אסיר תודה על הפעולות שזכיתי לעשות היום:
קריאת ארבעה עמודים בספר הגדול וכנ"ל גם בלבן.
שיחות לכמה חברים ביניהם שלושה עם יותר משנתיים נקיות.
קבוצה טלפונית של 23:00.
ניסיון לשוחח עם הספונסר (אמר שיחזור אליי ולא עשה זאת. האמת שהצד שלי של הרחוב לא ממש נקי, כי לא ניסיתי שוב כשראיתי שעבר זמן רב מבלי שחזר אלי...).
לא התקדמתי בצעד ראשון.
מקווה להוסיף ולעלות בביצוע הפעולות.
(באתי לכתוב "מחיל אל חיל", אך אז חשבתי שיהיה עדיף "מחוסר אונים אל חוסר אונים").

לילה טוב, נקי, שקט וממלא כוחות חדשים לעבודתו יתברך!

קרוע מעייפות שלא נגמרת.
אך מרגיש שהלב עולה על גדותיו בתחושת אסירות תודה.
מודה לה' על 107 ימי נקיות.
מקווה ומתפלל להתעורר מחר ל-108 ימים נקיים,
ולעשות המון פעולות.

אסיר תודה על כך שהיום עשיתי כתיבה יומית,
קריאה בספרות ועליתי לקבוצות טלפוניות.
תודה לך ה'!
מתחיל לחשוב שאולי אתה באמת אוהב אותי, אולי אפילו לגמרי, בשלימות, כמו שאני בכל רבדי אישיותי.

אסיר תודה על 111 ימים נקיים!

מודה לה' על 113 ימי נקיות!
מקווה ומתפלל שימשיך לשמור אותי נקי,
שיעזור לי לשתף יותר חברים בטלפון ובפורום
ושיעזור לי לסיים את כתיבת הצעד הראשון במהרה בימינו אכי"ר!

כמה קשה להודות באמת שאני מכור.
כמה קשה להודות באמת שאני חסר אונים מול דברים (שנתפסים כ)כאלה מגעילים.

אבל אני חייב לעשות זאת.
חייב שחטאתי (=חסרוני. אינני נכנס לדיון חוטא/חולה) תהיה נגדי תמיד תמיד!
זאת הדרך להחלמה.

עזור לי בכך.
עזור לי לקבל זאת.
עזור לי לפנות אך ורק אליך בבקשה עזרה ולא לנסות לנצח בעצמי.

תודה לך על 114 ימי נקיות שנתתי לי באהבה.

מאוד מתחבר עם מה שכתבת כל המסע שלך אני נקי 4.5 ימים אסירות תודה על זה

אסיר תודה על 120 ימי נקיות!
התוכנית אכן עובדת!
מקווה להמשיך לעשות אותה כמיטב יכולתי (בלי הלקאה עצמית על מה שאני עדיין לא עושה כמו שצריך. טוב, לפחות בלי הרבה הלקאה עצמית...), על אף הקושי.
מנסה להזכיר לעצמי, שהקושי והסבל בהחלמה, הם כסף קטן לעומת הקושי והסבל במחלה.

אסיר תודה גם כל המתנות הנפלאות שאני מקבל חוץ מעצם הנקיות.
אני בטוח שאם אמשיך בתוכנית יהיה רק יותר יותר טוב.

אתמול בקבוצה שמעתי חבר שנפל אחרי 150 יום.
לצערי שמעתי על הרבה שנפלו בסביבות ה-120 עד 150 יום.
די חסר אונים מול זה.

מקווה לעשות פעולות כמו שצריך,
והכי חשוב: לאמץ גישה של "רק להיום".
בשום אופן לא אוכל להישאר נקי לאורך זמן, אם כל הזמן רק אספור את הימים הנקיים שלי ואסתכל כמה שנות נקיות עוד עלי לצבור לפני שאמות. זה די מייאש לעבוד בצורה כזו.

