מחכה במתח

אשמח להארות:innocent:

תודה חברים. אין לי כוח לכתוב הרבה מאוד, אז אחלק זאת למנות קטנות (יחסית). במקום ללכת על תיאור של כל החוויות והתובנות מהכנס - להתמקד בכל פעם רק בפסקה הבאה. אז אני גוזר ומדביק מה שכתבתי עד עתה בוורד:

כידוע ליודעים, בתקופה האחרונה אני נוטה להתפזרות ועייפות ולא כל כך נמצא כאן. עם זאת, חשוב לי להעלות את החוויות שלי בעת האחרונה בכנס ההחלמה הגדול (העולמי) של SA שנערך לאחרונה בארץ. קצת אין לי כוח לעשות את זה, אבל אני חושב שזה חשוב לי וחשוב לאחרים. קצת לא מרוכז, עייף וחסר חשק. מקווה שאלוקים יעזור לי לעשות את מה שאינני יכול לעשות כראוי בכוחות עצמי.

קודם כל, לקחתי חופש מהעבודה וגם שילמתי כמה מאות שקלים כדי להשתתף בכנס. זה לכשעצמו דבר חשוב, שמטמיע בתוכי את ההכרה שההחלמה שלי היא משהו שצריך להשקיע בשבילו. מצד שני, שלא כמו בטיפולים שונים בהם אני נדרש להשקיע אלפי שקלים ולראות תוצאות מעטות (כך היה אצלי וגם אצל חברים רבים אחרים שאני מכיר), כאן אני נדרש להשקעה סבירה מאוד שכולה נועדה לכיסוי ההוצאות.

איכשהו זה מתקשר להבדל בגישה לפני ואחרי התכנית. לפני התכנית, הדרישות של אלוקים כפי שהבנתי אותו אז (ושל המטפלים והרבנים שלוחיו), היו עצומות. על גבול הבלתי אפשרי ולעיתים מזומנות גם מעבר לו. אחרי התכנית, הדרישות של אלוקים כפי שאני מבין אותו (ושל הספונסר והרבנים שלוחיו) הן הרבה יותר סבירות (כן, גם דברי הרבנים קבלו "צבע" שונה אחרי התכנית).

בדרך, אחזה בי התרגשות גדולה לגבי הכנס בו אפגוש המון חברים אהובים ואוהבים, שותפים לדרך. כמובן, כרגיל, סבלתי מעיכובים גדולים בדרך לשם, אבל למרות הכל הגעתי די בהתחלה. בעודי צועד מתחנת האוטובוס למקום הכנס, פגשתי בחבר ששייך למגזר שונה משלי. הוא הציע לעזור לי בסחיבת הדברים הרבים שהבאתי (באתי על מנת להישאר יומיים ברצף. ארחיב על כך בהמשך בע"ה), וכך צעדנו שנינו בשיחה לבבית מחפשים את המיקום המדויק.

המולה גדולה של חברים מהארץ ומחו"ל קידמה את פנינו, אך היא הייתה כאין וכאפס למה שהתחולל כאן בהמשך (למעלה מ-700 חברים שהגיעו לכנס). חברים מתנדבים איישו את כל עמדות ההרשמה, ואת עמדות הסלקטורים, המוודאים כי מי שלא חבר תכנית לא יורשה להיכנס למתחם הכנס. היה רק קצה הקרחון מהשירות האוהב שנתנו מעצמם חברים רבים, במגוון עצום של תחומים, לאורך כל ימי הכנס.

האמת, שאני באופן אישי מעולם לא הייתי מחובבי השירות הגדולים, בייחוד לא בתחומים הטכניים. בזמנים הטובים שלי, לקחתי על עצמי שירות למרות ואולי גם בגלל שלא רציתי (למשל, להיות "פותחן" של קבוצה, האחראי על פתיחת מקום המפגש). בכל אופן, לכל הפחות בתחילת הכנס (זה קצת ישתנה בהמשך) רציתי להרגיש קצת כמו חבר חדש. להיות אחד שבא ליהנות מהכנס, ולא "לעבוד" בו. הרי אני לא כל כך מחובר בתקופה האחרונה, אז "מותר" לי.

המשך יבוא / אם כך יהא רצונו...

השארת אותנו סקרנים!!!

אריסטו, תתמקד בחצי ההודעה המלא!
(עכשיו חושב על כך שבעצם צריכים לומר גם "חצי הכוס המלא" ולא "המלאה", שהרי חצי הוא זכר!)

ממש תודה על התגובות.
זה עוזר לי להישאר כאן.

מודה על העבר ומבקש על העתיד.
ברוך שובך, חסרת לנו עד מאוד

תודה אחיד. לא יודע אם להגדיר את הכתיבה שלי פה בכותרת הבומבסטית "ברוך שובך". זה נשמע קצת גדול, כבד, מאיים, מפחיד...

פשוט כתבתי פה קצת רק להיום, ואולי מחר לא אמשיך. כך בכל אופן הייתי צריך להרגיש. אבל בפועל אני כנראה מרגיש קצת פחד משתק מזה שהכתיבה שלי פה יוצרת מחויבות נוספת בחיי היום יום שגם בלעדיה אינני מצליח לעמוד בהם כראוי.

טהרני כתב on 16 ינו' 2017 12:49:

מה שאתה כותב זה מעניין, כי אני נמצא פה כי זה כיף בשבילי, על הדרך אני גם גונב החלמה, קורא מסרים, מוותר לכתוב כשהמניעים הם פגמי אופי (לפחות לפעמים), מתחבר, יוצר קשרים, ועוד כהנה וכהנה.

