תודה bhelpful על החיזוק!
!you are very helpful

100 ימים נקיים!
תודה לך ה'!

אתמול עבר עלי היום הקשה ביותר מאז שאני בתוכנית, לדעתי.
היה לי פיצוץ גדול עם אשתי.
הרגשתי שאין טעם לחיי.
שגם ככה זה בטוח ייגמר רע.
ועוד הרבה רגשות קשים שאין לי מילים מתאימות לנסח.

אני שמח שהתקשרתי לחבר ותיק
(מן הסתם בליווי מחשבה של "מה זה כבר יעזור?...")
הוא אמר לי שטוב שלא נפלתי,
ושאני חייב לעשות restart למערכת שלי.
הוא הציע לי לעשות קצת מדיטציה ונשימות,
ואחר כך לכתוב רשימה של עשרה פחדים ועשר אסירויות תודה.
לאחר שאסיים, אתקשר אליו ואקריא לי את הרשימה.

קשה להסביר איזה שינוי הדבר הקטן הזה חולל בי.
סיימתי את הערב בעזרה בבית וכתיבת מכתב אוהב ומעריך לאשתי,
והלכתי לישון.

אני אסיר תודה על כך.
נראה לי שאני עצמי לא מבין עד כמה נפילה קשה ואכזרית הייתה יכולה להיגרם כתוצאה מכך.
מדהים איך דברים קטנים יחסית מוציאים אותי מאיזון.
מרגיש ילדותי וחולה נפש וקשה לי עם זה.


דרך אגב, בעקבות אתמול עלה לי רעיון לכתוב כל יום (לפחות) עשר אסירויות תודה סביב מה שאשתי עשתה בשבילי.
אחר כך, אם אספיק, אוכל לכתוב לה זאת במכתב.

רציתי לומר עוד כמה דברים אבל שכחתי.
חסר אונים מול זה. מוסר זאת לה'.

שיהיה המשך יום טוב ונקי לכולנו!

הניסיון הקטן שלי, וחברים שראיתי בחוץ ובחדרים, כל הזמן שגדולים גם בתור מבוגרים,
אני (אנחנו) חושבים מה שהיה אתמול או לפני תקופה זה כסף קטן מה שקורה איתי היום.
בברכת הצלחה שאף פעם לא תרגיש את זה,

אני יספר על עצמי (מקווה שזה לא ריכוז עצמי) ההתמודדות שלי לפי סדר הדברים שגדלים מיום ליום,
1. לספר לאשתי שאני מכור, היא פשוט תזרוק אתי מהבית,
2. הייתי צריך לספר שנפלתי, ואיי זה כבר אין יותר מזה, עכשיו בטח............
3. הייתי צריך לספר שיש לי חובות יותר מ 6 מספרים, הייתי בטוח שעכשיו זה זהו......
4. הייתי צריך לסגור את העסק ולספר לאנשים שאני חייב לכסף, עכשיו כולם יהרגו אותי ואני יצטרך לברוח, או......
וכל דבר זה כסף קטן מה שאני עובר עכשיו.

אני מאמין שכל דבר זה מקפצה למקום הרבה גבוה שאני נמצא עכשיו,
תהיה חזק.

תודה!

האמת שהקשיים נובעים בעיקר מהמחלה שלי.
אני מתקשה "לזרום" ולקבל דברים בשלווה,
ואז אני מגיע לפיצוצים עם אשתי,
שלא מוכנה לקבל את ההתנהלות המוזרה והחולה הזו,
ואז קשה לי עם זה שהיא לא מקבלת אותי,
(ועם זה שבתוך תוכי גם אני לא ממש מקבל את עצמי...).

אני מאוד מקווה שעם ההתקדמות בתוכנית,
המעגל הזה ישתנה קצת לטובה...
האמת היא, שזה כבר השתנה,
ואני צריך להיות אסיר תודה על כך,
ולהפסיק להתכחש לטוב שבחיי.

יה"ר שאזכה לרפואה שלימה ומתמדת,
בתוך שאר מכורי עמו ישראל (ושאר העמים).

איזה כיף אני מקנא בה', כל הכבוד לה'!
אוהבים אח יקר! בהצלחה רק להיום לא לשכוח

תודה אח יקר (dear brother ) על החיזוקים!...

brother כתב on 22 מאי 2014 19:09:


מעניין למה בדיוק התכוונת. דבריך הזכירו לי נקודה מעניינת לגבי.

