אוהבים אותך אחי.
וכל הכבוד על השלכת הבקבוק,
אתה גיבור

פתאום אני מבין עכשיו, שאני לא מכיר דרך להתמודד עם רגש שלילי מלבד לברוח למשהו: לתאווה, לאוכל, לעבודה, לטינה, למוסיקה, ללימוד תורה... מתפלל לאסוף את עצמי ולהתחיל ללכת בדרך חדשה

ואיך שכחתי עוד בריחה אחת: שינה...

"אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש"             
"בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" 
נשמע שבריחה ללימוד תורה זה האידיאל..                  

התורה ניתנה לנו כדי להתקרב לה' ולהיעשות אנשים טובים יותר. אם אדם בורח ללימוד תורה, ומתוך כך מזניח את המשפחה שלו, את קיום המצוות ואת המחויבויות האחרות שלו יש בזה משהו מקולקל.

כמו הסיפור על בעל התניא שאמר לצמח צדק, ששקיעה בלימוד תורה עד כדי כך שלא שומעים בכי של תינוק היא... לא זוכר בדיוק את הניסוח, אבל הכיוון הוא שלא לכך התכוון נותן התורה כשנתן אותה.

נראה לי שלא קשה לדמיין למדן גדול עם מידות מקולקלות ואפס רגישות לאחרים. לא נראה לי שבשביל זה ניתנה התורה. וכשאני פועל בכיוון כזה, אני בהחלט מפספס את הנקודה.

מה שמטעה ומסוכן בהתמכרות ללימוד תורה, זה שכולם מסביב מפרגנים. תחשבו שהייתי משתמש בתאווה בלי סוף, וכולם היו מתפעלים ומוחאים כפיים, כולל אני, בעקבות מה שחונכתי עליו. מה הסיכוי שאבחין שיש כאן משהו לא תקין וארצה להיגמל ממנו?

סתם דוגמא לשם הבהרת הדברים: 
תלמיד חכם גדול שרב עם אשתו ויש כרגע פיצוץ גדול ביניהם. הוא יצא בסערה מהבית, והשאיר אותה בוכה ופגועה. מה הקב"ה רוצה ממנו כרגע: שילמד עוד דף גמרא בעיון מעמיק, או שיפייס את אשתו?

ואם הוא ילמד דף גמרא בחיות וגישמאק וממש ישכח את המריבה עם אשתו מתוך מתיקות הלימוד, זה נשמע לכם תואם למטרת נתינת התורה, או שיש כאן משהו צורם וחולני?

מה שרע בכך זה שהוא מדחיק את הרגשות ולא מטפל בהם. הוא שם פלסטר חיצוני, ואפילו אם פלסטר קדוש. הוא לא מתמודד עם העניין האמיתי. לא נכנס למעמקי נפשו ומתקן את הטעון תיקון. הרי הפגיעה מהבוס רק מאותתת על כל מיני דברים שמתרחשים בתוכו פנימה. אולי הוא מתגאה ולכן לא מוכן לקבל ביקורת, אולי הוא תלותי מדי במה שהבוס אומר. ויכולים להיות עוד הרבה דברים. אדם כזה מתעלם מן הנורה האדומה שנדלקה ברכב ומנסה להמשיך לנסוע.

אני מזדהה מאוד אם מה שכותבים גם טהרני וגן המשתוקק, 
אין לי בעצם דעה כי אני מתמודד עם הדבר בעצמו, 
אוכל רק לומר שאצלי באמת אני חושב שלפעמים למרות שלימוד התורה מתחיל כבריחה וזה עצמו דבר שלילי, אצמנם אם הוא נעשה בצורה טובה היינו שלא ע'מ לקנטר או להתגדלוכד' אלא לימוד תורה פשוט ורגיל, לפעמים הסם חיים והמאור שבה באמת מחזיר אותי למטוב לפחות בפן הרגשי ורפאות היא לשרי, אם אני מתמודד עם תאווה או בעיות אחרות ואני מתיישב ללמוד לפעמים כאשר אני 'קם מהספר' אני מרגיש שיש לי יותר כוח ויכולת להתמודד עם הבעיה עצמה, 
לסיכום מהחוויה האישית שלי גם אם זה מתחיל כבריחה לפעמים זה הופף לסוג של רפואה,
היום לדוגמא קמתי מאוחר ומצוברח וייתי נגטיבי מאוד, אז התיישבתי ללמוד קטע בספר אתוון דאוריתא והנה עכשיו אני מרגיש יותר יכולת להתמודד עם האשה והילדים וכו', נכון שזה לא טיפול שורש אבל זה גם לא משכך כאבים או פלסתר, 
אולי זה יותר דומה לויטמין....

