אתה פה. עכשיו. כותב את ההודעה הזאת
ואפילו הצעד הקטן הזה מדהים בעיני
אוהב וצריך

בהצלחה טהרני היקר !

כל הכבוד על הכנות !

צריכים אותך איתנו כאן !

אוהבים !

אוהבים. 

תודה חברים. ובייחוד ג'וש.
בשנים האחרונות אני מרגיש בלבול מאוד עמוק שנוגע בשורשי הווייתי. זה ממש תוקע אותי ולא מאפשר לי להתקדם לשום כיוון, כי אין לי ביטחון מוחלט בשום דבר. אולי זה רעיון. הוא עולה לי עכשיו תוך כדי כתיבה. לעשות איזו שהיא רשימה של דברים שאני בטוח בהם. אמיתות שיהיו קצה חוט שממנו אוכל להתגלגל לאן שהוא. 

אוהבים
אני חושב שזה רעיון טוב
אני מנסה בעצמי לחדד לעצמי שהכל זה מסע אחד גדול, וצריך ללמוד לאהוב את המסע הזה. גם הגילוי הזה של עצמנו זה מסע אחד גדול שנמשך ונמשך, וכניראה גם הדרך שאנחנו עוברים בו חשובה, ולא רק היעד

שאלוהים יכוון אותך בדרך הנכונה והמיוחדת רק לך
אוהב וצריך

תגובה באיחור קטן...
אויהבים.

כבר כמעט חצי שנה שלא כתבתי פה. והרבה יותר זמן מזה, שבו לא כתבתי כאן באותה אינטנסיביות של תחילת הדרך. לאחרונה אני דווקא נמצא פה די הרבה, אפילו באופן די יומיומי (ללא ספק תרמה לכך העובדה שהצלחתי לחסום סוף סוף את הדפדפן במכשיר, מה שעוזר לי יותר להתמקד. אבל אני חושב שמה שבעיקר גרם לי להמשיך לבוא הוא יומן המסע של "מתרפא" בפורום 90 יום).

אני עובר תקופה טובה וגם מורכבת. שגרה עמוסה מאוד, אך בסך הכל מבורכת. בתחושה שלי כבר די הרבה זמן לא השתמשתי. לפחות חודש פלוס (האמת שאני מתחיל קצת להילחץ, כי הניסיון מראה שכשאני חושב, על זה שכבר עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה, זה בדרך כלל אומר שאני בדרך לשם, ומאוד קרוב לפעם הבאה). 

בחודשים האחרונים לא כל כך הגעתי לקבוצות, וגם הקורונה תרמה את תרומתה (המכרעת!) לעניין. באופן כללי, אני עדיין מרגיש מאוד מבולבל, כפי שאני רואה שכבר כתבתי בפעם הקודמת. אני מתלבט אם זה קשור לתוכנית ולצעדים שאולי טרפו מחדש את קלפי חיי ואת תפיסותיי, או שפשוט תמיד הייתי כזה מורכב וזה רק הולך ומחריף.

אני מרגיש שאין לי אמונות ברורות וחד משמעיות, וכתוצאה מכך אין לי מטרות ויעדים ברורים בחיים. אני לא ממש יודע לאיפה אני רוצה להגיע, וגם אם אני רוצה להגיע למקום מסוים, אני לא יודע אם להגיע לשם זה הדבר הנכון. מין פוסטמודרניזם ספקני שאוכל בי בכל פה. 

אני מתחיל להרגיש לאחרונה (הרעיון עצמו לא כזה חידוש עבור הצועדים, אבל לחוות אותו בעוצמה כזו זה עבורי סוג של חידוש), שכל הסיפור של התאווה זה רק איזה מפלט מכל הקושי להכיל את המתחולל בתוכי.

זה לא שאין לי בעייה עם תאווה, אבל היא כנראה לא באמת הבעייה העיקרית שלי (מתפלל שהיא לא תגרום לי להרגיש אחרת בימים הקרובים...).

מצד אחד, אני מרגיש שאין לי קצה חוט לפיתרון. ומצד שני אני מרגיש שאולי אני פשוט צריך להיות קשוב יותר למה שמתחולל בתוכי ולפעול לפיו. קראתי אתמול או שלשום ווארט חסידי שמאוד התחברתי אליו. אחד מגדולי החסידות שאמר על הפסוק "נשמת אדם תלמדנו", שהנשמה של האדם כל הזמן מלמדת אותו דברים, אבל היא אומרת כל דבר פעם אחת. אם אני לא קשוב לקצוות החוטים שהיא כל הזמן שולחת לי, אם אני לא עושה עם זה משהו, לא קושר אותם למשהו מעשי, הם פשוט צוללים בתהום הנשייה וכנראה גם מעמיקים את הפקעת שאני מרגיש שאני שרוי בה.

תודה שאתם כאן. תודה שהקשבתם. 

וואו היה מאוד כיף לקרוא!! 

חושב כמה חבל בעצם שלא כתבת כאן תקופה כל כך ארוכה.. הפסדנו כולנו!

תראה.. קטונתי.. באמת.. אתה הרבה יותר זמן ממני בתכנית...

אבל ממה שנראה לי ככה מהצד ובהחלט יכול להיות שאני טועה לחלוטין אבל משבר הקורונה גם הוריד קבוצות מפגשים חיים וגם ניתק אותנו מהשיגרת חיים שלנו.. והרבה הרבה אנשים סביבי נפלו נעלמו או התנתקו לגמרי מהתכנית.. כולל אני.. במשך תקופה ארוכה שלא עשיתי את הפעולות שלי ואני נאבק בלחזור אליהן עכשיו..