בתור נער בסביבות העשרים לחייו,
הייתי מקנא בה', על כך שהוא לא כבול בכבלי החטא,
על כך שהוא לא יכול להיות לא בסדר,
ושהוא לא חייב לעבוד אף אחד ולהיכנע בפני אף אחד וכדו'.

אפילו זכורה לי שיחה עם רב שלי,
שבה העליתי את הנושא.

קשה לי להודות בזה,
אך ברור שזו חלק ממחלת הריכוז העצמי,
הרצון להיות מרכז העניינים או בעצם כל העניינים,
ולא להיות מוכן להיות חלק,
ובמיוחד לא החלק שאינו הכי חשוב.

וואלה, אני כשחשבתי שמתחיל להסתדר דברים הכול התפוצץ לי,
אין ציפיות אין אכזבות,

תודה אבי!

אבל כמה שזה קשה.
באתי לתוכנית בגלל הסבל,
אתה בעצם אומר לי שאמשיך לסבול?

אם אני מבין נכון אתה מתכוון שהקשיים לא יפסיקו,
אך יהיו לי כלים להתמודד איתם בצורה נכונה יותר,
דבר שנותן הרבה יותר סיפוק ושלווה.

למשל, אם מאז שהגעתי לתכנית,
אני מבין שהגיוני שאטעה, ואפילו טעויות חמורות,
אני יותר נינוח ויותר קל לי לקבל דברים כאלה.
אני כבר פחות "צריך" לברוח למאורה המוכרת של ההכחשה.
זה ניתוח כואב מאוד, אבל התוצאות משתלמות...

(וואי! הזכרת לי כמה שאני מפחד מצעד ארבע...  :-\ )

שבוע טוב!

תודה לה' על 102 ימי נקיות.

עדיין לא עושה פעולות כראוי,
אך מרגיש חיבור לרוח התכנית.
ומרגיש שבזכות זאת אני מקבל דברים אחרת,
ומתמודד עם דברים אחרת.
לא תמיד, אך פעמים רבות, וגם לכך יש ערך.


בליל שבת קראתי בספר "שיחות קצרות על אלכוהול" של AA.
רפרפתי לסוף הספר, לחלק השלישי העוסק בכך שאלכוהוליזם היא מחלת המשפחה.
המחבר תיאר את הנזקים העצומים שנגרמים למשפחת האלכוהוליסט מהשהות במחיצתו.
לא היה קשה לעשות את ההקבלה להתמכרות שלי. וזה עשה לי ממש ממש רע.
הרגשתי ייאוש ודיכאון ושאני הולך להשתמש...
לבסוף, איכשהו, ה' הוציא אותי מזה.

פתאום הבנתי שיש כאן גם חוסר אונים אמיתי.
אני גורם לעצמי ולמשפחה שלי להתפורר מכל הבחינות,
ואני לא יכול לשלוט בכך. לא יכול לעצור את זה.
אני חייב עזרה של כוח גדול ממני שייקח את הפיקוד.

מקווה לזכור את מה שכתבתי כאן forum.gye.org.il/index.php?topic=5473.msg56989#msg56989

ובקיצור מקווה לזכור (בחרוזים) ש...
ייאוש גורם שימוש,
חוסר אונים גורם פנייה לאלוקים.

עיין בקישור המצורף פה, ותבין למה סובלים בהתחלה.
forum.gye.org.il/index.php?topic=5766.msg60166#new


יש הבטחות של התכנית וכולנו צועקים ביחד
"איננו חושבים כך"
הבטחות עובדות, יש ניסים............

פעם חבר שלי סיפר לי שהוא הגיע לתכנית ואמר "אני נקי כך וכך...." כולם מחאו לו כפיים.
בסוף הספונסר בא אליו ואמר לו "כל הכבוד לה' יתברך, איך שהוא משאיר אותך נקי"
החבר הזה התקשר אלי ושיתף אותי בטינות שלו על הספונסר שלו בהתחלה אבל אז נפל לו האסימון, בעצם הנקיות היא לא ממני,
כי אם היא הייתה ממני לא הייתי נקי... כל יום נקי הוא בזכותו, בזכות זה שאני זוכר שהוא איתי, הוא שנותן לי את ההרגשה של חיבור והיכולת להתמודד
אז רציתי לומר- "אסירותודה לה' יתברך על הנקיות עד היום"
אוהבים!
תמשיך לכתוב, אני אוהב לשמוע דברים טובים שקורים בתוכנית.

תודה brother על החיבוק הגדול!

בחסד ה' אני נקי 105 ימים.
מקווה להתעורר מחר ל-106 ימים נקיים.