אנסה ליישם זאת כאן כעת:
רק להיום אני מפקיד את חיי בידי אלוקים,
שיעשה בהם כרצונו וכטוב בעיניו.
אני מבקש ממנו חיבור אליו,
וממילא, מתוך חיבור למקור הנקיות והטוב,
אזכה גם אני לשפע נקיות וטוב.

וגם אם לא, אנא, עזור לי להבין שאני חולה ולא אשם (בדיוק הבוקר אשתי האשימה אותי על השימוש, והיה לי קצת קשה עם זה. אסיר תודה שאני מבין שזה קשור לעניינים שלה עם עצמה, ולא אליי).
עזור לי לקבל בשלווה דברים שאין ביכולתי לשנותם.
ותן לי את האומץ לשנות דברים שביכולתי, בכדי שלא תתרחשנה נפילות שכבר לא יהיה ביכולתי לשנותן.

המשך יום טוב, נקי, שפוי, מפוכח ומחובר לנו ולכל עמו ישראל, וגם לכל המכורים באשר הם.

בוקר טוב! מודה לה' על 124 ימי נקיות. לגמרי לא מובן מאליו. מתפלל לסיים את היום הזה בנקיות!

אני חושב שלפני התוכנית אם מישהו היה אומר לי שיש דרך שנופלים בה רק כל 124 יום, כלומר 3 פעמים בשנה, הייתי רץ לנסות.
מצד שני, אני חושב שהראש החולה שלי היה אומר, שאם זו לא דרך שמבטיחה הרמטיות, בלי נפילות בכלל, לא הייתי רוצה להתאמץ.
אני מאוד חושב מהטוטאליות הזו, וממה שהיא עשויה לגרום לי אחרי נפילה אפשרית. אני צריך לזכור שנפילה היא תמיד אפשרית, תמיד ברירת המחדל שלי, כי אני מכור. אם אני לא נופל זה משונה ומפתיע וצריך לגרום לי אסירות תודה.

בתקופה האחרונה לא יוצא כל כך לכתוב ביומן המסע תמידין כסדרן. אני קצת מיצר על כך, כי זה מאוד עזר לי (למשל, כאן אני יכול לשתף בטינה שיש לי על כך שאשתי לא עזרה לי להתארגן הבוקר, כפי שרציתי. וגם לנסות להזכיר לעצמי, בפניכם ובפני ה', שבעצם אשתי לא חייבת לי כלום. יפה מאוד מצידה שהיא עדיין לא זרקה אותי, ואני אחראי לדאוג לעצמי. לא היא). מקווה להקדיש לכך זמן מסודר בקרוב.

אני אסיר תודה על כך שביום שישי חידשתי את הטלפונים לחברים, לאחר תקופה ארוכה שלא עשיתי זאת. מקווה להמשיך בכך. מקווה גם להתקשר לספונסר החדש שלא דיברתי איתו כמעט חודש...

שיהיה לכולנו שבוע טוב, נקי, מפוכח, שפוי ומחובר!

ספונסר שלא דיברת איתו חודש, הוא לא ספונסר,
תהיה חזק, אני אוהב את הדרך היפה שאתה עושה בהחלמה.

בוקר טוב! מודה לה' על 126 ימי נקיות! למעלה מ-3000 שעות! קשה לעכל!
זה בכוחי ולא בכוחי (אם כי כמובן אני בסתר ליבי מייחס זאת לעצמי...)

מרגיש כמו אחד שטיפס על סולם גבוה של 126 שלבים, ומפחד ליפול מהגובה העצום הזה ולהתרסק.
מקווה להיצמד לסולם (לתוכנית) כמה שיותר, ולהישאר עליו גם אם תהיינה טלטלות חזקות.

