הודעה פרטית שקיבלתי (וכמובן העלתה חיוך נבוך על פניי):
"אהלן חבר, אני רואה שאתה מדבר הרבה על הסטטיסטיקות, איך אפשר לראות אותן גם?"
ובכן, אפשר לעשות זאת בתחתית העמוד הראשי של הפורום, או בקישור הזה - gye.org.il/forum/stats
אריסטו- הגדרה מעניינת...
זכור לך לטוב איך מנעת אותי מהמעידה ההיא. למרות שמעדתי אחר כך, הגיוני שאם הייתי מועד גם אז, במקום ללכת לקבוצה, המצב היה הרבה יותר גרוע...

אחיד- כבר חששתי שעזבתנו לאנחות. שמח לראותך כאן, ולא הבנתי מה לא הבנתי.
בכנות, נדבקתי למחמאה שלך על הכנות המדבקת...

מזל טוב על העמוד המאה.
קולולולולולולו.

הרבה ממה שאני כאן, זה בזכות השרשור שלך, ואני רציני.

ראיתי עכשיו את הפוסט על הסטטיסטיקות וישר רצתי לבדוק אם גם אני מופיע שם...

אח, פגמי האופי...

אני מקלקל פה את החבר'ה...
האמת שמקומות של החלמה הם כמו בית חולים - צריך להיזהר שלא להידבק מכל המחלות השונות והמשונות שחיידקיהן פורחים באוויר המחלקה. אני צריך לבוא לבית החולים, אבל לדעת בשביל מה בדיוק אני מגיע ומה בדיוק עליי לעשות שם... להסתובב סתם במסדרונות זה מסוכן בשבילי...

טהרני! יש לומר "מרכז רפואי" ולא בית חולים ובכך לגזור את דיננו לחיים טובים! 

ולא נראה לי שאתה מנוהל מהסטטיסטיקות נראה לי שאתה מנהל אותם! אין מדד שאתה לא בשלישיה הראשונה! שמח לחלוק איתך את העשיריה של הלייקים;)

אריסטו- נהיית חב"דניק ("בית רפואה")? 


 נהניתי. אבל אחר כך חשבתי על זה שהשרשור שלי הוא עדיין לא בשלישייה הראשונה... 

אתמול הייתה לי שיחה עם הספונסר. אני חושב שזו הפעם השלישית, או אולי אפילו הרביעית שאנחנו נפגשים פנים אל פנים, אחרי קבוצת "שמור עיניך". האמת שזה לכשעצמו התקדמות גדולה - למרות שאני לא מרגיש שם תמיד אורות גבוהים. אבל אני כן מרגיש התקדמות פשוטה ומעשית.

קבענו שעת שינה בשבילי (23:00) ואני מאוד מקווה לעמוד בה (אגב, בתקופה האחרונה אני הולך לישון מאוחר אבל קצת פחות מבעבר, וגם אם זה כן קורה - אז אני פעמים רבות עוזר בבית בשעות המאוחרות במקום לרבוץ מול המחשב. זאת מאחר ובעידודו של הספונסר הרמתי טלפון לרימון וביקשתי להגביל את שעת הגלישה ל-22:00. אני עדיין לא קם רענן, אבל לפחות פחות עצבני לאורך היום).

בכל אופן, תוך כדי השיחה אמרתי לספונסר שאני דורך במקום, ושאלתי אותו איזה דבר מעשי הוא מציע שאעשה כדי להתקדם, ובאותה נשימה הוספתי: "טוב, בעצם ממילא אני לא עושה שום דבר שאמרת לי חוץ מכתיבת בוקר ואיזה טלפון אחד ביום לחבר...".

"אתה יודע מה?", אמר לי הספונסר אחרי מחשבה קצרה (הרגשתי את ה"הארה" שירדה לו ממרום, עם רעיון מבריק), "אולי תעשה רשימה של דברים שיעזרו לך להשקיע בתכנית, כמו שהספונסר שלי אמר לי פעם לעשות".

אז היום עשיתי רשימה כזו. רשימה ראשונה (מזכיר לי את רשימות הרבנים שמתפרסמות בעיקר בענייני ארץ ישראל כאשר בסוף הרשימה מצוין שזו רשימה ראשונה / חלקית, לאמור: יש עוד הרבה. זה נכון גם לגבי הרשימה הזו, ועוד חזון למועד).

להלן הרשימה שאני שולח לספונסר. אני מקווה בהמשך לעדכן כאן לגבי התקדמות בעניינים הללו. אם יש לכם עוד רעיונות, עוד דברים שעוזרים לכם, או נראה לכם שהם יעזרו לכם להשקיע בתכנית, אשמח לשמוע-לקרוא על כך (ולהגדיל את מספר התגובות בשרשור שלי. אוף! למה אני צריך לחשוב על זה, ואחר כך לכתוב את זה... ).