מנסה לכתוב כאן מה שאני מרגיש.
אבל הילדים מחרפנים אותי ולא הולכים לישון.
זה ממש כבר מציק, מעיק ומעצבן.


אני מרגיש מתוסכל ומבואס מזה שאני סקסוהוליסט.
זה תיק כבד ומעצבן, שמאוד קשה להתמודד איתו.
(כעת מדמיין את השורה שאכתוב בסוף ההודעה: "זהו. הוקל לי"...).

גם לגבי התכנית יש לי סוג של טינה.
אף פעם לא צעדתי בזרם כלשהו,
בוודאי לא בזרם רעיוני,
בתקופה יציבה, ארוכה ועקבית.
מתחילים לעצבן אותי כל מיני ביטויים של התוכנית.
(באופן מיוחד: "אוהבים" ו"אלוקים אוהב")
היום קראתי בספרות ולא כל כך התחברתי.
הרגשתי שכתובים שם הרבה ביטויים מתייפייפים וזה פשוט הרגיז אותי.

מרגיש שבכך שהכנסתי את אשתי בסוד העניין,
הכנסתי את עצמי לדרך אל-חזור, ללא מוצא.

מצד שני, אני חושב שעם התוכנית נשארתי הכי נקי שאני זוכר,
הן בכמות הניקיון, והן באיכות הניקיון.

כנראה שהברירה היא, האם להכניע את האגו שלי וללמוד מניסיונם של אחרים (הוי, כמה שזה קשה!)
(נזכר עכשיו בביטוי "ניסיונם כוחם ותקוותם" ומתעצבן קצת. > אח"כ מחייך... )
או שמא, לדבוק בטרנס האנטי הרגשי עד האבדון.
(נזכר עכשיו בביטוי "מקצה הצוק אל האבדון". הפעם רק מחייך... ).

שמח ששחררתי את זה. ("זהו. הוקל לי". אולי לא לגמרי, אבל חלקית...).
מקווה לכתוב כאן בהמשך הערב על עניין נוסף שמעסיק אותי.

הכתיבה בפורום עזרה לי קצת לרצות לנסות לעשות פעולות, למרות העייפות.
מקווה לדווח בהמשך.

ערב טוב!

ברוך ה' קראתי היום בספרות, ארבעה עמודים מהספר הגדול וארבעה עמודים מהספר הלבן. זו פעולה שאני די מצליח (להיום) להקפיד עליה.

אחרי שכתבתי פה בפורום, הרמתי טלפון לשלושה חברים ותיקים, והצהרתי בפניהם על חוסר אונים. עם שניים מהם גם התייעצתי באריכות.

אכתוב כאן שתי נקודות קצרות שהם אמרו לי והועילו לי.

א. אחד מהם, כששמע שב-90 הימים הייתה לי מטרה, ולאחריהם זה נהיה קצת קשה, הציע לי לספור עוד 90 יום! הוא אמר, שלוותר על תאווה לכל החיים זה נראה ממש בלתי אפשרי (וגם המכור לא מוכן לוותר על תאווה עד יום מותו), ולכן הספונסר שלו מציע להציב מטרות קצרות יותר. אז היום אני נקי 90 יום ועוד 15 יום!

ב. השני, כששיתפתי אותו לגבי זה שאני לא כ"כ מתלהב מהספונסר החדש, אמר לי שאולי אני לא צריך ספונסר... אח"כ הוא הסביר לי יותר ברצינות (בשם ביל S), שאני הספונסר הגרוע ביותר לניהול החיים שלי. אפילו אם אלך לאיזה הומלס ברחוב, ואבקש ממנו להיות ספונסר, זה יהיה טוב יותר... הוא אמר שכל עוד אני לא עובר ספונסר, אני צריך להשתחוות לספונסר הנוכחי. אמרתי לו, שלפני שאשתחווה לו, כדאי שאתקשר אליו...

אסירות תודה על הפעולות ועל שעליתי קצת לקבוצה הטלפונית של 23:00. מרגיש שזה חיבר אותי קצת בחזרה לתוכנית, ומקווה לעשות מחר פעולות, כולל כתיבה של צעד ראשון ושיחה עם הספונסר.

לילה טוב ונקי לכל בית ישראל!

ערב טוב! בחסד ה' נקי 106 ימים! איזה טוב ה'!!!