רוצה להביא לאור את המחשבות החולות שלי. בעצם, לא יודע אם אני רוצה, אבל זה חשוב.
הנה דוגמא טרייה מאתמול: אני אוסף באובססיביות את המדליות של SA, שמקבלים על כל חודש נקיות (מי יודע, אולי אני פשוט מעדיף לאסוף מדליות במקום מושאי תאווה. מה אעשה לאחר השנה הראשונה, שאז יש רק מדליות שנתיות?...). אשתי רואה את המדליות. אתמול חשבתי לעצמי: מה אעשה אם אפול ואשתי תשאל איפה המדליה? ואז עלה בראשי הפתרון המבריק: פשוט אקנה מדליה (מדליה עולה 3 שקלים), גם אם היא לא מגיעה לי בשל הנקיות, וכך אוכל ליצור אצל אשתי את האשליה שהכל ממשיך כרגיל... (כמובן, שהרצון ליצור את האשליה הזאת נובע מכך שקשה לי לקבל את העובדה שאני סקסוהוליסט, מכור למין [איזו מילה מגעילה! איכס!], ואני פוחד פחד מוות להתגלות בקלוני).
דוגמא דומה נוספת: פעם חשבתי על כך, שישנם שימושים שאינם מאפסים את הנקיות לפי SA. אז אני יכול להשתמש באופן הזה, ואם אשתי תשאל כמה זמן אני נקי, אז אין שום בעיה, כי לא איפסתי את הנקיות. שמח שלא עשיתי זאת (אם כי הספונסר הקודם שלי היה תמיד מדגיש: "עדיין לא עשית זאת"...).

רוצה לשתף בתובנה מהממת (לא במובן של "וואו", אלא במובן של משהו שהימם אותי וגרם לי "שוֹק"), שעלתה לי אתמול. אתמול השכבתי את אחד הילדים שלי לישון. הוא ביקש להיות עם איזה משחק, ואני הבהרתי לו שזה בתנאי שלא ישחק בו. כמובן, שהוא שיחק בו. התרגזתי, לקחתי לו את המשחק ושמתי אותו מחוץ לחדר. הוא ניצל את הזמן שלא הייתי בחדר ולקח שוב את המשחק. כעסתי עליו ולקחתי שוב את המשחק. "אבל אני רוצה את המשחק", הוא אמר. אני דיברתי איתו על כך שהוא מתחצף ושישתוק כבר ושהוא לא יראה את המשחק חודש או שאזרוק את המשחק לפח וכיוצא בזה (שמח שלא הגעתי לפסים פיזיים. זה קורה לי במצבי כעס קשים, והתוכנית עוזרת לי שזה יקרה הרבה פחות, ואם כן, שאבקש סליחה). הוא המשיך להתעקש שהוא רוצה את המשחק, ואני פירשתי זאת כחוצפה, אבל אחר כך הבנתי שהוא פשוט באמת רוצה את המשחק...
ואז חילחלה לתוכי הבנה, ששיתקה אותי בעוצמת הנכונות שלה: יותר משאני כועס עכשיו, אני פשוט מפחד! אני מרגיש מפוחד וחסר אונים מול זה שאני לא יודע איך הילד שלי יגיב ומה הוא יעשה ומתי הוא באמת ילך לישון. אני מפוחד מכך שאני לא שולט במצב! קשה לי להסביר במילים כמה אור זה שפך על האישיות שלי. אני חושב שבלי התוכנית זה לא היה קורה.
נזכר במשפט שאמר לי פעם חבר ותיק: בתכל'ס מה שאנחנו באמת, זה ערימת פחדים עם רגליים...




;D שיתפתי את הספונסר הקודם במשפט הזה, והוא אמר לי שזה כמו שלא אלך לרופא ואומר שהוא לא רופא טוב. הבעייה היא אצלי. אני מסכים איתך במובן הזה שכנראה האדם הזה לא ממלא עבורי את הפונקציה הזו, אם איני מתקשר אליו...




מודה לך על כל החיזוקים לאורך כל הדרך! תודה!

תודה על השיתוף.
אני מאחל (ומייחל) לך שיום יבוא והסולם לא יהיה עוד מאיים ומפחיד, אלא טבעי ומוכר כמו הקרקע עצמה כך שתוכל להינות ממנו בלי לפחד מהגובה.
כיף לשמוע על ההתקדמות שלך.

שלום תשובה שלימה! שמח מאוד לשמוע ממך, בייחוד מעל דפי המסע האישי שלי. לכבוד הוא לי.




איזה איחול יפה ועמוק! תודה רבה.