דברים שיכולים לעזור לי להשקיע בתכנית

1. פעולות הפוכות- לעשות דברים שאני יודע שהם נכונים לתכנית שלי, כאשר הם עולים לי, מבלי לדחות אותם, וגם כשלא מתחשק לי.

2. שמירה על סדר יום בריא: שעות שינה, ארוחות מסודרות, צחצוח שיניים ומקלחות.

3. לדאוג לעצמי לדברים שאני באמת צריך, וגם קצת לדברים שעושים לי טוב ואור. כרגע זה בעיקר ביגוד, אבל יכולים להיות גם דברים אחרים, כמו זמן מוגדר להתקדמות בדברים שאני אוהב.

4. השקעה גוררת השקעה. כשאני משקיע בתכנית ורואה כי טוב, זה גורם לי לרצות להמשיך. כשאני פשוט "נכנס לזה" וזה הופך לחלק מסדר היום שלי, אני פחות מרגיש את כובד ההשקעה (השקעת ההשקעה... ) וזה קורה יותר בקלות.

5. להתפלל ולבקש מאלוקים עזרה- גם לגבי כוח לביצוע הפעולות, וגם לגבי אמונה שהביצוע שלהן הוא דבר נכון וחשוב עבורי.

6. קביעת זמנים מוגדרים לפעולות מוגדרות.

7. סדר- בחדר שלי ובחפצים שלי וגם בשאר הבית.

8. פתיחת מעגלים= טלפון לחבר והתחייבות בפניו לבצע פעולה מסוימת בפרק זמן מסוים, ואחר כך לחזור אליו בטלפון או הודעה כדי להודיע שהדבר אכן בוצע.

הלוואי עלי.
כרגע מה שדוחף אותי לעשות תכנית היא העובדה הפשוטה שאם אני לא עושה תכנית אני פשוט באובססיות נוראיות.
אבל אני מאוד התחברתי.

טוב, אז הספונסר כבר הוסיף לי עוד שניים (שמתאים לי לפספס עם הריכוז העצמי שלי):

9. שירות (האמת שדווקא לקחתי על עצמי שירות מסוים אתמול. מקווה להרחיב על כך מתי שהוא...).

10. חיבור לאנשים (אני מרשה לעצמי לדייק שעליי להתחבר לאנשים באופן כללי. לא רק לחברי תכנית).

***

אחיד- לא מציע לך להתחלף איתי. גיליתי שאפשר להשתחרר מהאובססיות (טוב, לפחות מאלה של התאווה), אבל אחר כך גם גיליתי שאצלי זה קצה השפיץ של הקרחון עצום המימדים של הבעיות שלי. טוב, אני סתם בדאון ומגזים. אבל בקיצור, אפשר לסבול גם בלי אובססיה לתאווה.

מאז שאני בתכנית, אני דווקא סובל הרבה יותר מהטינה. היום למשל היה לי התקף טינה. היו לי תירוצים, אבל בתכל'ס זה הכל אצלי בפנים. אקיצער, התעצבנתי על אשתי והילדים, ורוקנתי עליהם משאיות של דיבורים שליליים מכווצים. ובסוף אני מרגיש זבל. אפס.

אם לרבי נחמן יש הר של זהב ומבצר של מרגליות, אז אני בקטעים האלה מרגיש כמו הר של זבל. כמו חירייה. אני בן מלך שעשוי מאבנים. מפגמי אופי. טוב, עכשיו אני בעצמי מחייך ומבין שנסחפתי. סתם כיף להתפלש ברחמים עצמיים...

אבל בקיצור, כשאני לא עושה תכנית כל תחומי החיים שלי תקועים. והקטע המדהים הוא, שזה שהניסיון שלי מראה שכך זה, לא עוזר לי להאמין שהתכנית יכולה להוציא אותי מהבוץ וגם לא נותן לי מוטיבציה לפעול. אני מה זה אדיש, ובהתאמה גם ההתנהלות שלי..

טהרני היקר מאוד,

מזדהה עם הרבה דברים שכתבת ברשימה הזו. 
השבוע הכרחתי את עצמי להתחבר טלפונית לפחות לחברים מכיוון שאני לא בטוח שייצא לי להגיע לקבוצה השבוע וזה מלחיץ/מעציב אותי.
מאוד עזר לי לפתוח מעגלים. זה הוציא אותי מעצמי והכריח אותי לתת דין וחשבון לאדם אחר.
אם תרצה, אשמח שנחלוק ו/או נפתח מעגלים מחר. צפוי להיות יום מאתגר
  

תודה ינון. טלפונים זה לא ממש הצד החזק שלי לאחרונה...

