחיד עד מוות. זה קצת כמו למות ולחיות מחדש באופן אחר. אני מרגיש שזה לוותר על הזהות שלי".

לאחרונה אני חושב הרבה שלא רק בצעד הרביעי צריך נוקב וחסר פחד אלא כמעט בכל הצעדים
אני שם לב, שכמעט בכל נקודה מסתתר לו המון פחד מהשינויים ומהויתורים שבאים בעקבותיהם

אהבתי.
מאוד.

חסר אונים רשמתי הודעה ונעלמה

בכל אופן, תודה על החוויות מGA ועל זה שזכרת אותי.
האמת שאתה מגשים סוג של פנטזיה שהייתה לי ללכת לבקר בשלל הקבוצות...

מתי נשמע חוויות מOA?
נראה לי שיש בהם ובנו משהו משותף. גם SA וגםOA משתמשים בדחף טבעי כדי למלא משהו לא טבעי (לעומת הימורים, שלמרות שהם שייכים לקטגוריה ההתנהגותית, לעומת NA או AA, אבל הם לא משהו בסיסי נצרך כמו מין או אוכל)

בעצתך תנחני כתב on 02 אוג' 2016 20:57:

הספר הלבן עושה בדיוק את ההשוואה הזאת בעמ' 41.
גם אצל סקסוהליסט יש את הדבר שבולט בהימורים - התקווה הלא שפויה שהפעם זה יהיה באמת באמת מספק ומשחרר ומושלם.

החסוי כתב on 02 אוג' 2016 22:26:

אצל המהמר אני מאמין שיש כאלו שזכו, האם אז זה גם לא סיפק? או שמא אפשר להגיד שמדי פעם כן מקבלים סיפוק?

בכל אופן, עדיין נראה לי שאוכל יותר קרוב אלינו. מין ואוכל הם צרכים בסיסיים משותפים. לעומת לשחק פוקר...

אפילו שזה נראה שההתמכרות לאלכוהול סמים הימורים ואפילו אוכל זה יותר הרסני ממין, קראתי בכמה מקומות (לא בספרות התכנית של sa ) שההתמכרות הזו היא מהמסוכנות והקשות בגלל המעמקים שהיא תקועה בנפש והבושה וההסתרה וההכחשה העצומה שהיא כרוכה אתם.

בגלל זה היא גם פוצעת את הנפש בצורה בלתי ניתנת לתיאור, וגם הנופלים בתוך התכנית מרובים מאוד יחסית לתכניות אחרות (כך שמעתי)

בואו לא נקל ראש בהתמכרות הנפלאה הזו.