וכשמשוגע מפסיק לקחת את התרופות כולנו יודעים מה קורה לו.. וכך גם אנחנו..
כשאני מפסיק את האנטיביוטיקה המחלה משתלטת..

והמחלה שלי מאופיינת בלשקר לרמות להעצים את השלילי ולהבליט את מה שאני מפסיד ולהסתיר את העובדה שאני בכלל חולה...

בדיוק כמו משוגע.. שלא יודע שהוא משוגע ברגעי הקריזים..

גם אני ככה..

פתאום הכל נראה שחור וקודר אני באמת חושב שהמחלה שלי היא נפשית.. הכל נראה אחרת ואני לא מצליח לחשוב בהיגיון.. שוב כמו פעם..

את הכל אני מקשר אצלי לניתוק וההזנחה של הפעולות.

כשחוזרים לזה זה לא בין יום חוזר חזרה.. בטח ובטח אם היו מעידות..

אבל חשוב להמשיך ולהתמיד וכך התרופה שוב תפעל.

אולי לא אהיה הבנאדם הכי שמח עלי אדמות... אולי אהיה קצת כבוי / רציני (ממש לא מחייב כן? אבל אפשרי) אבל דעתי תהיה צלולה עליי.. ולא אלך שולל אחרי כל מראה של בחורה לא צנועה ברחוב...

אוהבים אותך!! מאוד! תמשיך לשתף.

בוקר טוב חברים יקרים!

אני אסיר תודה על תחושה טובה יותר (ועכשיו קופץ בתוכי הקול שאומר, שאני חייב לסייג את הדברים ולומר שזו לא תחושה כזו טובה, אלא רק שיפור קל...). זה שהיום עובר בסך הכל בעשייה, ובשמירה על שגרה מבורכת, עוזר לי להרגיש טוב יותר. גם סידור הסביבה החיצונית שלי עוזר לי להרגיש יותר סדר פנימי.

בפעם הקודמת שכתבתי כאן, הבעתי את הרצון והנכונות להיות קשוב יותר למתחולל בתוכי פנימה. זה די קשה עם העומס של היום יום, וזה לא קורה בהיקפים הנרחבים שהייתי רוצה, אלא הרבה הרבה פחות מזה. אך גם בכך ישנה תועלת שאני מרגיש בה. אני מקווה, ומתפלל שהסדק הצר הזה, שגם דרכו עובר אור, ימשיך ויתרחב להארה גדולה.

שיתוף מלפני כמה שנים. עדיין רלוונטי מאוד, וגם קשור לפרשת השבוע.

עשה לי חשק להתחיל לקרוא את יומן המסע שלי מתחילתו. לזכור מאיפה באתי ומה עברתי בדרך, ואולי גם לזהות כמה פניות לא נכונות שלקחתי לאורכה.

היי
אחרי כמה שנים של ניקיון, האם אתה חווה חיבור לכח עליון, ואיך זה בא לידי ביטוי אצלך?

שאלה טובה. בתחילת הדרך, כשהניקיון גם היה יותר הרמטי, עם פעולות החלמה ובלי מעידות, יותר חוויתי את החיבור הזה.

אבל אני אדם אכול ספיקות מעצם הווייתי. אני לא יודע אם זה קשור להתמכרות או לא. בשנים האחרונות, ובתקופה האחרונה בעיקר, אני מרגיש שאין בי את אותה אמונה שאני רואה לכל הפחות בחיצוניות של הרבה שומרי מצוות אחרים.

אני קצת מרגיש ש"יוסיף דעת יוסיף מכאוב", וגם בגלל שהתברכתי ביכולת ניתוח מעמיקה, וגם בגלל שנחשפתי לכל מיני תכנים מחוץ ליהדות (כולל תוכנית הצעדים), אני מאוד מבולבל. אין בי את הוודאות הפנימית שעל גביה אפשר לבנות משהו.

ואם להשתמש בלשון הרמב"ן, שהביטחון הוא הפרי של האמונה, אני מרגיש שאין לי את שורשי האמונה שיכולים להצמיח את פירות הביטחון. וזאת למרות שאני מחובר חזק לארון הספרים היהודי.

אני שרוי במצוקה מאוד גדולה בהקשר הזה. וממש מרגיש שאין לי לאן לפנות. שאין לי כל כך קצה חוט.

אני מקווה שמתי שהוא יעלה השחר, אחרי מכת החושך הסמיך הזה. 

טוב, התבכיינתי בהודעה הקודמת...

אם בכל זאת אני חווה איזה שהוא חיבור רוחני, זה בכך שאני הרבה יותר לוקח אחריות במישורים השונים בחיי. לא תמיד מצליח, אבל הרבה יותר מנסה. אני מרגיש שיש בתוכי מחוייבות שפחות הייתה שם קודם.

ועוד משהו, זה שאני לוקח דברים בצורה יותר מאוזנת. אני עדיין נשבר מדברים, והרבה. אבל קצת פחות מבעבר. יש לי פתיל ארוך יותר, ותגובות פחות קיצוניות - בדרך כלל... ואני גם מצליח יותר להיכנס לנעליים של השני ולהבין אותו.

גם הנוכחות שלי בבית טובה ותורמת יותר (כל עוד אני לא משומש). זה קשור לשני הדברים הקודמים.

אני עדיין מרגיש שבר כלי, ועדיין מרגיש שהחיים שלי תקועים בהמון מישורים, ושהשימוש היה בעצם רק קצה-קצה הקרחון. ויחד עם זאת, אני מרגיש שקצת יותר יציבות ואיזון נכנסו לחיי.