אני מודה לה' על 127 ימי נקיות. ממש לא מובן מאליו. אני לא מרגיש כל כך שזה נכון, אבל זו המציאות. חבר ותיק הסביר לי היום שעולם הרגש שלי פעמים רבות מנותק מהמציאות.

אתמול מסרתי צעד ראשון בקבוצת הבית שלי "שמור עיניך" ירושלים. שיתפתי בכנות ובפתיחות גדולה בדברים שאני זוכר שקרו. יחד עם זאת, הרגשתי שאני לא עושה את זה טוב. שאני לא מרגיש מספיק את חוסר האונים וכדו'. זה גם נראה לי מוזר שזה עבר כל כך מהר. לא מרגיש שמשהו משמעותי השתנה אצלי כתוצאה מכך.

שיתפתי בכך חברים ותיקים וגם בקבוצה הטלפונית היום בצהריים, והכיוון היה להמשיך לצעד שתיים.

דבר אחד שאולי כן קיבלתי ממסירת הצעד הוא שבירת מחיצות מסוימת ביני לבין חברים אחרים. עד עכשיו כולם הכירו בעיקר את הפן הנחמד שלי. ועכשיו כולם מכירים גם את הצד הפחות נעים. אני מקווה שזה יעזור לי לרדת ממגדל השן, שאני שרוי בו בכל הנוגע לתוכנית (ובעצם, בכלל...), וכך להחלים באמת.

אח"כ הייתה הצבעה למזכירות הקבוצה. הייתי המתמודד היחיד, ולא נבחרתי. לא כל כך נעים לי לשתף, אבל די נפגעתי, נעלבתי והתאכזבתי. אח"כ חשבתי, שאם הייתי באמת רואה את עצמי כ"משרת" לא היה צריך להיות אכפת לי אם נותנים לי את התפקיד. הקבוצה פשוט החליטה שאני לא "ראוי לאמון" כרגע. זו גם גאווה מצידי להגיע לפורום וישר לרצות להתחרות באסירות תודה וסוד הכניעה ושאר המותגים, להגיע לקבוצה ומיד שאני מרגיש שזה חשוב להחלמה שלי ושאני רוצה בזה להתמודד על התפקיד.

הבחירות עדיין לא הוכרעו וההצבעה הועברה לשבוע הבא. אני בכל זאת רוצה להתמודד שוב ומקווה שאעשה זאת ממקום נקי יותר. אני לא רואה איך זה יכול לקרות, אבל ממה שקראתי בספרות התוכנית הבנתי שאלוקים יוכל לעשות זאת, ויעשה זאת אם אבקש ממנו בכנות.

מקווה לעשות את הצעדים כאילו הכל תלוי בי ולהתפלל כאילו הכל תלוי באלוקים.

מאחל לכולנו יום נקי, מפוכח, שפוי ומחובר לאלקים.
מרגיש אהבה וחיבור אליכם, באי הפורום היקרים. זקוק לכם מאוד ומודה לכם על עזרתכם הרבה לאורך כל הדרך.

אוהב אותך.
עליך אני רואה ש'דברים טובים קורים'.
דרך אגב לא צריך להחזיר את המדליות בנפילה (מנסיון) תנוח נפשך.
ואני עד היום לא הסברתי לאשתי את עניין המדליות, מידרתי אותה לגמרי, רועד מפחד מזה שהיא תראה את התהליך הקשה שלי.
מאחל לך בהצלחה.

תודה! שמח תמיד לקבל את חיזוקיך. הם עוזרים לי מאוד.




לא התכוונתי שאצטרך להחזיר, אלא שאשתי תראה שלא קיבלתי את המדליה הבאה ותשאל איפה היא, ואז "אצטרך" לקנות מדליה כדי להסתיר את זה שאני כבר לא נקי...

תודה טהרני
מצטרף לדברי חסר אונים
דברים טובים קורים כאן
בנימה אישית מאוד התחברתי לצעד הראשון שלך, היה שם המון כנות, המון חוסר אונים.  זה נשמע כמו קלישאה, אבל זה הזכיר לי כמה אני לא רוצה לחזור לשם.