בתקופה האחרונה, אני מרגיש שאני רוצה לכתוב הרבה על המסע שלי. החלוקה בפורום עוזרת לי, וגם שומרת את המסע שלי, כך שאוכל לקרוא אותו מתחילתו בהזדמנויות שונות (יה"ר שתהיינה רק הזדמנויות של צמיחה...). אך אני מרגיש מאוד מבולבל. לא תמיד יש לי זמן, וגם כשיש, כל הדברים שרציתי לשתף בהם ולסדר את המחשבות לגביהם בצורה של כתיבה פשוט פורחים ממוחי. בקיצור, יש לי פער גדול בין השאיפה, לאיך שזה יוצא בפועל, כמו הרבה דברים אחרים בחיים שלי, וכמובן, שזה מתסכל אחד כמוני שחושב שהוא יכול ואמור לנהל את חייו בצורה המושלמת ביותר.

רציתי בינתיים לשתף בשלוש נקודות שעזרו לי:

א. היום התחלתי לכתוב בנוסף לרשימת אסירויות תודה ופחדים גם רשימה של רגשות אשמה. הרגשתי שזה מאוד הועיל לי, ואני מקווה להמשיך בכך.

ב. שוחחתי היום עם חבר ותיק (יחסית אלי), שאמר לי לגבי הפיצוצים הקשים שאני עובר עם אשתי, כשלפעמים אני דווקא משתדל להיות ממש בסדר ולעזור ולעשות, ובכל זאת "זוכה" להתפרצות שלילית כלפיי, שאני צריך לדעת שאין לי שליטה על הרגשות של אשתי. אני לא יכול לשנות אותם. יכול להיות מצב שבו אשקיע הרבה ואקבל פנים חמוצות, ולהיפך (נקווה שזה יקרה יותר...), מצב שבו אני לכאורה לא עושה כלום וזוכה ליחס לבבי ואוהב. אני צריך להפסיק לנסות לשלוט ביחס של אשתי כלפיי באמצעות מה שאני עושה למענה, ופשוט לעשות מה שאני יכול וצריך מכיוון שזהו הדבר והנכון והמחלים עבורי. שאזכה גם ליישם ולא רק לכתוב. אמן!

ג. לפני כיומיים שמעתי סדנה על צעד ראשון של .Bill S (גוי שנקי מעל עשרים שנה והגיע השנה וגם לפני שנתיים לכנסים של SA). הוא דיבר על כך שצעד ראשון צריך לקחת מקסימום שעה או שעתיים. הוא הסביר שצריך לקחת דף ועט, לרשום בצד אחד דוגמאות לחוסר אונים מול התאווה, ונראה לי שבצד השני דוגמאות לחוסר שפיות בעקבות התאווה. לא יכולתי לשמוע את ההמשך. מקווה לחזור לכך בקרוב. בכל אופן, הדברים האלה שלו עזרו לי להבין משהו, שאני חושב שהוא חשוב ומקווה שהוא נכון. תמיד היה קשה לי עם זה שבספרות כתוב שמדובר בתוכנית פשוטה. הרי זו תוכנית כל כך קשה ומסובכת... כששמעתי את ביל, הבנתי שאני הוא שהופך את התוכנית למסובכת, עם פגמי האופי שלי. כשאני עושה משהו, הוא חייב להיות מושלם, ולכן כשאכתוב צעד ראשון, אשתדל שלא להשאיר אבן על אבן. אשתדל לעשות עבודה יסודית ומדויקת. סוג של דוקטורט על ההיסטוריה המינית שלי, שכולל ניתוח מעמיק של התהליכים הנפשיים וכו'. אבל, למעשה, הרעיון הוא להבין שאני חסר אונים, ולכך מספיקות כמה דוגמאות, וכמה קווים כלליים מאפיינים. הרצון שלי לעשות את התוכנית בדרך החולה והפרפקציוניסטית שלי (ובלי להתקשר לספונסר כבר כמה וכמה וכמה ימים...), תוקע אותי מלהתקדם בה! מקווה באמת להתחיל לגבש את הצעד הראשון בעקבות התובנה הזו (האמת שאני ממש חושב לדחות זאת למחר... :-\ וכך אני גם חושב כבר כמה וכמה וכמה ימים...). עניין משיק נוסף, הוא הזמן שאני מקדיש לצעד הראשון. אני חושב לעצמי "אה, עשר דקות לצעד ראשון זה כלום. צריך לשבת איזו שעה כדי לקדם משהו. אם לא, עדיף שלא להתחיל". וכך, האובססיביות לשלמות מונעת ממני לצעוד צעד קטן בכל יום לקראת ההחלמה, ותוקעת אותי במקום.

מצפה לישועה.
מצפה לישועתך!