אתמול הייתי בשתי קבוצות והיה מחבר ומרומם מאוד. אני צריך להגיע ליותר קבוצות בשבוע. זה עושה לי טוב. לצערי זה לא כל כך אפשרי.

התאוננתי (גם גם סוג של אוננות...) באזני אחד החברים הותיקים על כך שאני כורע תחת נטל החיים על כל תחומיהם, והוא נתן לי משימה לשבוע: לא לעשות כלום. רק לאהוב את טהרני. משימה לא פשוטה כלל ועיקר. "זה הכי קשה" אמרתי לו, ותוך כדי כתיבה אני מבין כמה זה עצוב.

רוצה להחליף את כותרת השרשור שלי (כדי לצבור יותר לייקים?). מתאים לי לעשות ואח"כ לשאול אותו. חוצמיזה, מבחינת הספונסר הנוכחי זה נראה ייתפס כסתם "חפירה" והיצמדות לזוטות. אבל כנראה נכון בשבילי לשאול ואז לעשות. הראש שלי הביא אותי לפורנוגרפיה ושאר מרעין בישין ומבישין.

אני אומר לעצמי שחבל על הזמן של הטלפונים לחברים. הרי אני עושה עכשיו דברים חשובים, וחבל להפסיק באמצע בשביל זה. אעשה את זה אחר כך.

אבל אחר כך, ובייחוד בסופו של יום, אני מגלה שכל היום שלי עבר במריחה אחת גדולה. בלי הטלפונים האלה אני לא יכול לעשות דברים בצורה טובה, יסודית ועקבית.

מתפלל לעשות את הדברים הנכונים בשבילי
מרגיש מאוד רע לאחרונה

אוהבים!

שבוע טוב!
תודה אריסטו. אני ממש צריך את זה. 

יש לי המון דברים על הראש, ואין לי כוח לעשות את הדברים הנכונים כעת בשבילי מתוכם - פעולות (כתיבה וטלפונים וכדו'). הצרה היא, לכל הפחות לטווח הארוך, שאם אני לא עושה את הדברים הללו, בסוף אני מוצא את עצמי בסופו של יום שעבר בעצלתיים עם תחושת ריקנות.

בדיוק על זה קראתי הבוקר בקריאה היומית של EA (=רגשות אנונימיים):
"הדרך שאני מכלה את הזמן והאנרגיה שלי במהלך היום, קובעת איך אני הולך להרגיש עם עצמי כשאלך לישון. אם השתמשתי בזמן ובאנרגיה שלי בדרכים בונות ויצירתיות -אני מרגיש טוב עם עצמי. אם בזבזנתי את יומי בדחיינות ושליליות - לא ממש אכפת לי מעצמי... אני יכול לבחור מוקדם בבוקר איך אני הולך להרגיש בערב".
מדיטציה להיום: "היום אעשה את הדבר הראשון - ראשון" (First thing first).
היום אזכור: "כשדבר אחד מסתיים, זה קל יותר לעשות את השני והשלישי וכו'" עד כאן לשון החלמתם.

תוך כדי הקלדה התעוררה בי השאלה: "רגע, בבוקר אני יכול לבחור איך ארגיש בערב, אבל האם בערב מאוחר אני גם יכול לבחור זאת?" אז נזכרתי בדברים חשובים שאמר לי חבר ותיק (יחסית) בכנס החלמה בו השתתפתי לאחרונה. אמרתי לו שקשה לי להתחיל את הבוקר בפעולות ההחלמה. אני צריך לעזור בארגון הילדים, לרוץ לעבודה, וגם אין לי מי יודע מה מוטיבציה. הוא הציע לי להתחיל פעולות מהערב, שזה זמן יותר מאפשר ונינוח מבחינתי. זה גם התחבר לי עם זה שביהדות היום מתחיל מהלילה (פעם אפילו תכננתי להוציא סידור שמתחיל בתפילת ערבית מן הטעם הזה, אז אם תראו סידור כזה בשוק הספרים תדעו שזה אני, או עוד אחד שהספיק להוציא לפניי רעיון שלי לפועל...). זה גם מזכיר לי ששכחתי לשתף כאן דברים רבים וחשובים ששמעתי בכנס. ועוד חזון למועד (איך החזון הזה מסתדר עם רק להיום? מסתדר).

אז זהו. מתפלל לעשות את הפעולות האלה. תודה שהקשבתם.

אסיר תודה על שלושים ושלושה ימים ללא פורנוגרפיה ושאר מרעין בישין ומביישין.
הזמן עובר כל כך כל כך לאט כשלא מחלימים, כשלא עושים פעולות של חיבור.