טהרני אחי הלכת רחוק אם היית מכיר אותי היית יודע שאם יש משהו שיכול לעצבן ולהכעיס אותי וזה לא קורה בדרך כלל זה אנשים שלומדים תורה ומדברים גבוהה גבוהה עם מידות מקולקלות...
כמו שכתב משתוקק זה לא בהכרח סותר מצד אחד אם יש לך גל תאווה מותר לך ואף חובה עליך לברוח ללימוד תורה או לעשות שיחה לחבר ואם יש לך גל של עצבות אתה יכול לשתות כוס קולה קר עם איזה שיר טוב אבל מצד שני כמו שכתבת צריך לטפל לא רק בסימפטומים אלא לעשות טיפול שורש ולהבין למה אני עצוב למה אני כל כך אובססיבי לתאווה ואיך אני יכול לשנות את זה..
אם כל דבר הוא בריחה לדעתך אז אני חושב שהחוסר בריחה שלך הוא הוא הבריחה שלך...
כל הישועות צדיק!!!
באהבה והערכה!!!

אוהבים אותך אח.
שאלוקים ישחרר אותך מהקשיים.

תודה. אמן. 
זיסע ייד - הלוואי והייתי כל הזמן בחוסר בריחה. אני כל היום דוחס ודוחק דברים פנימה עד שזה מתפוצץ וחוזר חלילה. 

חחח לקח לי כמה שניות לקלוט שאתה מדבר אלי אני לא דובר את השפה אבל בכל זאת יודע כמה מילים..
שיהיה לך הרבה טוב ואור בעזרת ה'!!!

אני שוב בדרך לשם - לפויה, בלשון הזהב של רובין הוד. רק עניין של אילוצים טכניים שמונע ממני להגיע לשם היום. חלק מזה זו מחויבות שיש לי ואני מנסה לעמוד בה. אסירות תודה.

בימים האחרונים, כל הפנימיות שלי התלקחה כמו הר געש ולא הצליחה להירגע. פשוט הרגשתי את סוף העולם. את זה שהחיים שועטים במדרון ללא מוצא, בכיוונים שאני לא רוצה, ואני מרגיש שאין לכל זה סיכוי להשתנות בצורה משמעותית.

שלוש נקודות שכבר עלו לי במעידה הקודמת הן משמעותיות בעיניי:

לחסום במידה משמעותית את כל אפשרויות הגישה לתאווה, גם לצורות המעודנות שלה.

לטפל בכל הדברים הרגשיים והטכניים שמציפים אותי. לפחות לנקות קצת את הפילטרים כדי למנוע סתימה ופיצוץ. 

לתחזק פעולות יומיות של החלמה. זה בעצם סוג של פיתוח של הנקודה השנייה. 

יהי רצון שהפעם אזכה לשמור ולעשות ולקיים. 

אוהבים אותך אח יקר !

חשבתי להתקשר אלייך דווקא עכשיו, חיפשתי אותך כמה פעמים שבוע שעבר לא תפסתי אותך.. אבל עצרתי לרגע.. אולי דווקא זה זמן פחות טוב להתקשר דווקא עכשיו..

מאוד מזדהה עם ההרגשה והקושי... ולא מפתיע אותי שזה נמצא גם אחרי 654334 ימים.. כמו שאצלי זה מגיע כשזה מגיע.. לא משנה כמה זמן אני נקי או מפוכח..

אין דבר שאני יכול ללמד אותך על התכנית שאתה לא כבר יודע 354745 ימים לפניי... אבל אולי רק מהמקום הקטן הזה אני יכול להזכיר לך דברים ששכחת או שהראש שלך מעלים ממך..
יכול להיות שיש דברים שמטרידים אותך ואתה מדחיק הצידה והם גורמים לך לברוח לתאווה, זה לפחות מה שקורה לי הרבה פעמים..

אני ממש מרגיש לא נעים לתת לך עצות או אפילו להגיב.. אבל מרגיש חובה ערכית מוסרית ותכניתית לעזור לחבר שבמצוקה..

שנינו יודעים מה תהיה התוצאה בסוף של כניסה לפוי' ..

היא לא תקדם אותי לשום מקום.. לא תרגיע.. לא תפתור אף בעיה.. להיפך.. תהפוך את המצב ליותר קשה עבורי ויותר בלתי נסבל ממה שהוא היה לפני כן ...

אם אתה רוצה לדבר בטלפון מוזמן להתקשר אני זמין בחצי שעה - שעה הקרובה 

אוהבים !!

אחלה רעיון. יותר נכון טהרני של לפני חמש וחצי שנים עם טהרני של היום. אולי באמת אכתוב את זה.