יש משהו מרגש מאוד ששמתי לב אליו, בכל פעם שאני פוגש חבר מהפורום פנים מול פנים יש לנו התרגשות גדולה מאוד, יש בכתיבה משהו שמגלה מתוכנו לפעמים יותר מדיבור.
שמעתי לפני כמה חודשים מסר מחבר בקבוצה חיה, ובלי לדעת לפני זה מיהו, דרך התוכן קישרתי אותו עם הניק פה באתר, זה היה מדהים, אח"כ דיברנו והתחבקנו והיה פשוט מדהים.

מה שאני מתכוון לומר זה שכמו בשאר הדברים בהחלמה גם זה צריך להיות כיף.

בגדול, גם לי זה מאוד כיף. בקטן, מרגיש לאחרונה שהחיים גדולים עלי ושהכל מעייף אותי וקשה לי.

אני גם מסכים לכך שמותר שפגמי אופי יהיו מעורבים בכתיבה, אם כי במציאות מתוקנת צריך ניצחון גובר והולך על הפגמים הללו. בעבר הרגשתי את הניצחון הזה קורה במידה מסוימת, אם כי אולי לא במידה הפרפקציוניסטית בה הלקיתי את עצמי לעיתים.

אכן, יש קשר מיוחד בין חברי "שמור עיניך" בכלל, ובין חברי הפורום בפרט. נדמה לי שדיברנו על כך, כשנפגשנו לאחרונה אני אתה וחוסידל. כשהגעתי לקבוצת "שמור עיניך" בפעם הראשונה בדיוק היו שם כמה חברים שבדרך כלל לא השתתפו באותה קבוצה והגיעו לכבוד ציון דרך של חבר. ופתאום אני קולט "וואו! הנה נתן במתנה, ומוטי ראוי והושיעה נא...". ממש התרגשתי לסגור את המעגל הזה, למרות שהגעתי לפורום רק שבוע לפני הקבוצה הראשונה שלי (אבל חרשתי עליו).

גם אני כמה פעמים זהיתי חברים בפעם הראשונה לפי הניק שלהם. הדמות פשוט התחברה לי והתאימה לרוח דבריהם. אתה גם אחד מהם...

אתה צודק שזה צריך להיות כיף, אבל איכשהו גם דברים שבדרך כלל אני אוהב לעשות כבדים עלי בעת האחרונה. מעניין למה. אבל האמת שאני עייף מדי לשמוע את התשובה. (הסיבה שעולה בהקשבה שטחית לקול הפנימי שלי, הוא סדר היום הקלוקל שלי...).

טהרני כתב on 16 ינו' 2017 13:22:

אולי מותר, אבל אני משתדל לוותר, זה עושה לי רע כשאני פועל עליהם במודע ובלא מודע.
לא תמיד אני מצליח אבל אלוקים נמצא גם שם.

יש לי כל כך הרבה פגמי אופי,  ואני אכן מרגיש רע כאשר אני פועל מתוך כל אחד ואחד מהם. מצד שני,  זה נראה חסר סיכוי להיות בגלגול הזה טהרני בלי כל הפגמים הללו.  מהדהד לי בראש המשפט שכמו שעם התאווה זה היה נראה חסר סיכוי כך גם כאן,  אבל זה לא מצליח לשכנע אותי.

הגוף וגם הנפש שלי די שבורים ורצוצים בחצי היממה האחרונה. מבקש מאלוקים להגיע למקום טוב יותר.

ועדין אוהבים אותך!

ביומיים האחרונים שמתי לב, שלחמניה טרייה הרבה יותר ממלאת את החיסרון שאני מרגיש, הרבה יותר נותנת מענה לחוסר האונים שלי מול האוכל, מאשר כל הררי הממתקים והשטויות שאני קונה.

זה קצת כמו מין ללא תאווה שהרבה יותר פשוט והרבה יותר מספק באמת, ככתוב בספר הלבן.

בכלל, אני מרגיש שאני הרבה יותר אוהב באמת את האוכל הבריא הפשוט: פירות וירקות, דגנים, דגים, בשרים...

אבל, אין לי כוח להכין. אין לי כוח להשקיע בחיתוך סלט, או בבישול איזו מנה, ואפילו לא בהכנת סנדוויץ' ליום עבודה.

זה גורם לי להעריך מאוד את זה שהגעתי הבייתה אתמול וראיתי את בני הצעיר יחסית אוכל סלט ירקות גדול שהוא ביוזמתו הכין לעצמו.

זה כמו עם התכנית: אני יודע שאם אשקיע בעשיית פעולות מסוימות, החיים שלי יהיו הרבה הרבה יפים, טובים, שלווים ו"טעימים", אבל אין לי כוח להתאמץ ולהשקיע בזה... ,

וואו איזה מעניין.
שמעתי שיש כזה מושג אצל חברים בתוכנית שמתחילים לאט לאט לשמור על איזון בריאותי בכל התחומים.
בד''כ כשאני נפגש עם ספונסרי (בביתו אלא מה? ) הוא מקשיב לי או מדבר (כשאני נותן לו להשחיל משהוא,,,) תוכ''ד חיתוך איזשהוא סלט או ארוחה בריאה אחרת, תמיד התפלאתי למה אני לא רואה את עצמי בסיטואציה הזו, עכשיו אני גן מבין,,